אפור בצבע: איך גמר 2021 התפתח לסדרה שה-NBA באמת היתה צריכה

עם שווקים קטנים, מועדונים נטולי מסורת של הצלחות ושחקנים שלא ממש מושכים רייטינג, הסדרה בין פיניקס למילווקי לא הבטיחה הרבה. עם צניעות, יסודות נכונים והמון רעב, גמר 2021 דווקא מוכיח שיש תקווה מעבר לחומות הציניות. ערן סורוקה על מעמד שמעיד על חוזקה של הליגה

ערן סורוקה
ערן סורוקה  17.07.21 - 17:00
תחילת כתבה

"אז מה המצב בסדרת הגמר ב-NBA?"
"2:2"
"ואיפה המשחק הבא?"
"בפיניקס"
"בפיניקס. פיניקס נגד…?"
"מילווקי".
"ומה עם קרי?"
"לא עלה לפלייאוף"
"אז אין שם תותחים בפיינלס?"

(שיחה אצל הספר, יום חמישי, 18:45)

1. "אין תותחים בפיינלס". בפעם הראשונה מזה 20 שנה, שני שחקנים קלעו 40 נקודות אחד נגד השני במשחק גמר. בפעם השלישית ב-50 שנים, שני חברים לקבוצה קלעו 40 נקודות לפחות באותה סדרת גמר. ההבדל הוא שהפעם לא מדובר במי שהאוהד הממוצע - לראייה, מיצג א', הספר המקסים שלי - מכיר כתותחים. יכול להיות שהוא שמע על אחד מהם פה ושם אבל הוא לא באמת מכיר אותם. אלה לא השמות שרוב האוהדים המזדמנים מכירים - סטף קרי, לברון ג'יימס, קווין דוראנט, קוואי לנארד. כמעט כל הכוכבים של סדרת גמר 2021 אינם שחקנים שנחשבים לטופ-5 בליגה.

וזה נהדר.

לפני שהיא התחילה, דובר רבות על סדרת גמר 2021 במונחים של אפרפרות, ברירת מחדל, כוכבית, עונה מוזרה של הישרדות שבה מי שנשאר בחתיכה אחת, ולאו דווקא מי שהיה הכי טוב, הגיע להתמודד על הפרס הגדול. בתסריט שבו כולם בריאים, יש מצב שבאמת לא היינו מקבלים גמר בין הסאנס לבאקס. אנשי השיווק של ה-NBA חלמו על לברון ודייויס נגד דוראנט, הארדן וקיירי למשל, כשגם קוואי ופול ג'ורג' נגד אמביד, בתור תוכנית ב', היה יכול לתפוס. בסוף אמנם קיבלנו את ה-MVP של השנתיים הקודמות נגד הקבוצה השנייה בטיבה בליגה העונה, אבל ממתי עונה סדירה אמורה להגיד לנו משהו על מה שקורה בפלייאוף?

מידלטון ובוקר. לא השמות הסטנדרטים לגמר (GETTY)
מידלטון ובוקר. לא השמות הסטנדרטים לגמר (GETTY)

אז כן, פיניקס ומילווקי כאן. לא השמות הכי נוצצים, בטח לא הכי מושכי רייטינג. אבל רגע, בואו נדבר על רייטינג. נכון שהמשחק האחרון של מייקל ג'ורדן ב-1998 משך בשיאו כמעט 36 מיליון צופים, בערך פי ארבעה מהמשחקים של הגמר הנוכחי ושיא כל הזמנים, אבל שוק הטלוויזיה כולו השתנה. הרבה יותר ערוצים, הרבה יותר שירותי סטרימינג, הרבה יותר אלטרנטיבות, קשב הרבה יותר קצר.

ברשתות החברתיות, בינתיים, נרשמו 55 מיליון צפיות וידאו למשחק 1 בערוצי המדיה הרשמיים של הליגה. בטוויטר, ביוטיוב, בטיקטוק, באינסטגרם. אנשים נכנסו כדי לראות את הסל ההוא של כריס פול או את הדאנק ההוא של אייטון. נאום המוטיבציה המקסים של המאמן מונטי וויליאמס לאייטון זכה ליותר מ-14 מיליון צפיות רק בפלטפורמות הרשמיות. היילייטס שהכילו את הגג של יאניס כבר עברו את שני המיליון רק בטוויטר ובפייסבוק, ב-14 השעות הראשונות שאחרי. אז יכול להיות שלפי הרייטינג הקלאסי ל-NBA יש סיבה לדאגה; מבחינתי, שיפתרו את זה מול זכייניות הטלוויזיה. הגמר הזה אולי לא הבטיח הרבה, אבל מקיים בענק.

2. המיקרופון לקהל. אחד החידושים היותר מרשימים - או מעצבנים - של הגמר, הוא הקלוז-אפים על האוהדים בשורות הראשונות אחרי מהלכים גדולים. הקורונה עדיין לא באמת נעלמה בארה"ב, אבל יריעות הענק שאיכלסו את היציעים בתחילת העונה קופלו לתוך מחסני הלוגיסטיקה, ועכשיו נמצאים איתנו בגמר לא רק אוהדים שלא היו שם בדצמבר 2020 - אלא אוהדים שלא היו במעמד הזה 28 או 47 שנים ובתכל'ס, בחלקם הגדול, כנראה לא היו בו מעולם. ולכן הכל מרגיש לנו יותר חי, יותר מוחשי, יותר נוגע.

האולמות מפוצצים, אבל זה מילא. ב"דיר דיסטריקט", איזור הקניות והמגורים שנבנה בסמוך לפייסרב פורום של הבאקס, מתקבצים מדי משחק בין 20 ל-25 אלף איש לצפות על מסכי ענק. בפיניקס נחטפו כל 15 אלף הכרטיסים למסיבת הצפייה באיצטדיון "צ'ייס פילד" שנערכה במשחק 4. בעידן של קבוצות הכוכבים וסוכני העל הציניים, אוהדי פיניקס ומילווקי אמורים לאבד תקווה לראות את אליליהם מניפים גביע במהלך חייהם. והנה הם כאן, ממש מולנו, צורחים במלוא גרון כשיאניס מתרומם לדאנק או סופרים לו את השניות כשהוא עומד על קו העונשין, ורחוקים רק שני ניצחונות מגביע לארי אובראיין.

- אז מי תיקח את הגמר, ערן?
- אין לי מושג. בעד מי אתה?
- בהתחלה רציתי פיניקס בגלל כריס פול, אבל אם יאניס מתחיל לבנות את המורשת שלו... בכל מקרה אהיה שמח, כל המנוולים הלכו

(שיחה עם המוכר בבורגריה, יום שישי, 14:50)

3. חטפו שוק. וזה לא ששתי הקבוצות, שאותם אוהדים מעודדים, לא הרוויחו את ההגעה לגמר הזה ביושר ובעמל רב. נכון שנעשו שם המון טעויות, בעשורים האחרונים ובשנים האחרונות בכלל, אבל בסופו של דבר כן התקבלו החלטות נכונות שהובילו אותן לצמרת.

התקבלו החלטות נכונות בפיניקס ובמילווקי (GETTY)
התקבלו החלטות נכונות בפיניקס ובמילווקי (GETTY)

הסאנס ויתרו בדראפט 2018 על שחקן של פעם בדור, כדי לבחור את הסנטר שדווין בוקר היה צריך לצדו, ולקחו הימור על שחקן בן 35 שהבעלים ששילם לו לפני שנתיים כינה "החוזה הגרוע ביותר בספורט", ושלימד את בוקר הנהדר איך לנצח. הבאקס קיבלו שחקן של פעם בדור, ודווקא אחרי הדחה מדכדכת, כשיש לו את ההזדמנות לאותת על עזיבה, עשו מהלכים שהצליחו לשכנע אותו להישאר. הרייטינג בסוף מגיע מלברון, קרי ודוראנט, ובהמשך העשור מלוקה וזאיון, אבל אלה הסיפורים של פיניקס ושל מילווקי, שמעידים על החוזק המבני של ה-NBA. כשהמועדונים המדורגים 17 ו-20 בשווי הכספי בליגה מגיעים לגמר, גם בשווקים הכי קטנים מרגישים שיש להם תקווה.

התקווה הזו לפעמים מעוררת גיחוך. הרי מהרגע שבו סופרסטאר צעיר נקלע לעיר כמו אוקלהומה סיטי, דטרויט או אורלנדו, כולם סופרים את הדקות עד שירצה לעזוב לשוק גדול יותר ולחבור לכוכבים אחרים, והפוטושופ עובד שעות נוספות. כאילו שזה הגורל, שאין ברירה אחרת. לפעמים זו באמת התחושה, וזה דבר איום ונורא. יש מספיק ליגות בעולם שבהן כולם יודעים מראש איך תיראה הצמרת, ושיש מתאם גבוה בין תקציב הקבוצה לבין מיקומה בטבלה. העונה, 3 הקבוצות עם התקציב הגבוה ביותר - גולדן סטייט, ברוקלין ופילדלפיה - לא הגיעו אפילו לגמר אזורי. התקציב של מילווקי הוא עוד השביעי בגובהו בליגה. של פיניקס? ה-21. וכשקבוצות כאלה, על ידי מינוי אנשי מקצוע נכונים או בנייה נכונה של סגל, מצליחות לקצור פירות - אלה הבשורות הכי טובות שיש.

4. לא רואים. מתי בפעם האחרונה ראינו סדרת גמר עם אמני קליעות חצי מרחק בשני הצדדים - שלא לדבר על קבוצה שלוקחת 53% מהזריקות שלה מחצי מרחק בערב שלם, כמו פיניקס במשחק 4? מתי בפעם האחרונה קיבלנו ראיונות סוף משחק שבהם הכוכבים הגדולים מדברים קודם כל על כמה החברים שלהם לקבוצה מדהימים, והם כל כך צנועים שבאמת אפשר להאמין להם? אלה שתי קבוצות צווארון כחול, עם שחקנים חסרי אגו שעובדים אחד עבור השני, יודעים להתלכד מאחורי המנהיגים שלהם. לאוהד הנייטרלי ממש, אבל ממש, קשה לתפוס צד.

סדרה מרתקת ולא צפויה (GETTY)
סדרה מרתקת ולא צפויה (GETTY)

והנה החלק הכי מעניין: מישהו יודע איך סדרת הגמר הזו תסתיים? גיבורים הופכים לאומללים, שחקנים שחוטפים על הראש מהקהל מצילים לקבוצה שלהם את המשחק אחרי שתי דקות. רגע אחד כריס פול הוא אלוהים, רגע שני נראה כאילו הוא רץ על משטח הוקי קרח. והיי, סליחה, מילא יאניס שחזר בטירוף שבוע אחרי שהברך שלו התקפלה לצד השני, או פול שמנצח את מחסום הגיל - אבל אף אחד לא הכין אותנו למצב שבו פט קונאטון או קאם ג'ונסון זוכים פתאום לאור הזרקורים על הבמה הכי חשובה שיש. אין לנו מושג איך להתמודד עם זה. גורם ההפתעה, והיכולת של אותם שחקני משנה וגיבורים אלמוניים להתעלות בדקות ההכרעה, יוצרים בינתיים סדרת גמר מרתקת ולא צפויה.

זו אולי לא היתה סדרת הגמר שה-NBA חלמה עליה מבחינה שיווקית, אבל מבחינת כדורסל - פיניקס ומילווקי, גם אם לא ציפינו מהן, מתעלות לרמה המתחייבת מגודל המעמד. בעבודה קשה, קבוצתיות ויסודות נכונים, השתיים האלה מספקות ל-NBA בדיוק את מה שהיא צריכה, כדי להוכיח לעצמה שעוד אפשר: שיש תקווה גם מעבר לציניות, שאפשר לקחת אליפות עם קליעות מחצי מרחק ותזמון נכון ב-Help and recover על פיקנרול, ולא רק עם הסוכנים, אזורי ההייטק ושיטת החבר מביא חבר. גם אם הספר החביב חושב אחרת, הרי שבדרכיה הנסתרות, סדרת גמר 2021 מספקת לנו את מה שאנחנו באמת רוצים לראות באירועי הספורט שלנו: עניין, תשוקה, כוכבים ונראטיבים חדשים, ובעיקר התרגשות אמיתית.