"אם הייתי קצת יותר סבלני, אולי היה לי מקום ב-NBA"

דורון ג'מצ'י הוא גדול הסקוררים של הכדורסל הישראלי בכל הזמנים וגם צ'ארלס בארקלי רצה שחקן כמוהו לצדו. אז למה כשוושינגטון הציעה לו חוזה הוא חזר למכבי ת"א? פרק ב'

רועי גלדסטון  22.10.15 - 16:10
(צילום: איגוד הכדורסל)
(צילום: איגוד הכדורסל)
תחילת כתבה

דורון ג'מצ'י הוא הסקורר הגדול ביותר בתולדות הליגה. הוא גם מלך סלי הנבחרת בכל הזמנים. למעשה, לא נראו הרבה קלעים כמוהו באירופה. שחרור כדור מהיר, יד לוהטת, זריזות, קריאת מצבים אינסטינקטיבית, בטחון גבוה וקרח בוורידים. שחקן ישראלי שסיים עונה עם ממוצע של 34.6 נקודות למשחק, נחטף מרמת גן על ידי מכבי תל אביב וב-1988 הדהים את הנוכחים בספקטרום של פילדלפיה. אותה הופעה, בסיומה הפסידו הצהובים 108:107 לסיקסרס, נתנה סטירת השכמה למחפשי הכשרונות בליגה הטובה בעולם.

"זו תקופה אחרת. היום מדברים הרבה על ה-NBA, אז היו רק כאלה שבאו וקיבלו חוזה מובטח כמו פטרוביץ', דיבאץ' וכדומה", נזכר ג'מצ'י. "הרגע בו הכי נחשפתי והכי נחשפו אליי היה בעקבות המשחק של מכבי מול הסיקסרס כשהייתי בערך בן 28. הפסדנו בנקודה, נתתי משחק טוב, קלעתי 32 נקודות וחשבו שיש לי אפשרות להשתלב. צ'ארלס בארקלי ניגש אליי ואמר לי: 'אנחנו צריכים שחקן כמוך'".

"כבר הייתי בדרך לחופשה ביוון", משחזר דורון. "קיבלתי טלפון מהמנג'ר של וושינגטון בולטס. הוא אמר שיש להם מחנה לפני העונה ואמר שלא רק שיש לי מקום במחנה, אלא הוא חושב שגם יכול להיות לי מקום בסגל הסופי של הקבוצה. הוא ביקש שאבוא למבחנים. כבר יצאתי לחופשה עם אשתי ועוד זוג. היה לנו לילה באתונה, סיפרתי להם על הטלפון והתייעצתי איתם מה לעשות. הם אמרו לי: 'החלטה שלך'. שלושתם המשיכו לקורפו, כבר הייתה חופשה ששולמה לקלאב מד. החלטתי לחזור לארץ. התאמנתי יומיים לבד וטסתי לבד לארצות הברית".

ג'מצ'י וברודי במפגש ותיקים. זה שבא מאמריקה וזה שלא הלך
ג'מצ'י וברודי במפגש ותיקים. זה שבא מאמריקה וזה שלא הלך

"העברתי מחנה יוצא מן הכלל, שהתחילו בו 32 שחקנים. בסוף המחנה נשארנו 12, היו בדיקות רפואיות מאוד מקיפות", ממשיך ג'מצ'י. "היו שחקנים במחנה שהייתי נראה פחות טוב מהם אפילו. מאוד אהבו את היכולות המסוימות שחיפשו מקלעים מהסוג שלי".

"הייתי בחדר עם בחור אמריקני ובכלל לא דיברנו. ביקשתי מהמנג'ר להיות בחדר עם שחקן גרמני שהכרתי שם. הוא אמר לי 'חכה יום-יומיים', השחקן ההוא נופה וציוותו אותי עם הגרמני. הוא היה 2.10 מ', לא על העמדה שלי והיינו הולכים לאכול יחד. האמריקנים עצמם מתחרים, לא מוסרים את הכדור אחד לשני. זו הייתה חוויה מעולם אחר. נסענו לטורניר בדטרויט, אינדיאנה, וושינגטון. עשיתי טורניר יוצא מן הכלל. הם הציעו חוזה לא מובטח וביקשו שאבוא שוב".

בפני אחד הקלעים הגדולים באירופה ניצבה התלבטות. "הייתי צריך לשקול אם אני חוזר לארץ וממשיך במשא ומתן עם מכבי", הוא מגלה. "הייתי יכול לחכות לאיזור אוקטובר והחלטתי שלא. ביררתי ולפחות אחד משני המקומות שנותרו בסגל היה לשחקן בסגנון שלי, אבל חשבתי שלא נכון לחכות. לשחק במכבי לא היה כזה נורא (צוחק)".

"הרבה דברים בחיים נראים בדיעבד לא בזמן הנכון", מסכם ג'מצ'י. "בראיה לאחור אני לא אוהב לנפנף בזה, מה שקובע זה אם היית או לא היית. אני יכול להעריך, בוא נשים בצד שאני מדבר על עצמי, שלא הייתה לי בעיה לשחק שם. היום יש מעל 100 שחקנים בינ"ל, זה משהו אחר. מכבי לא הפריעו עם העניין הזה. הייתה דינמיקה שאם הייתי סבלני, יכול להיות שכן היה לי מקום. אלה היו חוויות מדהימות, חוויה לחיים".

ג'מצ'י בחיוך: "לשחק במכבי לא היה כזה נורא"
ג'מצ'י בחיוך: "לשחק במכבי לא היה כזה נורא"
הדפס