נכשלו במבחן התוצאה: על הטעות הקשה של הווריירס

ראשי גולדן סטייט לא שמרו על דוראנט מפני עצמו, אפשרו לו לחזור כשהוא לא מאה אחוז וגם קיבלו הזדמנות לזכות באמפתיה מול המצלמה. טלפז רק מדמיין מה היה יכול לקרות אם

ירון טלפז  11.06.19 - 11:28
תחילת כתבה

כל מה שאפשר לעשות בשלב הזה הוא להניח הנחות. רובנו לא רופאים וגם אם היינו, בטוח שאנחנו לא הרופאים של גולדן סטייט, היחידים כנראה שראו את תוצאות ה-MRI של קווין דוראנט בשבועות האחרונים ובחנו את תוצאות בדיקות המאמץ שעבר. אבל הנה מה שכן דווח בתקופה הזו: הפציעה הראשונית, באותו משחק 5 נגד יוסטון לפני כחודש היתה פציעה בשריר התאומים. מתיחה רצינית, קרע מינורי, בינוני או רציני – אף פעם לא פירטו תקשורתית. זה נראה אז כמו קרע באכילס, אבל זה לא היה. וגם היום חזרו והבהירו זאת: הפציעה ההיא היתה בשריר התאומים. לפני משחק 4 בסדרת הגמר היה ניסיון ראשון לבדוק אם דוראנט כשיר. הניסיון כשל באימון לגביו סיפר ג'יילן רוז ש"אף אחד מאנשי הקבוצה לא אהב מה שראה ממנו". ואז לפני משחק 5 היה דיווח על אימון – עדיין עם שחקני הספסל ואז עוד אימון ואז אימון קליעות מוצלח וממנו ההודעה: "כשיר לשחק ללא מגבלת דקות". דוראנט עלה, הדהים אבל בעצם לא הדהים כשקלע 3 שלשות (בכל זאת מדובר ב- KD) ואז עשה תנועת כידרור חזקה וסיים את הסיפור. "מדובר בפציעה באכילס" אמר בוב מאיירס, הג'נרל מנג'ר וכרגע נותר רק לחכות להודעה הרשמית שתקבע, כנראה, שמדובר בקרע באכילס.

אז בואו נניח הנחות. ככל שהבור הספורטיבי נפער בצד של גולדן סטייט, דוראנט רצה יותר ויותר לחזור. הוא משחק בקבוצה הזו כדי לזכות באליפויות ולמרות מה שרבים וצינים שבינינו חושבים – רוב הכוכבים הגדולים רוצים בעיקר את זה: לזכות באליפויות לפני התהילה האישית. כמובן שלחזור במינוס 3:1  ולהצטייר כגיבור בקבוצה של סטף קרי – עיזבו להצטייר – להיות הגיבור, היה מפתה לא פחות. וזה בסדר גמור, אין מה להאשים אותו בתחושה סופר אנושית. אז דוראנט רק חיכה לאישור שיוכל לעלות ולתרום קצת. בדיוק את מה שראינו ממנו. גם כשהוא לא מאה אחוז, להיות מסוגל לספק קלע אבסולוטי שלישי לקבוצה הזו כדי למנוע אפשרות מההגנה של הראפטורס לנצח כמעט לבדה את הסידרה. אז הוא לחץ לחזור, אולי בדומה לשחקני פוטבול שלוחצים לחזור למגרש גם אחרי שחטפו מכה בראש והם סובלים מזעזוע מח. ב-NFL יצרו פרוטוקולים שלמים כי בכל זאת מדובר בפגיעות ראש, נזק מוחי, מקרי התאבדות. הפרוטוקולים נועדו לשמור על השחקנים מפני עצמם. ומהצד נראה לי שגולדן סטייט לא שמרה על דוראנט מפני עצמו. שוב, זאת לא דעת רופא או מומחה, רק מישהו שרואה כדורסל וספורט כבר כמה עשרות שנים. אבל די ברור ששריר התאומים של דוראנט לא היה בעוצמתו הרגילה אחרי כמה שבועות של פציעה. ואם השריר חלש – מה בדיוק סופג את הלחצים האדירים של שינויי תנועה במשחק לחץ כזה בסדרת גמר? נכון, יכול להיות שזה גורל. אולי גיד האכילס בכל זאת נפגע קצת לפני חודש או מוקדם יותר העונה ולא היה מאה אחוז בלי קשר. אולי גם אם היה חוזר בעוד חודש הגיד כבר פגוע והיה קורס תחת עצימות גבוהה. אולי. אבל הנהלת הווריורס אחראית במקרה הזה. בעיניי זה כמעט גובל בפשע כלפי שחקן. מה חשוב יותר: תואר אליפות או אכילס?

מה חשוב יותר, אליפות או אכילס? (Getty)
מה חשוב יותר, אליפות או אכילס? (Getty)

גולדן סטייט היא מאירגוני הספורט המתקדמים בעולם, אם לא המתקדם שבהם. מהראשונים שמינו סמנכ"ל לענייני רפואה. משתמשים בכל הטכנולוגיות האפשריות. שיקמו את הקרסוליים הרגישים של סטף קרי. העמידו על הרגליים שחקנים פצועים ונחשבים מהטובים במניעת פציעות. אני מאמין שלא הזריקו לו זריקות או נתנו משככי כאבים או לחצו עליו לחזור. קנדריק פרקינס, חברו של דוראנט לקבוצה באוקלהומה סיטי צייץ שהווריורס אחראים ואשמים ולחצו עליו לחזור ושהוא ייעץ לחברו ש"לא יחזור אם אינו 100%". אז קנדריק אולי טעה בגודל האשמה, אבל צדק בעיקר הדברים. הם אחראים כי בואו נבהיר: דוראנט לא היה מאה אחוז. הוא לא יכול להיות מאה אחוז אחרי אימון ורבע, אחרי חודש בחוץ.

מה שראינו תוך כדי המשחק, כשאיגוודלה וסטף קרי ליוו אותו במנהרה ואחר כך בסיום המשחק במסיבת העיתונאים, היה קורע לב. אבל גם ניהול משברים בדרגה הראשונה. קחו את זה מאחד שעבד בתחום התקשורתי/שיווקי בקבוצת כדורסל מלאה בלחצים ולמד קורס בניהול משברים. בוב מאיירס בעצמו או אחד מאנשיו המעולים הבין שזה אירוע משברי מתגלגל שמצריך טיפול נכון. והשיעור הראשון בקורס הזה הוא להתייצב מול המצלמה ולהתנצל/לא להתנצל. "מיטב המומחים בדקו, קיימנו מספר בדיקות MRI והוא עבר את מבחן הכשירות, אבל אם צריך להאשים מישהו, תאשימו אותי, כראש מחלקת הכדורסל", הוא אמר תוך כדי דמעות. אני מאמין מכל הלב לדמעות שלו. הוא מרגיש רע, אפילו רע מאד. סטיב קר נכנס למסיבת העיתונאים אחרי אחד הניצחונות הגדולים שלו אי פעם ופתח במילים: "שבור והרוס ממה שקרה לקווין", עוד לפני שידענו שכנראה מדובר באכילס. ובשאלה השניה בנושא כבר אמר: "בוב יבוא לכאן וידבר על זה". ככה נראה ניהול של משבר. ממנים דובר ואם אפשר שזה יהיה האיש הבכיר – כך צריך להיות. הם דיברו בחדר ההלבשה והעבירו הנחיות ברורות. מאיירס ידע שהכי נכון עכשיו זה שהוא יבשר על הפציעה ולא יגיע ציוץ בהמשך הערב על "חשש שמדובר בקרע" כי אחריו היו באות התגובות והפרשנויות. ככה הם שולטים באירוע המתגלגל – מודיעים וכבר מסבירים בסאב טקסט. שוב – הוא עשה את הדבר הנכון בכך שהתייצב מול המצלמות ויפה וטוב עשה שגם התחיל לסנגר על דוראנט כספורטאי שהקריב את עצמו ו"כל כך לא מובן שם בחוץ". זה גם באמת היה אנושי.

לוני ותומפסון. גם כן עלו כשהם לא כשירים ב-100 אחוז (Getty)
לוני ותומפסון. גם כן עלו כשהם לא כשירים ב-100 אחוז (Getty)

אבל כמה אנשים שעשו טעויות, לעיתים טרגיות בכל כך הרבה תחומים אחרים וחשובים יותר מכדורסל (רשלנות, חוסר תשומת לב) היו מתים להזדמנות להתייצב מול המצלמות, לבכות מכל הלב, להתנצל ולקבל אמפתיה? לרוב הם לא מקבלים את הצ'אנס. סוקלים ושופטים אותם מיד, למרות שהם כואבים מאד. מאיירס, קר וכל האירגון הזה אחראים ששלחו את כוכב העל שלהם לפרקט כשהוא לא מאה אחוז. אגב, גם קליי תומפסון כנראה לא היה מאה אחוז כששיחק כל כך טוב במשחק 4 אחרי מתיחה בשריר הירך. גם קוון לוני לא מאה אחוז עם פגיעה בחזה. אז יכול להיות שלהם יש פציעות מסוג אחר, שהסיכוי במקרים שלהם להיפצע בצורה חמורה ומסכנת קריירה קטן יותר. על לוני אפילו נשמעו דיווחים כאלו – הוא לא בסדר, אבל זה רק כאב. להמשיך לשחק לא מסכן אותו. אבל לפעמים, במיוחד בספורט, נשפטים לפי מבחן התוצאה. וגולדן סטייט כשלה כאן כי לא שמרה על אחד הכוכבים שלה מפני עצמו. קל לנתח דברים בדיעבד ומהצד, אבל לו ניתנה למאיירס האפשרות לחזור בזמן – מבלי שיידע את תוצאות ההחלטה שלו, אין ספק שלא היה מאפשר לדוראנט לחזור. הרי בעונה הרגילה אפשר להניח (סליחה ששוב מדובר בהנחות אבל זה מה שיש כרגע) שהוא היה יושב בחוץ 8 שבועות. ולמה? כדי להחלים ולחזק את כל מה שצריך לחזק מסביב למקום הפגיעה. אז אם בעונה הרגילה היו נוהגים אחרת ובדיעבד היו נוהגים אחרת – רק מהניסיון הזה – אז מראש היו צריכים לנהוג אחרת. דין פציעות בפלייאוף אינו כדין פציעות בעונה הרגילה, אבל מבחן התוצאה קובע, לא?

עכשיו מחכים לאיבחון הרשמי. ריצ'רד שרמן, שחקן הפוטבול המצוין של סיאטל סיהוקס ובשנים האחרונות סן פרנסיסקו הסמוכה לאוקלנד, קרע את האכילס וחזר – לא אותו שחקן, אבל חזר. הוא צייץ הבוקר שלדעתו זה לא קרע כי הצליח לעשות Flex. הוא חושב שזו מתיחה. עדיין ההנחה היא שמדובר בקרע, אבל אולי לא קרע מלא. או שכן, כמו שחוו כמה שחקנים גדולים בעבר. ראינו את קובי בראיינט בעצם מסיים ככה קריירה אבל הוא היה מבוגר יותר. יש לא מעט שחקנים שחזרו כמעט במאה אחוז: דומיניק ווילקינס, רודי גיי, דמרקוס קאזינס וגם אצלנו את גיא פניני. דוראנט הוא אתלט, אבל לפני כן ארוך וגבוה ורזה. אז התנאים איתו. הוא יוכל לממש את האופציה שלו לעונה הבאה ולהרוויח 31.5 מיליון דולר בגולדן סטייט בזמן השיקום שלו ובטח לחזור באיזור מרץ/אפריל. אבל יש כמה קבוצות שמתות הבוקר הזה. ניו יורק ניקס למשל. אולי הקליפרס. כלכלית הוא כנראה לא ייפגע כי כשחושבים על זה, כנראה שרוב הקבוצות ייתנו לו גם עכשיו חוזה מקסימום ל- 4 או 5 שנים תוך כדי לקיחת סיכון רציני. אז הוא יכול גם לנהוג כפרי אייג'נט לכל דבר ב-1 ביולי. בינתיים, נותר לנו לרחם קצת עליו וגם קצת עלינו – כי זו היתה יכולה להיות סדרה עוד יותר עצומה איתו מול קוואי (אפילו רק לשלושה משחקים) וגם כי עתידו של שחקן שדי ברור שכבר שייך ל-20 הגדולים בכל הזמנים – בספק מסוים. אולי יתקשה לטפס אל הטופ 10 או 5 בכל הזמנים. וזה פשוט לא פייר.

צפו במאיירס נשבר מול המצלמות >>

הדפס