העובדות ידועות: ארסנל עומדת בפני עונה היסטורית. חסרת תקדים במונחים אנגלים ואפילו אירופיים. מוליכת הפרמיירליג החזקה פתחה פער של 9 נקודות (ומשחק חסר) בפסגה, נמצאת בשמינית גמר ליגת האלופות, עם הגרלה נדיבה, שהפכה אותה בין היתר לפייבוריטית הגדולה לזכות בתואר, ממוקמת ברבע גמר הגביע האנגלי, ורחוקה משחק אחד בוומבלי מלזכות בגביע הליגה.אלא שבמקום להתרגש מהאפשרות לזכות באליפות אנגליה לראשונה מאז 2004, ולהפוך לאנגליה הראשונה אי פעם שזוכה בכל ארבעת התארים, הכתבות בעיתונות והלך הרוח ברשתות החברתיות הוא הרבה יותר שלילי כלפי הקבוצה הטובה ביותר בממלכה. באנגליה לא אוהבים את הכדורגל של מיקל ארטטה ושחקניו בלשון המעטה. אחרי ה-1:2 על צ`לסי בתחילת החודש, פרשן ה-BBC, כריס סטון, כתב: "הם יכולים להיות האלופה המכוערת ביותר באנגליה". פול סקולס, שחקן מנצ`סטר יונייטד לשעבר, הוסיף: "ארסנל כנראה תהיה מהקבוצות המשעממות ביותר שזכו באליפות". ארסנל הבקיעה, שוב, את שני השערים שלה מול הבלוז במצבים נייחים, מה שהיא עושה הכי טוב בפרמיירליג ואולי גם בכדורגל האירופי (עכברי הסריה A יעידו כי גם אינטר טוענת לכתר הזה). למעשה תרגיל הקרן/כדור חופשי המפורסם שמתחיל בדרך כלל בהרמה מדוייקת של דקלן רייס (או בוקאיו סאקה), נמשך עם ערבוביה כאוטית ברחבה, מסתיים עם שער נגיחה של גבריאל (יוריין טימבר או מישהו אחר) הפך לסימן ההיכר של התותחנים, לא רק בתקופה האחרונה, אבל ביתר שאת בעונה הנוכחית.באנגליה בדקו ומצאו ש-39 אחוז מהשערים שארסנל כבשה העונה הגיעו במצבים נייחים. אם תזכה באליפות, זה האחוז הגבוה ביותר מבין אלופות הליגה האנגלית מאז הקמת הפרמיירליג בתחילת שנות התשעים. למעשה הנגטיב של זה, הוא 1.19 שערים למשחק שכבשה בדרך אחרת, שזה אחד הנתונים הנמוכים בהיסטוריה של אלופות הפרמיירליג, אפילו פחות מבלקבורן (1994/5) ולסטר (2015/6) שתי הסינדרלות הכי גדולות שקטפו את התואר.במשחק החוץ האחרון אצל ברייטון, בוקאיו סאקה כבש שער מוקדם והתותחנים עשו הכל כדי להפריע לקבוצה היריבה ולהעביר זמן עד לניצחון המוחלט. פביאן הורצלר, מאמן השחפים, התעצבן בסיום על בזבוזי הזמן של היריבה ותקף: "רק קבוצה אחת ניסתה לשחק פה כדורגל. אם אשאל כל אחד ואחד פה בחדר, האם נהנתם מהמשחק, אני בטוח שאחד שאוהד את ארסנל ירים את ידו, מעבר לכך, אין סיכוי". יש קונצנזוס שהכדורגל של ארסנל לא כל כך פופולרי בטח בהשוואה למה שהורגלנו. מנצ`סטר סיטי של פפ גווארדיולה, שזכתה ב-8 אליפויות בין 2012 ל-2024 קידשה תמיד את האסתטיקה בדרך לזלילת התארים שלה. ליברפול, היריבה הכי גדולה שלה בשנים האחרונות, הציגה כדורגל בסגנון "רוק כבד" על פי משנתו של יורגן קלופ, וגם המשנה של ארנה סלוט בעונה הקודמת, היתה של כדורגל חיובי, התקפי ולפרקים רבים גם מהנה. זה רחוק מהכדורגל הפרגמטי של ארטטה שמחפש את הניצחון בכל מחיר.להגנתה של ארסנל, צריך לומר שעונת הכדורגל בפרמיירליג לא מלהיבה בכלל. יותר מדי קבוצות סוגרות את המשחקים, יותר מדי קבוצות מתבססות על קרנות ופחות על כדורגל יוזם ופתוח. אנתוני גורדון, כוכב ניוקאסל, אפילו הסביר את הפערים מליגת האלופות לאנגליה כשאמר: "אין הרבה שליטה באנגליה. מי שמנצחת במאבקי כדור, מנצחת משחקים. בליגת האלופות יש יותר כדורגל. קבוצות באות ומשחקות כדורגל. הפרמיירליג הפכה לליגה של הוצאות חוץ, מצבים נייחים ומאבקים פיזיים. היא ליגה איטית יותר שנראית כמו כדורסל ופחות כדורגל".זה אולי לא מפתיע שארסנל מגיעה לליגת האלופות היא מקבלת כבוד גדול והפכה, בזכות הכדורגל שלה, למועמדת העיקרית לזכיה במפעל לפי אתרי הסטטיסטיקה, למרות שמעולם לא הניפה את הגביע עם האוזניים הגדולות. את שלב הליגה, היא סיימה ראשונה, עם שמונה ניצחונות משמונה משחקים כולל 0:4 מרשים על אתלטיקו מדריד בבית, ניצחון 1:3 על באיירן מינכן החזקה, ושלישייה נוספת שהשחילה לאינטר, סגנית אלופת אירופה, בסן סירו.מעבר לביקורת על סגנון המשחק שלה, ארסנל באופן טבעי מושכת הרבה אש, שכן היא הקבוצה הפופולרית בלונדון ותמיד היתה קשורה לממסד הבריטי ולכן רבים רוצים בנפילתה. הרי זכיה שלה באליפות ו/או בליגת האלופות מעמידה באור פחות חיובי את מנצ`סטר יונייטד, ליברפול או צ`לסי, שנאבקות איתה במשאבים דומים. מנצ`סטר סיטי כמובן מצליחה עם יותר כסף ולכן כבר משעמם לחבוט בה.לכן ההייט שסופגת ארסנל ברשתות לא צריך לעניין את אוהדי ארסנל ובעיקר לא את ארטטה ששם לעצמו מטרה להביא אליפות ראשונה לארסנל שלא בעידן ארסן ונגר ולעשות את זה בכל מחיר. המנג`ר הספרדי היה קרוב כבר פעמיים לקחת את הכתר, אבל הקבוצה שלו איבדה שיווי משקל לקראת סיום העונה. הפעם לא נראה שיש משהו שיכול לקחת לו את זה, ואפילו המבקרים הכי גדולים של סגנון המשחק שלו, יצטרכו להסיר בפניו את הכובע על שבנה קבוצה קשוחה עם אופי אדיר, מנטליות חזקה ומנצחת.