עוד מאותו דבר: תומפסון הכריע את משחק 6

בדיוק כמו לפני שנתיים, כשהווריירס היו חייבים אותו, קליי הגיע בענק. למזלו של דוראנט, הפעם הוא היה בצד הנכון של ההתפוצצות הזו. בלי כריס פול, גם הביתיות כנראה לא תעזור ליוסטון במשחק 7

עידן ויניצקי, ארה"ב
עידן ויניצקי, ארה"ב   27.05.18 - 11:48

תגיות: גולדן סטייט ווריירס

Getting your Trinity Audio player ready...

קווין דוראנט כבר ממש הרגיש את זה מגיע. אחרי ארבע שנים מעצבנות, עם כמה פציעות וכמה פספוסים, הנה, הוא הולך לעלות לגמר ה-NBA שוב. KD, בעזרתו של ראסל ווסטברוק, בנה יתרון קטן מהפתיחה בערך ושמר עליו בשיניים. כמה דקות טובות בסוף הרבע השלישי כבר העלו אותו לפלוס 8. רק להחזיק עוד קצת במשחק 6, ביתרון 2:3 ואתה בגמר.

הרבע האחרון נפתח עם שלשה של קליי תומפסון, שהבהירה לאן הרוח נושבת. הסל הבא של הווריירס? שלשה של תומפסון. הסל שאחריו? מה אתם יודעים... שלשה של תומפסון. ואז עוד אחת, ועוד אחת ובסך הכול, 19 נקודות אישיות של הרוצח הזה ברבע המכריע, מול 18 של הת'אנדר. גולדן סטייט ניצחה את משחק 6, ב-28 במאי, לפני שנתיים פחות יום. היא ניצחה גם את משחק 7 ושלחה את קווין דוראנט לעשות חושבים, ולהצטרף לגולדן סטייט.

למזלו של דוראנט, הלילה הוא היה בצד הנכון של אותו סיפור ממש. הווריירס, שוב בפיגור 3:2, היו מרחק 24 דקות בלבד מהדחה סנסציונית לא פחות מאשר הקבוצה ההיא, שניצחה 73 משחקים בעונה הסדירה.

הכל עבד ליוסטון ברבע הראשון. השלשות נכנסו בקצב מסחרר, הארדן אומנם פתח נורא עם ארבעה איבודים בחמש דקות וחצי, אך התעורר וסיים את הרבע עם 15 נקודות וגולדן סטייט, עם כל ארבעת אולסטאריה ובלי איגודאלה שוב, נראתה כמו קבוצה שלא יודעת להתמודד עם סיטואציות מלחיצות. אפשר להבין אותה, שכן לא היו לה יותר מדי כאלה בארבע השנים תחת סטיב קר.

המאמן, שלא עושה עבודה טובה במיוחד בסדרה הזו (או בפלייאוף כולו יש מי שיאמר), חיפש פתרונות ולא מצא. הבידודים לדוראנט לא עבדו בכלל ו-KD, שסחב את הווריירס על גבו בתחילת הסדרה, נראה מותש בפעם השלישית ברציפות. ברבע הראשון הוא החטיא את כל חמשת מהלכי הבידוד שלו ובאופן כללי, התקשה עם הקליעות מחצי מרחק שעבדו כל כך טוב עד כה. מכל הרביעייה הגדולה, הוא היה עם הפלוס מינוס הכי חלש, משמעותית. הדקות הטובות של הווריירס במחצית הראשונה, אלה שהשאירו את האלופה בתמונה, היו בלעדיו.

לדוראנט יש בשלושת המשחקים האחרונים 23 מ-63 מהשדה, כולל 5 מ-16 לשלוש. הוא אומנם ממשיך להילחם ולהגיע לקו בלי הפסקה (ב-32 הדקות הראשונות של המשחק, הוא היה הוורייר היחיד שזרק מהעונשין), אבל העייפות מתחילה להכריע אותו.

לשמחתו של KD, כשהוא עשה את החושבים ההם, בהמפטונס, הוא בחר בווריירס כי נמאס לו שהכל תלוי בו. הוא הבין שלפעמים, גם כשאתה עושה כמעט הכל נכון, נגמר הכוח, או הזריקות לא נכנסות, והעונה הולכת לאיבוד. הוא הבין שהוא צריך את קליי וסטף בצד שלו. האם זה ישים כוכבית עתידית על ההישגים שלו עם הווריירס? בעיני רבים, התשובה היא כן. האם זה יסדר לו הישגים עם הווריירס? גם כאן התשובה היא כן, וזו התשובה שחשובה לדוראנט.

תומפסון התחמם בטירוף במחצית השנייה. 7 מ-8 לשלוש, כאשר כמעט כל השלשות שלו היו פנויות אחרי ריצה בלתי פוסקת מסביב לחסימות. קליי נפצע בהפסד במשחק 4 וקרטע בהפסד במשחק 5, אבל כשהוא בזון כזה, אין שום דבר שאפשר לעשות מול הווריירס, שניצחו 25:64 את המחצית השנייה המופרעת שלהם.

אפשר לנתח מפה ועד אוקלנד את מה שקרה במחצית השנייה, אבל האמת היא לפעמים המציאות הפשוטה ביותר: הספלאש בראדרס הזכירו למה הם קיבלו את הכינוי, והרוקטס נפלו מהרגליים בלי כריס פול. חוץ מהארדן, שאר שחקני יוסטון קלעו גם יחד רק שישה סלי שדה אחרי ההפסקה.

היכולת של פול להתעלות כשהארדן, עם הכושר הגופני הירוד שלו, מתחיל לצלול מאמצע הרבע השלישי והלאה, הייתה חסרה ליוסטון יותר ממה שאיגודאלה היה חסר לווריירס. לגולדן סטייט, עם כל הכבוד לחסרונו של איגי, יש עוד כלים. ליוסטון אין ואם פול לא יהיה כשיר למשחק 7, גם הביתיות כנראה לא תעזור מול המבול הזה.