כואב הלב: האם ממפיס איבדה את הרלוונטיות?

"Grind it out!"
מילותיו של המאמן הידהדו מתוך פסק הזמן שהועבר באיחור על ידי הטלוויזיה. כאשר הן נאמרות באולם שזכה בשנים האחרונות לכינוי "גריינדהאוס", הן מקבלות משמעות מיוחדת. כשהן נאמרות על ידי מאמן אורח, גרג פופוביץ', שמרסק בהגנה עילאית את השאריות של ממפיס גריזליס, הן רק מדגישות עד כמה מהמועדון שהפך לאחד הקשוחים ביותר ב-NBA נשאר, כמו שהעידו השלטים שהחזיקו המעודדות ושהחזיקו האוהדים – רק לב.

ממפיס היתה הלילה הקבוצה הראשונה שסיימה את דרכה בפלייאוף 2016. לא ממש מפתיע בהתחשב בכך שאם הייתם מקבצים את כל השחקנים שעברו העונה בסגל שלה, זה היה נראה כמו תור לאוטובוס ביום ראשון בבוקר בבאר שבע. כמו שהסדרה מול סן אנטוניו ב-2011, שעד אליה המועדון בעל התדמית הלוזרית והרכרוכית (זוכרים את "פאו גאסופט?") לא ניצח באף משחק פלייאוף, סימנה את תחילת דרכו של עידן ה-Grit'n'Grind - כך הסדרה הנוכחית נגד סן אנטוניו יכולה לסמן את סופו.

ארוחת שאריות
לא הוגן לשפוט את הגריזליס לפי הסגל הנוכחי שלהם, שעטנז של וטרנים משופשפים ומצולקים, שחקני ליגת התפתחות חביבים, ושעירים לעזאזל של מאמנים מתוסכלים מלוס אנג'לס ועד נוקיה. אבל גם אם מסתכלים קדימה, הרי שחלק גדול מהשחקנים ברוטציה כבר עברו את שיאם. זאק רנדולף וטוני אלן בני 34, מאט בארנס בן 36, כריס אנדרסן בן 37, וינס קרטר בן 39. מארק גאסול חתום לעוד הרבה שנים, ועבר גם הוא את גיל 30. מייק קונלי הופך לשחקן חופשי והשוק, חופשי ופרוע מתמיד, יסנוור אותו עם פנקסי צ'קים. בוא אלינו, תציע לו קבוצה נוצצת יותר. ממפיס שייכת לעבר. ומה הוא יגיד?

הוא יספר שהמנטליות הקשוחה הזו, מובלת על ידי טוני אלן הרוצח השכיר וזי-בו, שחקן שנזרק במשך שנים ממקום למקום והפך לפרסונה נון-גראטה, היא זו שהובילה את הגריזליס להצלחה חסרת תקדים בהתחשב ברזומה הדל של המועדון, והפכה את המועדון מאחד השווקים הקטנים והזניחים ביותר בליגה לאחד היציבים והמאתגרים שיש – כמו גם אחד משבעת היחידים ששמר באותה תקופה על מעל 60 אחוז ניצחונות. פגישה עם ממפיס היתה תענוג קטן מאוד, ואותתה על הרבה עבודה גם לשחקני היריבות וגם לאורתופדים ולפיזיותרפיסטים.

אבל עמוק בפנים, גם קונלי ייאלץ להודות שאין לו הרבה מה לחפש בממפיס אם הוא רוצה ללכת קדימה ולזכות באליפויות. משנה לשנה, הליגה הזו הולכת ומחפשת יותר קליעה, יותר רגליים צעירות, יותר הנעת כדור, והגריזלים נשארים מאחור, מתחילים להרגיש מאובנים. בשש העונות הללו קלעה ממפיס 2,300 שלשות עונה רגילה בלבד – לא רק מקום אחרון בליגה, אלא גם 673 פחות מאשר מינסוטה, הקבוצה הכי קרובה אליה.

ללמוד מפופ
לאחר שממפיס, ממעמקי המקום השמיני, הדיחה את הספרס בזכות אותו סגנון כוחני ואגרסיבי, הגיע עבור פופוביץ' זמן לחשבון נפש. הוא הבין שהסגל שלו מתבגר ומאבד רלוונטיות, שהקבוצה שלו הופכת צפויה, שצריך למצוא כוכבים חדשים ולרענן את שיטת המשחק. כעבור חודש וחצי הוא ויתר על רכז העתיד שלו תמורת פורוורד צעיר שנבחר במקום ה-15 בדראפט בשם קוואי לנארד, שהוביל את הסוויפ של הספרס על ממפיס, ושהספיק בינתיים להיבחר ל-MVP של סדרת גמר ולהפוך לשחקן ההגנה הטוב בעולם. תוך כדי הסוויפ הזה, הספרס קלעו 41 שלשות – מול 19 בלבד של הגריזליס.

שש שנים בליגה הנוכחית, בה הבעלים הופכים צעירים יותר, האוהדים לא מסתפקים בצעידה במקום ורשת ESPN מריצה פרויקט קליפי vine בני שש שניות, הן המון. הלב של ממפיס, כל עוד שחקנים כמו אלן ורנדולף נמצאים בה, ימשיך לפעום, לגרד ולצבוט. אבל כדי למנוע מהקבוצה הזו לאבד רלוונטיות, ייתכן שזה הזמן, עם כל הצער שבדבר, להזמין תור לניתוח.

סך הכל שלשות בשש העונות הרגילות האחרונות ב-NBA:
26. מילווקי 3,053
27. שארלוט  3,012
28. ניו אורלינס 3,012
29. מינסוטה 2,973
30. ממפיס 2,300