רוצים שינוי? שאלת ברק בכר במכבי תל אביב

הצהובים לא משכנעים מפתיחת העונה, ושוב עולה השאלה: מה החלק של ז'ארקו לאזטיץ' בכך. האם נכון להמשיך עם המאמן שהביא אליפות, או שהיה צריך לשנות כיוון למאמן המעוטר? ענו בסקר

אבישי סלע
אבישי סלע   06.08.25 - 11:44
Getting your Trinity Audio player ready...
הקיץ הזה של מכבי תל אביב תזזיתי למדי מבחינה רגשית. רק לפני כמה שבועות, היה נדמה שמכבי תל אביב התחזקה - שחקני רכש טובים כמו עלי קמארה וניקולסקו נחתו, רוב שחקני המפתח מהאליפות (פטאצ'י, דוידה, תורג'מן ורביבו) נשארו - והיה נדמה שמכבי ת"א בונה את עצמה מחדש, אבל גם משתדרגת.

אבל בכדורגל כמו בכדורגל, כל תחושה שכזו יכולה לעוף - לפעמים תוך משחק אחד. ההדחה של מכבי תל אביב מליגת האלופות נגד פאפוס העלתה מחדש את שאלת ז'ארקו לאזטיץ' - האם המאמן הסרבי שהביא את מכבי תל אביב לאליפות, מסוגל גם להמשיך את הדרך? או שאולי זה הרגע שבו מכבי ת"א מבינה שכמאמר השיר, לא הוא האיש?

אחרי התצוגה הלא משכנעת מול האמרון, הנה ניסיון להציב את שני צידי הדילמה - מי צריך להוביל את המכבים: לאזטיץ' או אולי ברק בכר?

למה לאזטיץ': זמן לפרופורציות
בכדורגל, בטח בגרסה הישראלית שלו - יש חוק ברור: בכל שער שקבוצה סופגת, בוודאי בהפסדים - הפוקוס עובר אל המאמן. כל החלטה שלו נמדדת בראי התוצאה, ואם טעויות של שחקנים בסופו של דבר נסלחות - טעות של מאמן עלולה לעלות במשרה שלו. ועדיין, גם אם הקרב מול פאפוס היה צריך להיגמר בהעפלה של מכבי ת"א - אסור לשכוח את הנסיבות.

לאזטיץ' נתקל בשני אירועים שקשה למדי להתמודד איתם: פציעה של שוער ממש בדקות האחרונות, כניסה של שוער מחליף ואז כרטיס אדום ושוער שלישי שנכנס תוך חצי שעה. זה דבר ששיבש את היכולת שלו לבצע שינויים (שתי פעימות שהלכו מתוך אילוץ), ובוודאי הקשו מאוד על היכולת לחזור למשחק.

וברור שללאזטיץ' יש אחריות על ההפסד הזה - אבל חשוב לא להגזים גם בה. בסופו של דבר, הקרב מול פאפוס הוא קרב של 50-50 - ופאפוס הצליחה לנצח בו בנקודות. לאזטיץ' הוא עדיין, גם עכשיו, המאמן שהצליח להביא את מכבי ת"א למקום הזה בכלל - לנצח קרב אליפות צמוד עם הפועל ב"ש חזקה, להוציא את היכולות משחקנים כמו דוידה ופטאצ'י (לא מובן מאליו), ובעיקר לייצר את התלכיד שעורר את כל הציפיות הללו.
לאזטיץ`. עדיין לא ניצח העונה (אלן שיבר)
לאזטיץ`. עדיין לא ניצח העונה (אלן שיבר)

הסרבי אינו חף מטעויות, אבל גם את השיפוטיות אולי כדאי להשהות - בוודאי כשההישג של העונה שעברה, העפלה לבתים במפעל אירופי, עוד בהישג יד.

למה בכר: זמן למהפכה
מכבי ת"א לא מממשת את הפוטנציאל שגלום בה - זה ברור. קבוצה שעל הנייר אמורה להיות הרבה יותר שלמה, עד עכשיו שיחקה ארבעה משחקים רשמיים (אחד נגד הפועל באר שבע באלוף האלופים, שניים נגד פאפוס ואחד נגד האמרון), ובאף אחד מהם לא הציגה את המשחק שהיא צריכה להציג. ברוב הדקות היא היתה נחותה מהיריבות שלה, ורק לרגעים זה התחבר באמת.

זכויותיו של לאזטיץ' שמורות לו, בוודאי הזכייה באליפות תוך כדי קמפיין אירופי מאתגר - אבל הוא לא האיש להוביל את הספינה הזאת הלאה, לעבר דומיננטיות אמיתית. ואולי דווקא עכשיו, בכר הוא האיש הנכון לשבור את הטאבו על מאמנים ישראליים - ולהגיע לקריית שלום.

בכר מגיע מצולק משתי התחנות האחרונות שלו - הכוכב האדום בלגרד, ומכבי חיפה אליה הוא חזר בתור מושיע וזה נגמר בכישלון כואב. אבל לפעמים זמן יכול לעשות טוב למאמנים - הם יודעים איפה טעו, מחשבים מסלול מחדש וממריאים.

גם אברהם גרנט עבר שנים מאוד לא קלות במכבי ת"א, אבל ידע ללמוד מהן - הגיע למכבי חיפה, והוביל את אחת הקבוצות הכי גדולות שלה (בין 2000 ל-2002). גם הקריירה של דרור קשטן ז"ל היתה רצופה בכישלונות וברגעים לא מחמיאים, שמהם - ואולי דווקא בזכותם - הוא צמח לרגעי השיא והתהילה.

הזמן יכול לשרת טוב את בכר, וגם להביא לו אתגר מחודש. להפועל באר שבע הוא הגיע בתור מאמן צעיר ורעב לתארים; במכבי חיפה - הוא רצה לסגור מעגל, בתור ילד שגדל כאוהד ירוק וחזר כדי להוביל אותה לשלוש שנים מדהימות. ודווקא בגלל שהוא פיתח יריבות עם מכבי תל אביב - אולי זה האתגר שלו.

להגיע דווקא לשם, להיות הישראלי הראשון שמתמנה באופן קבוע מאז עידן ג'ורדי קרויף - ולהיות החתיכה האחרונה בפאזל. מאמן לשנים, שיוכיח גם את הגדולה שלו - וגם את הגדולה של הצהובים. לאזטיץ' זרע זרעים נהדרים, ובכר יכול להיות האיש שיהפוך אותם לאימפריה של ממש.