מוכרת לי מפעם: בוסטון חזרה לנשוך

מסיבת העיתונאים של בראד סטיבנס אחרי המשחק הסתיימה עם איזו אלגוריה מוזרה לבייסבול, ניסיונות לחבוט להומראנים וחבטות קצרות במקביל ועוד.

במשחק 7 של הוורלד סיריס, שהגיע במקביל לרגעי ההכרעה שלו, בדיוק היה מהפך דרמטי וסטיבנס סיים את דבריו ואמר: "אז עכשיו בואו כולנו נלך לראות את הבייסבול. קדימה", קם, ויצא מאולם התקשורת עם חיוך גדול על פניו.

בעונה שעברה לא היו למאמן כמעט שום סיבות לחייך. זה התחיל רע, נמשך רע ונגמר מזעזע. הסלטיקס, שהיו אמורים להסתער על הליגה, הפכו פתאום לקבוצה עצובה ותקועה וההתקדמות המטאורית של סטיבנס והחבורה שלו נבלמה בבת אחת, כל הדרך להשפלה מול מילווקי בפלייאוף.

לכן, הלילה (בין רביעי לחמישי), לניצחון הענק של בוסטון על מילווקי הייתה אקסטרה משמעות מבחינת המאמן והקבוצה שלו. בניגוד לעונה שעברה, אין מהם ציפיות לאליפות, אפילו לא לגמר או לגמר מזרח. אבל בניגוד לשנה שעברה, בבוסטון סופסוף יכולים לסיים מסיבות עיתונאים עם חיוך ואולי דווקא זה מה שיחזיר את הקבוצה, שהפתיעה לא פעם בשנים האחרונות, למסלול.

Make that three in a row ✅✅✅ #BleedGreen pic.twitter.com/jJei44PKs4

— Boston Celtics (@celtics) October 31, 2019

זה לא נראה ככה בפתיחה. יאניס אנטטוקומפו, כמו שקורה לו בלא מעט ביקורים ב-TD גארדן לאורך השנים, לא ממש נכנס טוב למשחק. הוא ירד לספסל לראשונה אחרי קצת פחות משש דקות, ביתרון שמונה (7:15) ובלעדיו, הבאקס שטפו את הפרקט.

כשה-MVP חזר, אחרי ארבע דקות ו-20 שניות נוספות, היתרון כבר עמד על 15. בזמן הקצר שהוא ישב על הספסל, החברים שלו קלעו 17 נקודות. האמת, קשה היה "להאשים" אותם. מילווקי החטיאה שמונה זריקות ברבע הראשון ולא ברור איך זה קרה, כי כל זריקה שהאורחים לקחו הייתה פנויה לחלוטין. מבפנים, מבחוץ, בשלשות, בחדירות, ההגנה של בוסטון נראתה כמו טיילת. רק תבואו, תאכלו גלידה, תראו את השקיעה בכיף ותקלעו נקודות.

כשהיתרון צמח ל-19 בתחילת הרבע השני, כמעט כל באי האולם נזכרו בארבעת המשחקים האחרונים של סדרת הפלייאוף מהעונה שעברה, בהם העליונות של מילווקי הייתה בלתי ניתנת לפספוס או לסגירה מצד בוסטון. אלא שהפעם משהו השתנה.

סטיבנס אמר בסיום שהוא הרגיש את השינוי קורה עוד בדקות האחרונות של המחצית הראשונה, אבל שהקבוצה שלו כל כך התאמצה לסגור את הפער בכוח, שזה לא קרה. ובאמת, בוסטון עדיין נראתה כמו תאונת רכבת באותם רגעים.

1.2 שניות להפסקה היא איבדה כדור אחרי שלא הצליחה להגיע לזריקה ב-24 שניות. מצד שני, יאניס טס וסחט עבירה, סטיבנס ערער ולא רק שהפסיד בערעור וההחלטה של השופטים להעניק זריקות נותרה בעינה, הם גם הוסיפו עוד אחת אחרי שראו שהפאול נעשה מעבר לקשת השלוש. חטא על פשע. במקום מחצית רעה שמסתיימת ב-10 או 11 הפרש, נהיה פתאום 16 וזה נראה גמור לחלוטין.

קצת מצחיק לומר, אחרי מחצית שנייה של 74 נקודות מצד בוסטון, 38 ברבע שלישי ו-36 ברביעי, שמה שהביא את השינוי היה ההגנה, אבל זה בדיוק מה שקרה. החצי השני של הרבע השלישי, שם בוסטון עשתה את הקאמבק הגדול שלה עם ריצת 7:26, היה כל כולו משחק הגנה של בוסטון לפני ימי קיירי אירווינג, של החבורה הלוחמנית שהפתיעה והגיעה לגמר המזרח ב-2018.

כל חמשת שחקני החמישייה של הסלטיקס קלעו בספרות כפולות (בהיעדרם של ג'יילן בראון ואנס קאנטר, הספסל סיים עם 8 נקודות בלבד), אבל דווקא זה שקלע הכי פחות מהחמישייה, דניאל תייס, היה הראשון להתעורר ולהביא את השינוי.

עוד לפני שהשלשות של קמבה ווקר וג'ייסון טייטום החלו לצלול, תייס סיפק אגרסיביות ומלחמה, הוריד עוד כדור ועוד כדור מול קבוצה הרבה יותר גבוהה ופיזית מהסלטיקס והכניס אנרגיות שגרמו גם לפול פירס לקפוץ מהכיסא שלו לצד המגרש.

מבין החמישייה שעלתה, תייס הוא הפחות מוכשר. השני הכי פחות מוכשר, מרקוס סמארט, היה עוד גיבור של בוסטון. ווקר, טייטום והייוורד, שממשיך לחזור לעצמו לאט לאט, סיפקו נקודות ביציבות, אבל כשסמארט במצב הרוח הנכון, אז מעבר לשלשות (5 מ-11), מה שהוא מסוגל לעשות ליאניס בהגנה מעטים אחרים יכולים. אולי רק קוואי.

הגריק פריק סיים את המשחק עם ארבע עבירות. בתחילת ובסוף הרבע השני, בתחילת השלישי ובדקות הסיום של הרביעי. שלוש הראשונות היו עבירות תוקף, אשר את כולן סחט סמארט. הרביעית הייתה טכנית, אחרי שסמארט סיים להוציא לו את טיפת העצבים האחרונה.

זה היה ניצחון שכולו אופי, נשיכות, קרבות וחיתוכים לסל פלוס הוצאות כדור לשלשות מצדה של בוסטון. בדיוק כמו שסטיבנס אוהב, בדיוק כמו שהיה לפני שהכל הפך לחשוך בעונה שעברה.

הבאקס? עוד מוקדם (מאוד, מאוד, מאוד) לומר שמילווקי בבעיה, אבל אין ספק שהאינטנסיביות שהביאה אשתקד את המאזן הטוב בליגה ירדה. רגע לפני המשחק הראשון של הקבוצה, תהיתי כאן האם הקיץ הקשה של יאניס, שהחל עם ארבעת ההפסדים הרצופים לטורונטו בגמר המזרח ונגמר עם הקריסה של יוון במונדובאסקט ישפיע.

מילווקי פתחה עם ניצחון גדול ביוסטון, במשחק אותו לחלוטין הייתה צריכה להפסיד. מאז היא הספיקה להפסיד בבית למיאמי, לנצח את קליבלנד ועכשיו להפסיד בבוסטון. יאניס עדיין מספק מסרים מפחידים (24.3 נקודות, 13.3 ריבאונדים, 9.0 אסיסטים) כרגע, אבל העזיבה של מלקולם ברוגדון די מורגשת, ברוק לופז לא משחק כמו בעונה שעברה (בוסטון עזבה אותו בשמחה מעבר לקשת), ג'ורג' היל ואריק בלדסו הזדקנו בעוד שנה ופתאום, השמיכה נראית די קצרה.

קואץ' באד, שמילה רעה לא תיאמר עליו כאן, לא שיתף את די ג'יי ווילסון, סטרלינג בראון או דונטה דוינצ'נזו (דראגן בנדר בכלל לא נספר וטרם שיחק העונה), לא שחקני על, אבל כאה שיכולים להעמיק קצת את הסגל ובכל מקרה, כמה יותר גרוע מה-10 נקודות ב-29 דקות המשותפות של ארסן איליסובה ורובין לופז כבר יכול להיות?

נדמה שמה שמילווקי צריכה יותר מכל כרגע זה משהו שיעצבן אותה ויגרום לה לשחק עם אותה תחושת דחיפות של העונה שעברה. זה עבד כשיאניס ראה את הארדן במשחק הפתיחה, אבל לא ממש קורה מאז ובינתיים, פילדלפיה בורחת. בליל שישי, באורלנדו, מילווקי ניצבת בשלב מוקדם מאוד של העונה בפני משחק שהיא ממש צריכה לנצח.