הללוג'ה: מוראנט וממפיס הם הדבר האמיתי

הכוכב העולה של הקבוצה החמה. מה יותר קל מאשר לכתוב על כוכב שמתפוצץ לנגד עינינו? כלום. וזה בדיוק מה שבאנו לעשות היום. טמטריוס ג'מל מוראנט מטפס לפסגה, ולא אכפת לו אם אתה יאקוב פלטל או כל אחד אחר - כדאי לך לזוז לו מהדרך.

הדאנק הזה עדיין מצלצל באוזניים כמו הנגאובר אחרי לילה קשוח. ככלל, מוראנט יעשה לפחות מהלך מטורף אחד במשחק, אבל ההחלטה להפוך את החדירה הזו ספציפית לרגע ויראלי הגיעה היישר משום-מקום. ואל תתנו ללוק התמים והמבטא האוסטרי של פלטל לבלבל אתכם - מוראנט כבש את הסל הזה מול אחד החוסמים הכי טובים בליגה. הטבעת השנה ב-NBA באה כחלק מתצוגת תכלית מופלאה של הרכז הצנום. שיא הקריירה שקבע רק יומיים לפני-כן לא החזיק הרבה זמן. 46 נקודות מחשמלות בניצחון מול הבולס. בניצחון מול הפופוביצ'ים הוא כבר הגיע ל-52. כמה רחוק הוא והגריזליס יכולים להגיע לפני שיעצרו?

בחסות הסופרסטאר הנוצץ שלה, המשחקים של ממפיס הם חובת צפיה. אבל כל ההיילייטס האלה מחוברים לתוכן. הפורמולה עובדת והקבוצה מנצחת. טיילור ג'נקינס הוא אחד מהמועמדים לתואר מאמן העונה, והצוות המסייע סביב מוראנט נותן עבודה. העומק של הגריזליס, ההגנה, ורוח הלחימה שלהם שמים אותם בעמדה לעשות רעש כבר בפלייאוף הקרוב. הם לא מסתפקים בתואר הקבוצה של העתיד. הם כבר כאן.

"אני אסיר תודה לחברי לקבוצה ולמאמנים שלי", מוראנט אמר לעיתונאים אחרי ההצגה שלו מול סן אנטוניו ביום שני. "בלעדיהם לא הייתי מסוגל לעשות את מה שאני עושה". אנחנו נוהגים לנפנף כאלה אמירות שחוקות, אבל מי שעקבו אחרי מוראנט לאורך הקריירה שלו יודעים שהוא באמת מאמין בזה. הוא מבין איך המשחק הזה עובד, את החיבור שבין האישי לקבוצתי. כולם עובדים בשבילו, כדי שהוא יוכל לככב, כדי שהם יוכלו לנצח.

אייברסון מפרגן:

Sooner or Later!!! @JaMorant pic.twitter.com/KshIUz01B6

— Allen Iverson (@alleniverson) March 1, 2022

הדובים באים
ההשוואות המחמיאות לאלן אייברסון ולעונת ה-MVP של דרק רוז כבר חורשות את הרשת, ומוראנט לא בורח מהן. בעונתו השלישית בליגה ג'ה תפס פיקוד על ההתקפה, הוא קולע 27.6 נקודות למשחק, 8.5 נקודות יותר מבעונה שעברה, והגריזליס קוצרים את הפירות. 113.6 נקודות למאה פוזשנים שהם קולעים שמים אותם במקום השישי בליגה, תשעה מקומות מעל המיקום שלהם בעונה שעברה, ו-14 מקומות מעל לאיפה שהיו בעונת הרוקי של ג'ה. הוא עדיין עובד גם ללא כדור, אבל פחות. כשמוראנט על הפרקט היוסג'-רייט שלו עומד 33.6 אחוזים, מהגבוהים בליגה, והגריזליס קולעים 117 נקודות לכל מאה פוזשנים. זה עובד.

מוראנט לא נותן לשתן לעלות לו לראש. ממפיס שלישית במערב נכון לכתיבת שורות אלה, והיא פוזלת למעלה יותר ממה שהיא פוזלת למטה. הווריורס כבר מרגישים את הדובים נושפים בעורפיהם, והם צריכים את דריימונד גרין לפני שהעסק יתחיל להסתבך. אם כן, הגריזליס אמורים להגיע כפייבוריטים לסיבוב הראשון. איך יראה הפלייאוף שלהם עם יתרון ביתיות?

בפלייאוף 2021, הראשון בקריירה של מוראנט, הוא הוכיח שאין בו פחד, עם 30.2 נקודות למשחק. מוראנט חדר פעם אחר פעם מול רודי גובר וההגנה הקשוחה של יוטה. זה הספיק רק לסוויפ ג'נטלמנים מול הג'אז, שהעונה כבר מסתכלים על ממפיס מלמטה בטבלה. במובן מסוים, עצם ההגעה למעמד מספיקה כדי להכתיר את העונה כהצלחה, אבל תהיו בטוחים שג'נקינס וחניכיו לא רואים את זה ככה. הקבוצה משחקת עם סוואג ששמור רק לגדולות באמת - אלה שיודעות שהן טובות מספיק כדי לגבות את זה בניצחונות. הנהלת הקבוצה לא עשתה מהלך משמעותי בטרייד דדליין, אף שלא חסרים לה נכסים עתידיים. או שהיא מאמינה בסגל הקיים, או שהיא יודעת שאין לאן למהר. כך או אחרת, סיכויי האליפות של ממפיס העונה קלושים, אם תשאלו אותי. אבל זה הקטע איתם, הם לא שואלים.

היום שאחרי מחר
תמיד כשמזכירים את עונת ה-MVP של רוז בהקשר של כוכב צעיר צריך לדפוק על עץ שלוש פעמים. העונה הזו אמורה להיות הראשונה בעידן חדש של הגריזליס בחסות כוכב-העל שלהם. הוא רק בן 22, מה עושה אותו כל כך טוב עכשיו, ולאן המשחק שלו עוד יכול לצמוח?

יש במשחק של ג'ה הרבה מרוז באמת. לראות את ג'ה מגיע לצבע זה כמו לראות מים מתנקזים לפתח בכיור. הוא בלתי נמנע. אין על המגרש מישהו שיכול לעצור אותו בדרך לשם. מוראנט הוא אייברסון, ווסטברוק, רוז וג'ורדן. הוא יחליט לאן הוא יגיע על המגרש ומתי. כל מה שההגנה יכולה לקוות לו זה שיהיה מישהו מטעמה שילווה אותו לשם. המשחק שלו מתחיל מהאיום שלו להגיע הכי קרוב לסל שאפשר. כל שאר האפשרויות נפתחות לו כתוצאה מהחשש של ההגנות מזה. איכשהו, למרות שהוא שוקל כמו ג'ינס רטוב, מוראנט מוביל את הליגה בנקודות מחדירות עם 15 למשחק, והוא משאיר אבק ללוקה דונצ'יץ', שיי גילג'ס-אלכסנדר ואחרים.

יש משהו בהנאה מהאתלטיות האלימה והמתפרצת של ג'ה, שהיא שונה בתכלית לעומת העידון והתחכום של ניקולה יוקיץ', למשל. מדובר בשתי דרכים שונות לחוות את היופי של המשחק. אבל אל תתבלבלו, ג'ה ממש לא סתם אתלט מחונן - הוא קורא את המשחק כמו הרכזים הטובים ביותר. אפשר לראות את ההתקדמות שלו לאורך הזמן הקצר שלו בליגה. ראיית המשחק שלו חוברת למנהיגות והרעות שהוא מראה גם בין השריקות. האופי שלו נותן לסגל קרקע יציבה לבנות עליה את הסגל סביבו. אי אפשר שלא לאהוב אותו.

בזמן שג'ה נוסק, השחקן היחיד שנבחר לפניו בדראפט 2019, זאיון וויליאמסון, מקורקע עד להודעה חדשה. ברחבי הרשת החלו לצוץ ההשוואות למקרה סם בואי ומייקל ג'ורדן, או גרג אודן וקווין דוראנט (למי מאיתנו שלא היו בחיים עדיין). האם יש בהן ממש? לא בדיוק. עם כל האהבה שלי למוראנט, זה די מוגזם בשלב הזה. וויליאמסון הוכיח בזמן המועט שלו על הפרקט שהוא הדבר האמיתי. עוד לא מאוחר בשבילו לחזור לשם. זה לא אומר שהפליקנס שמחים על הבחירה שלהם בדיעבד. אבל וויליאמסון עוד לא אמר את המילה האחרונה שלו.

בניגוד לוויליאמסון, ברור לנו שג'ה הולך למצות את הפוטנציאל שלו. השנה יש מספיק שמות לפניו בדיון על השחקן המצטיין, אז קשה לראות אותו משתחל לדיון באמת. אך מה לגבי השנים הבאות? אם הגריזליס ימשיכו לדרוס, וג'ה ימשיך להראות ככה, אין שום מניעה שיזכה בפרס היוקרתי לפחות פעם אחת. הקליעה שלו השתפרה מספיק כדי לא להיות החולשה שחששנו שתהיה כשהגיע לליגה. אפשר לקוות שימשיך לשפר אותה. הוא כבר בלתי עציר בפיקנ'רול. דמיינו אותו מרים את האחוזים שלו (כרגע הוא על 34.4 אחוזי הצלחה) ואולי גם מקפיץ את כמות הזריקות שלו למשהו כמו שבע זריקות משלוש ל-36 דקות? אם זה קורה אפשר לסגור את הליגה.

ממפיס רוצה להדהים את העולם, ומשחק אצלה שחקן שנותן לעיר ביטחון שהיא יכולה לעשות את זה.

*המספרים בכתבה הובאו מאתר "באסקטבול רפרנס", והם נכונים ליום חמישי, 3.3.