תגיות: NBA
1. בית ספר לתסריטאות שלום.״היי, יש לי תסריט לסרט ספורט להציע. אולי ניקח קבוצת ספורט ממש מקוללת, נניח כזו שמעולם לא לקחה אליפות ושהעיר שלה סובלת מבצורת של 52 שנה, ואז היא לוקחת אליפות על חשבון הקבוצה שנתנה את העונה הרגילה הכי טובה בהיסטוריה, כשהיא משלימה קאמבק שמעולם לא נעשה קודם...״אדוני, זה נחמד אבל מופרך. תודה.
כמה רחוק קיץ 2010 נראה עכשיו. היום בו שבע שנים של החלטות ניהוליות מוזרות עד הזויות התפוצצו לעיר שלמה בפרצוף, וגרמו לתושביה לצאת לרחובות ולשרוף גופיות של אלילם הנערץ. היום בו העיר שפעם, על פי סרטון פארודי מפורסם, "כלכלתה מבוססת על לברון ג'יימס", החלה בהידרדרות עמוקה לתהום, קבעה שיאי הפסדים, ראתה את ותיקיה מתייאשים, את מאמניה מייאשים ואת צעיריה מסתכסכים בינם לבין עצמם, הגיעה לתחתית החבית, והחליטה לקחת מאמן ללא ניסיון ב-NBA כדי להדריך את הילדים הללו, אולי ייצא מהם משהו יום אחד. ואז הגיעה ההודעה בספורטס אילוסטרייטד והעיר, הקבוצה, היו כל כך לא מוכנות, שאפילו לא היתה תקרת שכר פנויה בשביל הבן החוזר.כמה רחוק נראה קיץ 2010 כאשר עשרות אלפים התגודדו במרכזי צפייה ברחבי העיר התעשייתית המשעממת, זו שמפורסמת בזכות רפואת לב משובחת והכינוי "מיסטייק און דה לייק". ואז, כשהתברר שהקללה נמחקה, היה להם קשה לעכל. הבעות הפנים התחלפו בתוך שניות מהלם לשמחה טהורה, כזו שכבר כמעט לא רואים. כזו של פעם ראשונה.
2. בית ספר לתסריטאות שלום, במה אפשר לעזור?"יש לי רעיון אחר. בואו ניקח שחקן עבר שולי, שההיילייט הכי מפורסם בקריירה שלו כולל דריכה עליו, ונמנה אותו באמצע העונה בתור רוקי למאמן של הקבוצה ההיא שדיברתי עליה קודם..."אדוני, די להציק, יש לנו עבודה. תודה. טירון לו זכה להרבה ביקורות במהלך העונה - מבוגדנות וסכינאות עד לקקנות להנהלה, התמסרות ללברון וחוסר תפקוד בסדרת הגמר, האשימו אותו בהכל. הנאומים שלו בחדר ההלבשה נשמעו פומפוזיים, המילה "אגרסיביות" חזרה במסיבות העיתונאים שלו יותר מאשר המילה "שרב" אצל דני רופ בין מאי לספטמבר, ובחליפה העצומה הוא נראה כמו ילד בר מצווה. הוא קיבל עליו, בשמחה או בעל כורחו, משימה כפוית טובה - כזו בה רק מעטים עמדו לפניו, כזו בה רק הנפת גביע תצדיק את מינויו. גם הוא, כאשר מונה לעוזר מאמן בקליבלנד, לא נלקח כדי לאמן את לברון ג'יימס.
דייויד בלאט מסיים את העונה הזו כגיבור טראגי. לא שנצטרך לעשות לו ערב התרמה עם השכר שיקבל מהקבאלירס ובטורקיה, אבל לנצח ייזכר בדברי הימים של הליגה כמשה שהביא את בני אוהיו עד לארץ המובטחת, ואז גורש ממנה. הוא עזר לחלקם, הוא הגן על השגעונות של ג'יי.אר סמית' בחירוף נפש כדי למנוע ממנו להתנתק מחללית האם, הוא הרים את טריסטן תומפסון שכבר נראה בדרך החוצה, הוא הוביל 1:2 על הווריורס עם מתיו דלאוודובה וטימופיי מוזגוב בתפקיד חייהם.
בנסיונו לנווט בין חייו כמאמן NBA מתחיל לרזומה כמאמן מוערך ומכובד, להתפתל בין נתינת כבוד לכוכבים לבין דרישת מחויבות מהם, בלאט איבד את אמון המערכת (וכשאנחנו אומרים מערכת, זה קודם כל ההוא בגופיה 23). הקאבס צריכים לשלוח לו טבעת, ולו רק מכיוון שעזר לבנות את היסודות, ושבהליכתו, הבינו השחקנים שאין להם יותר תירוצים.
3. בית ספר לתסריטאות שלום, מי..."תקשיבו, יש לי הברקה: בואו נשים בקבוצה ההיא גם שחקן שנחשב רכרוכי, עם חוזה מופרך, שמתנהג מוזר, מושאר בחוץ בתמונות קבוצתיות, יוצא נגד הכוכבים של הקבוצה שלו, נראה לא שייך למערכת, מאבד עניין באמצע סדרת גמר, ובסוף שומר את היכולת הטובה ביותר שלו למשחק הקובע..."אדוני, בוא נעשה הסכם - אתה לא מתקשר יותר, אנחנו לא נסרב יותר. דיל? לברון היה צריך את כולם לצדו. כל מי שהיה מספיק כשיר מנטלית, לאחר שדלאוודובה וצ'אנינג פריי נדחקו החוצה. את טריסטן תומפסון שנבחר בדראפט הרבה לפני קוואיי לנארד וקליי תומפסון וג'ימי באטלר, נחשב לאוברייטד, אבל הנוכחות שלו בהגנה בכל מקום ובמאבקי הריבאונד היתה קריטית. את אימן שאמפרט שעשה לעצמו בשיער דברים מגונים ולווריורס בהגנה דברים מגונים יותר, ואת ריצ'רד ג'פרסון שמחר יהיה בן 36 ופורש עם טבעת, ואת ג'יי.אר סמית' המשוגע, ואת קיירי אירווינג המופלא שבשלב מסוים כבר דובר על רצונו לעזוב, ושהתחיל את סדרת הגמר הזו בבידודים אינסופיים שהסתיימו בהטחת כדורים בטבעת. אבל בעיקר את קווין לאב.
ב-18 דקות שבהן ישב לאב על הספסל, גולדן סטייט ניצחה את הקאבס ב-15 הפרש. ב-30 דקותיו על הפרקט הקאבס ניצחו ב-19. הוא קלע רק 3 מ-9 מהשדה, החטיא את כל השלשות, אבל היה אגרסיבי (נו, המאמן ביקש), ונלחם על ריבאונדים. ברבע הראשון הוא מנע בגופו פיגור דו ספרתי. אחר כך הוא תרם פה ושם סלים חשובים, ולקינוח, עמד בגבורה ברגעי ההכרעה מול תיזוזיו וקרוסאובריו של סטף קרי, עד שה-MVP נאלץ לחפש דרכים עוקפות.
החנון מאורגון, שהודה לפני המשחק שהוא מבואס שלא יוכל לראות את "משחקי הכס" בשידור חי, הפך לכוכב של פרק הסיום, וקינח בהורדת שתי בירות סימולטנית כמו סטודנט במסיבת אחווה מטורפת. למה לא, שיחגוג. ייתכן שהמשחק הזה גם הבטיח את הישארותו בקליבלנד. בתמונות הקבוצתיות עם הגביע כבר לא ישאירו אותו בחוץ. בסך הכל, כבר לא כל כך רע שם.
4. בית ספר לתסריטא..."אחרון ודי: השחקן הגדול של דורו רואה את ההגמוניה נלקחת ממנו עם תבוסה בגמר, מחליט לחזור לעיר המקוללת הזו, מתמרן את הסגל וההנהלה איך שבא לו, נופל לפיגור 3:1 בגמר מול הנמסיס שלו, ואז נותן שני משחקי 41 נקודות ברצף ומקנח עם טריפל דאבל במשחק השבי..."-ניתוק- כולם עזרו, אבל בסוף זה הגיע אליו. מכיוון שיום אחד ישאלו אתכם "מי האיש היחיד שנכנס למגרש במקום לברון ג'יימס במשחק 7", תדעו שהתשובה היא "אימן שאמפרט, 1:36 לסיום הרבע הראשון". עד סיום הרבע, אלה היו דקות המנוחה היחידות שלו במהלך הערב. ב-36 הדקות האחרונות הוא היה על המגרש. לעתים נח בהתקפה ונתן לאחרים להפגיז, מסתפק בלעשות בהגנה דברים שרק הוא יכול, כמו לעצור מתפרצת של שלושה על אחד בקלילות על-אנושית.
ואז, כשהשעון חישב קיצו לאחור, ואנדרה איגודאלה ודריימונד גרין נתנו הגנה עילאית מולו, הוא הבין שאין ברירה. עכשיו זה הוא, או ליפול למאזן 5:2 בגמרים ולהסתפק במילות תנחומים ובוויכוחים על מורשתו. אז הוא הוציא עבירה מפסטוס אזילי האיטי (שעד עכשיו לא ברור למה הוחזר למגרש), וצלף את השלשה היחידה שלו לערב, ונתן גג מדהים לאיגודאלה, ובסוף נסק לגבהים כדי להוציא עבירה ולקלוע מהעונשין את הנקודה האחרונה. ביג גיים ג'יימס.
הווריורס התעסקו עם אלילי הכדורסל והקארמה יותר מדי. הרבה יותר מדי. לאורך כל העונה, הם יכלו להם. בסוף האוהדים קיבלו, בצורה עקומה, את מה שרצו: לברון ג'יימס, אותו אחד שאוהדים נכנסו למגרש עם חולצות שעליהן קללות ועלבונות כלפיו, בוכה על המגרש שלהם. גם אם היה מפסיד, לא היה שם בכי כזה.
בכי הניצחון היה בכי משחרר, גואל, של סבל של עיר שלמה שיצא החוצה ונשפך בשיטפון אדיר על הפרקט באוראקל. אלה היו דמעות מכל הלב. וזה היה גם הרגע שכל מי שאהב לשנוא אותו, פחד ממנו יותר מכל. כי באותו הרגע התקבלה ההוכחה שגם לטנק המרכבה, מכונת היח"צ המשומנת, איש העסקים קר המזג, המושך בחוטים - גם לו, ללברון ג'יימס, יש לב.