אייזיאה תומאס: "לברון ג'יימס כבר מעל מייקל ג'ורדן"

סוף שבוע האול סטאר, שבא עלינו לטובה, מפגיש אותנו שוב עם המונח "אגדות". על המגרש, שיחקו אגדות ההווה - ולרגל המשחק החגיגי, מתקבצות גם אגדות העבר, שמקבלות הזדמנות לזרוח מחדש.

אגדה כזו היא אייזיאה תומאס, מי שבמשך 13 שנה שימש כרכז המיתולוגי של הדטרויט פיסטונס, עימה גם זכה בשתי אליפויות זכורות היטב - אליפויות ה"באד בויז", של הקבוצה שנאבקה בלייקרס ובסלטיקס הגדולות של שנות השמונים, ובמי שיהיה הכוכב הגדול של שנות התשעים: מייקל ג'ורדן. עכשיו, כשהוא בן 59 ומשמש בעיקר כפרשן, התראיין תומאס לערוץ הספורט - והתייחס להשוואות בין אז להיום, על "הריקוד האחרון" והיחסים עם MJ, על לברון ג'יימס ודני אבדיה, ואפילו על הביקור שלו, לפני 33 שנה, בישראל.

"ביליתי זמן רב בישראל", הוא גילה, "אני חושב שזה היה ב-1987. ביקרתי בכותל המערבי, ואני מניח שאתה לא אמור לגלות מה היתה המשאלה שביקשת בפתק - אבל באותה הזדמנות ביקשתי שנזכה באליפות ה-NBA. ואני זוכר שבסוף משאלתי התגשמה. אני שמח שהעליתי את ה-NBA ואת דטרויט על המפה, אבל היתה לנו גם התערבות אלוהית..."

איך אתה רואה את הליגה של היום? אתה מתגעגע לפעם?
"חסרה לי התחרותיות בהגנה. אני מתגעגע קצת לימים של פעם. הליגה היום היא עם נטייה כל כך התקפית. אבל מה שאני אוהב כל כך לגבי ספורט וה-NBA, זו התחרותיות הטהורה. לעשות דברים נפלאים מול מגן מצוין, הופך את זה למשהו יוצא דופן. והעובדה היא שההגנה הפכה להיות יותר רדודה, ולמעשה יצאה מהמשחק. התרגלנו לראות תצוגות התקפיות גדולות, פשוט כי אין הגנה".

האם מישהו בליגה מזכיר לך את עצמך?
"יש הרבה שחקנים שממש אוהבים את המשחק, משחקים המון שמחה והתלהבות, אבל גם מאוד תחרותיות - סטף קרי, קיירי אירווינג, הם כאלה. הם רוצים לנצח וזה בסדר. הם שניים מהגארדים שאני הכי אוהב לראות משחקים. כל פעם כשהם משחקים אני מנסה לצפות, כי הם משלבים את השמחה והתחרות".

מי "הילדים הרעים" של היום? אם יש כזה דבר?
"זו שאלה טובה.. הם כולם בפוטבול (מחייך). לא יכול לחשוב על קבוצה כלשהי".

נפגעת מ"הריקוד האחרון"? האם באמת אכפת לך?
"הייתי מופתע, באמת. הייתי נרגש לראות את הסדרה, כי הייתי מעוניין לראות איך היתה העבודה הפנימית של שיקגו בולס. רק אז אתה מבין כמה מחלוקות, ועם כמה דרמה הם היו צריכם להתמודד".

"למשל, מערכת היחסים עם ג'רי קראוס. לי היתה הערכה גדולה כלפי קראוס.. מבחינתי יש את ג'רי ווסט, את רד אורבך, את ג'ק מקלוסקי, ואותו. אלו היו הבחורים ששלטו אז. לראות שלבולס היתה מערכת יחסים לא טובה עם מישהו כזה, זה היה מעניין.

"לגבי ג'ורדן? שוב, הופתעתי. לא חשבתי שיש לו כאלה רגשות קשים כלפיי. מבחינתי שיחקנו, התחרינו, והלכתי הביתה. אני מניח שהוא לקח את זה טיפה רחוק יותר".

אם לברון ג'יימס לוקח עוד אליפות, האם לדעתך זה ישים אותו מעל ג'ורדן?
"הוא כבר שם. מעולם לא ראיתי שחקן כדורסל שלם יותר במהלך חיי. קארים עבדול ג'אבר היה השחקן הכי דומיננטי ששיחקתי מולו, בתקופה שלנו. גם בתיכון, גם במכללות וגם ב-NBA, זו אחת הקריירות הטובות אי פעם".

"אבל מה שלברון ג'יימס עשה מבחינת קליעה, ריבאונדים ואסיסטים... הוא בפסגה של כל קטגוריה. אף שחקן בהיסטוריה של המשחק, לא שלט בכל הקטגוריות. לשלוט בשלוש או ארבע קטגוריות שונות, זה מעיד על השלמות שלו כשחקן, ומה שהוא עשה מחוץ למגרש, מבחינת הדיבור על חוסר צדק גזעי באמריקה.. הוא היה פנומנלי".

האם יצא לך לצפות בדני אבדיה? מה דעתך עליו?
"אני חושב שהוא יהיה שחקן טוב. כל פעם שהוא על המגרש עם ווסטברוק וביל, אתה יכול לראות שנוצרת קצת כימיה בין השלושה האלו. בעוד שנה או שנתיים הוא יהיה אחד השחקנים שיפרצו ב-NBA. לוקח כשנה להסתובב, לקלוט את הסביבה שלך, להבין לאן אתה טס, נגד מי אתה משחק?  אבל בדרך כלל אחרי השנה הראשונה, שחקנים עושים קפיצה גדולה בשנה השניה או השלישית  ואני חושב שהוא יהיה אחד השחקנים האלו".