הזמן שלו: מי יעצור את דמיאן לילארד?

הממוצע הפסיכי (48.8 נק' בשישה משחקים), הנאמנות לפורטלנד ("אביא טבעת לעיר או שאתרסק בעוד אני מנסה") והיחיד שעדיין מטיל ספק. דמיאן לילארד השחקן החם בליגה

כפיר שקד
כפיר שקד  03.02.20 - 15:58
תחילת כתבה

המושג "זמן לילארד" מתייחס בדרך כלל למצב במשחק בו דמיאן לילארד קולע בקלאץ' (לרוב מדובר בשלשה) ומעניק לקבוצה שלו עוד ניצחון. כשזה מצליח, הוא מסתובב לקהל, מצביע על פרק ידו השמאלי ומסמן שזה הזמן שלו. בשבועות האחרונים, קיבל המושג משמעות נוספת. מספר 0 של הקבוצה מאורגון מציג את היכולת ההתקפית הטובה ביותר בקריירה בת שמונה השנים שלו ונמצא בדרך הבטוחה להיכנס עמוק לדיון על הזוכה ב-MVP. כל זאת, למרות שהוא משחק במועדון שכרגע אפילו לא נמצא במקום שמוליך לפלייאוף.

רצף מטורף של שישה משחקים בהם קלע הרכז 48,36,50,47,61 ו-51 נקודות הפך אותו לשחקן החם ביותר בליגה משוגעת גם כך. השינוי הגדול לא מתבטא רק בנקודות, אלא גם בדרך שבה הוא עושה זאת וכבונוס, הטריילבלייזרס בהנהגתו כבר סופרים ארבעה ניצחונות רצופים, כולם מול קבוצות עם מאזן חיובי. אחרי שנים של מאבקים ותחושת קיפוח, לילארד נמצא במקום אחר. ושאף אחד לא ינסה להזיז אותו מפורטלנד.

"אני הבן אדם האחרון שאתה רוצה לפגוש בפליייאוף"
המשחק בו קלע לילארד הכי מעט נקודות (36) מתוך רצף המשחקים בהם העמיד ממוצעים בלתי נתפסים (48.8 נקודות ו-10.2 אסיסטים) היה בניצחון על יוסטון רוקטס ביום שלישי האחרון. לילארד, המכונה 'דיים', השיג, תאמינו או לא, את הטריפל דאבל הראשון שלו בקריירה וסיפק שוב תגובה שקשורה לזמן, מוטיב חוזר אצלו: "הגיע הזמן. עברו כבר שמונה שנים".

מאמן יוסטון מייק ד'אנטוני הבין את המעמד ואפילו לא התייחס להפסד, אלא רק רק לפלא מאורגון. "מעולם לא ראיתי אותו משחק טוב יותר", שיתף והוסיף גיחוך מר-מתוק, "אני חושב שעשינו עבודה טובה עליו. עצרנו אותו רק על 36 נקודות. יש להם (פורטלנד) את אחד השחקנים ההתקפיים הטובים בליגה והוא פשוט שבר אותנו. ניסינו לבצע עליו שמירות כפולות, אבל הוא יותר מידי טוב. לפעמים אתה פוגש מישהו שפשוט משחק יותר טוב ממך וזה מה שקרה לנו".

בצד השני המופע של לילארד עמד ראסל ווסטברוק, שכבר מחזיק ב-146 טריפל דאבלים בקריירה. כשהוא ראה שאמצעים קונבנציונאליים לא מספיקים כדי לעצור את דיים, הוא ניסה לשחק לו בראש וסינן: "באיזה מקום אתם? איפה אתם במירוץ לפלייאוף?". לילארד ענה מה שכל אחד חושב עכשיו לגביו נכון להיום: "אתה יודע שאני הבן אדם האחרון שאתה רוצה לפגוש בפלייאוף". עוד ניצחון מנטלי קטן לגארד.

קעקועים וקוף על הכתף
ללילארד יש הרבה קעקועים. שניים מהם מספרים את הסיפור שלו יותר מהכל. על זרוע ימין מתנוסס הכיתוב OGDEN, המשמש תזכורת שדמיאן הגיע מ-וובר סטייט, האוניברסיטה בה למד בין השנים 2008 ל-2012 בסולט לייק סיטי. לא רחוק, על אותה זרוע מתנוסס המגן של האוקלנד ריידרס, תזכורת למקום היוולדו, באוקלנד קליפורניה, איזור 510 אם תרצו. לא מהמקומות הסימפטיים ביותר לגדול בהם בתחילת שנות ה-90 באמריקה.

תמיד הייתה תחושה שלא לוקחים ברצינות את כוכב פורטלנד. לילארד נלחם לאורך כל הקריירה שלו באותן דעות קדומות, תחילה בהשכלה שרכש בוובר סטייט ולאחר מכן ב-NBA, כשהוא מרגיש באופן תמידי שהוא צריך להוכיח את עצמו ולהשתפר, אולי יותר מכל אחד במשחק. בנקודה מסוימת, יכול היה הרכז האיכותי של הטריילבלייזרס להסתכל ימינה ושמאלה ולראות שלא נשארו ספקנים. אולי חוץ מאדם אחד. הוא.

"לא זכיתי באליפות. לא הייתי MVP. יש דברים שאני רודף אחריהם ואם אני לא משיג אותם אז כנראה שאני צריך להשתפר", אמר רק באפריל האחרון, "הקוף על הגב שלי לא ייעלם אם לא אשיג את המטרות האלה". זה הכוח המניע של לילארד. התקופה הנפלאה בה הוא מצוי בוודאי הוסיפה כמה קולות לדיונים העתידיים בנוגע למועמדות לתואר ה-MVP. "כנראה שכרגע אין בליגה כולה שחקן שחשוב לפרנצ'ייז שלו כמו שלילארד חשוב לטרייל בלייזרס", כתב ג'יימי גולדברג מה"אורגוניאן", המסקר את פורטלנד מקרוב.

נאמנות מעל הכל -  הדור הבא
התקופה החלומית שעוברת על לילארד, מתחילה ונגמרת בעובדה שהראש שלו נמצא במקום טוב. הוא כבר הצהיר פעמים רבות בעבר שששום דבר לא יכול לערער את המסירות שלו לקבוצה. כדי לא לנפח את המושג "נאמנות למועדון", ניסח לילארד את עצמו בצורה שמסבירה איך שחקן יכול להישאר כל כך הרבה זמן בקבוצה אחת, דווקא מנקודת המבט של המערכת. "אין קשר בין זה שאני נשאר פה לבין הנאמנות שלי לקבוצה. אנחנו לא עושים כרגע משהו שהולך לסחוף אותנו לאליפות. אני חושב שכרגע יותר חשוב מבחינתנו לשמור על הנכסים שלנו, הבחורים שישארו פה, ויקחו אותנו קדימה. אני לא חושב שיש היגיון להקריב את כל זה בשביל מהלך נואש".

הפציעה של יוסוף נורקיץ' והעובדה שהספסל של פורטלנד תורם רק 26.7 נקודות למשחק (הכי מעט בליגה), מובילים לעומס עצום על כתפיו של לילארד. בעולם מושלם, הוא לא היה צריך לקלוע כל כך הרבה על מנת לסחוף את הקבוצה שלו לניצחונות. "אני יודע שאני חייב להיות בשיא שלי אם אנחנו רוצים לעשות את קפיצת המדרגה שלנו", אמר אחרי שקלע 50 נקודות וחילק 13 אסיסטים מול אינדיאנה ביום ראשון שעבר בעוד העולם עסוק בלעכל את מותו הטרגי של קובי בראיינט, ביתו ג'יאנה בת ה-13 ושבעה אנשים נוספים בתאונת מסוק.

293 הנקודות שקלע בששת המשחקים האחרונים מהווים את סך הנקודות השלישי בכל הזמנים בטווח הזה בעשרים השנים האחרונות. באופן מצמרר, הוא נצמד ללא אחר מהבלאק ממבה שצלף 293 נקודות בשישה משחקים אי שם בין ה-15 ל-25 במרץ 2007. ביום שישי האחרון הגיעו דיים והטריילבלייזרס שלו לפגוש את הלייקרס, ששיחקו לראשונה מאז אותה תאונה טראגית. לילארד עשה את שלו ובצניעות הוביל את פורטלנד לניצחון 119:127 כשהוא צולף 48 נקודות בערב סנטימנטלי בו הוא מראה שוב שלפחות על הפרקט, אין לו סנטימנטים לאף אחד.

במאמר ל"פליירס טריביון", שיתף מה המשמעות של העיר והמועדון שבחר אותו במקום ה-6 בדראפט 2012 עבורו. "לעולם לא אפנה עורף לעיר הזאת. אני לא רוצה את זה קל. אני נשאב למאבק הזה. כשהגעתי לכאן לא ניצחנו סדרת פלייאוף משנת 2000. היו פה כל כך הרבה פציעות טרגיות של שחקנים כמו ברנדון רוי וגרג אודן והפרנצ'ייז התקשה לצאת מהדימוי הזה. גם בעבר היו לך כוכבים ענקיים כמו קלייד דרקסלר וביל וולטון שבחרו לא סיים את הקריירות שלהם בתור בלייזרס. אני לא אהיה כזה. אני אשאר פה לסחוב את המטען. אני אביא טבעת לעיר הזאת או שאתרסק בזמן שאני מנסה".

לילארד. המחווה האולטימטיבית לבראיינט (Getty)
לילארד. המחווה האולטימטיבית לבראיינט (Getty)
אחיו, יוסטון לילארד, סיפר שערב אחד הוא קיבל הודעה מאחיו בה משפט אחד: "זה נגמר עבור כולם".
זה כתב בתגובה: "על מה אתה מדבר?"
דמיאן השיב: "אני סיימתי להשתעשע איתם", בצירוף אמוג'י של סמיילי אדום כועס.
יוסטון סיפר כי הוא יכול היה לדמיין את הפרצוף של אחיו באותו רגע. "זה היה ככה מאז שהיינו ילדים. הוא קר כקרח כשהוא מחליט שהוא רוצה משהו. הוא נכנס למצב של גירית הדבש (הגירית נחשבת ליצור אמיץ, שאינו חושש להתעמת גם עם חיות גדולות ממנה בהרבה. מתוך: ויקיפדיה). הוא הולך על כל הקופה".
באותה שיחה, שיתף דמיאן את אחיו שהוא שומע את כל הרחשים סביבו: "אני יודע שהם חושבים שאני כאן בשביל החוזה הגדול. ושלא אכפת לי אם ננצח.... אחי, אתה באמת לא מבין. אף אחד לא מבין. אני לא אפנה את הגב שלי לעיר הזאת, כי העיר הזאת הפכה לי לבית מהיום הראשון".
הדפס