יחידת מוראנט: ממפיס אינה הצגה של איש אחד

כל חובב NBA הביע הערכה עצומה לעידן ה"Grit and Grind" של ממפיס בראשותם של מארק גאסול, זאק רנדולף, מייק קונלי וטוני אלן, כי אותה קבוצה מיוחדת מהעשור האחרון סימלה שני דברים שמאז ומתמיד נגעו בלבם של אוהדי הספורט: אנדרדוגיות ולחימה בלתי מתפשרת. השנים אמנם עברו והשחקנים התחלפו, אבל העידן שכל כך אפיין את הגריזליס לא הלך לשום מקום. הוא בסך הכל השתדרג כיאה למודרניזציה, בזכות טוויסט אחד מרכזי בשם ג'ה מוראנט.  

בניגוד לשנים היפות של ממפיס ההיא, במהלכן הקבוצה מטנסי הדיחה בסיבוב הראשון את המדורגת ראשונה סן אנטוניו, הגיעה לגמר המערב וראתה את גאסול פותח בחמישייה באולסטאר, הקבוצה הנוכחית מחזיקה בשחקן הכי מלהיב בליגה. בגיל 22 מוראנט הפך למכונת היילייטס שמשכללת את עצמה מדי לילה ("העולם עוד לא ראה מה אני מסוגל לעשות" - ציטוט שלו), הגופייה מספר 12 של הגריזליס היא השביעית הכי נמכרת ב-NBA ובין כל ה'הייפ', הוא גם מספק קבלות: ממפיס במקום השלישי במערב עם מאזן 18:36, שהיה מספיק לה לפסגת המזרח אם הייתה בחוף השני. אגב, הישג השיא של המועדון בעונה הסדירה הוא מקום רביעי.

למעשה, בשום שלב בהיסטוריה לממפיס לא הייתה את הפריבילגיה לומר שהשחקן הכי מהנה לצפייה בליגה לובש את המדים שלה. ה"חפירות" בצבע של הצמד גאסול את "זי-בו" התחלפו בסיומות מהפנטות של מוראנט (ג'ה מוביל את הליגה עם 16 נק' בצבע למשחק, רנדולף בשיאו סיים רביעי בליגה עם 12.8), והאוהדים הניטרליים ברחבי העולם התאהבו.

כשממפיס מגיעה למשחק חוץ - כל העיניים על מוראנט. השבוע יצא לי להיות במדיסון סקוור גארדן ולראות איך עשרות אוהדים מחכים במשך שעה שהכוכב בן ה-22 יעלה לחימום, רק כדי שאולי יסכים להעניק להם חתימה (לא קרה) בפתח המנהרה לחדר ההלבשה, וגם בהצגת השחקנים ניתן היה לשמוע תשואות לא רגילות כשהכרוז המקומי הציג את כוכב היריבה.

הגלגול הקודם של הגריזליס לא הכיר טירוף כזה, ולכן מירב תשומת הלב הלכה לתרבות שנוצרה ולקבוצתיות. הפעם, בגלל שמוראנט כל כך יוצא דופן, הוא דוחק את שאר הסיפורים הצידה ושחקנים נפלאים עוברים מתחת לרדאר. "בסוף הדרך נבנה כאן בממפיס אימפריה", הצהיר לאחרונה מוראנט, אז אחרי שהכרנו לעומק את האדריכל, מן הראוי שנפנה את הבמה גם לשאר השמות הבולטים שעוזרים לו להפוך את העתיד להווה.

JA MORANT… SHOWTIME! Insane alley-oop in the Garden!

Memphis may be the most fun team to watch in the NBA ‼️ pic.twitter.com/TBUDvzxqRa

— NBA Buzz (@OfficialNBABuzz) February 3, 2022

ג'רן ג'קסון ג'וניור
הסוס השחור במירוץ לתואר שחקן ההגנה של העונה. על אף שרשם רק 11 משחקים אשתקד וראה את שאר חבריו למחזור דראפט 2018 מקבלים מעמד של כוכבים אמיתיים, ג'קסון ג'וניור זכה לחוזה של 105 מיליון דולר לארבע שנים לפני פתיחת העונה הנוכחית, והוא כבר הספיק להוכיח שהוא שווה את הסכום הזה. בינואר הפאוור פורוורד בן ה-22 הפך לשחקן הראשון אי פעם שמסיים חודש קלנדרי עם לפחות 50 חסימות ו-20 שלשות.

ג'קסון ג'וניור רשם בחודש ינואר 53 חסימות כאשר הבא אחריו היה רוברט וויליאמס עם 33, והודות לאותו רצף מדהים עלה למקום הראשון העונה בליגה על חשבונו של מיילס טרנר עם 121 בלוקים (ממוצע של 2.3 למשחק). בנוסף, JJJ הצטרף לאנתוני דייויס ברשימת השחקנים היחידים מאז 2014 עם 6+ חסימות בשני משחקים רצופים.

התרומה של ג'קסון ג'וניור באה לידי ביטוי גם בחטיפות עם 54 בסה"כ העונה, מה שמציב אותו במקום 15 בליגה מבין שחקני הקו הקדמי (אלו שלפניו חוסמים הרבה פחות ממנו), ובנוסף - הוא עוצר את השחקנים שזורקים מולו על 42% בלבד מהשדה. רק לברון ג'יימס, אונייקה אוקונגוו, דריימונד גרין, ג'רט אלן, בובי פורטיס ואנדרו וויגינס לפניו (מינימום 12 זריקות למשחק).

כמו קבוצת ה"Grit and Grind" המקורית שהייתה מצוינת בהגנה וחטפה המון, גם ממפיס מודל 21/22 עושה חיים קשים ליריבותיה בצד ההוא של המגרש, רק שהיא בדרך להישג היסטורי. הרבה בזכות ג'קסון ג'וניור, הגריזליס מדורגים במקום הראשון ב-NBA בחטיפות (10.2) ובחסימות (6.4), ואם הם ישמרו על ההובלה - הם יהיו הקבוצה השלישית ב-40 שנה האחרונות שמסיימת ראשונה בשתי הקטגוריות הללו (אחרי דנבר 07/08 וגולדן סטייט 16/17). בראיון JJJ אמר: "כשנבחרתי בדראפט אנשים אמרו שאני אתקשה בהגנה. זה לא עניין אותי".

5 blocks in 6 of the last 11 games.

Jaren Jackson Jr is a monster pic.twitter.com/sTjf3Ng5K1

— Fastbreak Breakfast (@fastbreakbreak) January 29, 2022

דזמונד ביין
21 בחירות לאחר שוושינגטון שמה את ידה על דני אבדיה, הגיעה הבחירה ה-30 של בוסטון, שהחליטה לבצע טרייד משולש עם ממפיס ופורטלנד. הטריילבלייזרס קיבלו את אנס קאנטר, הסלטיקס קיבלו שתי בחירות סיבוב שני והגריזליס - את מריו הזוניה (זמן קצר אחר כך נחתך) והגניבה של דראפט 2020, דזמונד ביין.

בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם בשיחה על הקפיצה המצופה משחקני עונה שנייה, תנו את הדוגמא המושלמת של ביין. הגארד בן ה-23 שהחזיק בהצעה אחת בלבד מדיוויז'ן 1 במכללות (TSU, שם שיחק ארבע שנים) סיפק עונת רוקי טובה מאוד בהתאם לציפיות, בה קלע 9 נקודות למשחק, אבל העונה הוא הפך לסקורר אדיר ואחד הצלפים היותר טובים ב-NBA.

עם מבנה גוף של שחקן פוטבול, ביין למד לקלוע כמעט בכל דרך אפשרית והממוצעים שלו נראים כך: 18 נקודות למשחק ב-46.5% מהשדה, 41.8% משלוש ו-89.5% מהעונשין. בסה"כ הוא קלע 145 שלשות העונה (שמיני בליגה), אך מבין 49 השחקנים שקלעו לפחות 100 שלשות, רק שישה עשו זאת באחוזים גבוהים ממנו - קאם ג'ונסון, לוק קנארד, מייק קונלי, פאטי מילס, אריק גורדון ולונזו בול. ביין, אגב, הוא אחד מ-12 שחקנים בהיסטוריית ה-NBA עם לפחות 250 שלשות ב-115 משחקיו הראשונים. כשמוסיפים אחוזים לרשימה הזו, הוא מדורג ראשון לצד דאנקן רובינסון עם 42.5% מחוץ לקשת.

כמו מוראנט שלא נספר עד המכללות, גם לביין יש את המנטליות של האנדרדוג. "זה ב-DNA שלנו", אמר. סקאוטים ומאמנים לא האמינו בו כי תמיד היה קצר באופן די חריג, במיוחד לכדורסלן (גובה 1.96 מ' ומוטת ידיים 1.94 מ'), אבל הוא המשיך לעבוד קשה בלי לפחד מאף שחקן, גם אם לשחקן הזה קוראים לברון ג'יימס. בניצחון אצל לוס אנג'לס לייקרס לפני כחודש ביין ניצל ירידה לא טובה של לברון להגנה, כדי לצלוף שלשה במעבר ולומר לסופרסטאר הגדול: "הצעדים שלך לא מפחידים אף אחד". לברון ענה לו: "זאת הפעם האחרונה. זאת הפעם האחרונה שאתה מזלזל בי ככה".

חברו לקו האחורי ומנהיג הלהקה סיכם הכי טוב את אותו אירוע עם לברון, שבעצם מתאר בצורה נהדרת את האופי של החבורה הזאת: "כמעט כל שחקן בקבוצה שלנו גדל על לברון, כולנו עדיין אוהדים שלו ואנחנו יודעים שהוא אחד הגדולים שאי פעם נגע בכדור הכתום, אבל אם נהיה אליו נחמדים בתוך ארבעת קווי המגרש - אנחנו גמורים. אהבתי את התגובה של דזמונד, אנחנו לא מפחדים מאף אחד".

טיילור ג'נקינס
רוב הקרדיט על ההצלחה של הגריזליס הולך באופן טבעי לשחקנים, אבל חייבים להסיר את הכובע גם בפני המאמן האלמוני שמנצח על ועם הקבוצה השנייה הכי צעירה ב-NBA (אף שחקן לא מעל גיל 28, רק שלושה מעל גיל 25). ספק שתזהו את טיילור ג'נקינס ברחוב, ואם בכל זאת תצליחו - בוודאי לא תנחשו שהוא מבוגר מלברון בסך הכל בשלושה חודשים. בגיל 37 בלבד עם פחות משלוש שנות ניסיון כמאמן ראשי, ג'נקינס הוא אחד המאמנים הטובים בליגה.

רוב הקבוצות קורסות או לפחות לוקחות צעד אחורה כשהכוכב שלהם נעדר, אבל לא ממפיס. כשמוראנט נותר מחוץ לסגל בעקבות הפציעה שספג בחודש נובמבר, הדובים ניצחו 10 מתוך 12 משחקיהם, כולל אחד היסטורי ב-73 הפרש מול אוקלהומה סיטי. במהלך אותן שלושה שבועות ללא מוראנט, ממפיס החזיקה במאזן הטוב ביותר בליגה, הורידה הכי הרבה ריבאונדים, דורגה ראשונה בחטיפות, ראשונה בפלוס/מינוס, ראשונה במדד הגנתי וראשונה במדד. היום, הגריזליס סופרים 17 ניצחונות ב-21 משחקים, כאשר מתוכם הסקורר השני בטיבו בקבוצה דילון ברוקס (18.4 נק' למשחק) שיחק 30 דקות בסך הכל.

זאק קליימן
אם טיילור ג'נקינס אלמוני - קבלו את הג'נרל מנג'ר בן ה-33 (!) של ממפיס, זאק קליימן. ב-2015 קליימן הצטרף למועדון וב-2019 החל להיות האיש שמקבל את ההחלטות, ובזמן הזה אפשר להגיד שהוא קיבל כמה החלטות לא רעות בכלל. לצד שחקן העבר טיישון פרינס שהצטרף לפני כמה שנים להנהלה ומסייע לקליימן, השניים פגעו כמעט בכל שחקן צעיר שהנחיתו בשנתיים וחצי האחרונות, ביניהם כמה שעדיין לא הזכרנו כמו ברנדון קלארק, קסבייר טילמן ודיאנטוני מלטון (הגיע מפיניקס), אבל ברשותכם נתמקד רגע בזאיר וויליאמס.

בקיץ האחרון ממפיס החליטה בצעד מפתיע לוותר על יונאס ולנצ'ונאס ועל הבחירות ה-17 וה-51 שלה בדראפט 2021, תמורת הבחירה ה-10 (וויליאמס, נבחר מוקדם מהצפוי) ה-40, סטיבן אדאמס, אריק בלדסו (עבר כידוע לקליפרס ואתמול לפורטלנד) ובחירת סיבוב ראשון ב-2022. בדיעבד, גם הצעד הזה מסתמן כגאוני. מלבד העובדה שאדאמס מתאים לגריזליס כמו כפפה ליד, וויליאמס מתגלה כבינגו.

הפורוורד בן ה-20 ששיחק בתיכונים עם ברוני ג'יימס וזאיר ווייד הוקפץ לחמישייה בתחילת ינואר, ומאז הוא עומד על 10 נקודות למשחק תוך שהוא מנצל את הידיים הארוכות שלו כדי להוות איום גם בהגנה. "מחכה לזאיר עתיד מזהיר", אמר ג'נקינס אחרי המשחק האחרון בגארדן בו הפורוורד קבע שיא קריירה של 21 נקודות ב-82% מהשדה.

קבוצת תיכונים שכבשה את ה-NBA
בסוף, אחרי כל המספרים, הטקטיקות והמהלכים מאחורי הקלעים - ממפיס זאת בגדול חבורת ילדים מאוחדת שנהנית לבוא לבית ספר, והיא אוהבת להראות שהיא כזאת. הכוכבים הצעירים פעילים ברשתות החברתיות וכל הזמן צוחקים ומפרגנים אחד לשני, הספסל לא מספיק לרקוד ולהגיב, גם "טראש טוק" לא חסר להם, ומוראנט - מסיים כל חימום עם משחק מחניים ילדותי ביחד עם הצוות המקצועי. ככה זה נראה השבוע בניו יורק:  

כשג'קסון ג'וניור התבקש לתאר את הגריזליס, הוא אמר: "אנחנו ללא ספק מרגישים כמו קבוצת תיכונים. כולם מקשיבים לאותה מוזיקה, כולם עושים את אותם דברים וצופים באותן תוכניות. אנחנו מסתדרים מצוין ביחד, אנחנו אוהבים לבלות ביחד וזה בא לידי ביטוי על הפרקט".

את חבורת הילדים הזאת סוחף התלמיד המקובל של הכיתה, מוראנט, שאומר הכל בפרצוף. לפני שבועיים כשרשת הטלוויזיה ESPN ויתרה ברגע האחרון על השידור של ממפיס - סן אנטוניו בשביל מיאמי - ניו יורק (ההיט ניצחו בקלילות), מוראנט שלח מסר על הפרקט ומחוצה לו.

הלהיט של הליגה הפגיז 41 נקודות עם כמה מהלכים מדהימים, ובסיום תקף: "תודה למי שהסיר אותנו מהטלוויזיה הארצית, אני מעריך את זה. ההופעה שלי הוקדשה גם לך. רצית להסיר את השידור שלנו? אין לי מושג מה עבר לך בראש". בפעם הבאה אתם יכולים להיות בטוחים שאף אחד באמריקה לא יוותר בכל כך קלות על התופעה המרעננת של ה-NBA, רק אל תשכחו שהתופעה הזאת היא לא רק ג'ה מוראנט.