תגיות: אינטר, ארסנל, ברצלונה, ליגת האלופות, פ ס ז'
עשרה שערים נכבשו בשני חצאי הגמר של גומלין האלופות אמש ושלשום, ובכל זאת שני השוערים שעלו לגמר - יאן זומר מאינטר וג'אנלואיג'י דונארומה מפריז סן ז'רמן – היו אנשי המשחק והעניקו מפגן עוצר נשימה, כאשר התצוגה שלהם לא רק מעוררת השתאות, אלא שכבר בעיתוי הנוכחי אחרי משחק שיא אחד בלבד, מזרזת דיון מוקדם – וקצת מוגזם - באשר למועמדות אפשרית שלהם לכדור הזהב.
אבל בהחלט ניתן להבין את ההגזמות והמגזימים. זאת משום שחצאי הגמר עשו ככל יכולתם לשבור שיאים של דרמה, יכולת, יופי, הוד והדר, ועל הדרך גם טרפו דיעות קדומות וניפצו מיתוסים – שהראשון שבהם הוא היתכנות של מופעי שוערות פנומנליים גם כאשר 17 כדורים (בכל החצאים) נשלפים מהרשת.למעשה, רק נציגה אחת מתוך הארבע – ארסנל - לא חידשה לנו. אם ברבע הגמר למדנו מהתותחנים שהדרך להדיח את אלופת אירופה היא תחמושת טרייה וחסרת תקדים – שני כדורים חופשיים לרשת של קורטואה ולפנתיאון (דקלאן רייס לראשונה בתולדותיו, ואז מיד COPY PASTE) – הרי שאחרי חצי הגמר מול פ.ס.ז', יחזרו כולם לדבר על זה שלארסנל אין חלוץ, ושזה מה שתרם לעונה המשובשת שלה ובסופו של דבר חייב ביצבוץ של גיבורים זמניים כמו רייס.בניגוד ללונדונים שעדיין חייבים להרים ראש ולשוב לפרמייר ליג לקרב על המקום שלהם בליגת האלופות בעונה הבאה, פריז סן ז'רמן תוכל לשים עכשיו את כל הביצים שלה בסל של גמר האלופות בסןף החודש במינכן.