Free cookie consent management tool by TermsFeed

פרנצ'סקו אצ'רבי ניצח את המוות פעמיים, אז מה זה גמר אלופות?

פרנצ'סקו אצ'רבי הודה שהסרטן העניק לו חיים אחרי שנפל לאלכוהוליזם: "בלעדיו הייתי מסיים את הקריירה בסרייה B. הרגשתי שאין לי פחד". כעת הוא מרחק ניצחון מזכייה באלופות בגיל 37. סיפור מעורר השראה

אסף אקרמן
אסף אקרמן   31.05.25 - 16:10
Getting your Trinity Audio player ready...

פרנצ'סקו אצ'רבי חי בחלום. הוא צפוי לעלות בהרכב אינטר בגמר ליגת האלופות בפעם השנייה בשלוש שנים, ואחרי ששער שלו עמוק בתוספת הזמן בחצי הגמר מול ברצלונה עזר לה להגיע למעמד הזה, הוא ינסה לזכות בתואר הכי יוקרתי לקבוצות, ולהיכנס למועדון של הגדולים ביותר. אבל היו ימים בהם אצ'רבי לא נאבק על מקום בהרכב וזכייה בתארים, אלא על הזכות לקום בבוקר. הסרטן כיבה את האור בגוף, האלכוהול ששתה ערפל את הנפש, וגמר ליגת האלופות? הוא אפילו לא העז לדמיין את זה. אבל לאט לאט הוא חזר — אל המגרש, אל החיים, אל עצמו, אל החלום. "בלי הסרטן הייתי פורש בגיל 28, איתו החיים האמיתיים שלי התחילו וקיבלתי הזדמנות שנייה".

בגיל 24, אחרי הופעת בכורה מוצלחת בסרייה A במדי קייבו, אצ'רבי קפץ מדרגה והגיעה ההצעה לחתום במילאן, הקבוצה שאהד מילדות. אבל כמה חודשים לפני המעבר למילאנו, אביו רוברטו, שהיה הדמות הבולטת בחייו, הלך לעולמו אחרי שלקה בשבץ, ואצ'רבי הרגיש שחרב עליו עולמו. "רציתי להראות לו לאן אני יכול להגיע, אבל הוא מת ממש לפני המעבר שלי למילאן ב-2012 והרגשתי שהכדורגל כבר חסר משמעות", סיפר הבלם, "משם הכל התדרדר והפכתי להיות שחצן, שום דבר לא היה מספיק טוב עבורי. האלכוהול היה המפלט שלי. שתיתי הכל, אבל באמת הכל וכל הזמן".

חבריו לקבוצה במילאן סיפרו על שחקן שהיה מגיע למתחם האימונים עם ריח של אלכוהול מהפה אחרי שחזר מבילוי במועדונים עד שעות הבוקר המוקדמות. אצ'רבי שקע בדיכאון עמוק ולשחק הוא לא היה מסוגל. מאסימיליאנו אלגרי, המאמן שלו דאז, הושיב אותו בעיקר על הספסל ואחרי 6 משחקים בלבד אצל הרוסונרי, הוא חזר לקייבו להמשך העונה, שהסתיימה רק ב-13 הופעות. "פעם חשבתי שאשחק במילאן 15 עונות ברמה הכי גבוהה, אבל היום אני יודע שבלי כל מה שקרה לי, כנראה הייתי מסיים את הקריירה בסרייה B באיזה קבוצת אמצע טבלה משעממת. אבל הסרטן שרצה להרוג אותי, גם נתן לי את החיים מחדש", אמר.

בקיץ 2013 אצ'רבי שוב קיבל הזדמנות חדשה, כשחתם אצל העולה החדשה והמפתיעה סאסואולו, אבל בבדיקות הרפואיות של תחילת העונה הוא גילה שהוא חולה בסרטן האשכים והוא חייב ניתוח דחוף. באורח פלא, אצ'רבי עבר את הניתוח בהצלחה ואפילו שיקום בקושי הוא היה צריך כדי לשוב למגרש, ולמשחק פתיחת העונה בספטמבר הוא היה מוכן ואף פתח בהרכב. אבל הסרטן לא היה מוכן לוותר, והיכה שוב בחודש דצמבר של אותה השנה. הפעם אצ'רבי נאלץ לעבור טיפולי כימותרפיה קשים וארוכים ואת המשך העונה הוא בילה בבית החולים.

לא שוכח מה הוא עבר (צילום מסך)
לא שוכח מה הוא עבר (צילום מסך)
"כשהייתי לבד כל הזמן חשבתי על מהות החיים", סיפר אצ'רבי בראיון לגאזטה דלו ספורט, "אתגר הוא משהו שכל אחד צריך, אני הייתי צריך את זה עם המוות של אבא שלי ושוב עם המחלה. פתאום בבוקר אחד הרגשתי שאני מבזבז את כל ההזדמנויות שהחיים נתנו לי בלילות בלי שינה במועדונים, בבוקר הזה פחדתי מהצל של עצמי. דיברתי עם פסיכולוג אחרי הפעם השנייה שהסרטן חזר, הוא הסביר לי איך אני צריך להתנהג ולהתקדם קדימה ולהבין מה אני רוצה בחיים, וזה לא חשוב אם אני משחק עכשיו או לא כי ההזדמנות שלי מתישהו תגיע". 

והיא אכן הגיעה. בגדול. בעונת 2014-2015 אצ'רבי חזר לשחק לאחר שהחלים לגמרי מהסרטן בשלוש עונות בסאסואולו הוא הפך לשחקן שמשחק את הכי הרבה דקות, ועזר לקבוצה הקטנה מאיזור רג'יו אמיליה להגשים חלום ולשחק בליגה האירופית. משם הדרך למעלה היתה סלולה. הוא חתם בלאציו והרומן שלו עם סימונה איזנאגי החל. ביחד הם זכו בגביע, ועשו עונה היסטורית ב-2020-21 עם העפלה לשמינית גמר ליגת האלופות כשאצ'רבי מוביל את ההגנה של העיטים.

"הרגשתי בר מזל.  חליתי בסרטן פעמיים, אבל לא היה אכפת לי, כי ידעתי שאני יכול להביס אותו. למעשה, הייתי אפילו שמח שזה קרה, למרות שזה נשמע פרדוקס. הרגשתי לפעמים שאין לי פחד בגלל כל מה שעברתי, אבל הבנתי גם לאחר מכן שזה בסדר לפחד וזה בלתי אפשרי להימנע מזה. מדי פעם עברה בי מחשבה שאם זה יגיע פעם שלישית ושוב יהיה לי סרטן, אז זה יהיה עוד אתגר ואני שוב אביס אותו. כמו במשחק כדורגל". 

על המגרש אצ'רבי המשיך להביס את האתגרים שהכדורגל זימן לו וב-2018 אף זומן לנבחרת איטליה ופתח בהרכב כמה פעמים תחת המאמן רוברטו מנצ'יני. בגיל 33 הוא שותף בשלושה משחקים ביורו ההיסטורי שהאזורי זכו באצטדיון וומבלי ובגיל 37 הוא נכלל גם בסגל האחרון שפרסם לוצ'יאנו ספאלטי. מחוץ למגרש הרגיש שהוא חייב הרבה לסרטן, והקפיד להגיע לבתי חולים אונקולוגים לבקר ילדים ולנסות לרומם את מצב רוחם. באחת ההתכנסויות של הנבחרת האיטלקית, ביקרו השחקנים בבית חולים ברומא, אבל מנהל הנבחרת די מהר הודיע שהביקור נגמר מחוסר זמן והם צריכים לעלות לאוטובוס לנסוע לפירנצה למתחם האימונים. אצ'רבי אמר לו מול כל השחקנים: "אני לא זז מפה עד שאני לא מסיים את הביקור ורואה את כל הילדים, את כולם. תסעו אני אחזור במונית". 
עם הבת ויטוריה (צילום מסך)
עם הבת ויטוריה (צילום מסך)
כשסימונה אינזאגי קיבל את הג'וב לאמן את אינטר, מהרגע הראשון הוא דרש מהנהלת הקבוצה להחתים את אצ'רבי. "זה השחקן שלי, זה האיש שלי על המגרש", הוא סיפר, ואכן בעונה השנייה שלו, אצ'רבי הגיע מלאציו ומיד פרח על הדשא בסן סירו. שוב ביחד עם אינזאגי הם העפילו לגמר ליגת האלופות, וזכו באליפות היסטורית. ורגע לפני עוד גמר הפעם במינכן, אצ'רבי כבר סופר 121 משחקים במדי אינטר, מהם 56 פעמים שהקבוצה שלו לא ספגה. כמעט 50% מהמשחקים, נתון מדהים.

חייו של אצ'רבי היו מסע בלתי פוסק של מאבקים — בגוף, בנפש, ובנשמה. הוא עבר מחלות, נפילות אישיות ורגעים שבהם נדמה היה שהכל אבוד. אבל בכל פעם קם, שוב ושוב, חזק ונחוש יותר. אפילו לביתו הקטנה הוא קרא ויטוריה – ניצחון באיטלקית, שם שמהדהד את הדרך שעשה. ועכשיו, כשהכול כמעט מאחוריו, נותר לו רק ניצחון אחד אחרון — כדי להשלים את הסיפור המופלא כולו.