באמונה שלמה: הסיפור של "ג'ורדן היהודי"

אי שם, בסוף שנות התשעים, עוד לפני שדני אבדיה נולד והרבה לפני שעומרי כספי ליהטט בליגה הטובה בעולם, ילד יהודי אחד הטריף את ארצות הברית - תמיר גודמן שמו. הייתה לו מסירה יוצאת דופן, קליעה מרשימה וראיית משחק פנומנלית, הוא היה יכול להיות שחקן NBA לגיטימי ואף כונה "ג'ורדן היהודי", אבל עד מהרה הבין שכיפה על הראש עלולה ליצור בעיות. למרות זאת, הוא הצליח להחזיק בקריירת בוגרים קצרה וחביבה ולעשות את הדבר שהוא הכי אוהב - לשחק כדורסל.

בווידאו מעורר השראה ב"Players Tribune", תמיר גודמן גולל את סיפור חייו ואת הקשיים עליהם התגבר. "להיות מפורסם זה להיות במקום מאוד בודד ואין לאנשים מושג כמה שזה משנה את החיים בגיל 17. רק בגיל שלי אני מבין מה זה אומר היה לעבור את זה", סיפר.

"כדורסל זה הדבר האהוב עליי בעולם. היה לנו סל בחצר האחורית וכשהתאמנתי, הסתכלתי על הידיים הללו ואמרתי לעצמי: 'השתמש בהן כדי להראות לעולם שאתה יכול לשחק כדורסל מקצועני", סיפר גודמן. "כולם ראו את זה כמשהו לא הגיוני, בגלל שכל הקבוצות משחקות בשבת ואי אפשר לעבוד בשבת. הבינו את האנרגיה שיש שלי ואמרו לי שאני טוב בכדורסל, אבל באופן ריאלי לא אוכל להתמיד בו ושעדיף שאתרכז בלימודים".

למרות זאת, גודמן לא הקשיב ובסופו של דבר הרוויח. "מה שלמדתי מהתורה זה שיהדות לא רוצה לסגור לך דלתות ולגרום לך לוותר על החלומות שלך, אלא ההפך. הרעיון של היהדות היא לקחת משהו פיזי ולהפוך אותו לרוחני. כך שהבנתי שאני אוכל להיות כדורסלן ולעשות דברים טובים דרך הכדורסל", טען. "פחדתי מאוד כי היו ממני ציפיות גבוהות ובכלל לא ידעתי אם אעבור את בחינות הבגרות שלי. בין היתר אובחנתי עם דיסלקציה חמורה ואמרו שהם לא יודעים איך בכלל אוכל לשחק. הייתי מתוסכל, התקשתי לבצע פעולות שהיו פשוטות לאנשים רגילים".

אולם את הדיסלקציה, הפך גודמן לנקודת חוזק. "הייתה לי ראיית משחק יוצאת דופן. כתבים היו שואלים אותי איך ראיתי את זה, איך סיפקתי את המסירה הזאת ועניתי שעם דיסלקציה אפשר לראות דברים אחרת. שבוע אחרי שהגעתי למרילנד, דורגתי 25 בפרוספקטים הגדולים בארצות הברית וחיי השתנו לחלוטין", המשיך. "קראו לי ג'ורדן היהודי והשתגעתי מזה. הלכתי הביתה והיו שם מצלמות, הלכתי ללמוד והיו מצלמות בבית המדרש. זה היה פשוט בלתי ניתן לתיאור. לא יכולתי לסיים את השנה האחרונה שלי בבית הספר כי רציתי להמשיך לשחק כדורסל".

תמיר עזב את מרילנד אחרי שלא הצליחו להעניק לו לו"ז מתאים לשמירת השבת ועבר לאוניברסיטת טאוסון שם הבטיחו לו שיוכלו לעשות זאת. "הדברים הלכו שם טוב, אבל יום אחד המאמן קרא לי והודיע לי שפיטרו אותו, התחלתי לבכות לאחר מכן הבנתי שאני לא אצליח להישאר שם כספורטאי יהודי לא משנה מה אעשה. נשברתי פיזית ורגשית והייתי בנקודת שפל בחיים שלי. אמרתי לחברים שלי שלא אשחק יותר כדורסל", סיפר. "יום אחד התעוררתי ואמרתי לעצמי שאם אני לא משחק כדורסל, אני בעצם לא חי. הקדשתי את החיים שלי לכדורסל, ולקחתי את עצמי לקצה. איך אוכל לוותר על זה?"

ב-2002 הוא חתם על חוזה מקצועני במכבי תל אביב בה לא שיחק יותר מדי. אחרי מעבר במכבי גבעת שמואל, מכבי שוהם, אליצור קריית אתא ומכבי חיפה פרש גודמן בגיל 27, כיום הוא עובד בהפועל ירושלים ובמקביל מפעיל מחנות כדורסל לילדים. "אני בר מזל משום שאני עדיין עוסק במה שאני אוהב - הכדורסל. יש לי אישה וחמישה ילדים. כמובן שאני מתגעגע לשחק, לקלוע זריקה קשה או להשלים מהלך יפה, אבל אני מרגיש שמח שוב שהצלחתי להגשים את החלום שלי, למרות שאמרו לי שזה בלתי אפשרי", חתם.

Basketball was just the vehicle for the good @tamirgoodman dreamed of doing in the world.

🎥: https://t.co/UfnRCInXGb pic.twitter.com/BeNnoyDs3y

— The Players' Tribune (@PlayersTribune) February 23, 2020