תגיות: NBA, הריקוד האחרון, מייקל ג'ורדן
סדרת הדוקו "הריקוד האחרון" עוסקת בעיקר בשיקגו של עונת 97/98, האחרונה בשושלת של הבולס, ונעצרת שם. אך כמו שדניס רודמן בוודאי יודע היטב, ככל שהחגיגה גדולה יותר, ככה ההנגאובר אחריה קשה יותר. כולם יזכרו מה קרה בין השנים 1991 ל-1998, אבל את 1999 כולם שכחו. ויש סיבה לכך.
בכלל, לא היה בטוח שעונת 98/99 ב-NBA תתקיים. המו"מ בין הקבוצות לשחקנים על הסכם חדש לא נשא פרי והליגה הושבתה עד ינואר. רק ב-5 בפברואר יצאה העונה לדרך, כששלושה שבועות לפני כן כינס מייקל ג'ורדן מסיבת עיתונאים בה הודיע כי החליט לפרוש.
במשך 45 דקות ענה הוד אווירותו על שאלות ולא הסתיר את אכזבתו מכך שלא נתנו לקבוצה שכרגע השלימה זכייה בשלוש אליפויות ריצה נוספת. "רציתי לתת הזדמנות נוספת לקבוצה הזו. מה אני הולך לעשות? אין לי מושג".
כפי שבוודאי הבנתם, הפירוק לא כלל רק את ג'ורדן. פיל ג'קסון יצא לחופשה במונטנה והוחלף על ידי חביבו של ג'רי קראוס, מאמן מכללת איווה סטייט, טים פלויד. סקוטי פיפן חתם על חוזה לחמש שנים תמורת 67 מיליון דולר ביוסטון. דניס רודמן חתם בלייקרס ואחרי 23 משחקים בלבד עזב לדאלאס (בה החזיק מעמד 12 משחקים ולמעשה סיים את דרכו ב-NBA).
גם צוות המשנה התפזר לכל עבר. סטיב קר חתם בסן אנטוניו ואף זכה באליפות, רביעית ברציפות. לוק לונגלי חתם לחמש שנים בפיניקס, אבל לא יכול היה לשחק יותר מ-24 דקות בממוצע למשחק בגלל פציעות. שלוש שנים לאחר מכן פרש. סקוט בורל וג'אד בוצ'לר חתמו בניו ג'רזי ובדטרויט בהתאמה.
לא די בכך שכוכבי הקבוצה עזבו אחד אחרי השני, כשמחנה האימונים לקראת פתיחת העונה המקוצרת (50 משחקים) התחיל, לא היו מספיק שחקנים כדי לקיים אימון. פלויד, שאימן ב-NBA לראשונה, התחיל ברגל שמאל כששכח בהצגת השחקנים את באבה וולס, שהגיע מפיניקס, והציג את רוברט וורדמן, פורוורד מקווינס, כיליד קנדה, לאחר שהתבלבל בינו לבין ביל וונינגטון.
על הפרקט המצב לא היה יותר טוב. הקבוצה פתחה את העונה במאזן 2:10, ודווקא כשנראה היה שהיא מתאוששת עם ניצחון על טורונטו של וינס קארטר וטרייסי מגריידי, היא ספגה את התבוסה הגדולה ביותר ביונייטד סנטר עד אותה נקודה, 108:78 לדטרויט. הפסד ראשון של שיקאגו לפיסטונס מאז מרץ 1990."הגענו אחרי אליפות והיה לנו מטרה על הגב", אמר רנדי בראון, שהיה חלק משתי הקבוצות, "מחצנו קבוצות במשך שנים וכעת הן חוזרות במטרה לבעוט לנו בתחת".
"כשחקן שנה ראשונה, שהגיע עם עוד שחקנים שהם בשנה הראשונה, אין לך ציפיות", הוסיף קורי קאר, שהיה חלק מאותה קבוצה לערוץ הספורט, "לא יכולות להיות ציפיות בקבוצה שעזב אותה השחקן הכי טוב בכל הזמנים, הריבאונדר הכי טוב בכל הזמנים וכוכב המשנה הכי טוב בכל הזמנים. זו הייתה שושלת".
"מייקל בנה את המועדון הזה והייתה לו זכות לעזוב בתנאים שלו בהתחשב במה שהוא עשה עבור שיקאגו", המשיך קאר, "כרוקי אתה מנסה לעשות את הכי טוב שאתה יכול לעשות בתנאים שנוצרו. לא הפעילו עלינו לחץ. הם הבינו את המצב. השחקנים שהיו בעונה הקודמת, רון הארפר, טוני קוקוץ', ביל וונינגטון, רנדי בראון. הם אמרו לנו בדיוק מה קרה. ידעתי כל מה שהוצג בסדרה. כל מה שהיה מסביב. הקשבתי ושיחקתי הכי טוב שאני יכול לשחק. הכל היה חדש עבורי".
קאר גילה כי השחקנים שנשארו מהשושלת סיפרו לרוקיז על התקופה בה ג'ורדן היה "רודה" בהם, וגם הסבירו למה: "בתקופה ההיא, אם לא היה דם, לא הייתה עבירה. היו מפילים שחקן לרצפה, זו הייתה עבירה רגילה. כדי להצליח, הייתה צריך להיות חזק מנטלית. אחרי שג'ורדן הפך למנהיג בקבוצה, הוא היה צריך לדאוג שגם חבריו לקבוצה ידעו להתמודד עם סיטואציות קשוחות. זה לא תמיד היה פיזי, אלא גם מנטלי. הוא היה מאוד אגרסיבי עם השחקנים מבחינה פסיכולוגית כי הוא ידע מה מחכה להם. כולם רצו להפיל אותם. היום זה לא היה עובר. אם הוא היה עושה חלק מהדברים שהוא עשה היום, הוא היה מושעה ל-15 משחקים".
בחזרה ל-1999, מי שכונו ה-Replace-a-Bulls (הניתנים להחלפה) המשיכו למאזן 9:22 באפריל אחרי הפסד ב-32 נקודות לדטרויט וב-47 נקודות לאורלנדו, התבוסה הגדולה ביותר בתולדות המועדון. שיקאגו סיימה את העונה במאזן 13:37, ולא הצליחה לנצח יותר משני משחקים ברצף, אך למרות הנחיתה הכואבת למציאות, בראון טוען כי לאורך כל העונה הקהל לא קרא בוז. הוא הבין את המצב וניסה לעודד את חבורת השחקנים המזדמנת שעשתה את כל מה שהיא יכולה כדי להצדיק את הכינוי "אלופת העולם".
הבוז היחיד הגיע ב-5 במאי, אז הציג הכרוז את הקבוצה בפעם האחרונה כ"אלופת העולם". פיל ג'קסון הגיע למשחק ובקבוצה החליטו לכבד אותו בטקס. כשהוא הודה לבעלים ג'רי ריינסדורף, ה"בוז" עוד היה נסבל, אבל אז השמיע המאמן את שמו של ג'רי קראוס והודה לו על "שנתן לו הזדמנות בשלב מוקדם בקריירה". הקריאות הרעידו את האולם. ככה חלפה תהילת עולם.
11 חודשים לפני כן, בעוד הסגל נפגש בפעם האחרונה לפני הפרידה כדי להחליף זכרונות, ראסטי לארו, שגם כן היה חלק משתי הקבוצות, סיכם במשפט אחת מה עבר על הבולס בין אותן שתי עונות: "היי חבר'ה, אני רוצה להודות לכולכם על כך שהרסתם את הקריירה שלי. מפה היא יכולה רק לרדת".
השתתף בהכנת הכתבה: עמרי מנהיים