לתת את האקסטרה: האקס פקטורים בפלייאוף

הפלייאוף מתקרב בצעדי ענק, וזה הזמן להתחיל להכיר את השמות שהולכים לשחק תפקיד מכריע. אז מיהו אקס פקטור? בדומה למפלגות הקטנות בפוליטיקה הישראלית, אקס פקטור הוא שחקן שיכול להיות לשון המאזניים, וכך יכול להשפיע בצורה לא פרופורציונלית על התוצאה. לא אחת, משחק טוב שלו שווה ניצחון, ומשחק רע יוביל להפסד, גם אם הוא לא אחד מהכוכבים הגדולים. וג'יימס הארדן. נגיע לזה.

ג'ורדן פול - גולדן סטייט ווריורס
גילוי נאות - יש לי מאן-קראש ענק על ג'ורדן פול. אני מאוהב. הבעיה היא שפול, לפחות בעת כניסתו לליגה, הוא בדיוק מהשחקנים המסוכנים האלה שכל מה שהם עושים נראה מיליון דולר, אבל קבלת ההחלטות שלהם פשוט נותנת הכל בחזרה ליריבות. כרוקי פול היה צ'אקר נטול מצפון, שפשוט לא עיבד את המשחק מהר מספיק בשביל להצליח. אחרי העונה הראשונה שלו, חלק מאיתנו כבר דמיין מה הוא יכול לעשות בסין או באוסטרליה. אבל פול שמר על הביטחון, ופשוט השתפר בעקביות. העונה הוא וגולדן סטייט, שהאמינה בו, קוצרים את הפירות.

התקפית, הוא מרחק צעד אחד מלהיות כוכב. יש לו יציאה מהמקום וברקסים של למבורגני, ושליטה נפלאה בכדור. מגנים רודפים אחריו חסרי אונים כאילו הם מנסים להבריח זבוב. הקליעה שלו היא אחד מהנשקים הכי חשובים של הווריורס העונה, מכדרור, או אחרי תנועה ללא כדור. יש רגעים שהמשחק שלו עם דריימונד גרין מזכיר את הריקוד של גרין עם סטף קרי. אפילו הגנתית הוא כבר לא בור ללא תחתית. המשחק האט עבורו בשני הצדדים.

בעונה כזו, הלוחמים זקוקים לכל מה שהוא נותן כמו חמצן. ב-129 דקות עם קרי ותומפסון על המגרש הווריורס בלתי ניתנים לעצירה, עם נט רייטינג של פלוס 32.6 נקודות(!). ואם כבר הזכרנו את קליי, החשיבות של פול רק עולה כשלוקחים בחשבון שהגרסה הזו של תומפסון עדיין רחוקה מזו שראינו בעבר. פול צריך לספק נקודות וליצור מאפס, במיוחד בימים שבהם תומפסון נראה חלוד, אחרת גולדן סטייט תתקשה לפצח את ההגנות שמולה.

למעשה, הסיטואציה של פול די תפורה עבורו - הווריורס יכולים לנצח משחקים שבהם הוא לא דומיננטי כסקורר, אבל בכל ערב נתון תהיה לו הזדמנות להתפוצץ. לאורך העונה כולה ניכר שסטיב קר לומד איך להשתמש בסט היכולות שלו, ופול מצדו מחזיר את ההשקעה בריבית. פלייאוף זה לא פיקניק, ופול יצטרך להראות שהוא עומד בלחצים שמביא איתו המעמד. אני בעדו.

ג'ארן ג'קסון ג'וניור - ממפיס גריזליס
הביגמן של ממפיס יכול לקנות את עולמו בפלייאוף הזה. טריפל ג'יי נותן עונה הגנתית מרשימה, קצת באיחור אם מסתכלים על תחזיות הדראפט שהיו לנו לגביו, אבל היה שווה לחכות. הוא מוביל את הליגה בחסימות עם 2.3, וגם כשהוא לא חוסם את הזריקה האיום שלו כחוסם עושה את העבודה. שחקנים קולעים ב-50.1 אחוז מתחת לסל כשהוא באזור, נתון שמוכיח שאין הרבה שחקנים שטובים ממנו בהגנה על הטבעת.

והדובים בהחלט מסתמכים על ההגנה שלהם, במיוחד כשג'ה מוראנט לא משחק. הם אמורים לקבל את הכוכב הנפיץ שלהם בחזרה עד הפוסט-סיזן, ואז באמת יש להם סיכוי לעשות רעש. לצד ג'ה, זה יהיה ג'קסון שיצטרך להמשיך לתת את התפוקה, גם בהתקפה. אחרי שתי עונות מבטיחות מחוץ לקשת בתחילת הקריירה שלו, בשתי העונות האחרונות האחוזים שלו מסרבים להצדיק את הווליום הגבוה של הזריקות שלו. יש לו את הטאץ', גם אם המכניקה קצת משונה. אם הכדור יכנס זה יפתח את הסינוסים של ההתקפה, וג'ה יוכל להטיל אימה בצבע. ג'קסון יקבל גם לא מעט הזדמנויות להעניש חילופים כשסטיבן אדאמס ינוח ויפנה לו את עמדת הסנטר.

קמרון ג'ונסון - פיניקס סאנס
בתוך המכונה המשומנת של מונטי וויליאמס יש כמה שחקנים שיכולים להוכיח שהתפקיד שלהם כבר קטן ממידותיהם. קם ג'ונסון הוא המרכזי שבהם. הקלעי המחונן נותן עונה נהדרת מהספסל, עם 44.8 אחוזי הצלחה מחוץ לקשת, בווליום מרשים של זריקות (8.1 זריקות לכל 36 דקות).

ג'ונסון יכול להיות בדיוק התיבול שההתקפה של הסאנס צריכה. הוא לא רק מרווח את המגרש, הוא מסוגל לעשות קצת דברים עם הכדור, ובעיקר לזוז בלעדיו ולמשוך את ההגנה איתו. הקליעה של ג'יי קראודר הוותיק באה והולכת, וזו לא תהיה הגזמה לומר שג'ונסון פשוט טוב יותר בשלב הזה.

ההצלחה של ג'ונסון כאקס פקטור תלויה ספציפית גם ביכולת שלו להחזיק מעמד כפאוור-פורוורד. זה יפתח את ההתקפה של פיניקס ללא ספק, וייתן לה את הצ'אנס הכי טוב שלה להצליח מול הגנות הפלייאוף הקשוחות. אבל האם הגנתית הוא יצליח לעמוד מול המפלצות בצבע? הוא לא חייב להיות מושלם, הוא רק צריך להחזיק מעמד מספיק בשביל לטחון את המאץ'-אפ שלו בצד השני.

טיילר הירו - מיאמי היט
רבות דובר כבר על ההופעה המרשימה של הרוקי של ההיט בבועה. אחרי עונת האנג אובר ב-2020/21, הירו חזר למסלול, עם עונה ששווה לו את תואר השחקן השישי של העונה. ולמה בעצם השחקן שהכדור בידיו רוב הזמן בקלאץ' עדיין עולה מהספסל? נראה שההיט מסרבים לתת לו את הקידום הזה ויהי מה, ולא משנה כמה שחקנים מושבתים ממשחק נתון. ובכן, הנה התיאוריה שלי: נראה שחשוב לספולסטרה לתת להירו את הדקות שלו כיוצר מרכזי בדקות שהכוכבים נחים. מעבר לזה, אולי זו גם דרך לוודא שהירו נשאר מפוקס על הדברים שהוא צריך לשפר, ולדאוג שהשתן לא עולה לו לראש. במיאמי פשוט עושים דברים אחרת.

בפלייאוף הזה הירו ימשיך לקבל את המושכות בהתקפה, כי ההיט נואשים ליכולת של ליצור לעצמו ולאחרים. האם הוא יוכל לקפוץ מדרגה ולהשתלט על כמה משחקים או סדרה? אם לא - לא בטוח שלהיט יש מספיק כוח אש התקפי. ההגנה שלהם מדהימה - לא בזכות הירו, אגב - אבל זה לא יעזור להם למלא את הדלי בצד הזה של המגרש אם הם הולכים לבעוט בו בצד השני.

ג'יימס הארדן - פילדלפיה סבנטיסיקסרס
חשוב לי לכתוב את זה דווקא אחרי משחק טוב שלו מול מילווקי, כי גם בו ראינו את הרמזים המטרידים. זה לא שהארדן לא מגיע למשחקים גדולים אף פעם, אבל יש משהו במשחק שלו שפשוט לא מתורגם בהם ליכולת טובה באופן עקבי מספיק, לצד קריסות מנטליות של ממש. יש לו את המהלכים שהוא אוהב לעשות עם הכדור (ואת הנקודות על המגרש שבהן הוא רוצה שחבריו לקבוצה יעמדו בלי לנוע), וזהו. הוא מדהים בדברים האלה, מהטובים בהיסטוריה. באמת שקשה להסביר עד כמה הוא טוב. אבל.

אבל בפלייאוף קבוצות מנסות להוציא את הכוכבים מאיזון ולמנוע מהם את מה שהם אוהבים לעשות. וג'יימס הארדן, בניגוד לכוכבים אחרים, לא עושה התאמות. בשלב הזה זה מרגיש מנטלי ועקרוני אפילו יותר מאשר מקצועי. זה חייב להיות מושלם, ובדרך שלו, או שהוא פשוט יוותר מראש. אנחנו לא מבקשים מנמר להפוך את חברבורותיו, אבל יש פתרונות מאוד בסיסיים שאמורים להיות בסל הכלים של כל שחקן כדורסל ברמות האלה. והארדן פשוט מסרב לצאת מאזור הנוחות שלו. הכל מתוסרט מראש.

מה עם לקחת זריקות ממסירה, ולא רק אחרי כדרור? הארדן זורק פחות מזריקה למשחק העונה בקאץ'-אנד-שוט, בדומה לשאר הקריירה שלו. אף אחד לא מבקש ממך להפוך לפאטי מילס או סטף קרי. פשוט תעמוד שם ותזרוק כשאתה פנוי בלי לחשוב פעמיים. אולי תנסה לקחת יותר זריקות מחצי מרחק, כששאר האפשרויות נסגרות? או שתלך לסל במטרה לסיים, ולא רק כדי להוציא פאול? אלו לא בקשות מופרכות. ואני אפילו לא מתקרב להגנה שלו הפעם.

היסטורית הפלייאוף של הארדן רצופת כתמים בשלב הזה. מעבר לכך, אפילו בעונה הרגילה הפעם האחרונה שהוא נראה כמו אחד מעשרת השחקנים הטובים בליגה לתקופה משמעותית הייתה אי אז ביוסטון. האם בגיל 32 הוא יוכל לגרש את השדים שלו? כי זה השחקן שפילי חגגו את הגעתו, ולא מי שאנחנו רואים עכשיו. החלון של הסיקסרס לא הולך להיות פתוח יותר ממה שהוא עכשיו. הארדן חייב להרים הילוך, ובגלל זה הוא אקס פקטור, על אף שהוא כוכב מבוסס. חובת ההוכחה היא עליו.

הלילה
וושינגטון וויזארדס - דאלאס מאבריקס, (הלילה, 2:00, 5SPORT)
דני פוגש את לוקה. ואם המשפט הזה לא מספיק לכם בשביל להתעורר תרשו לנו להציע לילה לבן… אבדיה מוצא את הגרוב שלו במשחקים האחרונים, והמכשפים יקוו לגנוב אחד בבית מול הטקסנים הנהדרים, שינסו להבטיח לעצמם את המקום השלישי במערב.

דנבר נאגטס - מינסוטה  טימברוולבס, (הלילה, 4:00, 5STARS)
שניים מהסנטרים הטובים בעולם במאבק ישיר בדנבר, כששתי הקבוצות חזק במאבקי המיקום בפלייאוף. הזאבים שואפים להימנע מהפליי-אין, ונראים נהדר מאז פגרת האולסטאר. מהצד השני ניקולה יוקיץ' ימשיך לסחוב את מה שנשאר מהסגל הפצוע שסביבו, ואולי אפילו ייצא לו עוד תואר MVP מכל הסיפור הזה.

*הנתונים בכתבה נכונים ליום חמישי, 31.3.