Free cookie consent management tool by TermsFeed

רוי דוגה: "אם כישרון היה קובע הייתי משחק לצד סולומון באירופה"

רוי דוגה פרש לפני גיל 23 ובטוח: "בית"ר ירושלים פספסה אותי". ראיון

ליאת ביתן
ליאת ביתן   08.06.25 - 14:32

תגיות: רוי דוגה

Getting your Trinity Audio player ready...
עוד לפני שחגג 23, החליט רוי דוגה לתלות את הנעליים. רובכם בוודאי לא זוכרים את השם, אבל שחקן ההתקפה היה כוכב במחלקת הנוער של בית"ר ירושלים עם כמה עונות של מספר שערים דו ספרתי, ואף זכה לחוזה מקצועני במועדון, אך פציעות חוזרות ונשנות ומיעוט הזדמנויות גרמו לו להתדרדר עד ליגה א' ובסופו של דבר לפרוש. וכשהוא מסתכל לאחור, הוא בטוח שהקריירה שלו היא פספוס.

"רדף אותי גל פציעות בשריר הירך מגיל 18", מספר דוגה על הסיבת לפרישה, "הרופא אמר לי שיש לי פציעה כרונית. לא רציתי להאמין לזה והמשכתי לשחק. קיבלתי הזדמנות בבוגרים ואז קרעתי שוב את שריר הירך ומה שהוא אמר לי התחיל להתחבר לי. רדף אותי גל פציעות עד שהחלטתי לוותר על החלום. זה היה גדול ממני. אם לא הייתי נפצע, הייתי מגיע לאירופה או הייתי שחקן הרכב בבית"ר ירושלים. אבל זה נבע גם מחוסר ההזדמנויות שקיבלתי. גם לזה יש חלק לא קטן".

"התחלתי את העונה שעברה בבית"ר נורדיה", מספר דוגה, "התחלתי את העונה טוב, נכנסתי לעניינים. באתי כשחקן מוביל, הגעתי מהליגה לאומית ששיחק בבית"ר ירושלים. בישלתי פעמיים במשחק הראשון, במשחק אחרי זה קרעתי את הרצועות בקרסול. ואז התחיל הלופ של הקרעים והפציעות. לא הצלחתי להתאושש מזה. זה תקף אותי ברמה אחרת. נורדיה שונה שנות אור משאר הקבוצות ששיחקתי בהן. הייתי רגיל לשחק עם קהל. הקהל שם קצת פחות... אין הרבה קהל שם. זה לא משהו שרלוונטי. כל הדפוס שונה. אנשים באים מהעבודה, זה ליגה א'. חלק באים להעביר את הזמן. היו שם שחקנים מוכשרים והיה חיבור בחדר ההלבשה. אבל היה לי קשה להתחבר לזה".

דוגה אמנם זוקף את החלטת הפרישה לפציעות, אבל הוא בטוח שעם יותר הזדמנויות, הוא היה במקום אחר. "כישרון בארץ קובע אולי 5 אחוז. לא יותר מדי. בכדורגל בארץ לא נותנים הזדמנות לשחקנים צעירים. רק מי שנראה טוב בעין, נותנים לו את הבמה. כבשתי הרבה שערים בנוער של בית"ר ואז העלו אותי לבוגרים, הייתי בטוח שיתנו לי הזדמנות. עבדתי קשה, לא דיברתי. אני לא ילד חוצפן. יש הרבה דברים מאחורי הקלעים. אני מעדיף שלא לפרט. אם אתה לא מכיר מישהו במערכת, אתה לא רלוונטי. זו היתה התחושה. הייתי בהלם שככה מתנהלים הדברים. אם הכישרון היה קובע, הייתי משחק היום באירופה עם מנור סולומון".

"כשהייתי בבית"ר, נתתי מאה אחוז. כל לילה הייתי הולך לישון והייתי מסדר את הבגדים לפני והייתי בשעה תשע במיטה", הוא ממשיך, "רציתי להצליח מאוד. יש דברים שהם מאחורי הקלעים, שהם מעבר. כישרון לא קובע בארץ. זה נשמע מתבכיין, אבל זו המציאות. "איך שחתמתי חוזה מקצועני, חשבתי שיתנו לי יותר במה. בזמנו היה את משה חוגג והוא היה אדם נחמד, הוא לקח אותי לשיחה כשהייתי בנערים ב'. היה לנו גמר, הבקעתי, ניצחנו והוא עשה לי שם שיחה. הוא אמר שהוא רוצה לתת לי את הבמה, הוא תמיד ינסה לדחוף אותי. הוא דחף אותי והמאמן היה אנטי לגבי זה. אני לא יודע למה. יש סדר עדיפויות של מאמן".
אבוקסיס. לא האמין בדוגה (דני מרון)
אבוקסיס. לא האמין בדוגה (דני מרון)
"בית"ר ירושלים פספסה אותי. חד משמעית. אני הייתי רוצה להיות בבית"ר שחקן מוביל ולשמח את המועדון הזה והקהל הזה, אבל שמו לי מקלות בגלגלים. אולי בגלל שבאתי ממשפחה אמידה, אז אולי הסתכלו על זה כאילו גדלתי עם כפית של זהב ואני לא מתאמץ ולא רוצה וזה הכי לא נכון. אבא שלי לא היה מעורב. הוא אמר לי שאני צריך להצליח בזכות עצמי. אנשים מההנהלה חשבו שאני מפונק, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא כזה.

"היו כמה מאמנים שפחות אהבו אותי. לא באתי להם טוב בעין. יוסי אבוקסיס היה יכול לתת לי הרבה יותר הזדמנויות. זה הגיע לי. הוא בחר שלא לתת לי. אני אוהב ומעריך אותו, אבל ציפיתי ממנו, כי הוא דמות אבהית, הוא עוטף את חדר ההלבשה, שהוא ייתן את ההזדמנות. אבל זה לא צלח, אבל אלה שיקולים שלו. ציפיתי גם מאלי אוחנה שייתן לי יותר קרדיט".

למרות שהוא נאלץ לפרוש, לדוגה יש רק מילים טובים להגיד על בית"ר: "זה מקום שחלום לגדול בו. אני ממליץ לכל אחד. המועדון הזה נתן לי כלים וערכים מעבר לאימונים. יש להם גם את הקהל הכי טוב בארץ. אני מאוד קשור למועדון הזה וצר שלא התחברו הדברים. מאוד רציתי שיתחבר. לפעמים זה גם קצת מזל. עבדתי קשה באימונים, הראיתי שאני שווה ושחקנים האמינו בי ודחפו אותי. עידן ורד ואלירן עטר תמיד רצו לתת לי את הבמה, דחפו אותי. גם למדתי מהם. הם היו אנשים מדהימים. בסופו של דבר המאמן קובע, אבל אולי היה בינינו חילוקי דעות. נתנו לי את הצ'אנס מול הפועל ת"א בגביע הטוטו, הייתי מעולה, למרות ההפסד. פתחתי מול אשדוד ואז נפצעתי, ואז הדברים לא הלכו כשורה".

אמנם הקריירה שלו קצרה, אבל דוגה הספיק לשחק לצד כמה שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר בכדורגל הישראלי. אבל לגבי המוכשר שבהם, יש לו שני שמות שעולים: "אני מתלבט בין ירדן שועה לאלירן עטר. אני חושב שאלירן עטר הכי כישרוני. היה לו טאץ' לא רגיל ברגל. שחקן מאוד מוכשר, רק ללמוד ממנו. גם ירדן... רואים את התוצאות שלו במגרש. שועה הוא השחקן הכי טוב בישראל. הוא דמות מדהימה, חבר גם מחוץ למגרש, גם במגרש, באימונים, בחדר ההלבשה, תמיד דואג שכולם יהיו ביחד. אדם מדהים. עד היום אני בקשר איתו. הוא נתן לי טיפים, עזר לי, תמיד אמר לי את האמת".

כמי שנמצא מחוץ לכדורגל דוגה גם מודה כי מוסר התשלומים בארץ לא מושלם: "היו פעמים שלא קיבלתי את הכסף בזמן בליגה הלאומית, מכמה קבוצות שונות. אף אחד לא אוהב לרדוף אחרי כסף. בסוף השנה קיבלתי את הכסף הזה". דוגה, כאמור, שיחק בשנים האחרונות בליגות הנמוכות, אבל לא נתקל בתופעת הטיית המשחקים שהתפוצצה העונה: "מעולם לא נתקלתי בשיח כזה, וטוב שכך. זה לא מעניין אותי. בחיים לא הייתי בקזינו ושיישאר ככה".