טעם של פעם: הזריקה מחצי מרחק חזרה לאופנה

דווקא בעידן בו כולם יורים שלשות, הקליעה מה"מיד ריינג'" הפכה לקטלנית מאי פעם. המספרים מאחורי הסגנון שהתחדש העונה, החשיבות שלו לקבוצת אליפות וההשפעה שלו על דור העתיד

יואב מודעי
יואב מודעי  21.06.21 - 14:03

תגיות: NBA

תחילת כתבה

24 מתוך 30 הקבוצות ב-NBA קבעו שיא מועדון בשנתיים האחרונות, כאשר גם שיא כל הזמנים בליגה נרשם העונה. באיזו קטגוריה? ובכן, עם קצת מחשבה אתם תצליחו לענות על השאלה הזאת בעצמכם, אפילו אם לא עקבתם באדיקות אחרי כל הנתונים של האמריקאים. התשובה הפופולרית ביותר, יש להניח, תהיה שלשות, כי כל חובב כדורסל יודע שהענף שלנו לקח צעד קדימה בכל הנוגע לקליעה, או יותר נכון - כמה צעדים אחורה. וזאת גם התשובה הנכונה.

חוץ מקליבלנד, דנבר, בוסטון, אורלנדו, דטרויט ואוקלהומה סיטי, כל קבוצה וקבוצה ב-NBA שברה בשנתיים האחרונות את שיא המועדון שלה במספר שלשות במשחק בודד. חמש מתוך שש הפעמים היחידות שקבוצה צלפה 27+ שלשות במשחק, הגיעו העונה, כולל הצגת הקליעה הגדולה בהיסטוריה עליה רשומה מילווקי עם 29 שלשות. אם נסתכל על המספרים של המגמה, נראה שבכל שנה מ-2011/12 ועד העונה מספר הזריקות מחוץ לקשת עלה באופן הדרגתי (מ-18.4 לפני תשע שנים ל-34.6 השנה).

לצערם של חובבי הענף, או לפחות חלק נכבד מהם, עושה רושם שהגרף לא ירד בעתיד הקרוב. הרי זה לא סוד שהיום כל ילד לומד איך להשליך משלוש במתפרצת רק כדי להיות כמו סטף קרי (ה"בי לייק מייק" של ימינו), וזריקות שפעם היו שולחות אותך לספסל היום נכנסות באחוזים מדהימים. אבל דווקא כשחשבנו שאנחנו מתחילים לאבד את הזהות של הכדורסל הטהור, פלייאוף 2021 החזיר עטרה ליושנה.

אחד הסיפורים היפים שהוליד הפלייאוף הנוכחי הוא שובו של המיד ריינג׳. החצי מרחק, הזריקה הכי מפורסמת בכדורסל שמזוהה עם הגדול מכולם, מוכיחה לנו שהיא עדיין כאן, למרות מהפכת האנליטיקס שניסתה להוציא אותה מהמשחק שלנו. לפני שנתמקד בחזרה של הזריקה לאופנה ובחשיבות שלה לקבוצות שרוצות ללכת עד הסוף, תעשו לעצמכם טוב בלב ותקדישו כמה רגעים לסרטון שלפניכם.  

הסרטון שעכשיו ראיתם הוא היסטורי, הוא לא מתחבר בשום צורה לעידן הכדורסל של היום והוא הבסיס לכל מה שנכתב והולך להיכתב כאן. במשחק מספר 4 בחצי גמר המערב בו פיניקס השלימה 0:4 על דנבר, כריס פול קלע שמונה סלים רצופים ללא החטאה מחצי מרחק בתוך 10 דקות של כדורסל. את המשחק הוא סיים עם 37 נקודות ב-74% מהשדה והפך לשחקן השני ב-20 שנה האחרונות אחרי לברון ג'יימס שקלע 6 סלים מחצי מרחק ברבע אחד בפלייאוף. בנוסף, הוא קבע שיא קריירה של 10 סלים מחצי מרחק במשחק אחד.

פול, ביחד עם כל פיניקס (שמשחקת את הכדורסל הכי יפה בליגה), מזכירים לנו כמה קטלנית יכולה להיות הזריקה הזאת. הסאנס קלעו בעונה הסדירה ב-47.4% מחצי מרחק, האחוז הכי גבוה לקבוצה מהטווח הזה מאז עונת 1996-1997, אז שארלוט ובוסטון קלעו באחוזים טובים יותר. במשחק 1 מול הקליפרס, בוקר התחפש לפול ששהה בבידוד וחיסל את החבורה מ-LA מחצי מרחק (כמו בהצגה של פול בדנבר, רוב הסלים הגיעו ברבע השלישי). קחו עוד נתון על ההשפעה האדירה של CP3: בעונה שעברה, איך לא, הייתה זו אוקלהומה סיטי שהובילה את הליגה באחוזים מחצי מרחק.

אבל על השינוי המגמתי הזה לא חתומים רק פיניקס וה'פוינט גאד'. בפלייאוף הנוכחי אנחנו רואים אחוזים בלתי נתפסים מחצי מרחק, שמעידים על כך שהמיד ריינג' לא רק חזר לאופנה - הוא גם יעיל מתמיד. את ה-47.4% של הסאנס אתם זוכרים, כן? אז בפלייאוף הנוכחי יש שלוש קבוצות שקולעות ב-50% ומעלה ופיניקס לא אחת מהן. ברוקלין ראשונה (תודה לקווין דוראנט וקיירי ארווינג) עם 51.5%, ממפיס שנייה עם 51.2% ולוס אנג'לס קליפרס שלישית (תודה לקוואי לנארד ופול ג'ורג') עם 50.3%.

הקבוצה האחרונה שקלעה ב-51.5% ומעלה מחצי מרחק בפלייאוף הייתה מיאמי של 2000/01, והממוצע של המובילה בקטגוריה הזו ב-20 שנה האחרונות עומד על 45% לערך. ואפילו ה-MVP של העונה הצטרף לטרנד. ניקולה יוקיץ' עמד בעונה הסדירה על 51.5% מחצי מרחק (121 מ-235), האחוז הכי גבוה ל-MVP מאז 1996/97, שזו העונה בה מתחיל המעקב באתר הרשמי של הליגה. בשורה התחתונה, העונה בכלל ובפלייאוף בפרט אנחנו חוזים במהפכה של ממש, ובמילותיהם של אייזאה תומאס וג'מאל קרופורד: "ניסו להוציא את החצי מרחק מהמשחק ולשכנע אתכם שזו זריקה רעה, אבל היא מנצחת משחקים. רק כדורסלנים אמיתיים יבינו את זה".

סן אנטוניו הייתה הקבוצה שלקחה הכי הרבה זריקות העונה מחצי מרחק עם 18.1, אבל אם זה היה המספר שלה לפני עשור בדיוק, היא הייתה מדורגת במקום ה-30 והאחרון בליגה. בעוד שהיעילות עלתה, כפי שראינו קודם, מספר הזריקות מהטווח הזה הולך ומצטמצם. ויש קשר ישיר בין שתי המגמות.

ככל שיותר ויותר קבוצות זורקות מבחוץ, מספר הזריקות מחצי מרחק כמובן יורד וההגנות נצמדות לקשת השלוש ומביאות פחות עזרה. הדבר מאפשר לשחקנים לקבל יותר מבטים פנויים מאיזור העונשין וכך האחוזים עולים. וברגע שהאחוזים מחצי מרחק עולים - ההגנות מצופפות וההתקפה מקבלת יותר זריקות חופשיות משלוש.

נכון להיום מאמנים "חיים" עם הזריקות מחצי מרחק, מה שמקנה יתרון ענק לכל אלו שעבדו שעות נוספות על האלמנט הזה במשחק שלהם. אחד מאותם שחקנים הוא כוכב מילווקי קריס מידלטון, שבילדותו היה מעריץ של קובי בראיינט והיום הוא אחד הקלעים הטובים בעולם מחצי מרחק: "רוב ההתקפות בכדורסל של היום מסתיימות עם שלשה או 'לייאפ', והשומרים יוצאים החוצה לקלעים כדי שתיכנס לקשת השלוש. ההגנה מצפה ממך ללכת עד הסוף אז אם אתה יכול לעצור במקום לקליעה מחצי מרחק - אתה כנראה תמיד תהיה פנוי. אסור לך להגיד לעצמך 'אני רק לוקח שלשות או לייאפים'". כמה יפה שהסל הכי מכריע של פלייאוף 2021, הוא של מידלטון מחצי מרחק (40 שניות לסיום משחק 7 בברוקלין).

בכל אופן, מי שכן האמין במדיניות השלשות או לייאפים בכל מחיר היה דריל מורי, הבוס הגדול ביוסטון עד העונה הנוכחית. לכל אורך שמונה העונות של ג'יימס הארדן ברוקטס (2012/13 עד 2020), האדומים מטקסס דורגו במקום האחרון בליגה בפער ענק בזריקות מחצי מרחק, כי מורי נטה ללכת בעקבות המחקרים המתקדמים שהטילו ספק ביעילות של הזריקה הישנה והטובה. יוסטון הפכה למכונה התקפית בעונה הסדירה, אבל בפלייאוף התקשתה הרבה יותר וסיימה ללא אליפות. למה? כי כדי לנצח ב'פוסט סיזן', לרוב, אתה צריך קליעה מחצי מרחק שלא תגביל אותך.

לפעמים, 2 זה יותר מ-3 (Getty)
לפעמים, 2 זה יותר מ-3 (Getty)

כל חובב כדורסל יודע שהפלייאוף הוא עולם אחר בהשוואה לעונה הסדירה. ההגנות מתחזקות, הקצב, האחוזים והסקור יורדים, וקבוצות צריכות שחקנים שיפצחו את החומה שממול באמצעות דרכים יצירתיות שמשאירות את השומרים ללא תשובות. הדרך הטובה מכולן היא הקליעה מחצי מרחק, שכל כך הייתה חסר ליוסטון של העשור האחרון. כשכן היה לה שחקן עם מיד ריינג' קטלני (כריס פול), היא הייתה רחוקה ניצחון אחד וטיפת מזל מגמר NBA.

מעונת 2015/16 עד 2019/20 לרוקטס היה מדד התקפי טוב יותר בעונה הסדירה מאשר בפלייאוף. בהשוואה לשאר הליגה, הם צנחו ב-4 מקומות לפחות בכל עונה וסטטיסטית הפכו מאחת הקבוצות ההתקפיות הטובות בעונה הסדירה לקבוצת התקפה ממוצעת ומטה בפלייאוף. במשחק 7 של גמר המערב ב-2018 נגד גולדן סטייט (פול נעדר), יוסטון החטיאה 27 זריקות רצופות משלוש ואיבדה יתרון 15 בדרך להדחה. כמה זריקות מחצי מרחק היא לקחה באותו משחק? שתיים. הווריירס, לשם השוואה, קלעו 9 מ-14 מחצי מרחק באותו משחק והשיגו את הכרטיס לגמר בדרך לעוד אליפות.

כשהעצבים מדברים, הלחץ עולה והצבע פקוק, כל קבוצה צריכה שחקנים שידעו לקחת את הכדור ללב ההגנה ולקלוע באחוזים גבוהים. בסדרת חצי גמר המזרח ב-2019, למשל, קוואי פתח בית ספר לחצי מרחק. הכוכב של טורונטו קלע בסדרה 26 סלי מיד ריינג' ב-60.5% (!), ביניהם אחד מפורסם במיוחד על הבאזר של משחק 7 ששלח את פילדלפיה הביתה. את אותו פלייאוף לנארד סיים עם הכי הרבה סלים מחצי מרחק (58 ב-49%), טבעת ו-MVP של סדרת הגמר.   

מאז 2008, כמעט כל אלופה הייתה גם אחת הקבוצות הטובות בליגה באחוזים מחצי מרחק בעונה הסדירה, והנה המספרים: 
2007/08: בוסטון מקום 3
2008/09: לייקרס מקום 6
2009/10: לייקרס מקום 6
2010/11: דאלאס מקום 1
2011/12: מיאמי מקום 8
2012/13: מיאמי מקום 4
2013/14: סן אנטוניו מקום 15
2014/15: גולדן סטייט מקום 6
2015/16: קליבלנד מקום 7
2016/17: גולדן סטייט מקום 1
2017/18: גולדן סטייט מקום 1
2018/19: טורונטו מקום 3
2019/20: לייקרס מקום 25

כמעט לכל אלופה היה 'קילר' מחצי מרחק (Getty)
כמעט לכל אלופה היה 'קילר' מחצי מרחק (Getty)

מעבר לכל הסלים מחצי מרחק שאנחנו רואים בפלייאוף הזה, יש עוד זריקה "ישנה" שהפכה ליעילה במיוחד בכדורסל המודרני - ה'פלואטר', שנובעת מעוד שינוי בסגנון המשחק. חוץ מהעלייה במספר השלשות, ב-NBA קיימת גם עלייה בתדירות החדירות שבעצם תופסות את המקום של ה'פוסט אפ'. מאז 2013/14 מהלכי הפוסט אפ התקזזו בחצי בעוד ששיעור החדירות עלה ב-31.1%. בשתי העונות האחרונות לגארדים היו יותר סלים בצבע מאשר לפורוורדים או סנטרים, דבר שלא קרה מעולם.

השחקנים הנמוכים מגיעים הרבה יותר לצבע, בין היתר כי כמעט כל גארד מהווה איום משלוש שמצריך את ההגנה לצאת אליו, ואלו שלא אוהבים את החצי מרחק מעדיפים להתקרב לטבעת. אם מגיעה עזרה הם שולחים 'האלי-הופ' לגבוה ואם לא ההתקפה מסתיימת בפלואטר. העונה ראינו עלייה של 22% במספר הפלואטרים בהשוואה לעונת 2013/14, והאחראיים לכך הם בעיקר החבר'ה הצעירים.

ששת השחקנים שהובילו את ה-NBA בפלואטרים למשחק העונה הם בני 22 ומטה (טריי יאנג, קולין סקסטון, ג'ה מוראנט, דאריוס גארלנד, לוקה דונצ'יץ' ועמנואל קוויקלי), מה שמוכיח לנו שהדור החדש מושפע מהתפיסה לגבי הזריקה מחצי מרחק. במובן הזה, ים מדר, שנחשב לקלעי נפלא מחצי מרחק, מביא משהו מרענן לשולחן שיותר מזכיר את טוני פארקר ופחות את שאר השחקנים הצעירים בגילו.

בין אם זה הפלואטר של יאנג שניצח לאטלנטה את המשחק הראשון בניו יורק, זה של מוראנט שהדיח את גולדן סטייט או החצי מרחק הבלתי נגמר של CP3 - מאחורי המסך יושב לו דור שלם שצופה בפלייאוף ומתחיל להבין שלמרות המהפכה והמחקרים - השלשות לא יוכלו להשתלט לנו על הכדורסל. כי כדורסל הוא לא מדע, הוא אמנות. ובשביל שהציור ייראה כמו שצריך, אתם יודעים, לא מומלץ לברוח מהצבע.