הניסוי עבד בהצלחה: כך הפליי-אין שדרג את ה-NBA

לפני קצת יותר משנתיים, ב-14 במאי 2019, דירקטוריון מנהלת ליגת העל בכדורסל ביטל רשמית את הפיינל פור וחזר לסדרות עד הגמר. רובנו שמחנו מהבשורה שבהחלט עשתה צדק, אבל אם נהיה כנים, משהו קטן בנו גם יתגעגע לפיינל פור. לדרמה, למתח ולידיעה שלשתי הטוענות לכתר אין דרך חזרה.  

בליגת ה-NBA לעומת זאת פוגשים את סערת הרגשות הזאת לעיתים רחוקות רק כשהמילה "משחק" והספרה "7" מתחברות, מה שיצר לנו בעבר את המשפט המפורסם: "גיים 7, צמד המילים היפה בספורט". המסקנה היא שליגה שמשלבת בתוכה סדרות וכמה שיותר משחקי הכרעה היא הליגה האולטימטיבית, והשנה נקבל הוכחה לכך בזכות אחד השינויים המבורכים שנעשו ב-NBA - טורניר הפליי-אין.

• 21:00 ב-5SPORT: אולפן NBA מיוחד לקראת משחקי הפליי-אין

במשרדים של הקומישינר אדם סילבר הבינו שהקהל רוצה עוד ועוד משחקים של "להיות או לחדול", כאלה שהפסד יעלה לשני הצדדים בעונה שלמה, ועד השנה הנוכחית - אף אחד לא יכול היה להבטיח אותם. החל מהלילה (בין שלישי לרביעי) ועד שבת בבוקר נקבל שישה משחקים במסגרת הפליי-אין, ביניהם ארבעה על כל הקופה.

לפני שנמשיך לדבר על הטורניר החדש והשפעותיו השונות, נתמקד במה שכולנו הולכים לחוות בימים הקרובים: ה'הייפ' סביב הפלייאוף יהיה גבוה מתמיד. במקום להיכנס למאני טיים אחרי כמה משחקים חסרי חשיבות בעונה הסדירה, ניכנס אליו לאחר שישה קרבות מרתקים. וכך, עוד לפני שהכדור הראשון של הפלייאוף יעלה לאוויר, מספר ה"משחקי 7" שהתרגלנו לראות כל קיץ (2.7 בממוצע ב-20 שנה האחרונות) יגדיל את עצמו פי כמה.

גראנד פינאלה
בשבועות האחרונים היינו עדים לפוטו-פיניש שלא נראה כמותו ב-NBA. סיום העונה הסדירה, שידוע כתקופה הכי משעממת של השנה בה הראש של מרב הקבוצות בפלייאוף/בלוטרי, הפך ללא פחות ממרתק. סוף כל סוף הליגה הטובה בעולם סיפקה לצופה את הדבר הכי בסיסי שהוא רוצה לראות - תחרות.

עד ההדחה של טורונטו ב-10 במאי, שישה ימים בלבד לפני הפינאלה, ל-24 מתוך 30 הקבוצות (!) היה על מה לשחק. במקום לסמן עוד יום בטבלת ייאוש שלנו עד שהפלייאוף יגיע, פתחנו כל בוקר עם ניתוח תמונת המצב במזרח ובמערב, ובמקום לאגור שעות שינה לדבר האמיתי, השתמשנו בהם מוקדם מהצפוי כדי לצפות במשחקים המכריעים, והיו לא מעט כאלה שהזכירו אווירה של גיים 7. מאינדיאנה - וושינגטון, דרך גולדן סטייט - פיניקס ועד לייקרס - ניקס.

בואו נחזור ל-6 באפריל. וושינגטון הפסידה לטורונטו מסל משוגע של גארי טרנט ג'וניור על הבאזר וירדה למאזן 32:17. היא הייתה במקום ה-13 במזרח במרחק חצי משחק מהמקום ה-14, שלושה משחקים מהמקום האחרון ושבעה משחקים מבוסטון השמינית.

אוהדי (ופרשני) הוויזארדס קראו לקבוצה לצאת למסע טנקינג מפואר במטרה להנחית את קייד קנינגהאם, אבל היא המשיכה להילחם. האם היא עדיין הייתה נלחמת לולא הפליי-אין? לא נדע לעולם, אך כן נדע שבזכות הפליי-אין היא ראתה את האור שגרם לה להאמין, ואנחנו ראינו את אחד המהפכים הגדולים מקבוצה תוך כדי עונה. הוויזארדס כלל לא חשבו על המקום שמיני של בוסטון שנראה רחוק, כי המרחק משיקגו העשירית עמד על ארבעה משחקים בלבד, והודות להפרש הקטן הזה שעשה את ההבדל, הלילה הקבוצה מהבירה תוכל לגנוב מהסלטיקס אפילו את המקום השביעי.

לברון VS קרי
בסיומו של קרב תלת ראשי בין דאלאס, פורטלנד ולוס אנג'לס לייקרס, במהלכו כל משחק היה "מאסט ווין" עבור השלושה (לא היה קורה אלמלא הפליי-אין), האלופה סיימה במקום השביעי וכולנו קיבלנו את הדייט שחיכינו לו, בין לברון ג'יימס לסטף קרי. ובתפקיד המלצר שמגיש את הבקבוק שמפניה - אדם סילבר.

"אל תופתעו אם המשחק בין הלייקרס לגולדן סטייט יהיה המשחק עם הרייטינג הגבוה ביותר בפוסט סיזן", נכתב השבוע באתר "SB Nation", ואפשר להבין את האמירה הזו. שני הכוכבים הכי גדולים של הענף בעשור האחרון נפגשים ראש בראש למשחק אחד מכריע ושווה ערך עבור שניהם. בפעם האחרונה שזה קרה, לברון חסם את אנדרה איגודלה...  

LeBron and Steph in the play-in game 🍿

CAN’T WAIT. pic.twitter.com/wEQd1fWgxK

— Bleacher Report (@BleacherReport) May 17, 2021

יש מקום לכולם
חוץ מהסופרסטארים שכבר רגילים לטלוויזיה הארצית ולמעמדים הכי גדולים, הפליי-אין נותן במה גם לכוכבים העולים. אחד המשחקים הזכורים מהבועה בעונה שעברה היה הניצחון 122:126 של פורטלנד על ממפיס בפליי-אין. כל העיניים היו על הפרקט בפלורידה, ג'ה מוראנט הראה שהוא לא מפחד מאור הזרקורים כשקלע 35 נקודות, וכל עולם הכדורסל התרגש ביחד עם הסנטר יוסוף נורקיץ' שהתבשר כשעה לפני המשחק שסבתו הלכה לעולמה, אך בכל זאת עלה לשחק וסיים עם 22 נקודות ו-21 ריבאונדים. ככל שהמשחק מכריע יותר, ככה הסיפורים הנלווים אליו עוצמתיים יותר.

מוראנט ישתתף גם השנה בפליי-אין, בתקווה להעפיל לראשונה לפלייאוף, ובצד המזרחי נקבל את לאמלו בול שינסה להפעיל את קסמיו גם במשחק הכי גדול בקריירה שלו עד כה. מלבד הכישרונות הנוצצים שזוכים לעלות על הבמה במרכזית הודות לטורניר, המשחקים הללו הם בדיוק מסוג המשחקים שמולידים גיבורים לא צפויים, וזה כל מה שחובב ספורט יכול לבקש.

רק שלוש מתוך שמונה הקבוצות בפליי-אין מחזיקות במאזן חיובי (שלושתן במערב). הנתון הזה צריך להדהד בראשן של הקבוצות בעונה הבאה, כי הוא מלמד שהכרטיסים לטורניר בהחלט בהישג יד. השוויוניות הזו ממגרת עד כמה שניתן את תופעת הטנקינג האיומה, מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה.

יותר הווה, פחות עתיד
השינוי שה-NBA עשתה בלוטרי (לשלוש הקבוצות עם המאזן הנמוך ביותר יש סיכוי זהה לבחור במקום הראשון בדראפט) + טורניר הפליי-אין, גורמים לקבוצות לחשוב פעמיים לפני שהן מוציאות את הטנקים. ברגע שקל יותר להגיע לפלייאוף, או לפחות לפליי-אין, עוד ועוד קבוצות מנסות להעפיל ואז הרעיון מאחורי הדראפט האמריקאי מגשים את ייעודו: המפסידים יבחרו גבוה, ולא המפסידים בכוונה.

אם נוציא מהמשוואה את מינסוטה שחוותה פציעות וניצחה משחקים לקראת סיום העונה (דווקא כשהייתה צריכה להפסיד כדי לשמור את הבחירה שלה בדראפט הקרוב), ואת קליבלנד שהפסידה בעיקר בגלל שהיא לא טובה בכדורסל, רק ארבע קבוצות ביצעו 'טנקינג' אמיתי: יוסטון, אוקלהומה סיטי, אורלנדו ודטרויט. זה מספר שלפחות בינתיים גם אנחנו וגם סילבר נחיה איתו.

לא הכל ורוד 
"צריך לפטר את מי שהמציא את החרא הזה", אמר לברון ג'יימס על הפליי-אין. גם בדאלאס כשההפסדים נערמו מארק קיובן ולוקה דונצ'יץ' התנגדו לרעיון, ואפשר להבין את כולם. אפשר להבין אותם כי הפליי-אין הוא מכה לקבוצות שבמקומות 7-8 שפתאום יכולות לאבד עונה שלמה בגלל שני הפסדים רצופים. הוא גם בעייתי לקבוצות שבמקומות 1-2 שמקבלות פחות זמן להתכונן ליריבות, ולפצועים, ולמבודדים ולכל מי שמתקשה להתגבר על הרגלים ישנים.

מתוך 426 המקרים בהם קבוצה הייתה בפיגור 2:0 בסדרת פלייאוף, היא עלתה לשלב הבא 27 פעמים (6.3%), כך שאם אחת הקבוצות במקום 7-8 תודח ותתלונן, כדאי להזכיר לה שבמידה והיא הייתה מעפילה לפלייאוף ונקלעת לפיגור 2:0 מול המדורגת 1 או 2, הסיכויים היו לרעתה וכנראה פשוט לא הגיע לה להיות שם.

בסופו של דבר, כמו תמיד, למטבע שני צדדים. כל החסרונות קבילים, אבל אם נסתכל על התמונה הרחבה ועל השינויים שהיו דרושים בליגה הזאת - נמצא יותר יתרונות, וכשהפליי-אין ייצא לדרך עם לברון, קרי, ראסל ווסטברוק, ג'ייסון טייטום, לאמלו, דומנטאס סאבוניס, מוראנט, דמאר דרוזן והמון לחץ מהיציעים, נשכח מהכל ונגיד תודה לאדם סילבר.

לברון: צריך לפטר את מי שהמציא את הפליי-אין.

אדם סילבר: pic.twitter.com/Wa7nwdMFi0

— Roei Oazana (@RoeiOazana) May 18, 2021