"לא רוצה להישמע מפונק, אבל אני מתגעגע לישראל"

אחרי הפסקה של עונה אחת, שוב יש נציג ישראלי ב-NBA, ואחד שהגיע לשם מהדלת הקדמית. אחרי שנבחר במקום ה-9 בדראפט על ידי וושינגטון, דני אבדיה יעשה את הצעדים הרשמיים הראשונים שלו בליגה הטובה בעולם בלילה בין רביעי לחמישי, כאשר יתארח אצל פילדלפיה. רגע לפני, הוא סיפר על ההרפתקה החדשה שלו בראיון בלעדי ל"מגרש פתוח".

דני, איך זה לשחק בליגה הטובה בעולם?
"זה חלום שמתגשם. עבדתי קשה בשביל להגיע לפה. זה היה רחוק עד יום הדראפט. אני יכול להגיד בכנות שהיו לי קצת חששות. לא קל להגיע למקום שאתה לא מכיר, תרבות שונה לגמרי של כדורסל, שחקנים שראית בטלויזיה ועכשיו אתה רואה אותם במציאות, אז לוקח קצת זמן להסתגל, עד שאתה מוצא דירה ואוטו, אבל בסופו של דבר אני משחק כדורסל ועושה מה שאני אוהב ובליגה הכי טובה שאפשר להגיע אליה, אז מבחינתי רק שימשיך ככה".

מה מד הלחץ/התרגשות?
"למזלי, זה לא יהיה משחק ה-NBA הראשון שלי. את השוק של המשחק הראשון כבר עברתי. אני פשוט שמח שכולם מאחורי. מבחינתי הדבר הכי טוב שיכול לקרות זה שהעם שלנו מאחורי ותומך בי ואני אנסה לייצג כמה שיותר בכבוד, אבל צריך להיות גם סבלניים. יכולים להיות משחקים יותר טובים, פחות טובים, זו עונה ארוכה מאוד. זו השנה הראשונה שלי, זה תהליך שלוקח זמן, אבל בסופו של דבר אני מקווה שנוכל להגיע לתוצאות טובות".

ספר על החיבור שלך עם ווסטברוק וביל
"החיבור שלי איתם טוב. הם נותנים לי קצת דברים לעשות פה ושם, קצת מטלות ל"בחור החדש", מחויבויות של רוקי. בסופו של דבר על המגרש הם הכי מפרגנים לי בעולם ורוצים לעזור לי ולראות שאני מתקדם. הם מאוד תחרותיים, משהו שלי מאוד חשוב. בסופו של דבר זה לא רק שניהם, כל הקבוצה מתייחסת אליי מדהים, ואני חושב שאנחנו יכולים להגיע לדברים יפים ביחד".

מה נתנו לך לעשות בתור רוקי?
"יותר לקנות דברים לטיסה בשביל החבר'ה, לטרטר אותי לקנות דברים, אבל אני עושה את זה באהבה, זה חלק מהמטלות כמו שכל אחד עבר בליגה. חוץ מזה עוד לא נתקלתי במשהו יוצא דופן או חריג. ראסל נתן לי רשימת חטיפים שהוא רוצה למטוס. לא הכי קל להשיג אותם, אבל הצלחתי. חוץ מזה, באמת מתייחסים אליי מדהים".

איך לחיות עם לחץ של ציפיות, עוד לפני שהתחילה העונה
"תמיד היו ציפיות. זו לא הפעם הראשונה, שאני נתקל במשהו עם הרבה ציפיות. חוויתי את זה בעבר. זה חלק מהמקצוע בסופו של דבר. אין לי איך להתחמק מזה. אני אוהב לחץ, אני אוהב שאנשים מאחורי ותומכים בי, גם אם לא יהיה לי משחק טוב, יכול להיות שזה יקרה. אני מקווה שלא. אני יודע שלא משנה מה, אנשים שאוהבים אותי תמיד שם בשבילי ותומכים בי ותמיד רוצים שאני אצליח, אז מבחינתי אין לחץ. פשוט לצאת למגרש, לשחק את המשחק שלך וליהנות".

אתה מעדיף לפתוח בחמישייה או לעלות בהתחלה מהספסל?
"מבחינתי, איפה שאני אוכל להראות את דני, לנצח משחקים, להיות חלק מהקבוצה ולעזור לקבוצה, לא משנה באיזה דרך, אני אעשה את זה. עשיתי את זה גם במכבי ת"א ואני אעשה את זה גם בוושינגטון. אני יודע להתמודד עם כל הסיטואציות האפשריות. אני מוכן להכל, אבל אין לי משהו שאני מעדיף".

מה השאיפות שלך מעצמך בעונה הזו?
"להיות יציב, בעיקר משחק שלי ולהיות סבלני. אני עובד קשה, זו עונה ארוכה. אף פעם אתה לא יודע מה יכול לקרות. אני מקווה רק לטוב ואני אופטימי. ליהנות מכל רגע ולהשתפר כל יום".

זה חתיכת אתגר להגיע בגיל 19 כזר למקום חדש
"זה אתגר כי אתה הופך להיות מישהו עצמאי שצריך לדאוג לכל החשבונות שלו, שצריך לבחור בית, שצריך לבחור אוטו, שצריך לדאוג למשפחה. זה לא קל. יש לך הרבה דברים על הראש גם מחוץ לכדורסל, אבל בגלל זה הרכבתי את המעטפת שעוטפת אותי, שזה הסוכנים שלו, שזה מתן (סימנטוב) שהיה פה, שזה וליקו (פרוביץ') שזו אמא שלי שאיתי. כולם פה בשביל לגרום לי להיות רגוע על המגרש. שאני לא אצטרך לחשוב על דברים אחרים. הם עוזרים לי עם כל הדברים האלה ולהתאקלם. חוץ מזה, וושינגטון קצת חסרת חיים כרגע בגלל הקורונה, אבל אני מקווה שתיגמר הקורונה, נחזור לשגרה וכולם יהיו בריאים ואז יהיו פה יותר דברים לעשות".

השארת גם חברה בארץ
"קשה, אבל ה-NBA, יאמר לזכותם, עוזרים עם ענייני הוויזה".

יש געגועים לכל מיני דברים קטנים בארץ שחסרים לישראל?
"אני לא רוצה להישמע מפונק, אבל חד משמעית כן. אני בנאדם שנורא אוהב את הבית, היה לי טוב בבית. אני אדם שנורא אוהב את החברים שלו, את הסביבה שלו, את השפה. היה לי נורא נוח.  הייתי באזור מאוד נוח. שיחקתי בקבוצה שאני אוהב, עם הקהל שאני אוהב. פתאום לעזוב את הכל ולהתחיל את כל הדרך הזו מחדש ולבנות את עצמך בלי להכיר זה באמת קשה. נגיד, היה לך משחק רע, אתה יושב יום למחרת עם חברים בבוקר ושותה קפה ושוכח מהמשחק שהיה לך. אין לי את זה. המח שלי צריך להתמודד עם זה לבד. אין מה לעשות, זה קשה, אבל זה יחזק אותי עוד יותר ואני מקווה שכשכל הקורונה תיגמר, הם יוכלו לבוא ולבקר אותי. בטח שאני מתגעגע".

צריך קואצ'ר כדי להתמודד עם הסיטואציה החדשה הזו
"אני אוהב להיות הקואוצ'ר של עצמי. אני מכיר את המח שלי הכי טוב. התמודדתי עם קשיים בעבר ואני לפעמים צריך את הזמן הזה להיות לבד ולהרגיע את עצמי ולפעמים אולי לראות איזה סרטון ממשחק שאהבתי שלי או לעבור בגלריה על סרטונים שהייתי עם חברים שלי בישראל שבאמת עוזר לי למוטיבציה. חוץ מזה, אני בנאדם חזק אני חושב אז אני אסתדר".

יש דברים שהפתיעו אותך במקום החדש שאתה נמצא בו?
"אני יכול לגלות לכם שאני מתאמן מ-08:30 בבוקר עד 15:00. כמו יום לימודים. מחזיר אותי לתיכון. קשוח. יש הרבה טיסות, אבל מה שהפתיע אותי לטובה אלה התנאים. דואגים לך ונותנים לך טיפולים ותזונאי... באמת כל מה שאתה צריך כדי להיות הכי טוב על המגרש. לאט לאט מתבגרים וצריך לדעת לדאוג לגוף שלך. זה נותן לי הרבה מוטיבציה להמשיך לשחק בצורה הכי טובה שאני יכול".