סיפור הוליוודי: הגאולה של רונדו והווארד

כנגד כל הציפיות, ראג'ון רונדו ודווייט הווארד הצליחו לחזור אחורה בזמן, בדיוק בזמן. על האקס פקטורים של לברון, ששבים לגמר ה-NBA אחרי למעלה מעשור, וחולמים על טבעת

יואב מודעי
יואב מודעי  30.09.20 - 15:55
תחילת כתבה

פלייאוף 2020 שייך לצעירים. לדנבר היה את ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי ומייקל פורטר ג'וניור, לבוסטון היה את ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון ומיאמי עדיין מתענגת על באם אדבאיו, טיילר הירו ודאנקן רובינסון. בשלבים המוקדמים גם לוקה דונצ'יץ' ודונובן מיצ'ל היו חלק מהחגיגה כדי להזכיר לנו שהליגה בידיים טובות. אבל בתוך כל הקייטנה הזאת שמתנהלת בבועה, זאת שגורמת לדמיון שלנו להפליג קדימה, יש שני שחקנים שדווקא מחזירים אותנו אחורה. למעלה מעשור אחורה.

אם הייתם אומרים לבן אדם שבדיוק התעורר מקומה אחרי עשור, שראג'ון רונדו ודווייט הווארד מככבים בגמר NBA, ועוד במדי לוס אנג'לס לייקרס, סביר להניח שהוא היה חוזר לקומה כתוצאה מהשוק. אבל כיאה לשנת 2020, אין גבולות לכלום, ובטח לא לשיגעון. לראשונה מאז שהווארד הפסיד ללייקרס בגמר 2009, ורונדו הפסיד ללייקרס ב-2010, השניים חוזרים לבמה הגדולה במטרה לכתוב מחדש את ההיסטוריה, רק הפעם - בעט צהוב-סגול.

  • 04:00 שידור ישיר ב-5SPORT: משחק מספר 1 בגמר ה-NBA בין הלייקרס למיאמי

עוד לפני שנדבר על התרומה של שני הווטרנים ללייקרס (זו שהגיעה וזו שעוד תגיע בגמר), ועל הדרך המפותלת שעברו עד שסוף סוף מצאו בית, נוציא מהבוידעם את מכונת הזמן על מנת לבצע ניסוי קטן. צפו בשני המהלכים הבאים, תוך שאתם "מלבישים" בדמיון את רונדו במדים הירוקים של בוסטון, את הווארד בגופייה הכחולה של אורלנדו (אם תרצו תוסיפו לו גלימה של סופרמן) ולאחר הבנה אמיתית שאנחנו בעונת 2019/20 - החיוך יגיע לבד. ואם הוא לא יגיע, זה בסדר, הווארד מחייך מספיק בשביל כולם.

via GIPHY

via GIPHY

עלייתו של האביר האפל
הרבה לפני שדווייט הווארד עצר את הג'וקר (יוקיץ') וטען בפניו שהוא 'באטמן', הסנטר של הלייקרס היה נראה יותר כמו דינוזאור. דינוזאור חיוור שמשוטט ברחבי ארצות הברית ומתנגד בנחרצות לרעיון שהוא הולך ונכחד. באופן אירוני, הווארד חוזר להיות רלוונטי במקום בו התחיל להיראות כמו הצל של עצמו - בלייקרס. ואם אתם רוצים עוד סגירת מעגל בהקשר של הסנטר, תשאלו את עצמכם באיזו עיר נמצאת 'הבועה'.

אחרי 8 שנים מדהימות באורלנדו שכללו שש הופעות אולסטאר ושלוש זכיות בתואר שחקן ההגנה של העונה, הווארד בן ה-26 עזב את החממה בפלורידה לטובת אור הזרקורים של LA. עונה אחת שהסתיימה בסוויפ מהדהד לספרס הספיקה לו כדי לעבור ליוסטון של ג'יימס הארדן. כבר בפתיחת עונת 2013/14 הרוקטס פגשו את הלייקרס, והווארד ספג את אחת ההקנטות המפורסמות שנשמעו ב-NBA, כשקובי בראיינט קרא לו "Soft" (רך).

כידוע, בהמשך לאכזבה ביוסטון, הגיעו כישלונות בעיר הולדתו אטלנטה, אז בשארלוט ובעונה שעברה הוא שיחק תשעה משחקים בלבד מדי בוושינגטון בשל פציעה. לאחר סיום העונה עבר בטרייד לממפיס, ששחררה אותו כעבור חודש ימים. האגדה מספרת, אגב, שכמה משחקני ההוקס חגגו כשהווארד הועבר בטרייד. השילוב של הפציעות ביחד עם מוסר העבודה הנמוך והעובדה שכיום כמעט לכל גבוה יש קליעה, הובילו לכך שבקיץ 2019 עתידו של הווארד בליגה נמצא בסימן שאלה רציני. עד שהגיעו הלייקרס.

עשור אחרי שסחב קבוצה לגמר ה-NBA, הווארד ניצל את הפציעה של דמארקוס קאזינס בתחילת דרכו בלייקרס (היא לא באמת התחילה), כדי לחתום על חוזה מינימום לעונת 2019/20 שסידר לו 2.6 מיליון דולר. אם הסכום לא מספיק "משפיל" לשחקן בקליבר הזה, הוא חתם על חוזה לא מובטח, שלמעשה מאפשר ללוס אנג'לס לחתוך אותו בחינם בכל שלב. במהלך העונה הסדירה הווארד רשם 7.5 נקודות ב-72.9% מהשדה ו-7.3 כדורים חוזרים ב-18.9 דקות בלבד. 72.9% זה האחוז הגבוה בקריירה של דווייט, והשני הכי גבוה בליגה העונה מבין השחקנים ששיחקו לפחות 27 משחקים (מיצ'ל רובינסון מהניקס במקום הראשון עם 74.2% מהשדה).

בפלייאוף המספרים של הווארד נותרו כמעט זהים, ואחרי שלא היה פקטור ב-1:4 על יוסטון (16 דקות במצטבר), הפך לאקס פקטור מול דנבר. דומיננטיות בצבע והגנה חזקה על יוקיץ' סידרו לו מקום בחמישייה, 35 (!) דקות במשחק 5 וככל הנראה תפקיד משמעותי בסדרת הגמר. מאמן הלייקרס, פרנק ווגל, אישר שהווארד צפוי לשמור לפרקים על באם אדבאיו.

'פלייאוף רונדו' קם לתחייה
על פי התפיסה שמשחקי פלייאוף אינטנסיביים יותר והסקור נמוך יותר, השורה הסטטיסטית של השחקנים צריכה להיות קצת פחות טובה החל מחודש אפריל (או אוגוסט העונה). ובכן, במקרה של ראג'ון רונדו, הסיפור שונה לחלוטין. כשזכה באליפות עם בוסטון ב-2008 בגיל 22, ממוצע האסיסטים שלו עלה מ-5.1 ל-6.6, ובפלייאוף הבא הקפיץ את המספרים שלו מ-11.9 נק' למשחק ו-8.2 אסיסטים (בעונה הסדירה), ל-16.9 נק' ו-9.8 אסיסטים.

ב-2010 רונדו שיפר את ממוצע הנקודות שלו ב-2.1 וב-2011 ב-3.4. ב-2012 הגיעה הקפיצה הגדולה בקריירה שלו בפלייאוף מבחינת צבירות נקודות - מ-11.9 נק' למשחק בעונה הסדירה ל-17.3 בפלייאוף (כשהוא מחלק למעלה מ-11 אסיסטים למשחק כן?). אחרי שלא הצליח להעפיל לפלייאוף עם דאלאס וסקרמנטו, המיתוס נמשך בשיקגו ב-2016/17, כששיחק לצד יריבו בגמר ג'ימי באטלר. הרכז רשם 7.8 נק' ו-6.7 אס' למשחק במהלך העונה הסדירה, ובשני משחקיו בפלייאוף הרשים עם 11.5 נק', 10 אסיסטים ו-8.5 כדורים חוזרים בממוצע. הבולס, אגב, ניצחו את שני המשחקים הללו נגד הסלטיקס, אך רונדו נפצע ובוסטון טיילה כל הדרך ל-2:4.

רונדו שיחק ב-2017/18 ביחד עם אנתוני דייויס בניו אורלינס, וסחף את הקבוצה לסוויפ גדול על פורטלנד בסיבוב הראשון. זאת, אגב, הייתה העונה המוצלחת ביותר של דייויס במועדון שבחר אותו ראשון בדראפט 2012. למי שהיה ספק, גם בעונה ההיא הגארד מקנטאקי עשה קפיצת מדרגה בפלייאוף, כששיפר את הממוצע שלו מ-8.3 נק' ו-8.2 אסיסטים למשחק, ל-10.3 נק' ו-12.2 אסיסטים למשחק. "צפיתי בכל סדרה וסדרה בפלייאוף 2018", סיפר באותה תקופה מג'יק ג'ונסון, נשיא הלייקרס דאז שצירף את רונדו לאחר שהפליקנס הודחו. "בניתי את הקבוצה על בסיס מה שראיתי בפלייאוף, אתה לא בונה קבוצה רק בשביל העונה הסדירה".

המשפט האחרון של מג'יק למעשה מוביל אותנו להווה, ולמסקנה שהוא ידע מה טוב למועדון של חייו. הוא ידע שיש שחקנים שסופגים אש בעונה הסדירה, ואז רואים אש בפלייאוף. הוא ידע שרונדו הוא אחד מהם. אחרי שלא שותף במשחקי הדירוג בבועה ובסדרה מול פורטלנד, הרכז הוותיק חזר מפציעה מול יוסטון ומיד הוכיח ללייקרס שיש על מי לסמוך, בשני צדי המגרש. גם בפלייאוף הנוכחי, המספרים שלו השתפרו מ-7.1/5 ל-9.1/7.2 (אסיסטים/נקודות).

2.2+ אסיסטים זאת הקפיצה הגדולה ביותר מבין כל 116 השחקנים ששיחקו לפחות 40 משחקים בעונה הסדירה וחמישה בפלייאוף. לפני שבע שנים לברון סידר לריי אלן טבעת אליפות נוספת (או להפך?), והעונה, שוב חבר מבוסטון ההיא יוכל לשחזר את ההישג.

איך רונדו והווארד תורמים ללייקרס?
1. ניסיון
עוד לפני שניגע במתרחש על הפרקט, צריך להבין שלשני השחקנים האלה יש במצטבר 18 עונות פלייאוף ברזומה (10 להווארד ו-8 לרונדו), ושניהם בני 34 שכיכבו בגמר ה-NBA בתחילת העשור השלישי לחייהם. לשם השוואה, מבין השחקנים הפעילים של מיאמי רק אנדרה איגודלה שיחק בעבר על הבמה הגדולה ביותר שיש לעולם הכדורסל להציע (יודוניס האסלם כבר הצטרף לצוות האימון של ההיט?). כפי שראינו בפלייאוף, ברגע שהידיים רועדות והכסף על השולחן, רונדו והווארד יודעים לקחת. ואם אנחנו כבר בענייני ניסיון, שימו לב לנתון הבא: ללייקרס יש לפחות נציג אחד בכל גמר מאז 2007.

2. יחסים טובים עם לברון ג'יימס ואנתוני דייויס
ככלל, כוכבים יודעים להסתדר עם כוכבים, ובקבוצה שהמנהיג שלה הוא לברון, זה אחלה מתכון ראשוני להצלחה. "לי וללברון יש אופי זהה", אמר הווארד השבוע. "אנחנו אוהבים ליהנות ולהיות סביב אנשים, אבל אנחנו גם עובדים קשה. אני פשוט שמח שיש איתי מישהו בקבוצה שהוא בדיוק כמוני". דייויס שיתף שהבן אדם הראשון שהוא התקשר אליו כשנודע לו על הטרייד ללייקרס, היה רונדו, שכאמור שיתף איתו פעולה בניו אורלינס: "אמרתי לו שאני רוצה שהוא יחזור (היה שחקן חופשי בקיץ). ידעתי כמה אני יכול להתעלות לצדו וכמה הוא מנהיג. יש בינינו קליק. הכרתי את הגישה שלו על הפרקט ואת הרצון שלו לנצח". החיבור הזה, על המגרש ומחוצה לו, ביחד עם הביטחון הנלווה לכוכבים הללו, מצליח לקצור את הפירות.

3. ריבאונד בהתקפה
כשהווארד היה על המגרש בפלייאוף, הוא לקח 12% מהכדורים החוזרים האפשריים בהתקפה (במקום השני מבין 121 השחקנים ששיחקו למעלה מרבע שעה למשחק). כשפתח בחמישייה במשחק 4 מול דנבר, הוא רשם דאבל-דאבל כבר במחצית, שכלל שישה ריבאונדים בהתקפה. חמישה מהם הסתיימו עם נקודות שלו בצבע, כאשר אחד מהם היה הטבעה מהדהדת.

ב-101 הדקות של הווארד על הפרקט בגמר המערב, הלייקרס הובילו ב-42 נקודות. זה מדד הפלוס מינוס השני הכי גבוה בשני הגמרים האזוריים אחרי דני גרין (45+). במקום השלישי נמצא לברון ג'יימס עם מדד 28+. אם נחזור לכדורים החוזרים בהתקפה, נראה שגם רונדו (1.85 מטר) מככב שם. בשניות הסיום של משחק 4, הגארד קטף ריבאונד התקפה קריטי שהבטיח ניצחון יקר.

כאן למשל, רונדו מנצל את ה'סמול בול' של יוסטון, ולוקח ריבאונד התקפה גדול בין פי ג'יי טאקר וג'יימס הארדן

via GIPHY

זוהי נקודת המפנה של חצי גמר המערב. יוסטון מציגה ריצת 2:17 שמורידה את ההפרש ל-8, שתיים וחצי דקות לסיום משחק 4, לברון ג'יימס לוקח זריקה רעה משלוש, מחטיא, אבל רונדו שם כדי לאסוף את הכדור החוזר ולהוריד זמן מהשעון

via GIPHY

כמעט שידור חוזר של המהלך האחרון מחצי גמר המערב. שוב מאני טיים של משחק 4 כשהלייקרס מובילים 1:2, שוב היריבה סוגרת על LA, ושוב פעם רונדו משכיח החטאה מחוץ לקשת

via GIPHY

4. הגנה
לוס אנג'לס לייקרס ידועה בתור אחת הקבוצות ההגנתיות והאגרסיביות שיש ל-NBA להציע, ולצמד הווארד את רונדו יש חלק גדול בכך. נגד דנבר לדווייט היה מדד הגנתי של 100 נקודות, שהיה הטוב מבין כל השחקנים בשתי הסדרות של הסיבוב הקודם. כמו כן, הוא מוסיף ללייקרס הגנה אווירת באזור הטבעת. מול הנאגטס הווארד סיפק חסימה למשחק, כאשר רק ג'ייסון טייטום וג'יי קראודר חסמו יותר ממנו בסדרות הגמר האזוריות (1.2 למשחק).

אם הווארד חוסם, אז רונדו חוטף. לרכז יש 4.1 נגיעות בכדור בהגנה ("דיפלקשנס") כל 36 דקות, יותר מכל שחקן אחר ששיחק לפחות 200 דקות בפלייאוף 2020. הוא אחראי על 34.8% מהחטיפות של הלייקרס כשהוא על המגרש (האחוז הגבוה בפלייאוף). בנוסף, רונדו נמצא במקום השביעי בטבלת החטיפות של הפלייאוף, עם 1.6 כאלו למשחק, אך הוא השחקן היחיד בין 11 השחקנים המובילים שלא פותח בחמישייה. בשלב חצאי הגמר האזוריים, כשהתמודד מול הרוקטס (2 חטיפות למשחק), רק קוואי לנארד ורוברט קובינגטון חטפו יותר ממנו.

בדוגמא הזאת, רונדו נצמד אל הארדן עוד לפני שהוא עובר את החצי, וזה מוביל לחטיפה ושתי נקודות קלות

via GIPHY

 דני גרין לא מצליח להתמודד עם הצעד המהיר של גארי האריס, אבל הווארד שם כדי לנקות

via GIPHY

5. ניהול משחק + קליעה לשלוש (?!)
את זה שרונדו מנהל משחק בקנה מידה היסטורי, אתם כבר יודעים. את הנתון ש-41.6% מההתקפות שרונדו מוביל מסתיימות עם אסיסט שלו (האחוז הכי גבוה מבין השחקנים הפעילים בפלייאוף) - אתם עכשיו יודעים. אבל מי האמין שבעונתו ה-14 בליגה רונדו יהפוך לקלעי המצטיין של הפייבוריטית לאליפות?

44.8% לשלוש. זה האחוז של רכז הלייקרס בפלייאוף 2020. אותו רכז שכל הקריירה נשאר בכוונה פנוי מחוץ לקשת כי הוא קלעי של 31% מהטווח הזה. כל אלה שחושבים שהוא זרק פעם או פעמיים ב"פוסט סיזן", ישמחו לשמוע שהוא עומד על 13 מ-29 מחוץ לקשת, שזה 8.4% יותר גבוה מהצלף המנוסה ביותר בסגל הצהוב-סגול, הלא הוא דני גרין. אם רונדו ישמור על יציבות בזריקה, הלייקרס יגידו תודה על מתנת כריסמס מוקדמת, ואנחנו נגיד - "איפה היית כל הקריירה?".

תדמית ותהילה
תארו לכם שפגרת הקורונה הייתה נמשכת עד עצם היום הזה ומסיבה תיאורטית כלשהי שני הכוכבים הוותיקים היו תולים את הנעליים. אז הווארד בכל מקרה היה מוצא את עצמו בהיכל התהילה, אבל סביר להניח שהיינו זוכרים ממנו את הילד הרע / המבוזבז / ה"רך". זה שהתאהבנו בו בתחילת הקריירה וריחמנו עליו בסופה. ואם רונדו היה פורש, היינו זוכרים אותו בתור אחד השחקנים החכמים אי פעם, אבל היינו חיים עם תחושת החמצה חמוצה שעוד קצת והוא היה מבטיח את המקום שלו בהיכל התהילה.

כעת, דווקא במדי הקבוצה שהייתה מופיעה להם בסיוטים במשך למעלה מעשור, כשהם בסיטואציה מושלמת בה אחד מוריד לחץ מלברון והשני מדייויס, לרונדו והווארד יש הזדמנות חלומית להגשים את הייעוד שלהם. רונדו רחוק 10 אסיסטים מהמקום השישי בטבלת מוסרי האסיסטים בפלייאוף, וארבעה ניצחונות משני הישגים חסרי תקדים: יהפוך לשחקן הראשון אי פעם שזוכה באליפות גם בלייקרס וגם בבוסטון, והראשון אי פעם שזוכה באליפות ה-17 של שני מועדונים שונים. ובמילים אחרות - הסיכויים שלו להיכנס להיכל התהילה ישתפרו פלאים. 

ודווייט הווארד? הוא מצליח העונה בכלל ובמשחקים האחרונים בפרט להפוך לגרסה קצת יותר דומה של 'סופרמן' מסוף העשור הראשון של המאה ה-21. הדומיננטיות בצבע ביחד עם החינניות והאופי החדש נטול האגו, מזכירים לכולנו למה התלהבנו בפעם הראשונה. כדי להשיג טבעת ראשונה בקריירה, הוא יצטרך לעשות בדיוק את מה שעשו לו לפני 11 שנים: לנצח סנטר בן 23 שחולם להוביל קבוצה מפלורידה לאליפות מול הלייקרס. אם זה יקרה, הווארד יסגור מעגל על אדמת אורלנדו וישלים את הסיפור שלו. סיפור הוליוודי מושלם.

הכל מתחבר ב-2020 (Getty)
הכל מתחבר ב-2020 (Getty)
הדפס