זאת הייתה פתיחת סדרה מהאגדות. הבטיחו לנו דו קרב בין שניים מהפורוורדים הטובים בליגה, וקיבלנו. הבטיחו שני שחקנים בגובה 2.10 מ' שפשוט בלתי ניתנים לעצירה, וגם זה קוים. מה ששכחו לציין בפנינו זה שהופעה אחת טרנסצנדנטלית של דירק נוביצקי תצליח להאפיל אפילו על משחק עצום של 40 נקודות באדיבותו של קווין דוראנט.
לבלוג של גבריאל היידו>
48 נקודות ב-15 זריקות מהשדה. קראו שוב את המשפט הזה, כי הוא לא ממש נתפש. נוביצקי קלע 12 מה-15 שלו מהשדה בתצוגת תכלית ששנים לא נראתה כמותה. זה לא רק השיא החדש שהוא קבע עם 24 מ-24 מהעונשין, זו בעיקר העובדה שהוא לא עשה פעולה אחת לא חכמה במשחק.
"זו הייתה ההופעה הכי טובה שראיתי מאז שאני משחק", אמר פג'ה סטויאקוביץ', שהספיק לראות לא מעט מאז שהצטרף לליגה בעונת 1998/9 - אותה עונה בה הצטרף נוביצקי ל-NBA. הסיבה לשיפור המתמיד של הג'רמנייטור היא התשוקה שלו למשחק ולפרטים הקטנים.
בשמונת הימים שעברו מאז הסוויפ על הלייקרס נוביצקי הגיע לאימון פרטי עם מאמן הזריקות הוותיק שלו הולגר גשווינדנר שבע פעמים. נכון, 7 פעמים ב-8 ימים למישהו שקולע לא רע בכלל גם בלי זה. לאיש עם אחד הג'אמפ שוטים היפים בליגה עדיין יש רצון לשפר אותו. גשווינדנר, שגילה את נוביצקי בילדותו, הוא היחיד שאף פעם לא מוותר לו ומסדר לו משטר עבודה שרק בודדים היו עומדים בו. ככה מגיעים לרמות הגבוהות ביותר.
הגרמני, שידוע כקלע שלוש נפלא, לא זרק אפילו פעם אחת מחוץ לקשת כי פשוט לא היה צורך. שישה שחקנים לקחו תור בניסיון לעצור אותו, וכשלו. הזריקה שלו על רגל אחת כשהגוף הולך לצד השני היא אחת הזריקות המוזרות ביותר וגם אחת הפחות ניתנות לעצירה שיש. נוביצקי מודל 2011 הוא הכי טוב שיש, אחד שזוכה להשוואות הכי מחמיאות שיש.
"אם דירק נוביצקי ימשיך לשחק ברמה הזאת, אני איאלץ להתמודד עם השאלה הבאה: האם עדיפה הקריירה של לארי בירד, שכללה תשע שנים יוצאות מגדר הרגיל, או הקריירה של נוביצקי, שכללה 13 שנים נפלאות?", הירהר ביל סימונס מ-ESPN, מעריץ מושבע של בירד. וזה היה עוד לפני מופע התכלית של הגרמני הלילה. מדהימה לא פחות הייתה העובדה שבניגוד לקובי בראיינט, נוביצקי ידע למצוא את החברים לזריקות חופשיות ברגעים המכריעים. כשמחפשים במילון את ההגדרה של שחקן שעושה את כולם טובים יותר, תמצאו שם אותו - כוכב על שלא זכה לשחק עם כוכב על נוסף לאורך כל הקריירה המופלאה שלו ובכל זאת שנה אחרי שנה מוביל את דאלאס לצמרת המערב.
לאוקלהומה עוד יש סיכוי לקחת את הסדרה. יש לה שילוב נדיר של אתלטיות וכוח בצבע, ושני סקוררים יוצאים מהכלל. לא כל יום ראסל ווסטברוק יקלע רק 3 מ-15 זריקות, ולא כל יום נוביצקי ישחק כמו בפלייסטיישן. למרות שדאלאס ניצחה בקרב הספסל 22:53, אוקלהומה פיגרה רק ב-6 בדקות הסיום ויש מצב שכמו בסדרה מול ממפיס היא תעשה התאמות ותגנוב משחק בחוץ. מה שבטוח, כל משחק בסדרה יהיה מהנה לצפיה. גם אם אוקלהומה לא תעלה לגמר היא תוכל להתנחם בכך שהעתיד שלה מבטיח ושבשנה הבאה היא כבר תהיה אחת הפייבוריטיות לזכיה.
לצידו של נוביצקי ברשימת השחקנים שהכי מגיע להם לסיים עם טבעת אליפות ניצב בגאון ג'ייסון קיד, סגן מלך האסיסטים בכל הזמנים. קיד הוא גם אחד משלושה מאבריקס שנמצאים בין שמונת השחקנים עם הכי הרבה שלשות בקריירה, לצד ג'ייסון טרי ופג'ה סטויאקוביץ'. אם יש צדק, החבורה הקשישה והמגניבה הזאת תלך כל הדרך עד לתואר. תוסיפו לחברים האלה את ג'יי.ג'יי באראה, שמשחק עם צ'יפ על הכתף מאז שלא נבחר בדראפט 2006 ומוכיח שהוא חתיכת שחקן, ותקבלו קבוצה שהנייטרליים בינינו צריכים להיות בעדה.
לדאלאס זאת עשויה להיות ההזדמנות האחרונה ללכת עד הסוף, ומגיע לנוביצקי לזכות בטבעת. מגיע לכל אלה שהשתאו לנוכח תצוגת המופת שלו במשחק הראשון להיות בעדו עד הסוף. וכן, מותר גם לישראלים לרצות לראות גרמני שמח בסוף המחזה.
נקודה עם הבאזרחבר לעבודה שאוהד את הלייקרס הצהיר שסדרת גמר המערב לא מעניינת בלעדי הקבוצה שלו. כמה טיפוסי לאוהדי ההצלחות של LA, מסתבר שלא רק בבחירת הקבוצה שלו הוא טעה בגדול. כמו שמסתמן כבר מהמשחק הראשון, סדרת הגמר בין דאלאס לאוקלהומה תהיה קלאסיקה לא פחות גדולה. אם הלייקרס שייכים לעבר כמו פיל ג'קסון, הרי שדאלאס ואוקלהומה מהוות את ההווה והעתיד במערב. לאוהדי האלופה היוצאת מוטב להתמקד בתפילה שלא ימנו את מייק דאנליבי או ריק אדלמן לתפקיד המאמן, אחרת בלוס אנג'לס עוד יתגעגעו לעונת 2011.