תגיות: גולדן סטייט ווריירס, דנבר נאגטס, יוסטון רוקטס, פורטלנד טרייל בלייזרס
בדיוק כמו במזרח, גם במערב ירכיבו ארבע המדורגות ראשונות את שלב חצי הגמר. מי שהייתה הכי קרובה ל"הפתעה" הייתה סן אנטוניו, אבל היא הודחה במשחק 7 הלילה והשאירה אותנו עם שתי סדרות נפלאות בין היריבות הוותיקות גולדן סטייט ויוסטון ובין הפנים המרעננות של דנבר ופורטלנד.
גולדן סטייט - יוסטוןהרימאץ' שכולם חיכו לו, גמר המערב שהקדים את זמנו. היריבות בין הווריורס לרוקטס רכה בשנים, אבל מפצה על כך במספיק משחקים אפיים. בכלל, כיום שום דבר לא באמת מחזיק מעמד, אז יריבות של שנתיים-שלוש זה כנראה הכי טוב שנקבל. יוסטון אמנם לא מגיעה הפעם עם יתרון הביתיות שהיא כל כך רצתה ב-2018, אבל יש לה דברים הרבה יותר חשובים שעובדים לטובתה. קודם כל, הסגל הבריא וכמה ימי מנוחה נוספים מעניקים לה יתרון פיזי למשחק מספר 1. לא בטוח שמספיק כדי להפוך אותה לפייבוריטית במפגש הראשון, אבל אולי כדי להפוך אותו ל-50:50.
באופן כללי, הביתיות מקבלת חשיבות משנית - הקליפרס סידרו לאלופה שני הפסדים רצופים באורקל ארנה, דבר שלא קרה מאז שמיטת ה-1:3 ההיסטורית מול קליבלנד ב-2016. חשוב יותר מהאולם הוא הראש של השחקנים שנכנסים אליו. גולדן סטייט נעה כבר תקופה על רצף שבין אדישות לעצבים עם הבזקים של המעצמה המוכרת ואף אחד לא יודע לנבא כמה ארוכים הם יהיו. מצד שני, אפשר לטעון שסדרת הסיבוב הראשון - הכי קשה שגולדן סטייט עברה בעידן הנוכחי - לבטח העירה משהו באלופה שיוסטון הייתה מעדיפה שיישאר רדום לפחות למשחק-שניים הראשונים בסדרה.
לצד הצ'ופר הפיזי, יוסטון גם מגיעה עם יתרון מנטלי מסוים. למרות שנכנעה לאויב בשבעה משחקים, הוא לא מפחיד אותה והיא הסתדרה איתו מצוין גם העונה. בחודשים האחרונים של העונה הסדירה, בוודאי בסיבוב הראשון של הפלייאוף, הרוקטס השתדלו להתרכז רק במה שנמצא לפניהם באותו רגע. גולדן סטייט, לעומת זאת, איכשהו תמיד עם עין אחת על המחר. את התסבוכת המיותרת מול הקליפרס אפשר לייחס להיעדר פוקוס באופן כללי, אך אם להיות ספציפיים יותר, אולי למחשבות מוקדמות מדי על יוסטון. אפשר להניח שהרוקטס נמצאים לווריורס עמוק בראש כבר הרבה זמן, אולי באותה מידה שאפשר לומר את ההפך. זו נקודת פתיחה לא רעה בכלל לד'אנטוני ושחקניו, שדווקא מתחדדת בלי יתרון הביתיות.
אז למה שהרוקטס לא יהיו בגמר המערב? התשובה הפשוטה היא שבסופו של יום, הם קבוצת כדורסל הרבה פחות טובה מגולדן סטייט. המומנטום אמנם בצד שלהם, אבל מומנטום מתהפך כהרף עין בסדרה. הפערים המקצועיים רק גדלו בשנה שחלפה מהסדרה הקודמת. התקפית עדיין מדובר בשתי הקבוצות הכי אפקטיביות בליגה, וכאן גולדן סטייט אפילו ביתרון קל לעומת 2018. ג׳יימס הארדן ינסה לגרש את שדי השנה שעברה ויקווה שהידית תחזור אחרי סדרה שלמה ללא אף משחק ב-50 אחוזים מהשדה. אבל זו לא הבעיה האמיתית של ד׳אנטוניו. הגנתית, יוסטון לא קרובה למה שהייתה - היא ספגה בעונה הסדירה 110.1 נקודות ל-100 פוזשנים (מקום 18 בליגה) לעומת 105.6 (מקום 7). מאז פגרת האולסטאר, זה השתנה דרסטית ל-105.3 נקודות, הנתון השני בטיבו בליגה לאורך התקופה, אבל מדובר בסה"כ ב-25 משחקים, רק 10 מתוכם מול קבוצות פלייאוף. על פניו היה נראה שההגנה הזו גם הצטיינה בסדרה נגד יוטה, אבל בפועל הג'אז ייצרו הכי הרבה זריקות פנויות בסיבוב הראשון, ופשוט קלעו אותן רק ב-28.7%. אי אפשר להתפלל לנתון כזה מגולדן סטייט.
ההגנה הישנה הייתה הסיבה שכמעט קיבלנו אלופה חדשה ב-2018 - בניצחונות שלה בגמר המערב, יוסטון החזיקה את הווריורס ל-97 נקודות בממוצע. תוסיפו לזה 101 נקודות בלבד במשחק 7, וברור שאלמלא רצף ההחטאות הבלתי נשכח ההוא, הרוקטס בסדרת הגמר. אלמלא ה-0 מ-12 שלו מהשדה, טרבור אריזה אולי היה מפתה את דרל מורי לשלם לו יותר מדי בקיץ, מי יודע. העובדה שהוא לא כאן יותר משנה את התמונה. פי ג'יי טאקר קיבל הרבה מחמאות מוצדקות על ההגנה שלו מול קווין דוראנט ויתר הפורוורדים של גולדן סטייט, אבל האמת היא שאריזה נשא ברוב הנטל - 33 פוזשנים בממוצע נגד KD, לעומת כ-12 לטאקר. אקס חולון היה אפקטיבי בצורה כירורגית ונקודתית, אבל אריזה היה הציר המרכזי עליו הושתתה הגנת החילופים של יוסטון, שדחקה את גולדן סטייט לכל כך הרבה בידודים. כעת, טאקר נראה כמו היחיד שיכול להפריע ולו קצת לדוראנט, וקיים ספק גדול אם הוא מסוגל לעשות את זה לאורך משחק שלם, קל וחומר סדרה שלמה. כל חילוף, ויש להתקפה של גולדן סטייט מיס-מאץ'.
השחקן המצטיין בסדרה יהיה: בטח ניחשתם, קווין דוראנט. הוא לא רק השחקן הכי טוב בכושר הכי טוב, הוא גם יהנה מהדלילות האמורה שיש לרוקטס בכנפיים וצפוי לקבל נתח יפה של פוזשנים בהם שומר עליו כריס פול, אריק גורדון או ג'יימס הארדן, ואלה בשורות רעות מאוד ליוסטון. בסדרה של 2018 הרוקטס ניסו לתעל את התקפת האלופה ליותר בידודים של דוראנט כדי לקטוע את השטף, זו עלולה להיות אסטרטגיה הרסנית הפעם. מעניין יהיה לראות אם בעיית השומרים של ד'אנטוני תוביל ליותר דקות של אימן שאמפרט, סוג של ניצחון בפני עצמו לגולדן סטייט.
המספר הנוסף: 39.9 - עם כל הקשיים נגד הקליפרס, הווריירס דייקו בסיבוב הראשון בכמעט 40 אחוזים מהשלשות שלהם, נגד הגנת השלשות השישית בטיבה בליגה. הערב הם פוגשים את הטובה ביותר.
ההימור: הווריורס עוד ינוחו על זרי הדפנה בפלייאוף הזה, אבל לא בסדרה הזו, לא מול היריבה הכי גדולה שנשארה להם. 2:4 לאלופה.
דנבר - פורטלנדבכל זאת הגענו, למרות הכל. רבים סימנו את הנאגטס כקבוצה הכי פגיעה מבין ארבע הראשונות במערב, למרות שהחבורה של מייק מאלון בילתה כמעט את כל העונה באחד משני המקומות הראשונים בחטיבה. חוסר הניסיון בפלייאוף היה מדאיג והוא אכן בא לידי ביטוי כבר בתחילת הסדרה עם הספרס, בדמות הפסד ביתי. בכלל, בשלושת המשחקים הראשונים הנאגטס היו לא בעניינים ורק רבע מופלא של ג'מאל מארי הציל אותם, אבל לאט לאט זה התחבר, הלחץ השתחרר ודנבר חזרה להראות כמו הקבוצה הייחודית שהלהיבה את הליגה בעונה הסדירה. בסופו של דבר, עם הופעה הגנתית נהדרת, זה הספיק לניצחון במשחק 7 מול הספרס וכרטיס לשלב הבא.
אלא שאם לפני המפגש מול סן אנטוניו, הסיכויים הוערכו ב-50:50 פחות או יותר, למרות יתרון הביתיות והעובדה שזה היה 2 נגד 7, הרי שלקראת הסדרה הזו, לא תמצאו יותר מדי אנשים שמהמרים על הנאגטס. כי למרות שלדנבר יהיה על המגרש את אחד השחקנים הטובים ביותר בליגה בעונה הסדירה, ניקולה יוקיץ' כמובן, הרי שלפורטלנד יהיה את ה-MVP של הפלייאוף בינתיים, דמיאן לילארד. אפילו שכבר עברו כמה ימים, כולם ממשיכים וימשיכו לדבר על השלשה המדהימה ששלחה את OKC הביתה ובכלל, הגארד נמצא בכושר מפלצתי (33.0 נקודות למשחק) וגם סי. ג'יי מקולום (24.4 נקודות למשחק) נראה היטב.
השחקן המצטיין בסדרה יהיה: דמיאן לילארד. עד שלא יוכח אחרת, הוא ה-איש להתמודד מולו בפלייאוף הזה ואם פול ג'ורג' (פצוע והכל, ובכל זאת) ראה אותו וחטף סחרחורת, מה תגיד ההגנה של דנבר, שגם כך התקשתה מול פורטלנד בעונה הסדירה (רייטינג הגנתי של 115.1 לעומת 108.0 מול כל הליגה) ולמעט משחק 7, הורידה את הספרס רק פעם אחת מ-100 נקודות בסדרה הקודמת. לילארד הסתפק ב-85 נקודות באחוזים רעים (37 מהשדה, 28 לשלוש) בארבעת המפגשים מול דנבר העונה, אך עדיין העמיד במשחקים האלה רייטינג התקפי נהדר של 116.1. גארי האריס היה השומר המרכזי של לילארד במפגשים בין הקבוצות בעונה הסדירה וגם טוריי קרייג, מאליק ביזלי וג'מאל מארי נשלחו למערכה לא מעט. נראה אם למישהו מהם יהיה מה להציע נגדו במאני טיים.
המספר הנוסף: 1.5. ארבע מפגשים נערכו העונה בין הקבוצות והתוצאה המשותפת שלהם הייתה 450:456 לנאגטס, או הפרש של 1.5 נקודות בממוצע למשחק לטובת דנבר (שניצחה שלושה מהארבעה). בכל ארבעת המפגשים, שתי הקבוצות חצו את רף מאה הנקודות. הן קלעו 108, 110, 112, 113, 113, 115, 116 ו-119. במילים אחרות: שתי קבוצות כמעט באותה רמה (דנבר סיימה את ניצחון אחד יותר את העונה הסדירה), עם מפגשים שקולים ודומים זה לזה. אם אפשר שזו תהיה הסדרה המגניבה של חצי הגמר המצוין הזה, כולנו נשמח מאוד. תודה.
ההימור: פורטלנד בשבעה משחקים.