באמצע חודש אפריל לא היו רבים שהאמינו כי מיאמי תגיע לסידרת הגמר. לדאלאס איש לא נתן סיכוי. הלילה (04:00, ישיר בספורט 5 וב-HD) יעלו שחקני ההיט והמאבס למשחק ה-1 בפיינלס 2011 ויחלו בשיחזור הגמר מ-2006. אז הייתה זו סדרה הפכפכה במהלכה הוליכה דאלאס 0:2 והובילה ב-13 נק' באמצע הרבע הרביעי של משחק 3 בדרך לאליפות. קאמבק אדיר של דוויין ווייד הצעיר וחבריו נמשך במומנטום אדיר עד להכנעת דירק נוביצקי, כשההיט חגגו אליפות היסטורית בסיום עם 2:4 מדהים.
מאז עברו הקבוצות שינויים רבים וידעו עליות וירידות. מי בכלל זוכר כעת את הדחת המאבס ב-2007 כבר בסיבוב הראשון על ידי גולדן סטייט? או את העובדה שמרק קיובן שיפץ בכל עונה מחדש את הסגל וחווה רק אכזבות. מיאמי, שלא השכילה לעבור את מחסום הדומיננטיות של הסלטיקס בשנים האחרונות, חיה בצל הירוקים, אורלנדו וקליבלנד של לברון ג'יימס. אבל היא הצליחה להפוך את הקערה בקיץ שעבר עם הנחתת לברון וכריס בוש לצד השארת ווייד. לכולם היה ברור שזו תהיה קבוצת עילית וכזו שבמשך שנים תיאבק על האליפות. אחרי פתיחת עונה של 8:9 ומשחקים שהראו חוסר חיבור משווע בין השחקנים, היה נראה כי פרוייקט הגלאקטיקוס זקוק לזמן רב כדי להצליח. אולם זה קרה. אט אט, במהלך העונה, עם 22 ניצחונות ב-24 משחקים. כאילו השתפרה הקבוצה מדי יום ביומו, מדי אימון, ובכל משחק נראתה טוב יותר ויותר. ואם מישהו היה זקוק להוכחה כי בעידן הנוכחי כוכב על אחד לא יכול לקחת את התואר, הרי שההיט חוו זאת לאורך הפלייאוף הנוכחי: הם קיבלו את ווייד בשיאו בשני הסיבובים הראשונים ואז לקח ג'יימס פיקוד בגמר האיזורי מול שיקגו, עם עזרה חשובה של בוש. וחשוב מכל: ההיט היו אלו שעברו דרך הסלטיקס והדיחו את הירוק המאיים ב-1:4. הם לא קיבלו שום דרכי קיצור.
מיאמי פייבוריטית עם פתיחת הסדרה ולא בגלל יתרון הביתיות. שני שחקניה המשלימים הטובים והחשובים ביותר, מייק מילר ויודוניס האסלם, חזרו מפציעות ותרמו לא מעט בחודש האחרון. לברון, שבמשחק 5 אימלל את דריק רוז והוכיח כי לצד משחקו ההתקפי הוא גם שומר על, נמצא בכושר שיא. ווייד לא יחזור על סדרת נפל כפי שחווה כשחקן מטרה להגנת הבולס, וקשה להאמין שלג'ייסון קיד יהיה מספיק כוח ברגליו ובגופו כדי להתמודד עם הפיזיות והוירטואוזיות של פלאש. ההיט מאמינים כי זו תהיה האליפות שלהם, הראשונה בעידן לברון שמסתמן כשושלת. אבל המאבריקס, עם חבורת ווטרנים שמפיקה מעצמה הרבה יותר מאשר ניתן היה לצפות, יודעים שזהו הזמן. ייתכן ואת הישגם הנוכחי לא יהיה ניתן לשחזר עוד.
"אנו יודעים שחלון ההזדמנויות שלנו נסגר", אמר שון מריון שיערוך את משחקו ה-87 בפלייאוף הלילה, “אנחנו באים כדי לזעזע את העולם, להדהים ולקחת אליפות. אני כבר בן 33, קיד עוד מעט בן 50 (38, א.ג) ואנחנו בהחלט לא קבוצה צעירה. אבל אנחנו יודעים כיצד משחקים כדורסל ואתם חייבים לכבד זאת". קיד עצמו חוזר לסידרת גמר שלישית בקריירה, אחרי שב-2002 וב-2003 הגיע לגמר עם ניו ג'רזי והפסיד. "אני חושב שאני וג'ייסון מביאים הרבה נסיון לשולחן", אמר נוביצקי, שבכל סידרת פלייאוף העלה את רמתו, "הנסיון הוא מפתח עבורנו כי עברנו המון בקריירה. היינו בהרבה מאוד משחקי פלייאוף. אסור להתלהב מדי אחרי ניצחון או להוריד ראש באבל אחרי הפסד. אחרי משחק 4 בפורטלנד בו שמטנו יתרון 20 נק' והפסדנו אמרו שאנחנו מתים, אבל אנחנו חבורה של וותיקים. כבר ראינו הכל".
ג'ייסון טרי, היחיד מלבד נוביצקי ששיחק במאבס בגמר מול מיאמי, טוען כי דווקא המשחק הלילה יצביע על כיוון הסדרה: “חשוב מאוד לדעתי שנגיע מאוד מפוקסים ומרוכזים למשחק הזה. זהו משחק פתיחה והוא חשוב מאוד עבורנו. כל השחקנים מבינים שזהו הצ'אנס וזה קורה עכשיו, וזה לא משהו שמגיע לעתים קרובות. הקבוצה הזו שנבנתה פה העונה מיוחדת מאוד. הרגשנו את זה מהיום הראשון שלנו יחד".
למריון מצפה העבודה הקשה ביותר. אחרי שעשה עבודה נפלאה בשמירה על קובי בראיינט וקווין דוראנט, המטריקס, שרק לפני שנתיים נחשב בעיני רבים כשחקן בדעיכה מתקדמת, יצטרך לעצור את לברון מלהשתלט על המשחק. "אהיה חייב להקשות עליו", אמר מריון, "אתה עשוי לוותר על משהו אבל אסור לתת לו הכל. זה המפתח. אני מביט בזה כעל אתגר, זה כיף. אני תחרותי מאוד ואני חושב שאני מוכן לקראתו". מריון גם דאג להדגיש כי מיאמי היא ממש לא רק ג'יימס: "זו מפלצת תלת ראשית, אבל אנחנו מפלצת עם חמישה ראשים כשאנחנו משחקים הגנה. כל אחד עוזר לשני וזה יהיה הדבר הכי חשוב גם הפעם".
לברון מנגד יעבוד קשה מול נוביצקי, וישתמש בגופו ויכולתו האתלטית כדי לעזור בשמירה על הפורוורד הגרמני המתקרב ל-60% מהשדה בפלייאוף פנומנלי. נוביצקי כבר סחט השוואות מרשימות וכינויים חדשים בחודש האחרון, כ"לארי בירד 2.0” ו-"ווייט ממבה". כעת עליו להמשיך באותו הקצב. מבחינת הקליעה, חלוקת הכדור בזמן כשהדאבל טים יגיע עליו והעזרה ההגנתית. להוכיח כי הוא מיס-מץ' מהלך גם מול מכונות פיזיות כמו שיש להיט להציע. מעניין יהיה לראות מי יהיה שומרו הראשון של הג'רמנייטור, כריס בוש בעמדה 4 או לברון. גם ג'ואל אנתוני והאסלם, ששמר עליו מצוין לפני 5 שנים בגמר ההוא, יישלחו למערכה. "נעשה הכל, אבל הכל, כדי שדירק יתקשה", אמר לברון, "כשהוא נכנס לזון של קליעה אתה לא יכול לעשות הרבה. אבל יש דברים שיפריעו, כמו עזרה כשהוא מוריד את הכדור לרצפה, או לדחוק אותו מהנקודה בה הוא רגיל שמוסרים לו. זו משימה קבוצתית, לא של אדם אחד".
מיאמי ודאלאס השתנו פלאים מבפתיחת העונה. ההיט כבר לא קבוצה מבולבלת, אלא תופעת טבע הגנתית עד שלעתים נראה כי היא מגינה עם 8 שחקנים. צ'ארלס בארקלי טען כי זו קבוצת ההגנה הטובה בהיסטוריה וכי הרוטציה הגנתית שלה מושלמת. בהתקפה, שלעתים עדיין סובלת מתסמונת תרגילי הבידוד לשלושת הכוכבים, העסק דופק. אם במשחקים הצמודים הראשונים חיפשו ווייד וג'יימס את אדי האוס וג'יימס ג'ונס כדי שיקחו את הקליעה המכריעה, הרי שלברון הוא כעת בעל הבית. מקבל ההחלטות. ולראשונה בקריירה כבר אינו חושש לקחת זאת על עצמו. בדיוק כמו נוביצקי, שכונה ה"נחנק" אחרי אובדן ה-2:0 ו-פלוס 13 הנק' בגמר 2006, גם לג'יימס, עם הופעה אחת בגמר שהסתיימה בסויפ משפיל ב-7 עונות, יש קוף על הגב אותו הוא חייב להוריד. גם אם הוא לא יעשה זאת לבד הקבוצה שהיא שלו נבנתה עבורו. הצעירים והמלהיבים מול הוותיקים והחכמים, הטבעת הראשונה בעידן לברון או הראשונה והאחרונה בצד של דירק, פג'ה, טרי, מריון וצ'נדלר? תשובות החל מהלילה, בשני אולמות במזרח ובמערב בעלי שם זהה: "אמריקן איירליינס" סנטר/ארינה. מה שבטוח הוא שתהיה זאת טיסה דו שבועית מהנה.