אליה וקוץ בה: סיכום הזכייה של פריז סן ז'רמן

הכדורגל המדהים של הקבוצה הצרפתית הוכתם בהלבנה הספורטיבית של המועדון, אך הוא גם מסמל גישה חדשה בעיר האורות, וגם: נקודת האור של אינטר מהמבוכה האדירה באליאנץ ארנה

אבי מלר
אבי מלר   01.06.25 - 15:09

תגיות: אינטר, ליגת האלופות, פ ס ז'

Getting your Trinity Audio player ready...
איך אומרים "טוטאל פוטבול" בצרפתית?  פוטבול טוטאל. אבל אם בכל זאת מחפשים למושג הבהיר והנהיר הזה חלופה מקורית – אפשר בשקט ובביטחון לבחור הפעם ב"ניצחון מוחלט". זה מסתדר גם עם מה שקרה אמש במינכן, וגם עם הקונוטציות הפחות ספורטיביות של הזכייה המפוארת וההיסטורית של פריז סן ז'רמן בליגת האלופות.

לפני שמגיעים לכישרון, לסטייל הכובש, להדר, לקונצרט ולצדק שבכתר שהונח על ראש הפריזאים באליאנץ ארנה, צריך להיפטר גם מהכוכביות השחורות שחלקן אף מדממות. אלו לא שייכות כרגע לקבוצה הזוהרת הנוכחית, אלא למועדון שבשמו היא עולה לכר הדשא. 
"כסף מסובב את העולם" זו מזמן כבר אמת כמעט קלישאתית. כל הספורט העולמי עטוף ואפוף ממון חסר תקדים. גם אצל אינטר אליה נגיע בקרוב. מנצ'סטר סיטי וצ'לסי שזכו במפעל הזה הן דוגמאות להזרמות פיננסיות רחבות מקרנות השקעה בחסות ממשלות ומדינות. אבל במקרה של אלופת אירופה הטרייה יש גם דגש שונה - גם עבירות על החוק וגם השתנה מהמקפצה.

הפרוייקט הקטארי בפריז הוא לא חזירי במובן הכלכלי של המילה. הוא לא רודף בצע. ממון לא חסר לו. לכאורה מטרת המפעל של נאסר אל חלאיפי היא יוקרה, מוניטין וכבוד, אבל למעשה מדובר בעיקר במה שנקרא בעגה הפיננסית "Sports Washing" - הלבנה באמצעות ספורט. אבל זה לא הכסף שעובר כאן את השטיפה. ההלבנה נועדה להעלים ולהשתיק את פשעי הדיקטטורה, העבדות והתמיכה בטרור של משטר עריץ כמו שהוא עשיר.

ובעזרת המנוף הכלכלי מגיעות הרמאויות: שימת פס וגיחוך מול חוקי הספורט והפייר פליי ועקיפתם האינטנסיבית בדרכים עקלקלות, מקולקלות, ותוך שימוש בשוחד ובשיתוף פעולה עם הרשויות המושחתות בפיפ"א, אופ"א וצרפת. רודנות עם קבלות. אבל עכשיו, אחרי שהחוב המוסרי החשוב מאחורינו, חובה לנטוש את המועדון ולשוב לקבוצה. פאריס סן ז'רמן שעל כר הדשא הוכיחה אמש שהיא יצירת מופת. היפה והטובה בעולם? אולי. לברצלונה יש מה לומר בנושא. אבל גימיק הדירוג חסר חשיבות. כי מה שהביא לצרפתים  את הפרס המיוחל היה הכדורגל המיוחל. זה שבעבורו מיליארדרים מוכנים לשלם מיליארדים. 
בואו נחזור לכדורגל. אל חלאיפי (GETTY)
בואו נחזור לכדורגל. אל חלאיפי (GETTY)
והנה, בניגוד למשל לריאל, בארסה וסיטי - כל היחידה הזו של לואיס אנריקה אפילו לא מגיעה בשווייה למיליארד - 923 מיליון יורו. חצי מיליארד פחות ממדריד. והנה, שני השחקנים שעשו את ההבדל האמיתי אמש ובעונה האבולוציונית של פסז' – הגיאורגי חביצ'ה קראבצחליה ודזירה דואה -  עלו ביחד 120 מיליון יורו, מחצית מחירו של ניימאר. מה שדורש גם להזכיר את ליאו מסי וקיליאן אמבפה עליהם נשפכו כספים כמים בלי שתגיע שמפניה.

הכישלון של ניסיונות הגלקטיקוס של פריז הביא גם את המאמן המשובח לואיס אנריקה לעיר האורות, וגם את הרבולוציה בעזרת האבולוציה. אט אט וביסודיות עשה הספרדי בפארק דה פרינס את מהפכת השמות והכשרונות. פרט לשניים המוזכרים לעיל,  כדורגלניה הבולטים של אלופת אירופה הם שחקנים סמי-אלמוניים שאיש כמעט לא יכול היה לנבא את ההתקדמות המטאורית שלהם. ויטיניה (בן 25, נכשל בוולבס בפרמייר ליג, לא שיכנע בפורטו שהסתפקה ב-30 מיליון), ז'ואו נבש  (20, בנפיקה, 55 מיליון) פביאן רואיס (29, נאפולי, 55) – אח אח, איזה קישור. ובהגנה וויליאם פאצ'ו (מי? פאצ'ו! מאקוודור, בן 23, 30 מיליון מפרנקפורט) ונונו מנדש הרב גוני הפנטסטי, שהוא כבר ותיק – 3 עונות בפריז, 40 מיליון מספורטינג. 

הנתונים היבשים הללו מצריכים גם בדיקה בסגל המלא, שם שקד ולמד לואיס אנריקה ופיתח את ההעדפות שלו. כי על הספסל של פ.ס.ז' ישנם וורן זאיר אמרי (19, תווית של ילד פלא בתחילת דרכו), לוקאס הרננדס (29) לי קאנג אין (24) וגונסלו ראמוס (23) – שעם נחיתתם בפריז בשנתיים החולפות התקבלו וזכו לאשראי כבעלי פוטנציאל להיות יצרני עמוד שדרה חדש ומוצק. 

לואיס אנריקה הצליח לראות ולהגיב גם מעבר להם. אגב, הוא עשה זאת גם בסיוע הפורמט התקדימי של הצ'מפיונס ליג. הקירטועים התכופים של בחוריו בשלב ליגה אותו סיימו עם דפיקות לב במקום ה-15, חייבו את המאמן והקבוצה לחשיבה טאקטית מחודשת וכיוונונים מודרניים (קבארצחליה ודואה) שהיה בהם גם סיכון. אבל בניצחון 0-10 על ברסט בפלייאוף החדש, חצתה פ.ס.ז' את הרוביקון ושעטה כל הדרך להיסטוריה.    

ואם נותר  עוד מישהו שניסה לקרוא תגר על האקסיומה שהעולם שייך לצעירים, הוא ספג אתמול מפלה בסדר גודל של אינטר. התוצאה אמש היתה 0:5 גם לזכות הכישרון העתיר המתפוצץ של האנריקאים, אבל גם לנערות הצעירה והתוססת של אלו ששמחו אף לינוק מהיכולת והניסיון של אשרף חכימי, עוסמן דמבלה והקפטן מרקיניוס – הכדורגלן היחיד מעל גיל 30 ששיחק במדי פריז בקמפיין הזה.
“זקן“ השבט. מרקיניוס (GETTY)
“זקן“ השבט. מרקיניוס (GETTY)
לעומת 1440 הדקות של מרקיניוס, סימונה איזאגי שלח אל המגרש כדורגלנים בני 30 ומעלה ליותר מ-6500 דקות בטורניר העונה. זה עבד יפה ויעיל עד הגמר, אבל סימני הגיל והשחיקה בכל זאת בצבצו פה ושם לאורך הדרך. אחרי ליגה שלמה עם ספיגה אחת בלבד, רעדה הרשת של הנראזורי 15 (!) פעמים בשישה משחקים, 11 מהן בחצי הגמר והגמר. עם כל הכבוד למסורת ההגנה המפוארת שלה וההיתלות על וותק וניסיון – החודש האחרון בו איבדה, אליפות, גביע ואלופות, סימן לה את קצה המסלול הנוכחי. 

למרות שאני מבין את השתרשות הז'רגון שמכנה תבוסות כמו אמש "השפלה", אני מעדיף להסתפק במבוכה. ספורט מטיבעו הוא הרי שעשוע ובידור טהור גם אם חודרים אליו כל האלמנטים המגונים שהוזכרו לעיל. אבל אין ספק שלגבי המפסידה אמש מדובר לא בהשפלה ולא במבוכה כי אם בטראומה. כתם בל יימחה.

אבל מהעז הזה בהחלט יכול לצאת מתוק. אינטר קיבלה במינכן בעיטה אל המציאות. אל ההכרה שהגיע זמן השינוי. השיקום. השיפצור והשידרוג. ומי שעוללה לה את הנזק המסיבי ביותר, היא גם זו שצריכה לספק לה את רוב סעיפי התכנית לקימה מהאשפתות. אולי המקום הנמוך אליו צללו המילאנזים אמש גם יחלחל אצל בעלת הבית הדי טרייה בסן סירו, חברת OAKTREE CAPITAL האמריקנית. 

כאשר היא רכשה לא מזמן את אינטר מהבעלים הסינים SUNNING, המטרה המוצהרת שלה היתה למנוע פשיטת רגל ולחפש תשואה. רווח. עכשיו, חרף ההפסד הכואב בגמר, הביאה לה העונה הזו סוג של רווחה כלכלית בלתי צפויה, ואולי הזדמנות לסוויץ' במגמות. אולי. אם כן, אז גם לצד היום המר והנמהר בגרמניה, עשוי עוד אוהד אינטר לרשום בלוח השנה X על ה-25 במאי ולכתוב לצידו "קרש קפיצה". נ.ב. כמה שאי אפשר לחכות עכשיו למפגש בין פריז סן ז'רמן – ברצלונה.