תגיות: מה למדנו?, קליבלנד קבאלירס, לברון ג'יימס, דוויין ווייד, שיקגו בולס
להגיד שהשינוי בקליבלנד נובע אך ורק מכך שלברון ג'יימס חזר רענן מהמנוחה בת השבועיים שלו, זה הסבר פשטני מדי. כן, קינג ג'יימס הוא השחקן הטוב בעולם והמאזן של הקבאלירס איתו (11:26) ובלעדיו (9:2) אומר הרבה. אבל לברון הוא הקטאליזטור, הזרז לתהליך הרבה יותר עמוק שמתרחש באוהיו בשבועות האחרונים.
אומרים שהעיניים הם החלון לנשמה, והמשפט הזה נכון כשמדובר בחבורה של דייויד בלאט. אם עד לפני כמה שבועות, הקבוצה הייתה כבויה והאנרגיות היו רעות, הרי שעכשיו מספיק להביט על פניהם של השחקנים כדי לראות איך הכל השתנה בזמן קצר. כולם מרוכזים ומפוקסים, אף אחד לא מביע מרמור, לכל אחד יש מקום ותפקיד. "אנחנו יחידה מגובשת", הצהיר בלאט ובצדק. פתאום רואים את הספסל קופץ אחרי עוד דאנק של לברון או שלשה של ג'יי.אר סמית', פתאום ג'יימס עצמו רוקד בצד המגרש כשקיירי ארווינג מתפוצץ. אלה אנרגיות של קבוצה בריאה.
אבל ההבדל הוא גם מקצועי. כמובן שלברון ו-30 הנקודות שהוא מביא מדי ערב עוזרים, אבל ההגנה הקבוצתית היא זו שמסדרת לקאבס תשעה ניצחונות רצופים. בלאט גורם לארווינג לרשום את העונה הטובה בקריירה בצד ההגנתי והוא עוצר רכזים כמו ראסל ווסטברוק ודמיאן לילארד על אחוזים גרועים. בלאט גורם לקווין לאב להיראות סביר בשמירה על פורוורדים אתלטיים שאמורים לחגוג עליו בצבע. וכמובן שאין מספיק מילים כדי לתאר את הערך שהביא טימופיי מוזגוב לייצוב משחק ההגנה מתחת לסל. "ההגנה מפעילה את ההתקפה שלנו, ולא ההיפך", הסביר קיירי לאחר הניצחון על סקרמנטו.
גם הרוטציה של בלאט השתנתה לבלי היכר. אם בחצי הראשון של העונה ראינו שחקנים דוגמת מייק מילר וג'יימס ג'ונס רואים דקות משחק משמעותיות, הרי שכעת הם משמשים יותר כדבק של הסגל על הספסל. עם כל הכבוד (ויש הרבה) למילר, הגוף שלו כבר לא מסוגל להתמודד עם האתלטים שיש ל-NBA להציע. עכשיו תופסים את מקומם ג'יי.אר סמית' ואימאן שאמפרט, שלא רק קולעים יותר טוב, אלא שומרים יותר טוב.
המפנה של קליבלנד הוא גדול ברמה היסטורית. מעולם לא קרה שקבוצת NBA מנצחת תשעה משחקים ברציפות מיד אחרי רצף של 6 הפסדים או יותר. כשהיריבות הבאות הן מינסוטה ופילדלפיה, הרצף אמור לעלות ל-11. אבל יותר חשוב מהרצף הנוכחי, בלאט והקאבס הניחו את היסודות לשלבים המאוחרים והחשובים של העונה, וביכולת הנוכחית, הם בהחלט מסוגלים לעמוד בציפיות ולהגיע לפחות לגמר המזרח.
מה עוד למדנו השבוע בליגה הטובה בעולם?
למדנו ש... שיקגו בנקודת רתיחה. דווקא בשבוע בו הבולס הדהימו את גולדן סטייט בחוץ, שוב התגלו סדקים בין הנהלת הקבוצה לבין המאמן טום ת'יבודו, כך לפי דיווחים בתקשורת. גורם המעורה בפרטים תיאר את המצב כ"בלתי הפיך". תמיד היה בשיקגו לחץ מצד ההנהלה, גם בימים הקסומים של מייקל ג'ורדן, ואיכשהו הקבוצה עצמה הצליחה לתפקד למרות זאת. אבל בעונה בה השוורים מגמגמים ולא מתפקדים בהגנה כמו בשנים קודמות, הכביסה המלוכלכת מתחילה לצאת החוצה. אלה חדשות טובות מבחינת קליבלנד, אבל פחות טובות עבור האוהד הנייטראלי שציפה לדו-קרב בין השתיים במאני טיים של העונה.
למדנו ש... דמרקוס קאזינס לא שוכח. ב-30 בינואר 2010, עיתונאי בשם קליי טראוויס פירסם ציוץ בטוויטר וטען שיש סיכוי של 100 אחוז שסנטר סקרמנטו יגיע למעצר תוך חמש שנים. "בוגי", שאמנם יש לו פיוז קצר אבל נשאר אזרח למופת מחוץ למגרש, חגג את מלוא 5 השנים כשהעלה תמונה של הציוץ באינסטגרם עם הכיתוב: "היום זה היום, בואו נראה לו קצת אהבה". צחוק הגורל הוא שה-30 בינואר 2015 הוא בדיוק היום בו קאזינס נבחר לראשונה בקריירה לאולסטאר. In your face.
למדנו ש... הגיע הזמן לפטר כמה מאמנים מאכזבים. בימים האחרונים עלה דיווח שאורלנדו על סף הדחת ז'אק וון, שלמרות שיש לו סגל צעיר ומוכשר, פשוט לא מצליח להביא ערך מוסף לקבוצה ולהוביל אותה למאבק על מקום בפלייאוף. אני מציע עוד מועמד: ליונל הולינס, שאמנם קיבל לידיו סגל מבוגר ושבע בברוקלין, אבל עדיין כזה שאמור לספק יותר מ-39.1 אחוזי הצלחה.
למדנו ש... זה לא תמיד כל כך קל להיות שדר ב-NBA. קווין הארלן מ-TNT למד את זה על בשרו, תרתי משמע:
למדנו ש... מונטי וויליאמס שומר על המשרה שלו רק בזכות אנתוני דייויס. האיש והגבה נמצא בקצב היסטורי מבחינת PER (מדד היעילות): 31.8. היחיד שהגיע ל-PER כזה בעונה שלמה היה ווילט צ'מברליין ב-1962/63. עד כדי כך דייויס דומיננטי ומשפיע, אבל זה בקושי מספיק לניו אורלינס כדי להתנדנד בבינוניות בין ניצחון מרשים להפסד מביך. הפליקאנס זכו בלוטו כשקיבלו לידיהם את הפורוורד עם הבחירה מספר 1 בדראפט 2012, אבל הוא מוכרח לקבל עזרה.
למדנו ש... לקח להם זמן, אבל הסאנס מתחילים לנצל את ליגיון הגארדים שלהם בצורה מוצלחת. אפשר אפילו להגיד שפיניקס היא הקבוצה הכי חמה במערב כרגע, והכל בזכות השילוב הקטלני של אריק בלדסו, גוראן דראגיץ' ואייזאה תומאס. "זה מץ'-אפ קשה כשאתה ניצב מול שני רכזים בכל רגע נתון", הסביר דריק רוז, שהפסיד במדבר בליל שישי. כשבלדסו קולע 16.9 נק' בממוצע למשחק, דראגיץ' קולע עוד 16.7 נק' ואז עולה מהספסל תומאס ו-15.2 הנקודות שלו, לגארדים של היריבות אין רגע אחד של מנוחה.
למדנו ש... בגלל מהלכים כאלה בקליבלנד ויתרו בקלות על דיון ווייטרס. מה אתה עושה, בחור?
למדנו ש... אם יש סיבה לצפות בסוף שבוע האולסטאר השנה, זה דווקא בשביל תחרות השלשות. על פניו זה אמור להיות אחד האירועים הפחות נוצצים, אבל עם רשימת צלפים מדהימה שכוללת את קייל קורבר, סטף קרי, קליי תומפסון, ג'יי.ג'יי רדיק, ווסלי מת'יוז והאלוף המכהן מרקו בלינלי, צפוי לנו קרב ברמה הכי גבוהה שיש. אל תתפלאו אם הולך להישבר שם שיא.
למדנו ש... כצפוי, הנטל הרב הפיל את דוויין ווייד מהרגליים. כולנו ידענו שבלי לברון ג'יימס, "פלאש" יצטרך לקחת הרבה יותר על עצמו, אבל אחרי שסבל מבעיות ברכיים בשנים האחרונות וכבר עבר את גיל 33, אי אפשר היה לצפות ממנו להחזיק מעמד. עכשיו הוא כבר סבל מפציעות בשריר הירך בשתי הרגליים העונה, ומיאמי תתקשה להסתדר בלעדיו בשבועות הקרובים. לא נעים לומר זאת, אבל בשלב זה של הקריירה, ווייד יכול להיות רק כינור שני אם הוא רוצה להיות בקבוצה מנצחת. עם כל הכבוד לכריס בוש.