העיר הזו קטנה מידי לשנינו: על הבחירה שעשה דוראנט

המהפך הבלתי נתפס של ברוקלין לעומת הבדיחה הבלתי נגמרת שהיא ניו יורק, ההימורים של פילדלפיה, המהלך המעניין של בוסטון והניסיון לנער את העניינים. סיכום פתיחת השוק

עידן ויניצקי, ארה"ב
עידן ויניצקי, ארה"ב  01.07.19 - 10:22
תחילת כתבה

ברוקלין וניו יורק:

את הדיון על שתי הקבוצות של התפוח הגדול חייבים לקיים ביחד, כי בסופו של דבר, הנטס הצליחו להשיג את מה שהניקס חלמו עליו כבר כמעט שנה. ברוקלין עשתה ל"אחות הגדולה" בית ספר ובעוד שנה, כשדוראנט יחזור, תהפוך מיד למועמדת לאליפות בעוד החבורה מהמדיסון סקוור גארדן פספסה בפעם המי-יודע-כמה את כל הדגים השמנים ותמשיך לבלות בקרקעית הליגה.

אז למה זה קרה? נתחיל מהצד של הנטס. לפני שש שנים ברוקלין הייתה במה שכונה במשך תקופה ארוכה "הטרייד הגרוע בתולדות ה-NBA". דני איינג', כך נראה, שאב מהנטס את הנשמה ובתמורה לפול פירס וקווין גארנט בשלהי הקריירה שלהם, קיבל בין היתר שלוש בחירות סיבוב ראשון ועוד זכות החלפה.

כמעט כל הבחירות הללו הפכו מהר מאוד לגבוהות, ברוקלין התרסקה ובוסטון צמחה. איינג' קיבל קרדיט על אחד מתהליכי הבנייה המוצלחים אי פעם. הוא רק לא לקח בחשבון את שון מרקס. הניו זילנדי שזכה עם הספרס באליפויות כשחקן (2005) ומאמן (2014) התפתח במועדון הכי חכם בליגה ובפברואר 2016, לפני שלוש שנים וקצת בלבד, קיבל את האסון המהלך שנקרא ברוקלין נטס באותם ימים.

באופן סמלי, המשחק הראשון שלו בתפקיד היה מול הניקס ובאופן עוד יותר סמלי, המשחק ההוא נגמר בניצחון. ברוקלין עלתה לאותו משחק עם מאזן 40:14 וחמישייה שכללה את ג'ו ג'ונסון, ת'אדוס יאנג, ברוק לופז, דונלד סלואן ו-וויין אלינגטון. מהספסל עלו בויאן בוגדנוביץ', שיין לארקין, תומאס רובינסון, מרקל בראון וכריס מקלו (מי?). את כל זה הפך מארקס, בלי בחירות דראפט, אבל עם המון תושייה ושכל, לאחת הקבוצות האיכותיות בליגה, לפחות ב-2020/21, כשדוראנט יחזור.

האמת, גם אם דוראנט לא יחזור כמו שעזב, גם אם פציעת האכילס תשנה את הקריירה שלו (סיכוי קטן, אבל קיים), עצם העובדה שהוא בחר בברוקלין ושקיירי בחר איתו ובו היא הניצחון הכי מופלא של הקבוצה הזו. היא לא נוצצת כמו הניקס, אבל היא ידעה להכין את הקרקע בצורה מושלמת, לבנות סגל נטול אגו ומתאים ולפנות מקום ברגע האמת.

ריץ' קליימן, השותף העסקי והחבר הקרוב של דוראנט, הוא אוהד שרוף של הניקס. הוא אפילו הוזכר בעבר כאופציה לתפקיד נשיא המועדון לענייני כדורסל, התפקיד בו החזיק פיל ג'קסון. אם אפילו הוא לא הצליח לשכנע את KD ללכת לניו יורק, שום דבר כבר לא יעזור לקבוצה הזו. הדיווחים לפיהם הניקס לא הסכימו להציע לדוראנט את חוזה המקסימום בגלל החשש מהפציעה שלו אפילו לא ממש הפתיעו אף אחד, רק הוסיפו לבדיחה שהיא ניו יורק ניקס.

כי מה כבר יקרה אם דוראנט פצוע ולא יספק את התמורה לחוזה המקסימום שתעניק לו? תהפוך לקבוצה עם הכי הרבה הפסדים במילניום הנוכחי? היי, אתה כבר הקבוצה הזו. המוניטין של הניקס כל כך בקרשים, שהם נכשלים שוב ושוב עם שחקנים חופשיים. ואם בעבר לברון ודוויין וייד היו קרובים, אבל החליטו בסוף לשחק בקבוצה של אחד מהם, הפעם אין שום תירוצים. שני כוכבים ענקיים בליגה, דוראנט וקיירי, עזבו את הקבוצות שלהם כשחקנים חופשיים ופשוט נפנפו את ניו יורק מדרכם. וכמה שזה היה צפוי, ככה זה יותר משפיל.

ההחלטה של השניים שוב הוכיחה שני דברים: הראשון הוא שהרבה יותר טוב ב-NBA להיות למטה עם מנהל מוצלח כמו שון מארקס, מאשר באמצע עם מנהל גאון. האמצע הוא המקום הכי גרוע בליגה ודווקא קבוצות כמו ברוקלין, שחייבות לחשוב מחוץ לקופסה כדי לשרוד משנה לשנה, הן אלה שמשיגות את הסוכריות הכי טעימות.

השני הוא ששחקנים מדברים, וקוראים, ויודעים הכל. בעלים גרוע, כמו ג'יימס דולאן (או רוברט סארבר בפיניקס, אבל שם יש פחות רעש תקשורתי), הוא אש ממנה כל כוכב יודע להתרחק. פורזינגיס ברח כל עוד נפשו בו ורק שחקנים שחייבים את הבמה ולא מסוגלים להוביל קבוצה לפלייאוף, כמו ג'וליוס רנדל, מוכנים לבוא.

דולאן, שלפני שבוע סירב לאפשר לאחד הכתבים המסקרים את הקבוצה להיכנס למסיבת עיתונאים בה הוצגו הרוקיז החדשים, הוא האיש הכי שנוא בליגה נכון להיום ויהיה לו מאוד קשה להסביר את ההתרסקות האומללה הזו. מצד שני, כמו שלמדנו להכיר אותו, זה לא ממש אכפת לו. אם מישהו חושב שזה מה שיגרום לו למכור את הקבוצה סופסוף, כדאי שיחשוב אחרת.

לגבי דוראנט עצמו, שוב התברר כי כל הדיבורים על כך שגולדן סטייט יכולה להציע לו חוזה הרבה יותר גדול מהמתחרות היו לא רלוונטיים. KD עזב את אוקלהומה סיטי ו-ויתר על כסף כי רצה סיטואציה טובה ואז ויתר על כסף בגולדן סטייט פעמיים כדי לאפשר לשחקנים אחרים להישאר ולשמור על מה שהיה לו שם. אז עכשיו הוא לא רק הלך לסכום נמוך יותר בנטס (כ-164 לעומת 221), אלא גם הוריד מהמקסימום קצת בשביל שדיאנדרה ג'ורדן יצטרף. דוראנט הוא חיה מזן אחר וכדאי שנבין כבר שככה הוא פועל, גם לקראת החוזה הבא שלו.

בוסטון ושארלוט:

עוד שתיים שהולכות יד ביד אחרי היום הזה. ההורנטס רצו לשמור על קמבה ווקר, השחקן הטוב בתולדות המועדון, אבל לא היה בכך שום היגיון. במשך שמונה שנים הם לא הצליחו לבנות סביבו קבוצה שתוציא אותו מהסיבוב הראשון בפלייאוף (שגם אליו הם הגיעו רק פעמיים) ולשלם לו את חוזה המקסימום, שהיה מכניס אותם לאזור של מס המותרות, היה בזבוז כסף. כאמור, הכי גרוע באמצע.

בשלב מסוים בימים האחרונים, ההורנטס הבינו שהם מאבדים את קמבה לבוסטון, כי זה מה שקורה בליגה. הכרישים הגדולים, והסלטיקס עדיין בחבורה הזו, טורפים את הדגים הקטנים. ברגע שווקר החליט להצטרף לבוסטון (כנראה שזה קרה קצת אחרי הרגע בו הוא והקבוצה הבינו סופית שקיירי עוזב), בשארלוט חיפשו איך לצאת מהסיפור הזה עם הנזק הכי קטן ובמהלך מעניין של סיין-אנד-טרייד, הצליחו להשיג את טרי רוז'יר. לא קמבה, אבל משהו, בניגוד להישארות בלי כלום.

בדרך כלל, כשקבוצה מסוימת מפתה שחקן חופשי של קבוצה אחרת, נוצרת מתיחות ביניהן. זה לא רק אוקלהומה סיטי וגולדן סטייט בזמן דוראנט. גם ביוטה לא ממש התכוונו לעזור לבוסטון אחרי שזו השיגה את גורדון הייוורד. אלא שכאן, באופן די נדיר, לשני הצדדים היה אינטרס.

כי גם עבור בוסטון, מדובר במזעור נזקים. קמבה הוא ממש לא קיירי מבחינת הכישרון, אבל אחרי כמה שבועות עגומים במיוחד, נראה שהסלטיקס מתחילים להתאושש ומוצאים כמה פתרונות יצירתיים. ההחלטה ללכת עם ווקר גם שמה את הקבוצה בידיים של ג'ייסון טייטום, שיצטרך כבר מעונתו השלישית בליגה להתחיל לקחת הרבה יותר אחריות ולעשות פעולות הרבה יותר חכמות מהשטויות של העונה האחרונה.

מאז שהבינה שהיא מאבדת גם את קיירי וגם את הורפורד, בוסטון ניסתה לפנות כמה שיותר מקום כדי להשיג לכל הפחות רול פליירס איכותיים. בגלל זה היא עשתה טרייד לאחור (ועוד עם היריבה פילדלפיה דווקא) בדראפט ונפטרה מארון ביינס ובגלל זה הסיין-אנד-טרייד הזה משרת גם אותה, במקום להחתים את קמבה ישירות על חוזה מקסימום ולנסות רק אחר כך להבין מה עושים עם רוז'יר והחוזה שלו. המהלך הכפול הזה נותן לבוסטון אוויר לנשימה ולשארלוט את ההזדמנות להתחיל את הבנייה מחדש עם רכז לא רע, שצבר הרבה ניסיון פלייאוף בשנים האחרונות.

אינדיאנה ויוטה:

שתי קבוצות שהיו מאוד תקועות באמצע, אחת במזרח ואחת במערב, ישנו את פניהן ומעבר להחתמות הגדולות, הן שתיים מהקבוצות היותר מעניינות של פתיחת השוק והן גם קשורות זו בזו.

ריקי רוביו, שעזב את הג'אז כשחקן חופשי, היה עם רגל וחצי באינדיאנה עד שפתאום חתך ברגע האחרון לפיניקס. בויאן בוגדנוביץ', שאינדיאנה ידעה שכנראה לא תוכל להחתים, אך בכל זאת לא העבירה בטרייד באמצע העונה האחרונה, עבר לג'אז.

המהלכים של יוטה, בתוספת הבלגן במערב כרגע, הופכים אותה לאחת המועמדות לגמר האזורי. חמישייה שכוללת את מייק קונלי, דונובן מיטשל, בוגדנוביץ', ג'ו אינגלס ורודי גובר נראית סופר מבטיחה, גמישה וחכמה והג'אז יצטרכו לחפש כעת שני שחקני ספסל טובים, כי קשה להאמין שדריק פייבורס יישאר ומלבדו אין להם יותר מדי.

מנגד, הפייסרס אומנם איבדו את אחד הסקוררים שלהם, אבל כדאי לשים לב גם אליהם, עם ויקטור אולדיפו שיחזור מהפציעה ולצדו מלקולם ברוגדון, שכל עוד היה כשיר, נתן עונה מעולה במילווקי. יחד עם מיילס טרנר, טי ג'יי וורן שבא בטרייד, גוגה ביטאדזה שנבחר בדראפט ועוד מצטרף טרי בדמות ג'רמי לאמב, שהיה העונה השחקן השני בטיבו בשארלוט, לאינדי יש פוטנציאל לעשות משהו מעניין במזרח, שגם הוא לא ממש יציב כרגע.

פילדלפיה ומיאמי:

המהלך הגדול האחרון, עד שקוואי יודיע על ההחלטה שלו, היה שייך לג'ימי באטלר. הוא נמצא ברמה השנייה של הכוכבים בליגה והוא מביא עמו מטען כבד, אבל הוא גם שחקן סופר מוכשר, שיאפשר למיאמי להמשיך לעשות את מה שהיא עושה בקנאות מאז שלברון עזב אותה לפני חמש שנים (וגם לפניו): להמשיך להיאבק על מקום בפלייאוף.

ההיט, היסטורית, מסרבים לעשות טאנקינג ולרדת לקרקעית הליגה. הם לא מאמינים שזה מה שיכול לעזור להם, בעיר שגם כך לא ממש מתלהבת מקבוצות הספורט שלה. הם כן מאמינים שהפיתוי של החיים במיאמי והעובדה שאין מסי מדינה בפלורידה (מסים שבמדינות אחרות יכולים להגיע עד עשרה אחוז) תספיק לפתות כל פעם מחדש כוכבים, גדולים יותר או פחות. באטלר נכנס לקטגוריה של הגדולים יותר.

יוסטון זממה לעשות את הסיין-אנד-טרייד הזה, אבל ההיט קפצו על המציאה וזה בסך הכל עלה להם בג'וש ריצ'רדסון, שחקן צעיר ונחמד עם חוזה נוח, אבל לא כזה שאתה חושב פעמיים אם לוותר עליו כשאפשר להביא את באטלר. בארבע השנים הבאות, מיאמי תבנה את הקבוצה שלה סביב באטלר ותנסה לשכנע את הכוכב הפנוי הבא להצטרף אליו.

בינתיים, פילדלפיה הבינה בשלב מסוים שלא תוכל לשמור גם על טוביאס האריס וגם על באטלר, כמו שקיוותה תחילה. זה גם כך לא היה שילוב מספיק טוב בשביל שיהיה שווה לשלם עליו כל כך הרבה והסיקסרס החליטו עם פתיחת החלון לשלם המון כסף להאריס (180 מיליון לחמש שנים). הוא גם צעיר יותר מבאטלר בשלוש שנים וגם עלה לפילי הרבה יותר.

את ההימור הגדול באמת לקחה פילדלפיה על אל הורפורד. מצד אחד, להצליח להוציא אותו מבוסטון, אחרי שהתעלל בה כל כך הרבה בשנים האחרונות, זה הישג גדול, שגם שובר את הלב של הסלטיקס עוד קצת. מצד שני, מדובר בהשקעה רצינית (97 מיליון פלוס בונוסים של 12) לתקופה רצינית (ארבע שנים) עבור סנטר בן 33.

אז למה בכל זאת פילי הולכת על זה? כי החלון שלה מתחיל להיסגר, מהר מאוד. בשנה שעברה היא עשתה "אול אין" על באטלר ואז האריס ונפרדה כמעט מכל הנכסים שלה בשביל זה, וזה לא קידם אותה לשום מקום. בעוד שנה, כשדוראנט יחזור, המזרח יהיה הרבה יותר מסובך ובקיץ הקרוב הסיקסרס גם יצטרכו לשלם לבן סימונס, מה שיחנוק אותם עוד יותר. אין לקבוצה הזו עוד הרבה הזדמנויות להמר ולטעות, אז היא מקווה שעם הורפורד לצד אמביד, ועם האריס, סימונס וריצ'רדסון, יש לה קבוצה מספיק טובה. מה שכן, בניגוד לעונה שעברה, פילי חייבת למלא את הרוטציה עד הסוף. עונה של חמישה וחצי שחקנים תעשה רע מאוד להורפורד.

ניו אורלינס:

לפני שנתיים פילדלפיה הסכימה לשלם לג'יי ג'יי רדיק 23 מיליון דולר כדי שיהיה המבוגר האחראי על החבורה הצעירה והתוססת. זה נגמר עם עונה בה הפרוסס עשה את קפיצת המדרגה הגדולה שלו ל-50 ניצחונות והמקום השלישי במזרח.

עכשיו, שנתיים מבוגר יותר, אבל גם עם הניסיון שצבר בתחום, רדיק מגיע לשנתיים בניו אורלינס, הזוכה הגדולה של החלק הראשון של הקיץ. רדיק הוא החתמה מרתקת וחמישייה שתכלול אותו ואת ארבעת המצטרפים הנוספים, לונזו בול, ברנדון אינגרם, ג'וש הארט וכמובן, זאיון וויליאמסון (פלוס שחקן ספסל מצוין בדמות ניקולו מלי ושני הרוקיז הנוספים ג'קסון הייז שנבחר שמיני וניקייל אלכסנדר-ווקר שנבחר 17), תצטרך להתרגל זו לזו וזה ייקח זמן, אבל יכולה בהחלט להסתכל על המקום השישי-שביעי במערב.

הדפס