תגיות: גולדן סטייט ווריירס, כריס בוש, סטיב קר
ההחלטה ללכת על חמישיית סמול-בול הדאיגה אותי בהתחלה. ההעדפה שלי בדרך כלל היא להמשיך לעשות את מה שעשית, לסמוך על האנשים שלך. אבל המהלך של סטיב קר היה מהלך עצום.
הווריירס הגבירו את קצב המשחק, ולא משנה אם הכדור נכנס או לא, הם יצאו קדימה בזריזות. היו להם שניים או שלושה דאנקים קלים בהתקפות מעבר רק בגלל מיס-מצ'ים. הם אמרו לעצמם, 'היי, אנחנו הולכים לעשות הגנה, ואנחנו הולכים לדחוף את הכדור מהר כדי לראות אם יש לנו משהו".
יכולת להבחין שגולדן סטייט מתכוונת לשחק את המשחק שלה, לא משנה מה יקרה. במיאמי לקח לנו עונה שלמה כדי להתאים את עצמנו לחמישייה נמוכה. זה דורש זמן. המון שיחות וצפייה בווידאו, עוזרים לך להבין מה נדרש. באופן אישי, רק רציתי למלא את התפקיד שלי, ולעשות את הדברים בצורה הפשוטה ביותר.
בסיטואציות כמו זו במשחק 4, כשאתה חייב להשיג ניצחון חוץ, אתה רק רוצה שהראש שלך יהיה צלול. אם התפקיד שלי הוא לחסום זריקות ולקחת ריבאונד, זה מה שאני אעשה. בלי בוגוט, סטף קרי קיבל יותר מקום לנוע והצליח להבין את ההגנה של דלאבדובה. קליבלנד איתגרה את דריימונד גרין ואנדרה איגואדלה לקלוע. לעתים, מוזגוב נתן מרחב לאיגואדלה, וכשהוא החל לקלוע, זה שיחרר את קרי עוד קצת.
המשחק של גולדן סטייט הוא הנעת כדור. הם דוחפים את הכדור קדימה, במקום לכדרר יותר מדי. הם מקבלים החלטות מהירות באופן עקבי. היו מספר התקפות בהן הם אמרו לעצמם - 'אם אין לי זריקה, אעביר את הכדור הלאה'. כשהכדור חוצה את המגרש שלוש או ארבע פעמים, קשה להתגבר על זה.
אם אתם רוצים עוד מכריס, תעקבו אחרי סדרת "קולות הגמר" של אלוף ה-NBA פעמיים בעבר, על ידי הורדת אפילקציית LINE ב-line.me/download והתחברות לחשבון הרשמי של ה-NBA.