תחושת קאבס: קליבלנד צונחת לקרקעית ה-NBA

מכירים את הבדיחה הישנה על הפיל והעכבר שהולכים במדבר זה לצד זה? בשלב מסוים, מביט העכבר לאחור ואומר לפיל: "תראה כמה אבק אנחנו מעלים ביחד".

בספורט האמריקאי (בארצות הברית בכלל, האמת), מאוד אוהבים לעשות דירוגים. בסוף כל יום, כל שבוע, כל חודש, כל עונה, כל תקופה. וכמו שזה נראה כרגע לפחות, הדברים שאמר טריסטן תומפסון באימון קדם העונה של קליבלנד ב-27 בספטמבר הולכים לככב בצמרת כמה דירוגי "השטויות הכי חסרות ביסוס שפלט אי פעם שחקן NBA".

וכה אמר מיסטר קרדשיאן כאשר נשאל לגבי הכוחות העולים במזרח העונה: "אנחנו עדיין אלופי המזרח ארבע פעמים ברציפות, אז עד שהם ייקחו את התואר מאיתנו, אף קבוצה לא יכולה לדבר יותר מדי. לבוסטון היה יתרון ביתיות במשחק 7 והם הפסידו, פילי כמעט חטפה סוויפ. טורונטו? כולכם מכירים את הסיפור הזה. אז עד שמישהו ינצח אותנו, כולם צריכים להיות בשקט".

הבעיה של תומפסון? מאז הדברים האלה, מישהו ניצח אותם. ועוד מישהו, ועוד מישהו, ועוד מישהו. למעשה, למשחק החוץ הלילה בשיקגו תתייצב קליבלנד עם התואר הלא רשמי ולא מחמיא "הקבוצה הגרועה ב-NBA" ונכון, בשורה התחתונה TT צודק ועד שמישהו אחר לא יזכה במזרח, קליבלנד היא אלופת האזור. אלא שנכון להיום, לא רק שהיא קרובה יותר לבחירה 1 בדראפט מאשר להופעת פלייאוף שבכלל תתן לא צ'אנס לשמור על מעמדה, היא בעיקר נראית מפורקת לחלוטין אחרי העזיבה 2.0 של לברון ג'יימס.

Tristan Thompson: “We’re still 4-time Eastern Conference champions, so until you take us down from that, teams ain’t got much to say. Boston, Philly, they ain’t got much to say. Boston had homecourt Game 7 and lost. Philly, you guys almost got swept. Toronto - we know that story” pic.twitter.com/gnGqd4mGeM

— Ben Axelrod (@BenAxelrod) September 27, 2018

"בכל דקת משחק של הקאבס העונה, העובדה שלברון לקח את הקבוצה הזו לגמר הופכת ליותר ויותר מגוחכת", צייץ במהלך ההפסד האחרון של קליבלנד, 95:86 ביתי מול אוקלהומה סיטי נטולת ראסל ווסטברוק, מלך הטוויטר רוב פרז.

בקיץ 2010 קליבלנד נתפסה קצת עם המכנסיים למטה. היא לא הייתה ערוכה נכון ל"החלטה" של לברון שעזב למיאמי וזה הוביל אותה לרצף מופלא של 26 הפסדים ולעונה מזעזעת של 19 ניצחונות בסך הכל. הפעם לעומת זאת, לקאבס ולכולם היה הרבה יותר ברור שלברון לא נשאר והקבוצה הייתה יכולה להתארגן קצת יותר טוב, כבר מאמצע העונה הקודמת. היא חשבה שהיא עושה את זה. אז חשבה.

קליבלנד עשתה כמה מהלכים נחמדים בקיץ. היא הביאה את סם דקר הסביר בטרייד עם הקליפרס, החתימה את רודני הוד מחדש, נתנה הארכת חוזה ענקית לקווין לאב שהפך לפנים של המועדון והשתמשה בבחירה השמינית בדראפט, זכר לטרייד על קיירי אירווינג, כדי לקחת את קולין סקסטון המבטיח, שסומן כרכז העתיד. מבט זריז על הסגל אומנם לא נותן תחושה של קבוצה שיכולה לדגדג את הגדולות, אבל הוא גם לא נראה כל כך נורא כמו התוצאות. אלא שכמו בבית קלפים איכותי במיוחד, הכל קרס כל כך מהר שאף אחד לא הספיק למצמץ אפילו.

ההפסד בשבוע שעבר באורלנדו היה שיא השיאים (הזמני לפחות). רבע שלישי נהדר של 12:32 הביא את הקאבס לדקות הסיום בעמדה נהדרת לניצחון. שלשה של ג'יי אר סמית' קבעה 95:100 ו-23.8 שניות לסוף, ארון גורדון רק צימק לשלוש הפרש. גמור? לא אם תשאלו את קליבלנד. ג'די עוסמאן איבד כדור, ג'ורדן קלארקסון ביצע עבירה, די ג'יי אוגוסטין קלע פעמיים מהקו, קייל קורבר איבד כדור, עוסמאן ביצע עבירה, אוון פורנייה קלע רק אחת מהקו והשווה, ניקולה ווצב'יץ' חסר את הניסיון של ג'ורג' היל עם 2.2 על השעון, המג'יק השיגו את הכדור ולקחו פסק זמן ועל הבאזר, פורנייה תפר מחצי מרחק את סל הניצחון. התרסקות מוחלטת.

On Monday, the Magic beat Cleveland after trailing by 5 points with under 30 seconds left.

Per @SportRadar, the last time Orlando was down by 5+ with :30 and won was Dec. 9, 2008 at Portland. Lewis and Turkoglu both made 3-pointers to give the Magic a 109-108 win.#PureMagic pic.twitter.com/FbIgQOQkie

— Orlando Magic PR (@Magic_PR) November 7, 2018

נדמה שבכל יום חדש עולות פרשיות מוזרות מכיוון קליבלנד. כבר בקיץ החלה חרושת שמועות על כל מיני טריידים, בעיקר על ג'ורג' היל וקייל קורבר הקשיש. לשניהם יצאו כל האנרגיות לאחר שהם גילו שהם תקועים בקבוצה בלי עתיד, בלי תקווה ובלי חלום והם פתחו את העונה בצורה די רעה, בעיקר קורבר, שאיבד כל יכולת לתרום למשחק.

בנושא הזה ומעל כולם, באופן לא ממש מפתיע, ניצב ג'יי אר סמית'. לברון החייה לו את הקריירה כאשר דאג להביא אותו מניו יורק באמצע העונה הראשונה של דייויד בלאט וסמית' תרם לא מעט לריצות הפלייאוף של הקאבס בשנים האחרונות, אבל ברגע שהחבל טיפה השתחרר, זה קרה גם לבורג הבעייתי מאז ומתמיד שלו.

הכל החל כמובן עם הריבאונד הידוע לשמצה בסוף הזמן החוקי של משחק 1 בגמר ה-NBA. זה היה הסיכוי היחיד של קליבלנד לא לחטוף בראש בסדרה הזו, לא לקבל סוויפ ואולי לשכנע איכשהו את קינג ג'יימס שבכל זאת שווה לו להישאר. אלא שהטעות המביכה של סמית' הובילה לבוקס של לברון לקיר ומאותו רגע, הגמר נגמר וכך גם התקופה של לברון בקליבלנד.

כל הקיץ סמית' ראה את הממים עליו ושמע את הטינופים. במקום להתעלות מעליהם, הוא רק הלך אחורה. זה החל עם איום בקנס קבוע מכיוון הליגה אחרי שהוא צירף לרגל שלו קעקוע של המותג "Supreme". סמית' הגיב בזלזול ובסוף נמצא פתרון, אך כמה ימים לאחר מכן מכיוון הנהלת הליגה שוב איימו בקנס, הפעם כי ג'יי אר פשוט אמר מפורשות שהוא לא מרוצה מדקות המשחק שלו ודורש לעבור בטרייד, משהו שאסור על פי חוקי הליגה: "הם לא רוצים אותי כאן, אז מן הסתם הם יודעים שאני רוצה לעזוב", אמר. לא המשפט הכי בריא לקבוצה חולה גם כך.

JR Smith got a Supreme tattoo. He now says the league has threatened to fine him each game he doesn’t cover it. The NBA has long contended they own the athlete’s skin while on the court. Been that way since Rasheed tried to get a Nestle tattoo in 2001. pic.twitter.com/vSjovZnGeU

— Darren Rovell (@darrenrovell) September 29, 2018

זה לא נגמר שם. זוכרים את סקסטון, ההבטחה הגדולה? ג'ו ורדון, שמסקר את הקאבס עבור "The Athletic", כתב בשבוע שעבר כי, לציטוט, הוותיקים של קליבלנד, שועלי הקרבות שהלכו עם לברון לארבעת הגמרים או לפחות לחלקם (סמית', תומפסון וגם צ'אנינג פריי וקורבר), מנותקים לחלוטין מהגווארדיה הצעירה של הקבוצה.

ורדון אמר שהוותיקים לא מזכירים שמות מפורשים בקרב הצעירים, אבל "בכל פעם שאתה שומע את אחד הוותיקים מדבר הוא מתלונן שהצעירים לא יודעים את מקומם, לא מבינים את התפקיד שלהם, לא יודעים איך לנצח משחקים או מה לעשות על הפרקט. ולכולם ברור שהכוונה בדברים האלה היא לסקסטון. בכל דרגות המועדון קו המחשבה הוא שסקסטון 'לא יודע איך לשחק'. הוא לא יודע להגן מול הפיק-נ-רול. כולם מבינים שהוא רק בן 19 ושיחק שנה אחת בלבד בקולג'. הם עדיין חושבים שהוא ילד נחמד. אבל הם רואים את המגרעות שלו. הם יודעים שהוא יקבל את הדקות שלו והם כועסים שאחרי הפסדים, הוא לא נראה נרגש במיוחד".

אם סקסטון אמור להוביל את קליבלנד לעשור הבא, זו ממש לא הדרך הנכונה לעשות זאת, עם ותיקים ששונאים אותו ומפילים עליו את תחלואי העונה חסרת האופק הזו, עונה בה הקאבס הצליחו לעצור את היריבה רק פעם אחת על פחות מ-100 נקודות (ההפסד האחרון מול הת'אנדר) ובין היתר חטפו כבר 131 ממינסוטה, 133 בבית מאטלנטה ו-126 נקודות בשארלוט. ואם סקסטון אמור להתפתח וללמוד, אז לפחות בעונת הרוקי שלו הוא ייאלץ לעשות את זה ממאמן שלא ממש רוצה להיות שם, אחרי שהמאמן הקודם הלך הביתה מהר מאוד. אלא שיכול להיות שלא ממש הייתה ברירה.

בתוך כל ערימת הבלגן שהיא קליבלנד הנוכחית, הסיפור שאולי נמצא מאחורי הפיטורים המהירים של טיירון לו, שישה משחקים בלבד לתוך העונה, קצת נבלע, אבל הוא די רציני.

בגדול, הסיפור הוא כזה: אחד מעוזריו של לו בעונה שעברה היה ג'ים בוילן, שעבד בעבר כמאמן ראשי זמני בשיקגו ומילווקי והיה עוזר בקבוצות רבות בליגה. לפני כשבוע, בוילן הגיש תביעת ענק נגד הקאבס והבעלים דן גילברט, בטענה כי הוא פוטר בשל גילו המתקדם (63), מהלך לא חוקי בארצות הברית.

בקליבלנד טענו מנגד כי לגילברט הייתה אופציה על החוזה של בוילן, עבור 500 אלף דולר לעונה הנוכחית והבוס פשוט החליט שלא לממש את האופציה. אלא שבוילן, שתובע לא פחות מ-6.174 מיליון דולר, חשף הודעה קולית שקיבל מטיי לו ובה התבשר כי הוא לא ממשיך עם הקבוצה. בהודעה נשמע לו מספר לבוילן כי הג'נרל מנג'ר קובי אלטמן הודיע למאמן ש"הקבוצה לא מוכנה לשלם חצי מיליון דולר לשלושה עוזרים על הספסל. הם רוצים מישהו צעיר יותר בתפקיד. אתה יודע איך החרא הזה עובד... הם רוצים מישהו טרי וצעיר".

ברגע שהעולם נחשף להקלטה, גם גילברט נחשף אליה והבין שהמאמן שלו זרק עליו ועל ה-GM את כל האשמה וגרוע מכך, אולי גם עלה להם בכמה מיליוני דולרים טובים שייאלצו לשלם לעוזר מאמן שהם בסך הכל החליטו לוותר עליו. הקלטת המדוברת נחשפה יחד עם הגשת התביעה, יממה אחרי שלו פוטר ולא היה קשה לעשות אחד ועוד אחד במקרה הזה.

את מקומו של לו תפס לארי דרו, שבקושי הצליח להגיע עם אלטמן וגילברט לסיכום על אורך וגובה החוזה שלו כמאמן זמני שאולי יהפוך לקבוע. ועם כל הצרות האלה, ועם מאזן 10:1 מחריד, ובלי קווין לאב שעבר ניתוח וייעדר זמן ממושך, קליבלנד צריכה איכשהו לצאת מהבוץ. אם לא בשביל העונה הזו והקשקושים של תומפסון, הרי שלפחות בשביל להתחיל לבנות משהו מחדש דרך טריידים ולא להפוך שוב לנמושה של הליגה.