סגירת חשבונות: על בוסטון נגד קליבלנד

העניין סביב העימות בין שתי הגדולות במזרח הבהיר: כל מפגש בין בוסטון לקליבלנד הוא קרב. אייזיאה התקבל באהבה, הבעיות של הקאבס נחשפו ואיך הייוורד יכול לשנות הכל?

עידן ויניצקי, ארה"ב
עידן ויניצקי, ארה"ב   04.01.18 - 10:58

תגיות: NBA, בוסטון סלטיקס, קליבלנד קאבלירס

Getting your Trinity Audio player ready...

בחור חסון, נושא על כתפו מיכל גדול מלא בגטורייד, יצא מחדר ההלבשה של בוסטון בערך עשר דקות אחרי שנגמר משחק הניצחון הקליל על קליבלנד הלילה (בין רביעי לחמישי), 88:102. שני צעדים אחרי שעבר את הדלת לעבר המסדרון, אחד מאנשי הצוות הבכירים יותר עצר אותו וביקש ממנו להמתין, למרות המשא הכבד. בכל זאת, המאמן בראד סטיבנס עשה את דרכו אל חדר ההלבשה עם תום מסיבת העיתונאים שלו.

הבחור, כמו עובד מסור, עמד בשקט ולא זז עד שהקואץ' המחויך חלף על פניו ולצד כל הסצנה הזו התנהלה שיחה קצרה בין שניים מהעיתונאים הוותיקים המסקרים את הסלטיקס: "חייבים לעשות משהו עם זה. לא יכול להיות שהמסדרון פה כל כך צפוף", אמר אחד, והשני השיב לו: "נכון. אבל אף פעם אין פה כל כך הרבה עיתונאים מחוץ לחדרי ההלבשה".

ואכן, המחזה שנראה לפני, ואחרי המפגש בין שתי פיינליסטיות המזרח בעונה החולפת היה לא שגרתי. לעומת משחק הכריסמס בשבוע שעבר מול וושינגטון, שם נראו אי אילו קרחות ביציעים ונרשמה דלילות רצינית בקרב התקשורת, הרי שהפעם אי אפשר היה להכניס סיכה ב-TD גארדן.

שחקני NBA אוהבים להגיד, אחרי ניצחונות גדולים או הפסדים כואבים בעונה הסדירה, ש"זה רק משחק אחד מתוך 82", אבל זה ממש לא משהו שאפשר להגיד על המפגש שנערך הלילה בעיר השעועית. לפחות ברמה הרגשית, ואולי גם ברמה המנטלית ו/או הפסיכולוגית, זה היה הרבה יותר ממשחק אחד סתמי באמצע העונה הסדירה.

מרוב קווי עלילה שקדמו למשחק הזה, קשה היה להתמקד באחד. אייזיאה תומאס עמד כמובן במרכז העניינים, תרתי משמע, שכן עשרות כלי תקשורת הקיפו אותו מכל עבר כאשר הגיע להתראיין לפני המשחק ובסיומו, זאת למרות שהוא בכלל לא שיחק.

המשפחה של IT דווקא לא הייתה באולם, שכן הקאבס הודיעו עוד לפני המשחק נגד פורטלנד, בו ערך את הבכורה שלו, שהוא לא ישחק בשני לילות רצופים, מה שמנע מכולם את החגיגה בבוסטון. בשל כך, תומאס ביקש מהסלטיקס להמתין עם סרטון ההוקרה לכבודו עד למפגש באמצע פברואר, בו הוא אמור לקחת חלק במפגש מול האקסית.

למרות הדיליי הכפוי, הקהל היה ב"אקסטזת תומאס" ברורה וכאשר הוא הוצג על המסך הגדול באולם, הרעש היה מחריש אוזניים. המצלמה נשארה על הגארד נמוך הקומה במשך יותר מדי שניות והוא, בביישנות שליוותה גם את שלוש העונות הנהדרות שלו בבוסטון, הודה שוב ושוב לקהל. מיד עם סיום המשחק, על הפרקט, ניגשו אליו בזה אחר זה שחקני הסלטיקס, חיבקו והתרגשו. בסופו של דבר, אפילו קיירי אירווינג, הצד השני של הטרייד, חלק איתו רגע יפה.

בתוך כל קרנבל אייזיאה, קיירי קצת נשכח, אבל עבורו זה היה המפגש השני עם לברון מאז שדרש לעזוב ונענה בחיוב והניצחון הראשון שלו על לברון בקריירה, אחרי שישה הפסדים עם קליבלנד כשקינג ג'יימס עוד שיחק במיאמי ואחד עם בוסטון נגד הקאבס במשחק פתיחת העונה.

קשה להגיד שבין השניים יש מערכת יחסים רעה, או טובה. כרגע, נראה שאין ביניהם יותר מדי יחסים בכלל חוץ מכבוד הדדי בין שני סופרסטארים בליגה, והרבה מאבקי אגו. קיירי רוצה להוכיח שהוא צדק בהחלטה שלו ובאמונה לפיה הוא יכול להוביל לבדו קונטנדרית, לברון רוצה להראות שהוא יכול להסתדר מצוין גם בלי סייד קיק כמו דוויין וייד בימי ההיט או אירווינג בשלוש העונות החולפות בקאבס.

הלילה לפחות, שניהם היו רחוקים משיאם. אירווינג בקושי זרק בהתחלה ואחר כך לא הפסיק להחטיא שלשות, בדרך ל-11 נקודות בלבד, התצוגה החלשה ביותר שלו מבחינת נקודות מאז הניצחון על אורלנדו ב-5 בנובמבר. באופן משעשע, המשחק ההוא מול המג'יק נגמר כמעט באותה תוצאה כמו זה הלילה (אז זה היה 88:104), כך שבוסטון שוב הראתה שהיא יודעת מה לעשות גם כשהשחקן הטוב ביותר שלה לא פוגע. החוכמה של אל הורפורד, הדקות המעולות של שני הילדים טייטום ובראון ברבע השלישי (תשע נקודות לכל אחד ברבע הזה) וכמובן, האקס פקטור שתרמו מהספסל מרקוס סמארט ובעיקר טרי רוז'יר (35 נקודות משותפות, 7 מ-12 לשלוש) הספיקו לסלטיקס לניצחון קליל, שמבסס עוד יותר את מקומם בראש המזרח וזה עוד לפני שהלו"ז שלהם הופך להרבה יותר קל.

ולברון? מבט מהיר בחוברת הנתונים שחולקה לפני המשחק הראה שלא פחות מ-13 משחקני הסגל של הקאבס מחזיקים בשיא קריירה של 27 נקודות לפחות במשחק כלשהו. אצל שלושה מתוכם, שיא הקריירה הוא יותר מ-40 נקודות במשחק כלשהו ואצל עוד ארבעה (לברון, וייד, קווין לאב ואייזיאה), שיא הקריירה נמצא מעבר לרף 50 הנקודות במשחק. או במילים אחרות, כמעט כל שחקן בסגל של קליבלנד יודע לקלוע נהדר, או לפחות ידע בשלב כלשהו של הקריירה ולמרות זאת, בכל פעם שלברון ירד לכמה שניות לנוח ברבע הראשון או השני (הוא שיחק את כל הרבע השלישי), סגנית האלופה נראתה אבודה לחלוטין, שילוב בין עייפות מבק-טו-בק אחרי הטיסה מקליבלנד, הסגל הזקן ביותר בליגה בפער (גיל ממוצע של 29.5. הספרס במקום השני עם 28) והתרגלות לתלות מוחלטת בלברון, שמסוגל לייצר משהו בכל התקפה וגם כמה ימים אחרי גיל 33 נראה כמו חייזר, אפילו בין שחקני ה-NBA הטובים ביותר.

קו עלילה שנשאר עוד יותר בצד לאור העיסוק באייזיאה ואז בקיירי VS לברון הוא גורדון הייוורד, שנפצע חמש דקות לתוך המשחק הראשון של העונה, ההפסד הדרמטי של בוסטון בקליבלנד. כבר באותו משחק הסלטיקס הראו שיש בהם משהו מיוחד, עם קאמבק מרשים אחרי הטראומה, אבל באותו משחק הם גם ראו שכאשר קליבלנד חדה ומרוכזת, בניגוד למה שקרה הלילה, היא ממש לא נופלת מבוסטון וכנראה שגם עדיין קצת יותר טובה ממנה. כאן נכנס לתמונה הייוורד.

כמו שאר הליגה, בוסטון מסיימת את העונה שלה ב-11 באפריל ועד היום, בעיקר בגלל הטיסה בשבוע הבא למשחק מול פילדלפיה בלונדון, היא שיחקה הרבה יותר מרוב הקבוצות האחרות (41 משחקים, לעומת 36 של טורונטו ו-38 של קליבלנד למשל). בהנחה שהלו"ז שיהפוך לאוורירי יותר בחצי השני של העונה יעזור והסלטיקס יסיימו ראשונים במזרח, הם אמורים להסתדר בלי יותר מדי קשיים בסיבוב הראשון.

השמועות סביב חזרה אפשרית של הייוורד עוד העונה הולכות ומתגברות בעיר ולפני המשחק עיתונאים המסקרים את הקבוצה עסקו בנושא, כאשר במהלך ההתמודדות עצמה, בדקות שהמשחק עוד היה צמוד, היו כמה רגעים בהם הייתה תחושה עזה שהסלטיקס זקוקים לעוד משהו כדי לעבור את קליבלנד בסדרה, למשהו שהוא לא רנדומלי כמו משחק גדול של רוז'יר מהספסל.

אם הכל יסתדר לבוסטון כמו שהיא רוצה, היא עוד עשויה לקבל את הייוורד בזמן לפלייאוף ותוכל לשמור אותו לפחות עד חצי גמר המזרח, אם לא עד לגמר. במקרה של מפגש עם קליבלנד בדרך, תהיו בטוחים שקו העלילה הזה, של הייוורד חוזר דווקא מול הקבוצה נגדה נפצע, יקבל הרבה יותר במה.