רוז: "הפציעה בברך זה הכי קרוב למוות"

הרבה תקוות היו לאוהדי השיקאגו בולס ברגע שהפלייאוף ב-NBA יצא לדרך בעונה החולפת. דריק רוז שב מפציעה היישר למאני טיים בתקווה להוליך את הקבוצה להשבת האליפות לראשונה מאז ימי מייקל ג'ורדן. אבל התקוות הללו התנפצו כבר במשחק הראשון מול פילדלפיה סיקסרס בסיבוב הפתיחה. רוז נחת לא טוב על הרגל דקה וחצי לסיום המשחק, כאשר הניצחון של השוורים כבר היה מובטח, קרע את הרצועה הצולבת בברך והותיר את העיר בהלם. מיותר לציין שהבולס הודחו על ידי פילי ללא התנגדות רבה.

האכזבה התגברה כאשר התברר שהפציעה חמורה משחשבו. רוז נצטווה לנוח קרוב לשנה שלמה והסיכויים שיספיק להשתקם בזמן כדי לעזור לבולס בעונה הקרובה הם קלושים. בראיון נדיר הוא סיפר לכלי תקשורת מקומי על התחושות שלו ברגע הפציעה ועל התקווה שלו לעתיד.

"אני זוכר את הרגע שבו נפצעתי", הוא אמר, "אני זוכר הכל. זוכר איך קפצתי באוויר וחזרתי בחזרה, ואז היה פשוט קול נפץ. הרגשתי את זה באמת נקרע כשנשכבתי עד הסוף וזה פשוט השתחרר. לא היה לי יותר מדי כאב אחרי זה. בהתחלה היה, אבל לא רציתי לצרוח או משהו. כשזה קרה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה האנשים שדיברו מסביב. יכולת לשמוע את כל ההיכל, אנשים פשוט ליחששו, דברים כמו 'לא עוד פעם. בחייך בן אדם. המשחק הראשון. כבר ניצחנו'. אני רק קיוויתי שזה שום דבר רציני".

רוז המשיך: "אחרי זה הלכנו לבית החולים, הגעתי למכונת MRI, התפללתי כל הזמן. ד"ר בראיין קול, הרופא של הבולס, בא אליי ואמר לי שיש קרע. לא יכולתי להאמין לזה. זה הדבר הכי קרוב למוות, הכי קרוב למוות שהגעתי אליו, עד כדי כך שהרגשתי שהאוויר יצא לי מהמפרשים".

למרות הכל, ה-MVP של עונת 2010/11 שומר על אופטימיות ומקווה לחזור במהרה: "זה בהחלט שונה, להתחיל מההתחלה שוב. אבל אני מסתכל על זה כברכה. זה היה יכול להיות יותר גרוע. הפציעה הזו הייתה יכולה למנוע ממני לשחק שוב כדורסל. תודה לאל שאני עדיין הולך, תודה לאל שחזרתי מהר ככל האפשר".