מלך אמיתי: בראיינט שני רק למייקל ג'ורדן

בכדורגל ימשיכו להתווכח עוד שנים קדימה מיהו הגדול בכל זמנים. פלה? מראדונה? אולי מסי או רונאלדו? בכדורסל אין עוררין, ועד אשר יוכח אחרת מייקל ג'ורדן הוא האחד והיחיד, GOAT. גרייטסט אוף אול טיימס. כמה בני תמותה אתם מכירים שזכו לכינוי "אלוהים"? קונצנזוס.

לגבי השחקן השני, האופציות פתוחות מכאן ועד לוס אנג'לס. לא סתם פתחתי עם אזכור של הגדול מכולם. ג'ורדן עצמו טען לא פעם שהשחקן שהכי דומה לו באופי, ב"קילריות", ב"ווינריות" הוא קובי בראיינט. לא מזמן התבטא ג'ורדן כשאמר שבראייט גדול יותר מג'יימס כי בכל זאת 5 אליפויות (קובי) זה יותר מ- 3 (לברון). וכמו מייקל, קובי ידע להשתפר ולשנות את סגנון המשחק שישאיר אותו כל כך הרבה שנים בטופ של הענף. הקווים בין השניים מאוד מקבילים.

בתחילת הקריירה שלו, ולהבדיל מג'ורדן ששיחק 3 שנים באוניברסיטה, בראיינט קפץ מהתיכון היישר למים העמוקים של המקצוענים. קובי היה יהלום לא מלוטש, עם אחוזי קליעה נוראיים מבחוץ ועם משחק של חדירות. חוצפן על המגרש, עף לשמיים, נמצא בכל מקום, מפוזר, מתפזר, אחוז תזזית, חולה אהבה לקהל, למשחק, לכדור.

כל שנה עבד קשה בקיץ באולם של UCLA יחד עם יליד העיר פול פירס. עבד על הקליעה מבחוץ, כשכל שנה הוא מתרחק בעוד חצי מטר עד שהפך לקלעי שלשות מצטיין. בד בבד פיתח את הזריקה עם הגב לסל, את הפייד-אווי. בדיוק כמו ההוא משיקגו שהיה לו למנטור לא רשמי.

התחזקות פיסית אצל הנער המתבגר הפכה את החלק השני של המשחק עבור קובי לאתגר להפוך לשם דבר גם בהגנה, לרוצח שקט, לשומר מצטיין. שנים קודם לכן, כשהיה בן 8, קלע פעם 63 נקודות במשחק (בדיוק כמו "ההוא" במשחק פלייאוף בגארדן, נגד בוסטון). כבר אז, הוא הבין לפני כולם שמי שמקפיץ מולו ביד ימין תמיד ילך קודם ימינה, סגר להם את כיוון התנועה וחטף על קו מחצית המגרש כדור אחר כדור בדרך לליי-אפים קלים ולסקור מטורף. כדי שלא יעשו לו את זה כשהוא מתקיף, הוא ביקש מאבא שלו שילמד אותו להקפיץ בשתי הידיים.

Classic Mamba🐍 #BlackMamba #KobeBryant #8 #24 #Lakers #5Rings #LALakers #Clutch #Villian

A post shared by AllThingsSports101 (@allthingssports101) on Feb 26, 2017 at 3:49pm PST

והיה גם את האופי האגו מניאקי, את הרצון להוכיח עליונות בכל אימון, בכל משחק, בכל תחרות אפילו אם היא לא קשורה לכדורסל. הניצחון מקדש את כל האמצעים.  "חלקיכם הכלתם אותי, חלקיכם לא, אבל כולכם עזרתם לי להפוך לשחקן ולאדם שניצב מולכם היום. נתתם לי ביטחון לנתב את הכעסים שלי לכיוון נכון, הספק שלכם נתן לי הנחישות להוכיח שטעיתם.

הייתם עדים לפחדים שלי, לחוזקות שלי. הדחייה שלכם לימדה אותי אומץ, בין אם ראיתם בי כגיבור או כנבל, אנא דעו ששפכתי כל רגש, כל טיפה של תשוקה וכל כולי כדי להיות 'לייקר'. (מתוך מכתב הפרידה שלו מהלייקרס ומפרישתו ממשחק).

כל משפט ששמע (שאקיל אוניל: "קובי לא היה מצליח בלעדיי"), כל אירוע בו נכח (האשמות על אונס לכאורה של נערה מקולורדו), כל מקום בו ביקר (גדל באיטליה), כל מפגש או משחק לאורך השנים (משחק כדורסל מגיל שנתיים) עיצבו והפכו אותו למה שהוא. כשנשאל באחד הראיונות לאיזה רגע בקריירה שלו היה רוצה לחזור, אמר: "לכל משחק גמר בו הקבוצה שלי הפסידה". תמיד נגד כולם, תמיד עם הגב אל הקיר, תמיד תחת לחץ. רק כך נוצרת גדולה.

והגדולה הזאת, שמה אותו אולי לא בהכרח שני למייקל ג'ורדן, אבל לבחירה אופטימלית להיות השחקן הכי קרוב ל'אלוהים' של רוב אוחזי ואוהדי הכדור הכתום לדורותיהם. אז מזל טוב, קובי בראיינט חוגג 39 קייצים. הוא פשט את מדי המשחק לפני עונה אחת בלבד, והשאיר אחריו מורשת שתישאר לעד.