מורשת, קרב: מי הכדורסלן הגדול ביותר בכל הזמנים?

אחרי האליפות הרביעית של לברון, הדיון הכי סוער בעולם הכדורסל עולה שלב. ערן סורוקה תפס את הצד של ג'יימס ועידו גור שימש כסנגור הראשי של ג'ורדן. הטיעונים כאן

מערכת אתר ערוץ הספורט
מערכת אתר ערוץ הספורט  12.10.20 - 21:42
תחילת כתבה

עולם הספורט מורכב מדיונים, ובמידה רבה - הוא גם ניזון מהם. כי ללא אותם דיונים, הספורט היה מאבד את הטעם שלו וכך גם את הקסם. אנשים לא היו מדברים על משחקים, לא היה צורך בפרשנים או כתבים ואם כולם היו מסכימים על הכל - לא הייתה סיבה לעלות על המגרש, לשבת ביציעים או לצפות מהבית.

למזלנו, זה רחוק מלהיות המצב, במיוחד החל משעות הבוקר של 12 באוקטובר 2020. אחד הדיונים הכי סוערים בשנים האחרונות, שסובב סביב שני מספרי 23, הגביר הילוך עם זכייתה של לוס אנג'לס לייקרס באליפות. לברון ג'יימס, ה"מייקל ג'ורדן" של הדור האחרון, עשה צעד גדול במרדף התמידי שלו אחרי אגדת שיקגו, וכעת, אחרי האליפות הרביעית שלו בקריירה, נשאלת השאלה - "האם לברון הוא השחקן הגדול בהיסטוריה?".

מי שהתגייסו כדי לענות על השאלה הזאת, שמעסיקה ברגעים אלו את כל עולם הכדורסל, הם פרשני ה-NBA עידו גור וערן סורוקה. לצורך הדיון, עידו תפס את הצד של מייקל ג'ורדן, ואילו סורוקה ייצג בכבוד את "המלך", שהחזיר אחרי עשור את הלייקרס לדרך המלך. בלי פילטרים - עידו נגד סורוקה, מייקל נגד לברון, מתחילים.

האם האליפות הרביעית של לברון ג'יימס הכריעה את הכף והכתירה אותו כגדול הכדורסלנים בכל הזמנים?

סורוקה: "צריך להסתכל על הקריירה של לברון ביותר מ-6 מ-6. מייקל ג'ורדן לקח את כל האליפויות שלו באותה קבוצה, עם אותו מאמן ועם אותו חבר, ואילו לברון ג'יימס עשה את זה בשלוש קבוצות שונות. הוא עשה את זה בעיר הספורט הכי דפוקה והכי מקוללת בארצות הברית. ואז הוא הלך למועדון שיש בו את הציפיות הכי גבוהות משחקן שיכולות להיות באמריקה, אולי חוץ מהניו יורק יאנקיז".

"רק לפני שנה הוא היה עם שלושה שחקנים בסגל כולל הוא עצמו, והוא עדיין לקח אליפות בלייקרס. הוא צירף אליו לקבוצה את כל השחקנים הבעייתיים שאף קבוצה בליגה לא רצתה, הפך אותם לשחקני מפתח ולקח איתם אליפות. צריך לזכור שלברון עשה את זה גם בלי יתרון ביתיות, אחרי שהלייקרס עבדו על יתרון הביתיות כל השנה. הוא גם עשה את זה בגיל 35 בעונה ה-17 שלו בליגה".

עידו: "תגיד לא נמאס לך מרשימת המכולת הזו? למי אכפת עם מי הוא עשה את זה וכמה הוא עשה ואיפה הוא עשה את זה? יש מישהו אחד שכשהוא הגיע לשם, הוא תמיד עשה את זה. הוא לא נתן שינצחו אותו. קוראים לו מייקל ג'ורדן. ולי יש רק שני מספרים בשבילך, שהם אותו מספר. 6 מ-6. אז די כבר לתאר את כל מה שלברון עשה כי הוא הביא אליו שחקנים גם לקליבלנד והוא הצטרף למיאמי והוא לא בנה את היסודות בקליבלנד בתחילת הדרך כמו שצריך"

סורוקה: "אני רק רוצה להזכיר לך שלברון הגיע לגמר הראשון שלו הרבה לפני שמייקל הגיע לגמר הראשון שלו. מייקל כן היה צריך להחליף את כל האנשים סביבו בשיקגו, כולל את המאמן"

עידו: "כן כי לברון שיחק נגד דטרויט ונגד בוסטון של שנות השמונים במזרח, נכון?"

סורוקה: "לברון שיחק נגד דטרויט שעשתה שישה גמרים אזוריים ברציפות, ה'באד בויז' השניים. הם היו קבוצה לא הרבה פחות טובה מדטרויט של שנות השמונים, וגם לקחו אליפות על הראש של הלייקרס. כך שגם ללברון היו יריבות חזקות, וזה כשהוא היה בשנים הראשונות שלו"

עידו: "לברון עשה את זה נגד דטרויט שהייתה בסוף שלה, ואחרי זה חטף 4:0 בגמר מסן אנטוניו. אז בוא אתה עם הלברון שלך והכי גדול. ג'ורדן חטף סוויפ רק מבוסטון, וגם זה היה הטוב מחמישה משחקים"

סורוקה: "אם סאשה פבלוביץ' היה שחקן חמישייה ליד מייקל ג'ורדן כנראה שגם מייקל ג'ורדן היה חוטף סוויפ. אם דרו גודן היה הפאוור פורוורד הפותח ולא הוראס גראנט או דניס רודמן, גם מייקל ג'ורדן היה חוטף סוויפ. ואם הסנטר והכוכב השני הכי גדול שלו היה זידרונאס אילגאוסקאס, גם הוא היה חוטף סוויפ. ללברון לא היה סקוטי פיפן משלו עד שהוא הגיע למיאמי, ואיך שהוא הגיע למיאמי הוא גם התחיל לקחת אליפויות. הפלא ופלא, כשיש לידך שחקנים טובים, כמו שסידרו למייקל בשיקגו, הרבה יותר קל לך לקחת אליפויות".

מי הופך את השחקנים סביבו לטובים יותר?
סורוקה:
"דמיין את עצמך הולך ברחוב ופוגש אוהד NBA ישראלי, מאלה שמצטרפים בפלייאוף, ושואל אותו מי זה קמבה ווקר. לפני השנה, אני לא בטוח בכלל שהוא היה יודע איפה הוא משחק. אז ככה זה קיירי ארווינג. כלומר, אם לברון לא מגיע לקליבלנד - קיירי זה קמבה ווקר"

עידו: "מה פתאום. אל תזלזל בקיירי וביכולות שלו בתור כוכב. אל תלך רחוק מדי".

סורוקה: "אם לא לברון, אז קווין לאב כנראה היה נשאר לנצח במינסוטה והופך לסוג של נמנייה בייליצה או משהו אחר. אבל בוא נגיד שהוא לא היה מהשחקנים האלה שאתה מדבר עליהם באמת בהיכל התהילה. כריס בוש כנראה היה נשאר בטורונטו ולא עובר סיבוב בפלייאוף"

עידו: "אזכיר לך דבר אחד מיסטר סורוקה-מן. אם כריס בוש לא לוקח ריבאונד התקפה במשחק 6 נגד סן אנטוניו בגמר ומעיף אותו לריי אלן לפינה, אז לברון שלך אולי עד היום עם טבעת אומללה אחת נגד אוקלהומה סיטי. לברון גם החטיא את אותה זריקה ונחנק לגמרי. גם במשחק 6 נגד דאלאס בגמר 2011 לברון נתן תצוגת אימים. לקח לו זמן. מה זה לקח לו זמן? לקח לו זמן להקיף את עצמו בשחקנים שהם מספיק טובים".

"לברון מנפח סטטיסטיקות לשחקנים שדופקים שלשות מהפינות. צ'אנינג פריי קלע הרבה שלשות בזכותו, וקווין לאב, וגם העונה קאלדוול פופ, קייל קוזמה ומרקיף מוריס נהנו מזה. הוא מנהיג, אני לא אקח מלברון את הדברים הטובים שלו, אבל במה הוא כזה שחקן קבוצתי שמשפר את השחקנים שלידו ותגיד לי את זה על ידי דוגמאות של שחקנים ששיחקו איתו, ואז אחר כך הצטיינו במקומות אחרים".

סורוקה: "קודם כל אחת הבעיות/יתרונות של לברון זה שאתה בדרך כלל מקיף אותו בשחקנים מנוסים, כמו שיין באטייה, מייק מילר או ריי אלן. אגב גם כריס בוש נתן עונה מצוינת אחרי שלברון עזב, עד שהתחילו לו כל הבעיות"

עידו: "מה לגבי שחקנים צעירים כמו נוריס קול ומריו צ'אלמרס? איך הקריירה שלהם התפתחה?"

סורוקה: "אלמלא לברון, נוריס קול היה צריך לפרוש וללכת לג'י ליג. גם טריסטן תומפסון השתפר בזכותו. היו עוד, אולי לא מספיק. אני די בטוח שבלייקרס הוא ישאיר אחריו לפחות את אלכס קארוסו, קייל קוזמה וקאלדוול פופ. אני חושב שאחרי לברון, קוזמה יהיה שחקן שהתקרה שלו וההבנה שלו לגבי מה זה להיות שחקן מנצח, תהיה הרבה יותר טובה מאשר הימים שלו שהוא היה 'גאנר' שקולע 20 נקודות למשחק בקבוצה שלא עושה כלום"

עידו: "קוזמה?? לפני לברון, קוזמה היה אקספלוסיבי ואז הוא נשאר לשחק עם ג'יימס ונראה כמו הצל של עצמו, או איזה שחקן משלים. בקיץ הלייקרס לא הסכימו לדבר עליו בטרייד עם ניו אורלינס. את כולם נתנו, את ברנדון אינגרם, ותראה אותו עכשיו. השחקן המשתפר של ה-NBA. זה בצד שלך. בצד שלי יש עוד איזה שחקן שלקח אליפות ב-2004 ועבר אצל מייקל ג'ורדן בשלהי הקריירה שלו - 'ריפ' המילטון. הוא עבר אצלו בוושינגטון".

סורוקה: "אתה נותן לי את 'ריפ' המילטון? אתה מעז לתת לי את המילטון כדוגמא? אותו שחקן שמייקל ג'ורדן זרק מוושינגטון כדי להביא את ג'רי סטקהאוס? אותו אתה נותן כדוגמא?"

עידו: "הוא עדיין שיפר אותו. בכל מקרה, אתה תיקח את הדיון הזה לכיוון שלברון מחלק אסיסטים לחברים שלו, אבל אני מנסה לקחת אותו למקום אחר. השאיפה של ג'ורדן למצוינות אמנם הפחידה לא מעט, אבל בגדול היא חידדה ושיפרה את הדבר הכי חשוב ששחקני NBA צריכים. רובם מתחילים מנקודות פתיחה די שוויוניות, מבחינת האתלטיות, והיום גם יכולות הקליעה השתדרגו. בסופו של דבר, זה עניין של עקביות ושל יכולת ברגעים הגדולים. זה מה שהופך שחקן לשחקן NBA לגיטימי, זה מה שהופך כוכב לסופרסטאר וסופרסטאר לאגדה".

"כשמייקל ג'ורדן נתן את הדוגמא הזאת יום אחרי יום, הוא שיפר את השחקנים ששיחקו לצדו. לברון ג'יימס, בהקשר הזה, לא שדרג את השחקנים שלצדו אחר כך בקריירה, ואני טוען שהוא אמנם מסר הרבה אסיסטים שהביאו הרבה שלשות, אבל על המגרש עצמו הוא פחות שיפר אותם. הוא כן מנהיג, לא ניקח ממנו את זה, יש לו את זה. אבל אם אני בעלים של פרנצ'ייז, ואני רוצה שחקן שישפר שחקני NBA קיימים, זה יהיה מייקל ג'ורדן".

סורוקה: "אני חושב שכל מה שאתה אומר היה לגיטימי לפני שראינו את 'הריקוד האחרון'. לדעתי 'הריקוד האחרון' הראה לנו מי באמת היה מייקל ג'ורדן במובנים האלה. לא אגיד שהוא היה בריון, אבל הוא דרש משחקנים דברים שהם לא יכלו לעמוד בהם, והוא השתמש בזה גם כדי להשפיל אותם. בדיעבד אתה יכול להגיד שזה שיפר אותם, אבל תסתכל על המבטים ושפת הגוף שלהם".

עידו: "סורוקה, 'אל תתקרב יותר מדי לשמש כדי שלא תישרף'. זה המחיר שאתה משלם כשאתה בסביבה של גדולה בסדר גודל כזה כמו מייקל ג'ורדן. אז זה שחלק מהם רעדו, בסדר. סטיב קר עמד שם, החזיר לו מאבק ותראה מה נהיה ממנו ואיזו אישיות הוא היום. אני לא מדבר איתך על איזה בן אדם מייקל. אני מדבר איתך על איך הוא השפיע על החברים שלו לקבוצה ברמת הכדורסל"

מייקל. השאיפה למצוינות שיפרה את חבריו (Getty)
מייקל. השאיפה למצוינות שיפרה את חבריו (Getty)

סורוקה, נתחיל איתך - מה יש בלברון שאין במייקל?
סורוקה: "קודם כל למייקל יש יתרון לא הוגן על לברון כי הוא היה שם קודם. זה לא אותו משחק ולא אותה תקופה. על המגרש מייקל היה ההגדרה הקלאסית לשוטינג גארד, או קומבו גארד אם תרצו. הכדור היה אצלו ביד המון. מישהו לא מזמן הגדיר את לברון כרכז בגוף של סנטר שמתחבא בתחפושת של פורוורד. הוא יכול לשחק בכל חמש העמדות, הוא יכול לנצח שחקן בגובה 2.13 מטר במאבק לריבאונד ולסיים מתפרצת במסירה מושלמת מאחורי הגב לשחקן שפנוי בשלשה".

ועכשיו אליך עידו - מה יש במייקל שאין בלברון?
עידו: קודם כל ולפני הכל, מייקל קיבל את העובדה שהוא קירח. נכון שהשתלות שיער זה תחום שהתפתח מאז שהוא שיחק כדורסל, אבל עדיין. הבן אדם לקח סכין, העביר על כל הראש, והפך את הקרחת לדבר סקסי. מעבר לזה, לג'ורדן יש ווינריות יוצאת דופן. מגיל מאוד מאוד קטן, הוא לקח אליפות בכל מקום שבו הוא דרך, כולל מדליית זהב עם נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984 עוד לפני שהיה 'דרים טים'. בתיכון הוא זכה באליפות, ובשיקגו. ואם מייקל לא היה פורש לשנתיים באמצע הקריירה, שיקגו ככל הנראה הייתה ממשיכה לקחת אליפויות".

"אם למייקל היה את החשיבה שיש ללברון... זה מה שאין לג'ורדן. הסיבה לכך היא שלמייקל לא היה את מייקל לפניו. כי לברון כן קיבל את מייקל. לברון יכול היה כל הזמן לחשוב שיש לו איזשהם סטנדרטים שצריך לעמוד בהם ושאיפה למצוינות שהוא תמיד צריך להיות בה. כי כשמייקל היה שם, הוא עשה 6 מ-6. לברון לא יכול היה לעשות 6 מ-6. אם מייקל לא היה פורש לשנתיים יכלו להיות לו שמונה אליפויות, ואם היה נשאר עוד עונה - הוא יכול היה לזכות בתשע אליפויות רצופות ולעשות דברים שהם לא הגיוניים ובלתי נתפסים בשום ענף ספורט קבוצתי בהיסטוריה. עם כל הכבוד למה שהסלטיקס עשו כשהליגה הזאת הייתה עם עשר קבוצות בשנות ה-50".

סורוקה: "אני אזכיר לך משהו. אתה אוהד איזושהי קבוצה שקוראים לה אורלנדו - מה נגמר בפלייאוף 95' כשג'ורדן פגש את אורלנדו?"

עידו: "כן כשג'ורדן החליט חודש לפני לחזור לשחק"

סורוקה: "הוא החליט לחזור חודש לפני לשחק. הוא יכול היה להחליט לחזור חצי שנה קודם, הוא יכול היה להחליט לא לחזור בכלל באותה עונה כדי לא להרוס לו. הוא החליט לחזור, יופי, וברגע שחזר - הוא הפסיד בפלייאוף הזה. כולם מדברים על השש משש, אבל הייתה עונה אחת שהוא פשוט אפילו לא הגיע לגמר. מה לעשות, כי הייתה שם אורלנדו מג'יק של פני הארדוויי ושאקיל. אז נזכור שהוא חזר מפרישה, אבל גם בשש משש הזה, ג'ורדן עשה את זה בתנאים שלו, והוא הפסיד. הוא לא היה מושלם בפלייאוף בתקופת שיקגו".

עידו, תהיה כן עם עצמך. מה לברון עוד צריך לעשות ומתי אם בכלל הוא יעקוף את מייקל?
עידו: "הוא צריך לקחת שלוש אליפויות רצופות חוץ מזאת של השנה. ארבע רצופות בסך הכל"

סורוקה: "כלומר, אתה רוצה שבעונתו ה-20 כשהוא בן 39 הוא יזכה באליפות רביעית ברציפות? כשמייקל שיחק 14 עונות בשיקגו? זאת אומרת שהדרך היחידה של לברון לעקוף אותו היא לשחק שש עונות יותר ממייקל?"

עידו: "והוא צריך לקלוע הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של המשחק (לעקוף את קארים עבדול ג'באר). מייקל ג'ורדן הוא מבחינתי הכדורסלן הכי גדול בכל הזמנים ולברון ג'יימס לא יכול לשנות את זה, לא משנה מה הוא יעשה. את זה אני אומר כאן ועכשיו, וזה חד וחלק. מה כן? לברון יכול לרשום את קריירת הכדורסל הגדולה בכל הזמנים. הוא עדיין לא שם, אבל הוא קרוב. אליפות כזו או אחרת תקרב אותו. כרגע מבחינתי קארים הוא הכדורסלן עם הקריירה הגדולה בכל הזמנים. לברון ממש מעט אחריו".

"אבל לא משנה מה לברון יעשה, אצל מייקל הייתה תחושה מתסכלת שהוא ייקח אליפות לא משנה מה, ואני לא הייתי אוהד פיניקס או יוטה. בכל גמר שהוא שיחק בו רציתי שהיריבה תנצח, אבל אף פעם לא האמנתי שזה יכול לקרות. אצל לברון - ההפך הוא הנכון. אני יותר מאמין שהוא יפסיד מאשר שהוא ינצח, וזה בגלל המספרים. כדורסלן יותר גדול הוא לא יכול להיות כי אותי הוא לא מפחיד בתור אוהד של הקבוצה היריבה"

סורוקה: "כמו שאמרת מייקל הוא האייקון. הוא הקלאסה והסטנדרט העליון. כל פעם שאתה אומר 'תהיה כדורסלן כמו...' - מייקל ג'ורדן. אין ספק. אני חושב שלברון גדל לתוך הסטנדרט הזה עם הייפ מטורף. אנחנו זוכרים את השידורים שלו בתיכון. לברון ידע שהוא צריך לעקוף את מייקל, הוא היה פייבוריט בארבעה גמרים עם מיאמי ונכון שבשניים מהם הוא הפסיד".

"הוא היה אנדרדוג מוחלט בגמר הראשון שלו נגד סן אנטוניו ובהמשך עם קליבלנד. עם הלייקרס ומיאמי זה היה הגמרים היחידים שהוא היה בהם פייבוריט. הוא הפסיד שלושה מארבעה גמרים לקבוצה היחידה שיכלה לדעתי לתת פייט לשיקגו של שנות התשעים. עצם זה שהוא הגיע לגמר זה כבר יפה, ואני לא חושב שצריכים לזכור לו את זה לפי אם הוא הפסיד בגמר לקבוצה הרבה יותר טובה מהקבוצה שלו".

"אתה מנסה לחשוב על עוד שחקן שיגיע לפלייאוף 13 פעמים ברציפות ולשמונה גמרים ברציפות, כן מזרח לא מזרח, אני לא חושב שעוד מישהו יוכל לעשות קריירה כזאת כל כך דומיננטית, וככה לרסק את היריבים שלו. נכון, ג'ורדן עשה את זה בגמר, אבל את לברון במשך שמונה שנים אף אחד לא יכול היה לנצח באיזור שלם. שחקנים ברחו מהמזרח כדי לא לשחק נגדו".

לברון. סורוקה לא חושב שעוד שחקן יעשה קריירה כזאת דומיננטית (Getty)
לברון. סורוקה לא חושב שעוד שחקן יעשה קריירה כזאת דומיננטית (Getty)

סורוקה, מתי לברון עקף את מייקל?
סורוקה:
"הבוקר, כשהוא לקח את האליפות עם הלייקרס בעונה בה מעולם לא הוטל יותר על כף המאזניים. כלומר, הוא ידע שאם הוא לא זוכה העונה יש מצב שאנתוני דייויס עוזב אותו ודן אותו להמשך קריירה מאכזבת. בעונה מספר 17 שלו, אחרי ששינה את המשחק שלו והינדס את הקבוצה שלו, ובמיוחד אחרי המוות של קובי - כולם ידעו שזה עניין של מורשת או כישלון. המורשת של הלייקרס והמורשת של לברון".

"ואם זה לא הספיק - תזכרו גם שמייקל אישר לשדר את 'הריקוד האחרון', במקרה או שלא, אחרי האליפות של לברון ב-2016. ובאמצע עונת אליפות - לברון נאלץ לשבת בסגר ולראות את כל העולם מתרפק על מייקל. הבן אדם הזה בגיל 35, אחרי פגרה של ארבעה חודשים, עלה ועשה את זה בצורה יוצאת דופן ובתנאים יוצאי דופן. זאת אליפות יוצאת דופן".

איזה שחקן השפיע יותר על ה-NBA?  
סורוקה:
"ג'ורדן שינה סדרי עולם מחוץ ל-NBA, ואילו לברון שינה סדרי עולם בתוך ה-NBA. כלומר, בעיקר מה שהיה שם ביולי 2010, זאת הייתה קו פרשת המים בין הרגע בו מי שניהל את הליגה היה דייויד סטרן ובעלי הליגה, לבין 'העובדים משתלטים על הבנק'. באותו רגע לא הייתה דרך לחזור אחורה. כל השחקנים הגדולים של הדור האחרון, היו צריכים לעשות 'לברון ג'יימס' כדי לקחת אליפות. כמו קוואי לנארד וקווין דוראנט למשל. לעשות שינוי בקריירה שלהם ולהתעלם מהשונאים. את זה לא היה לג'ורדן, זה נטו לברון. וזה יישאר עם הליגה הזאת גם 20-30 שנה קדימה".

עידו: "אני לא מסכים איתך לגבי העניין הזה. לברון מעולם לא הפר חוזה. הוא עזב את קליבלנד אחרי שבע שנים ברגע שהסתיים החוזה שלו, אחר כך עזב את מיאמי אחרי ארבע שנים כשהסתיים החוזה שלו ואז שוב עזב את קליבלנד כשהסתיים לו החוזה. גם היה לו סעיף שאסור להעביר אותו בטרייד ללא האישור שלו. מי שהתחיל באמת את המרד זה השחקן הכי פחות ווקאלי ב-NBA, קוואי לנארד, רק בגלל שלא אכפת לו מכלום. הוא יצר את המציאות הזאת עם מה שקרה בינו לבין סן אנטוניו. לברון לא כופף את הידיים של אף מועדון והוא שיחק הכי הרבה משחקים שהוא היה יכול".

סורוקה: "לברון פיזית הביא את קווין לאב ממינסוטה. קליבלנד ויתרה על הבחירה הראשונה בדראפט כדי להביא אותו".

עידו: "זה לא משהו שקורה פעם ראשונה. לברון הביא לשינויים, אבל מגמות מתהפכות ואני לא חושב שהשינויים שלו יישארו איתנו עוד 20-30 שנה. לגבי מייקל ג'ורדן אמרת את זה בעצמך. הוא לא שינה ברמת המשחק וההחלטות בתוכו, כי הוא היה כל כך מיוחד ברמת הכדורסל וברמת האישיות. מה שכן הוא שינה, זה את דמות הכדורסל בעולם. את תרבות נעלי הספורט בעולם. הוא הפך להיות אחד המותגים המצליחים בעולם, עם הלוגו הכי חזק בעולם. נכון שהוא עשה את זה בתקופה בה הגבולות נפרצו ואחרי חומת ברלין וכו'. בסופו של דבר מייקל היה שם והוא עשה את ההשפעה הזאת. הוא גם זה שהפך את ה-NBA למוצר הכי גלובלי שיש, שהיום לברון משתמש בה ובגדולה של מייקל".

למה השחקן שלכם הוא מנהיג גדול יותר?
עידו:
"אני יכול רק להגיד שהמנהיגות של מייקל הייתה מונעת על ידי דוגמא אישית. זה בא לידי ביטוי במוסר עבודה שלו ובמחויבות לניצחון".

סורוקה: "לברון לעולם לא היה מכה אותך באימונים, ולעולם לא היה מבקש מהדיילת לא לתת לך אוכל בטיסה כי לא שיחקת טוב. הוא גם לעולם לא היה גומר אותך מנטלית תוך כדי משחק או תוך כדי עונה. אם ג'יי אר סמית' היה עושה לג'ורדן את מה שהוא עשה ללברון ג'יימס, זה היה נגמר באגרוף בפרצוף מול כל חדר ההלבשה. לברון מהרגע הראשון שלו בליגה ידע שהוא לא יכול לנצח לבד והוא התנהג בהתאם. אם אני צריך לבחור מישהו שינהיג אותי, אני לוקח את לברון ג'יימס לפני שאני לוקח את מייקל ג'ורדן. בגלל שלברון לא מתנהג כמו בריון".

עידו: "טוב עצבנת אותי כי אמרת שמייקל מתנהג כמו בריון. אני הייתי מעדיף פי אלף לצאת למלחמה עם צבא שמנצח את כל הקרבות שלו, בין אם מפוצצים אותי בטירונות או באימונים, כי העיקר שאני אצא מנצח מהקרב. ומייקל ניצח את כל הקרבות שלו מהרגע שהוא הגיע למלחמה של הגדולים. לברון מעצים את חבריו לקבוצה בזה שהוא מסדר להם זריקות חופשיות. מייקל היה קשוח באימונים, כדי שלשחקנים שלידו יהיה קל בקרב. איך שלא תסובב את זה, אני הייתי רוצה מנהיג שלוקח אותי לניצחון".

עם מי הייתם יוצאים לקרב? (Getty)
עם מי הייתם יוצאים לקרב? (Getty)

אם לברון היה משחק בשנות התשעים, הוא היה דומיננטי כמו היום?
סורוקה:
"לברון היה מג'יק ג'ונסון יותר פיזי עם משחק פוסט אפ, או סקוטי פיפן יותר חזק, יותר סקורר והרבה יותר מנהיג. צריך לזכור שהוא פריק אתלטי שמעולם לא ראו לפניו בליגה. הוא שחקן בגודל של מג'יק שרץ את המגרש במהירות של טים הארדוויי. אם נחזור לשנות התשעים, הוא יכול היה לקחת בפוסט את האקים אולג'ואן. לא בטוח שהקריירה שלו הייתה שורדת 17 שנים בהתחשב בחוקים ובפיזיות, ומצד שני גם הקריירה של מייקל לא שרדה 17 שנים. אני לא יודע אם לברון היה מייקל ג'ורדן בתקופה של מייקל ג'ורדן, אבל הוא היה לפחות מג'יק ג'ונסון בתקופה הזאת, ומג'יק - סיים עם חמש אליפויות.

עידו: "הוא לא יודע, אז אני כן יודע. אם מייקל ג'ורדן היה משחק בתקופה של לברון ג'יימס, הוא היה יותר ממייקל ג'ורדן של שנות התשעים. הוא היה קולע בממוצע 45 נקודות וזורק הרבה יותר מחוץ לקשת. אם לברון היה משחק בשנות התשעים הוא עדיין היה אחד הגדולים, רק בגלל הדברים שאמרת - מג'יק ג'ונסון יותר גדול, יותר פיזי יותר מפחיד. אבל, מייקל עדיין היה יותר טוב ממנו בשנות התשעים. עוד עניין הוא שמייקל שיחק ב'קונפרנס' החזק בליגה נגד השחקנים המובילים בליגה, בעוד שלברון שיחק בחלש יותר, עד לפני שתי עונות כשעבר למערב. מהבחינה הזו, שוב, מייקל מנצח. תן לי שמות של יריבים גדולים שהיו ללברון במזרח בכל השנים שלו שם".

סורוקה: "קווין גארנט, פול פירס, פול ג'ורג' בשיאו, קייל לאורי. הרבה שחקנים בחרו לא ללכת למזרח כדי לא להתמודד נגד לברון".

ולסיום, מי היה מנצח באחד על אחד?
סורוקה: "אין שחקן שבנוי יותר טוב מלברון ג'יימס כדי להתגבר ולשמור על מייקל ג'ורדן. לדעתי מייקל אמר פעם שהיה לו הכי קשה באימונים נגד סקוטי פיפן. אז לברון בשיאו, לדעתי לפחות, שומר לא פחות טוב מפיפן. לברון גם עשה את זה כשלא היה לצדו סקוטי פיפן. כלומר, הוא גם היה צריך להיות השחקן המוביל בהגנה ולא היה לו שותף ברמה הזאת מבחינה הגנתית. באחד על אחד, ללברון יש סיכוי לנצח את מייקל, מה שאני לא יכול להגיד כמעט על אף שחקן אחד, אולי פרט לקובי בראיינט".

עידו: "אי אפשר לנצח את מייקל ג'ורדן באחד על אחד, תתקדם".

אחרי ששמעתם את הטיעונים של עידו וסורוקה, עכשיו הגיע הזמן שלכם לקבוע. מי הכי גדול בכל הזמנים, ואיך הקרב הזה ייראה אחרי שלברון יפרוש? ענו בסקרים>>>

 

הדפס