לירון פנאן: "אם הייתי גבר אני בטוחה שהייתם מעריכים אותי יותר"

סוף שבוע האולסטאר איחד בקליבלנד את כל משפחת ה-NBA - מהאגדות הכי גדולות שידעה הליגה הטובה בעולם, דרך אנשי הצוות בכל קצוות ארצות הברית ועד מאות העיתונאים מרחבי העולם שטסו במיוחד לחגיגה המסורתית והאירו את הממלכה של לברון ג'יימס. אבל חוץ מהכוכב הגדול שחזר למקום בו הכל התחיל, היו עוד כמה אנשים שהרגישו בבית בין כל האורחים שמילאו את העיר. אחת מהן, זו לירון פנאן.

פנאן, סמנכ"לית קבוצת הפיתוח של הקאבס שמתפקדת גם כסקאוט בקבוצה הבכירה, הגיעה למועדון ב-2018 לאחר עזיבתו של לברון ובימים האחרונים נתקלה בטירוף שעדיין לא ראתה מקרוב בקליבלנד. אחרי שהרוחות נרגעו והעיר חזרה לקדמותה, פנאן העניקה ראיון מקיף לערוץ הספורט בו דיברה בין היתר על סוף השבוע העמוס, החלק שלה בהצלחה העונה, הוויתור על דני אבדיה בדראפט 2020, היחסים עם הכוכבים, הסוף בין לברון לדייויד בלאט, העתיד המסקרן שמחכה לה ושני הדברים שהכי מפריעים לה בתרבות הספורט הישראלית. צפו בראיון בנגן הווידאו למעלה>>

קודם כל, איך עבר סוף שבוע האולסטאר?
"וואו, אני עדיין מרגישה שאני בתוך זה. עבור העיר קליבלנד זה היה סופ"ש מדהים, אנחנו יוצאים משנתיים מאוד קשות של קורונה ולעסקים כאן הייתה צניחה משמעותית, אז הכל היה מלא באנשים וזה היה מדהים. זאת הייתה ממש חגיגה לעיר. אם אני לא טועה זה האולסטאר ה-20 שלי והפעם זאת הייתה חוויה מאוד שונה ומרגשת עבורי כי הארגון שלנו היה מעורב בכל כך הרבה דברים. בכלל כל העונה הזאת שלנו מרגשת, אז האולסטאר הוסיף להתרגשות".

בתור מי שגרה בקליבלנד, איך הייתה האווירה בעיר ביחס ליום-יום?
"קליבלנד עיר די מנומנמת בחורף, אין מה להסתיר פה. זאת עיר עם אנשים שמאוד אוהבים ספורט, בכל יום שיש כאן משחק יש גם חגיגה, אבל בחורף זאת עיר לא קלה, ופתאום קיבלנו סופ"ש עם המון אנשים, שמחה ואנרגיות. זה היה מהמם".

מה היה החלק שלך בסופ"ש האולסטאר הזה?
"קודם כל להיות עם הקבוצה שלי, קבוצת הג'י ליג שלנו קליבלנד צ'ארג'. היא השתתפה באולסטאר כחלק מהחגיגה במשחק עונה רגיל נגד קבוצת הג'י ליג איגנייט, שזאת הקבוצה של ה-NBA עם הפרוספקטים לדראפט, אז התפקיד שלי היה כרגיל לדאוג לכך שהשחקנים יעלו מפוקסים למשחק, לדאוג לכל הלוגיסטיקה, יום לפני זה היה לנו אימון, כל הדברים הרגילים. כחלק מהקשרים שלי ב-NBA עזרתי באירוח בהמון המון דברים. פה ושם סייעתי לשחקנים, באירועים בקהילה ובכל האירועים שהיו סביב האולסטאר".

עברו שלוש וחצי שנים מאז שהגעת לקליבלנד, סיכום ביניים שלך?
"וואו, כשהגעתי לא האמנתי שאהיה כל כך מרוצה פה. רציתי לשים רגל בתוך ה-NBA וזאת הייתה ההצעה הכי מעניינת ומאתגרת עבורי - לבוא למועדון שצריך לבנות את עצמו מחדש אחרי עידן לברון ג'יימס. אני חושבת שעכשיו כשאנחנו קוצרים את הפירות אני רואה את הדרך הארוכה שעשינו, מטריידים דרך בחירות הדראפט ועד כל העניינים מסביב. אני באה כמובן ממכבי תל אביב שכל החיים גדלתי עם ניצחונות ופתאום הגעתי למועדון שמנצח פחות מ-20 משחקים בעונה, אז היה לי תהליך מאוד קשה אבל מאוד האמנו במה שאנחנו בונים פה. אני חושבת שאנחנו עושים אחלה עבודה".

איך נראית העבודה השוטפת שלך?
"התפקיד שלי מתחלק לשניים - אני סמנכ"לית של קבוצת הפיתוח ועושה סקאוטינג עבור הקאבס, אלו שני תפקידים שונים שמתנגשים. ביום-יום אני מנהלת את קבוצת הג'י ליג שלנו בצרכים של שחקנים, הפיתוח שלהם, ישיבות מול מאמנים, אימונים, משחקים, הכל. מצד שני, בכל משחק שלנו ובכלל במשחקים שאני נוסעת אליהם אני עושה המון סקאוטינג ובוחנת את כל השחקנים בליגת הפיתוח או ברמה הבינלאומית. אחר כך אני מדווחת למנהלים שלנו מה אני חושבת והאם לדעתי צריך לבצע שינויים, כמו להחתים שחקנים בקאבס למשל. חוץ מזה אני מטפלת בהמון עניינים אישיים עם השחקנים, על הפרקט ומחוצה לו".

מהו רגע השיא שלך עד כה בקליבלנד?
"בעונת 2019/20 לפני שהעונה הופסקה בגלל הקורונה, הייתי מנהלת פיתוח שחקנים וקבוצת הג'י ליג שלנו של אותה עונה רשמה עונה טובה מאוד, היינו במקום הראשון. ממש במשחק האחרון שלנו הגענו לפלייאוף, היינו הקבוצה הראשונה בליגת הפיתוח שעושה את זה באותה עונה. בנוסף, כל העונה הנוכחית היא שיא. זה לא רגע אחד אלא המון רגעים בהם אנחנו רואים איך כל מה שבנינו מתחבר. זה אומר לראות שחקנים שאתה בחרת וגידלת פורחים, כמו קולין סקסטון, דריוס גארלנד, ג'רט אלן ואוון מובלי. זה השיא של כל הארגון בשלוש השנים האחרונות".

נגעת באוון מובלי, המועמד המוביל לתואר רוקי העונה שבמהלך האולסטאר גם ניצח את תחרות הכישורים עם סל מחצי מגרש - כמי שעושה סקאוטינג, מה היה החלק שלך בבחירה בו במקום השלישי בדראפט האחרון?
"כל הסקאוטים שלנו מביעים את דעתם בישיבות חודשיות ואומרים מה הם חושבים, בגדול רובנו בדרך כלל מסכימים. במקרה של מובלי לא היו הרבה ספקות, ידענו שאם הוא נשאר על הלוח בבחירה השלישית אנחנו נבחר אותו. זה היה אחרי תהליך ארוך שבחנו את כל השחקנים, ראיינו אותם וידענו הכל על המשפחות שלהם. כמובן שהקודקודים מחליטים אבל אנחנו מביעים את הדעה שלנו והדעה שלנו נחשבת. אני באה יותר לידי ביטוי בשחקנים שאנחנו בוחרים בסיבוב השני ובאלו שמצטרפים אלינו אחרי שלא נבחרו בדראפט, וגם בשחקנים הבינלאומיים. אני מרגישה מאוד בנוח להיכנס למשרד של ה-GM קובי אלטמן ולהגיד לו מה שיש לי לומר. יש לי את המקום הזה".

"אני יכולה לתת את דוגמת דני אבדיה בדראפט 2020. אני מאוד רציתי שנבחר אותו במקום החמישי, אמרתי להנהלה שאנחנו צריכים לבחור את דני. יש פה אבל גם דעות של אחרים, התהליך מאוד מורכב וקרה שדני לא הגיע אלינו (אייזק אוקורו נבחר חמישי). בעיניי הוא הגיע למקום מאוד טוב בוושינגטון, הדרך שלו תבנה אותו כשחקן. לפעמים מאוד מקשיבים לקול שלי ולפעמים פחות, זה חלק מהדבר הזה שנקרא ארגון".

כשבסופו של דבר גילית שלא הקשיבו לך ואבדיה לא נבחר ע"י הקאבס, היה בך כעס מסוים?
"ממש לא. שוב, אתה חלק מארגון. אני לא אכנס לסיבות ולדברים שנאמרו או לא נאמרו, אבל אתה חלק מארגון ואתה יכול להביע את דעתך, כמובן שמאוד רציתי שדני יהיה פה, אני מעריצה גדולה שלו, אני רוצה לראות כל ישראלי שמגיע ל-NBA מצליח ואני חושבת שהייתי יכולה לעזור לו המון, אבל הוא הלך למקום שבסוף הוא יפרח בו והוא כבר עכשיו פורח בו. אני מאוד שמחה לראות את זה, דני מוקף באנשים טובים, כמו אנדרו קנדי. אני חלק ממערכת, זה לא עסק שלי ולא כעסתי על אף אחד".

מה את שומעת ברחבי הליגה על אבדיה?
"הוא מאוד מוערך ב-NBA, יש לו בעיקר שם של 'פייטר' קשוח שמתמודד חזק על הפרקט".

איך היחסים שלך עם קובי אלטמן? מה הוא אומר לך או עלייך?
"היחסים מאוד טובים, דרכו הגעתי לכאן. אנחנו הנהלה שנחשבת די קטנה, אז כולנו מעורבים בהכל ויש לנו מדיניות של דלת פתוחה. כולנו כאן ביחד במשרדים מסתובבים אחד בין השני, אז האווירה כאן מאוד כיפית ומשפחתית. כל היום מדברים פה כדורסל".

מה לגבי היחסים עם השחקנים?
"גם איתם יש אווירה מאוד טובה, במיוחד השנה. אנחנו כאנשי צוות משתדלים לא להציק להם הרבה, הם באים לכאן לאימון בוקר אז אנחנו אומרים להם 'בוקר טוב', הם יודעים שאם הם צריכים משהו הם יכולים לגשת אלינו. הם רואים אותנו כל היום, ככה שאם הם לא פונים אלינו אנחנו לא יושבים עליהם. עם קבוצת הפיתוח שלי זה שונה, הם חבר'ה יותר צעירים שצריכים הכוונה. אני איתם המון, זה אומר הרבה ארוחות ערב וקשר קרוב יותר".

יש שחקן בקאבס שאת מסתדרת איתו יותר טוב מאשר עם אחרים?
"יש לכולנו קשר מצוין, אני מרגישה בנוח עם כולם. אני יכולה לספר שלפני כמה חודשים כשהייתה מתיחות ביטחונית בארץ, ישראל הייתה בכותרות אז ג'רט אלן ניגש אליי ואמר לי 'אני לא רוצה להתערב, אבל נורא מעניין אותי מה קורה שם'. אמרתי לו שזה מאוד מורכב, התחלתי להסביר לו את הצד שלנו אבל אז אמרתי לו 'תתרכז בעונה ואחריה אעשה לך הרצאה ארוכה'. השחקנים מאוד פתוחים איתנו".

קרו לך עוד מקרים בהם שחקני הקאבס שאלו אותך על ישראל?
"כן הם שואלים המון. הם מספרים לי שיש להם חברים שמשחקים בארץ או ביורוליג, הם רוצים שאני אסביר להם על ישראל. גם תמיד כשהם עוברים ליד השולחן שלי הם רואים שיש אצלי ברקע על המסך משחק של הליגה הישראלית או של היורוליג, אז הם תמיד שואלים אותי ואנחנו מדברים על זה. השחקנים מאוד מתעניינים ואומרים שהם רוצים לבוא לישראל".

הגעת לקליבלנד אחרי חורבן בית שני - בפעם השנייה לברון עוזב את הבית, ותוך בסך הכל שלוש שנים הצלחתם לטפס למעלה עם קבוצה צעירה ועכשיו אתם במקום הרביעי במזרח, לפני האלופה מילווקי והרבה לפני ברוקלין. איך עשיתם את זה?
"קודם כמו קובי אלטמן והסגן שלו עשו פה עבודה מדהימה בכך שליקטו צוות נהדר, הרי איבדנו את כל צוות האימון. גם בוצעו שינויים בהנהלה, הגיעו לכאן אנשים מאוד טובים, בנינו פה תרבות חדשה לגמרי בניצוחו של קובי שהוא צעיר מאוד (בן 39). הוא מאוד מגוון, הוא רואה את היתרון בלהכניס נשים למועדון וגם אנשים מעדות שונות. כלומר, הכל פה מאוד מגוון עם שלל דעות. כולנו עובדים ביחד על הפיתוח של השחקנים וזאת ההצלחה שלנו".

אם היית גבר, את חושבת שהיית מקבלת יותר הכרה והערכה בישראל?
"מיליון אחוז. לי יש שתי בעיות בארץ - הראשונה היא שאני אישה ועדיין לצערי לא פתוחים לזה בכדורסל בישראל, והשנייה היא שם המשפחה שלי. תמיד כולם חשבו שאני במכבי בגלל אבא שלי מוני, וכן, גדלתי בכדורסל וזה היתרון שלי. גדלתי בבית שכולו כדורסל, אימצתי את זה ועשיתי עם זה יותר ממה שאנשים היו מצפים. זה בתוכי, אבא שלי השריש את זה בי וזה לא חיסרון, זה יתרון".

"פה לדוגמא, מאוד מקובל שמאמנים או בכלל אנשי צוות יהיו מאותה משפחה. אצלנו בארץ זה חיסרון. למשל כאן בקליבלנד ג'יי בי ביקרסטאף הוא המאמן, ואבא שלו ברני שהיה מאמן ראשי ב-NBA וניהל קבוצות הוא כיום היועץ הראשי של הסקאוטינג שלנו, אז אנחנו משתמשים בו המון. זה מאוד טבעי פה, הגיוני שמישהו שגדל בבית של כדורסל יהיה טוב במה שהוא עושה ואצלנו בארץ זה כאילו קללה".

השלד שלכם כרגע צעיר, אבל מה יקרה בעוד כמה שנים כשהם ירצו יותר כסף והאגו יגדל? איך שומרים על מה שבניתם?
"זה חלק ממחלקת פיתוח השחקנים שלנו. אנחנו שומרים עליהם גם על המגרש וגם מחוצה לו, אנחנו מעבירים להם ולמשפחותיהם המון תכניות ומסבירים להם איך להתנהל ברגע שהם עושים את הסכומים הגדולים ונהיים כוכבים. אנחנו מסבירים להם איך לקחת את העובדה שהם הפכו לסלבס ולנתב את זה למקום חיובי. ככל שמלמדים אותם את זה בשלב מוקדם, ככה בשלב מאוחר יותר הם נשארים עם הרגליים על הקרקע".

אחד הדברים המדהימים בקליבלנד העונה זה שהצלחתם להישאר בטופ למרות הפציעות המשמעותיות של ריקי רוביו וקולין סקסטון. מה היו התחושות בתוך המועדון ומה עשיתם כדי לא ליפול?
"קודם כל כמובן שהתחושות היו מאוד קשות לאחר שאיבדנו את שניהם. סקסטון הוא חלק חזק מאוד במערכת הזאת, הוא גם דמות שמייצגת עבודה קשה. הוא אחד השחקנים היחידים שאני מכירה שעובד כל כך קשה, הוא כל היום פה על המגרש, הוא אוהב את המשחק הרבה יותר מהתהילה והוא נתן דוגמא לגארלנד ומובלי שהגיעו אחריו, זה מה שמוביל את המערכת. כאב לנו בשבילו, לי זה ממש שבר את הלב, הוא אמנם צעיר והוא יחזור אבל הגיע לו להיות פה העונה".

"רוביו הגיע כמנהיג והוא אכן היה כזה, הוא נתן לנו עד שהוא נפצע אולי את העונה הכי טובה שלו בקריירה. לא ידענו מה יהיה אבל ניסינו להישאר בפוקוס ולהשתמש יותר בקווין לאב כמנהיג הודות לניסיון שלו. חיפשנו את החלקים הנכונים ואני חושבת שראז'ון רונדו הוא חלק חשוב מאוד עבורנו".

אם כבר הזכרת את קווין לאב, שהוא שחקן ותיק עם שם גדול, איך נראה מאחורי הקלעים המעבר שלו לספסל?
"אני חושבת שקווין נמצא בשלב בקריירה שהוא הבין את מקומו. העונה שעברה הייתה קשה, גם הקורונה וגם עם כל המסביב, ופתאום השנה משהו השתנה אצלו. הוא ורוביו שיחקו ביחד במינסוטה והם מאוד אוהבים אחד את השני אז זה נתן לו איזשהו 'פוש' והוא גם מאוד אוהב את החבר'ה הצעירים שלנו. פתאום נהיה לו כיף, הוא בחור נהדר והוא יודע לשחק כדורסל ולהתמודד עם הפחדים שלו בתוך עצמו. לאב מדבר הרבה על כל הנושא של בריאות הנפש, הוא דמות מובילה בעניין הזה ב-NBA. הוא שם את האגו בצד ונותן את שלו".

קווין לאב הוא השורד האחרון מהתקופה של דייויד בלאט בקליבלנד. מה הוא אומר על מאמנו לשעבר ובכלל איך את מתארת את התדמית של בלאט במועדון ובעיר?
"המערכת מאוד אוהבת את בלאט. כל האנשים הוותיקים שעבדו איתו מאוד מכבדים אותו, כשהיה לו תפקיד בניו יורק ניקס היינו מתקשרים אליו המון להתייעצויות. אני חושבת שפעם אחת דיברתי עם לאב על בלאט והוא אמר לי שהוא מאוד מכבד ואוהב אותו, היו להם שיחות טובות, שניהם אוהבים מאוד יין אז זה חיבר ביניהם. לא שמעתי על דייויד מילה אחת רעה, אני חייבת לציין, גם לא מהאנשים בעיר. מאוד אהבו אותו, הוא היה חלק גדול מהקהילה, גר ב'דאון-טאון', כל בעלי המסעדות תמיד מדברים איתי עליו. הכל חיובי".

למרות הסוף המבאס
"כן. לא שאלתי אף אחד לגבי הפיטורים של בלאט אבל אני חושבת שהסוף די ידוע. כשיש לך במערכת שחקן גדול ומוביל כמו לברון ואיכשהו זה לא הסתדר בינו לבין דייויד, לדעתי זה היה בגלל זה. אני לא חושבת שמישהו פה לא אהב אותו. אין לי מושג לגבי הפרטים בסיפור בין לברון לבלאט, לא שאלתי האמת".

בראיון ל"5 באוויר" לפני שנה אמרת שהמקום של ים מדר הוא בליגת הפיתוח. את עדיין עומדת מאחורי הדעה הזו?
"חד משמעית. אני חושבת שאם בוסטון תביא אותו בשנה הבאה, בין אם יחליטו לתת לו לשחק בג'י ליג או להעניק לו חוזה דו כיווני, זאת הדרך. להבנתי הוא חווה עונה לא פשוטה כרגע והוא צריך את ההתקדמות הזאת".

יש ישראלים נוספים, אולי נועם יעקב, שאתם עוקבים אחריהם?
"אני לא אכנס לשמות אבל אנחנו עוקבים אחרי כל השחקנים באירופה שהם על הרדאר, כמובן שאני באה מישראל אז אנחנו לא נפספס שחקן ישראלי. כרגע אין לנו מישהו על הרדאר אך אנחנו עוקבים אחרי כולם".

המון ישראלים היו רוצים לשבת עכשיו בכיסא שלך ולהיות בורג משמעותי ב-NBA, איזה טיפים את יכולה לתת לאותם אנשים? אילו תכונות נדרשות כדי להגיע לאן שהגעת?
"אני הגעתי ל-NBA אחרי הרבה מאוד שנים בכדורסל, זה לא שהגעתי לפה בגיל 20. ידעתי דבר או שניים. אני אומרת את זה תמיד - עבדתי מאוד קשה, התנדבתי בכל אירוע ספורט שיכולתי, הגעתי לאולסטארים ולליגת הקיץ ויצרתי המון קשרים. איפה שיכולתי הכרתי אנשים, הצגתי את עצמי וזרקתי את השם שלי. לאט לאט גם אנשים למדו להכיר את העבודה שלי, העבודה היא קשה".

"מה שרואים באינסטגרם שפה ושם אני מצטלמת עם שחקן מפורסם לא משקף את המציאות, זאת עבודה מאוד קשה, בייחוד הסקאוטינג. אתה צופה בהמון משחקים ואחר כך כותב דוח על חצי מהשחקנים מאותו משחק. אנחנו עובדים סביב השעון, אין חופשים וחגים, אתה כל הזמן צריך להיות עם היד על הדופק ואתה בתחרות נורא גדולה כי אתה עובד עם אנשים ברמה מאוד גבוהה. כבר בשבוע הראשון שלי כאן הבנתי שאני לא הכי חכמה בחדר, יש לי הרבה מה ללמוד".

איך את רואה את הליגה בעוד 10-20 שנים?
"אני מאוד אוהבת את הכיוון אליה הליגה הולכת. היא נהיית הרבה יותר פתוחה וליברלית, אדם סילבר הולך עם הקידום והחדשנות. זה מדהים, הוא דוחף לכך שיהיו כאן יותר נשים. אני אומרת את זה חד משמעית - אין לנו עדיין מספיק נשים חזקות ב-NBA שמקבלות תפקידים משמעותיים ובעלות החלטה והשפעה, וזה חייב להתקדם לשם. אני מדמיינת גם יותר שיתוף פעולה בינלאומי, המשחק הזה נהיה גלובלי".

כשהגעת לקליבלנד אמרת שהחלום שלך הוא להיות ג'נרל מנג'ר של מועדון NBA. ככל שעובר הזמן התמונה הזאת בראש שלך מתחילה קצת להתבהר? 
"זה תמיד יישאר החלום ואני מאמינה שאני אגיע לשם. יש כמה צעדים שאני צריכה לעשות בדרך, הצעד הבא שלי יהיה או המנכ"לית של קבוצת הג'י ליג שלנו ביחד עם התפקיד הקיים שלי בקאבס או שיכול להיות שאני אדלג על השלב הזה ואכנס לתפקיד של מנהלת יחסי שחקנים-הנהלה, יש לנו תפקיד כזה. או שאעבוד תחת צוות האימון, יש המון תפקידים".

"אני גם לא מתביישת להגיד שבעונה הבאה אני יכולה לקבל הצעה של סמנכ"לית בקבוצת NBA, אני חד משמעית חושבת ככה, הקפיצות יכולות להיות מאוד גדולות. אני כרגע מאוד נהנית ואני יכולה לעשות את התפקיד שאני עושה גם ב-10 השנים הבאות, אבל כנראה שלא כי אני מאוד שאפתנית. אני מסתכלת על מה שאני עושה היום ואומרת 'וואו'. אני בחורה ישראלית מבבלי בתל אביב, גדלתי בתוך הכדורסל והחלום שלי מגיל אפס היה להגיע ל-NBA. מה שאני עושה היום זה מדהים, אני מאוד גאה בעצמי".

ולסיום, מה יש לך לומר לכל האנשים בישראל שעוקבים אחרייך ואחרי קליבלנד?
"קודם כל תמשיכו לעקוב אחרי קליבלנד, זה הכי חשוב לנו ואני מקווה שאתם נהנים מאיתנו השנה. חשוב לי להגיד לאנשים שגם רוצים לחיות את חלום ה-NBA, שיש דרכים להגיע לכאן והדרך לא תמיד קלה. זה לא חייב לקרות ברגע הראשון, אני עברתי המון תחנות בדרך והייתי מאוד יצירתית. אסור לוותר על החלום וצריך להמשיך לעבוד קשה".