תפוח נופל: הניקס בשפל מקצועי ותדמיתי

העריצות של ג'יימס דולן, המסרים הכפולים של הנשיא סטיב מילס, הגיחוך שהקבוצה מעלה אצל שחקנים, יחסי ציבור נוראיים והעובדה שאף אחד לא מספק הסברים לאוהדים. הניקס שוברים שיאי שפל ונמצאים במעגל של חוסר הצלחה. משבר 2019 גרסת ניו יורק

כפיר שקד
כפיר שקד  12.12.19 - 15:30
תחילת כתבה

כשמייק מילר, מאמנה החדש של הניו יורק ניקס, נכנס לחדר העיתונאים במדיסון סקוור גארדן בשבת האחרונה, הורגש בחדר צמא גדול לשמוע את מוצא פיו. מילר, האיש שהחליף את דייויד פיזדייל, שפוטר רק 24 שעות קודם לכן, נעמד מול הפודיום, הניח את שתי ידיו על לוח העץ והישיר מבט לעשרות העיתונאים כשהוא ניצב לבדו. מי שלא היה שם באותו רגע מביך הם נשיא הקבוצה סטיב מילס והג'נרל מנג'ר סקוט פרי. מילר פתח את התקופה שלו בניקס בצורה דיפלומטית כשאמר: "אני רוצה להודות למאמן פיז (פיזדייל) על ההזדמנות להיות חלק מצוות האימון שלו". בהמשך נשאל מילר ע"י העיתונאים מדוע הוחלט לפטר את פיזדייל דווקא ביום שישי ומה השחקנים חושבים על לכתו של מאמן הקבוצה בעונה וחצי החולפות. מילר מילא פיו מים וסירב לענות על השאלות הללו.

למען האמת, אי אפשר להאשים את מילר על כך ששתק בנוגע לנושא פיזדייל. הוא לא האיש שקיבל את ההחלטה ולא האיש לענות על שאלות ברמת הארגון לעיתונאים. אלה שכן היו צריכים להיות שם כנראה לא חשבו שלפטר מאמן זאת סיבה מספיק טובה לדבר עם התקשורת. ההחלטה של מילס ופרי לא להסביר למדיה את קבלת ההחלטות הייתה ראי לשני עשורים וקצת בהם משפחת דולן שולטת בניקס ומובילה את הארגון הכל כך אהוד הזה מכאוס לכאוס. מהפרנצ'ייז האהוד ביותר בליגה לבדיחה עצובה שאף אחד כבר לא לוקח ברצינות.

תשמעו בדיחה
בשנת 2017, צ'ארלס אוקלי, אגדת ניקס משנות ה-90 השמחות, הגיע לצפות בקבוצתו לשעבר וישב שתי שורות מאחורי ג'יימס דולן, הבעלים של הניקס בשני העשורים האחרונים. אוקלי, שהיה מוטרד ממצבה של הקבוצה, השמיע מספר הערות לכיוונו של דולן, ששלח מאבטחים על מנת שישתיקו את שחקן העבר שסירב לבלום את פיו. האירוע התגלגל לכך שהמאבטחים ביקשו ממנו לעזוב את האולם. אוקלי סירב, נתפס ע"י מאבטח ונזרק מהגארדן שהוא כל כך אוהב בבושת פנים.

דולן. אפילו הוא צוחק (Getty)
דולן. אפילו הוא צוחק (Getty)

מאוחר יותר נטען ע"י אנשיו של דולן כי אוקלי דחף את המאבטח וכל מי שינהג באלימות תישלל זכותו להיכנס לגארדן לאלתר. כל העניין הזה היה יכול להיות מקובל אם זאת לא הייתה בבואה להתנהלות המשתיקה של דולן במרוצת שנותיו בקבוצה מהתפוח הגדול. דולן מסרב לשמוע ביקורת מכל סוג וממעט להתראיין במטרה להימנע מאותה מציאות מרה שתכה בו באמצעות אלפי העיתונאים שרק רוצים לספק לאוהדי הניקס הסבר מניח את הדעת מה לא בסדר בקבוצה שלהם. אוקלי, אגב, לא חזר לגארדן מאותו יום.

ב-23 העונות בהן הניקס בשליטת משפחת דולן רשמו הבחורים מניו יורק רק שמונה הופעות בפלייאוף, כשהאחרונה הייתה אי שם בעונת 2012-2013. 23 עונות בהן הוחלפו 13 מאמנים. 23 שנים בהן הנכס הספורטיבי של העיר החשובה בעולם איבד רלוונטיות והפך ללעג ולשם נרדף להפסדי ענק ולחוסר תחרותיות. 23 שנים של תסכול בהן אף אחד לא יודע מה יקרה מחר וכמו בתקרית עם אוקלי, אף אחד גם לא טורח לזכור את האתמול.

אף אחד לא רוצה להגיע לפה
כדי להבין מי אחראי לכישלון (רמז דק: זה לא אף אחד מהמאמנים הרבים שהועסקו ע"י הניקס) בוא נדבר על הנכס הגדול ביותר שלבש את המדים הכחולים-כתומים בשנים האחרונות: קריסטפס פורזינגיס. הלטבי, שנבחר רביעי בדראפט 2015, נתפס בתחילת דרכו כשחקן שיהיה הפנים של הפרנצ'ייז שנים רבות קדימה. מעין, דירק נוביצקי גרסת התפוח הגדול אם תרצו. פיל ג'קסון, שכיהן כנשיא הניקס בשנותיו של פורזינגיס בגארדן, ניסה להניח את היסודות להנחתת קיירי אירווינג וקווין דוראנט בקיץ 2019 והניקס גרמו ללטבי להבין, בעיקר דרך התקשורת (בזה הם דווקא מצוינים), שהם יצטרכו להיפטר ממנו כדי לעשות את המהלך.

דוראנט ואירווינג. פעם החלום היה להגיע לניקס (Getty)
דוראנט ואירווינג. פעם החלום היה להגיע לניקס (Getty)

כמובן שכמו כל דבר בניקס, הכל עובר בירושה כי ההחלטות מתקבלות אצל קודקוד, ג'יימס דולן, ובסופו של דבר היה זה מילס שהחליף את ג'קסון ב-2017, שהראה לכישרון הלטבי הענק את הדרך החוצה (עבר בטרייד לדאלאס) לפני כשנה. פיזדייל, שהיה בעיצומה של עונתו הראשונה עם הניקס, קיבל מכה, כאשר בנוסף לפורזינגיס, עברו למאבריקס גם טים הארדאווי ג'וניור (הקלע המוביל של הניקס עד המעבר), קורטני לי, וטריי בורק. הניקס קיבלו בתמורה את דניס סמית' ג'וניור, דיאנדרה ג'ורדן ו-ווסלי מתיוס. ניו יורק קיבלה גם שתי בחירות דראפט עתידיות ובעיקר חשבה שיש לה מספיק מקום בתקרת השכר להנחית את דוראנט ואירווינג. אז חשבה.

קיירי, KD ואפילו דיאנדרה ג'ורדן ברחו מהניקס ליריבה העירונית ובאופן די מובן. מספיק לראות איך הארגון ממדר את התקשורת והיחס שלו לשחקני העבר בשביל להגיד: כאן אני לא רוצה להיות. לאחר שעבר לברוקלין מגולדן סטייט אמר דוראנט בריאיון לרדיו בניו יורק: "הניקס כבר לא מגניבים. כשגדלתי זה היה החלום של כולם, אבל זה כבר לא ככה". זה אומר הכל. שחקנים רואים את התמונה הכוללת ובעידן בו כל שחקן גדול הוא מותג שמנוהל מא' ועד ת' אין סיבה שמישהו יקבל עצה להגיע לניקס. ניו יורק נשארה שוב עם שוקת שבורה וסגל שמורכב רובו ככולו משחקנים צעירים, מוכשרים כל שיהיו, חסרי ניסיון בליגה בה הקילומטראז' עושה את ההבדל. אז פלא שלא מנצחים?

מסרים כפולים ומי לעזאזל לוקח פה אחריות?
כשהניקס העסיקו את דייויד פיזדייל במאי 2018, נשיא הקבוצה סטיב מילס אמר שהקבוצה בראשות המאמן החדש הולכת לבנייה ארוכת טווח ושפיזדייל יהיה מוגן לאורך כל התהליך. "ראינו הרבה שגיאות בניהול קבוצות שנבעו מלחץ וחוסר סבלנות", אמר מילס במעמד מסיבת העיתונאים כשלצידו יושב פיזדייל. "ראינו הרבה פעמים שבאמצעות קיצורי דרך לא מגיעים לכלום ואנחנו כאן כדי לבנות משהו להרבה מאוד שנים", הוסיף הנשיא המכהן.

מילס. בנייה לשנים? (Getty)
מילס. בנייה לשנים? (Getty)

רק 19 חודשים חלפו ושוב נגמרה הסבלנות. כבר בשנה שעברה היה ניסיון ברור ליצור קיצור דרך, שבעקבותיו פורזיניגס מצא עצמו חובר לדונצ'יץ' בדאלאס והכוכב הגדול בגארדן היום הוא ג'וליוס רנדל. רק בשביל להבין כמה חוסר סבלנות יש בניקס וכמה דבריו של מילס באותה מסיבת עיתונאים היו מנותקים מהמציאות, צריך לחזור אחורה לשנת 1994, השנה בה נבחר צ'ארלי וורד ע"י הניקס במקום ה-26 בדראפט. וורד הפך לשחקן האחרון עד כה שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט וקיבל הארכה מעבר לחוזה הרוקי שלו, אי שם ב-1998. 20 שנה אחרי אנחנו עדיין צריכים לשמוע את מילס מדבר על בנייה לטווח ארוך.

טעות אחרי טעות שמותירה את האוהדים הרבים של הקבוצה בבלבול מוחלט כבר הפכו לשם נרדף להתנהלות של הניקס. אז למה ראשו של פיזדייל עלה דווקא על המוקד אתם שואלים? רק כי שאר הנוגעים בדבר, ומילס בראשם, מסרבים לקחת אחריות וג'יימס דולן הוא בעל הבית ואותו אף אחד לא יכול לפטר. מלכוד קטלני עבור פרנצ'ייז שמזלו היחיד הוא שאי אפשר לרדת ליגה ב-NBA כי במצב העניינים הנוכחי המועדון היה קרוב להכחד.

יש עתיד?
בהנחה שדולן יתעורר מהתרדמת ויבין שהשחקנים והמאמן הם לא הבעיה, הוא יבצע חריש עמוק וינחית נשיא חדש בגארדן. מעל לכל, הניקס צריכים לשפר את התדמית שלהם. העיר המיוחצנת ביותר בעולם מחביאה אצלה בפינת השדרה שמינית ורחוב 34 את האולם העצוב ביותר בליגה כיום וכדי לצאת מהשבר הענק הזה צריך מקצוענים. כאלה שיש להם קבלות. כמו, למשל, מסאי יוג'ירי, נשיאה של טורונטו ראפטורס, אלופת ה-NBA.

מסאי יוג'ירי. יגיע לניקס? (Getty)
מסאי יוג'ירי. יגיע לניקס? (Getty)

יוג'ירי, שידוע ביכולות התיווך יוצאות הדופן שלו, שימש כג'נרל מנג'ר של דנבר נאגטס כשזאת העבירה לניקס את כרמלו אנתוני ב-2011, מהלך שבנה את הנאגטס מחדש ומיצב אותם כאחד המועדונים החזקים בליגה כיום. יוג'ירי עצמו התבטא בנוגע לרעיון לעבור לעבוד בתפוח הגדול, "אני מתרגש רק לשמוע את השם שלי ושל המועדון הזה ביחד באותו משפט. עוד יותר מרגש לחשוב שאוכל לנסות לעזור להם לתקן את מה שלא בסדר," אמר יוג'ירי, שנשאר עם רגליים על הקרקע, בניגוד לכל שאר נוגעי הדבר בניו יורק.

על מנת להנחית אישיות בסדר גודל של יוג'ירי יצטרך דולן לוותר על שני דברים: האחד, הוא סטיב מילס, נשיאה של הקבוצה בשנתיים וחצי האחרונות וזאת כנראה לא תהיה בעיה גדולה עבור מי שידוע במחסור חמור בסנטימנטים כלפי עובדיו. הדבר השני כבר יהיה קשה הרבה יותר. יוג'ירי לא יכניס עצמו לסיטואציה בה הוא בובה של הבעלים. ה-GM של הראפטורס יבקש אוטונומיה מוחלטת ודולן יצטרך לזוז הצידה. יוג'ירי, אלוף טרי, מומחה סקאוטינג ואיש כדורסל בעצמו וכנראה התקווה של הניקס לעתיד טוב יותר.

בכל מקרה, בפני  מייק מילר והחבורה שלו ניצבת המשך עונה קשה מאוד כשמעל כולם בארגון מרחפת סכנה תמידית וחוסר וודאות, שלא ייעלמו לפחות עד שיהיו מינויים מקצועיים שישנו משהו במערך קבלת ההחלטות. או עד שדולן יסכים למכור את הקבוצה. מה שיגיע קודם.

עד אז, איזה מסכנים האוהדים.

הדפס