לא קליי קלות: החזרה מהפציעה של תומפסון

כוכב גולדן סטייט חזר אחרי שתי פציעות קשות במיוחד, אך עדיין רחוק משיאו. ההגנה טרם עמדה במבחן בפלייאוף, ההתקפה לא יציבה אך מראה ניצוצות. הניתוח המלא, רגע לפני משחק 5 בממפיס

רועי ויינברג
רועי ויינברג  11.05.22 - 16:05

פלייאוף ה-NBA הוא המקום שבו נוצרים מיתוסים ספורטיביים. זה אחד הדברים היפים ביותר בתקופה הזאת בשנה: חודשיים שבהם נולדים רגעים או משחקים שמתחילים בשידור ישיר והולכים לחיי נצח ב-5GOLD. אחד המיתוסים הגדולים ביותר באן.בי.איי, לפחות בשנים האחרונות, הוא "Game Six Klay", קליי תומפסון של משחק שש.

  • 4:30, ישיר ב-5SPORT: המשחק החמישי בסדרה בין גולדן סטייט לממפיס

המיתוס הזה התחיל בגמר המערב של 2016, כשקליי תומפסון קלע 11 שלשות והצליח לכפות משחק שביעי על אוקלהומה סיטי ת'אנדר לאחר שהובילה 1:3 על גולדן סטייט ווריירס. במשחק השישי מול יוסטון בגמר המערב של 2018, אליו הגיע בפיגור 3:2, קלע 35 נקודות והצליח להגיע למשחק שביעי בו הרוקטס קרסו וגולדן סטייט עלתה לגמר.

בגמר 2019 היה אחד המשחקים הזכורים ביותר של קליי תומפסון, ואולי נקודת הפתיחה לסיפור שלו בשנים האחרונות. גולדן סטייט הייתה בפיגור 3:2 מול טורונטו, בלי קווין דוראנט. קליי תומפסון קלע 30 נקודות ב-32 דקות, נפצע בברכו וחזר למגרש כדי לקלוע שתי זריקות עונשין. הוא ירד בריצה לספסל ומאוחר יותר התברר שקרע את הרצועה, פציעה שהשביתה אותו לכל עונת 2019/20.

רגע לפני העונה העוקבת, 2020/21, הוא קרע את האכילס והיה עונה שלמה בחוץ. הוא חזר השנה, עם אפרו, והצליח להפוך לשחקן חמישייה של גולדן סטייט. לא כל השחקנים היו מצליחים לחזור לרמה גבוהה אחרי שתי פציעות שיכולות לסיים קריירה, גם מהבחינה הפיזית וגם מהבחינה המנטלית. קליי הצליח, והמשחק החמישי המתקרב בין גולדן סטייט לממפיס נותן לנו הזדמנות להסתכל על היכולת של תומפסון עד עכשיו.

קרי, תומפסון וגרין. שוב ביחד (Getty)
קרי, תומפסון וגרין. שוב ביחד (Getty)

בפציעתו הראשונה של קליי, הוא היה האופציה השנייה בגולדן סטייט אחרי סטפן קרי (לא כולל קווין דוראנט שהיה פצוע במשך רוב פלייאוף 2019). הוא חזר כאופציה השלישית בהתקפה אחרי קרי וג'ורדן פול, ואולי השחקן הרביעי בחשיבותו אם סופרים גם את דריימונד גרין.

התפקיד הזה, על הנייר, אמור להפוך את החיים שלו ושל גולדן סטייט לקלים יותר. גם בשנות השיא של הווריירס (2015-2019) רוב תפקידו של קליי היה לקבל את הכדור בעמדות נוחות ולשחרר אותו ממש מהר לסל. היכולת הזאת מכריחה את ההגנה להתמקד גם בקליי בלי הכדור, ומפנה את השטח לקרי וחבריו. בחלק מהמשחקים זה עובד. שימו לב לזה למשל כאן, במהלך שמתחיל בקליי כניצב ומסתיים ברשת.

קרי נכנס עם הכדור לסל, ההגנה מתמקדת בו. דריימונד גרין, שחקן של , חופשי לגמרי ומקבל את הכדור. ההגנה מתקרבת אליו, בזמן שקליי עושה תנועה מאחוריו. הנד-אוף מושלם של גרין משאיר לקליי מרווח, הוא עולה לשלשה וקולע. שירה בתנועה.

אין הרבה דברים יותר קטלניים מהזריקות האלה, לפחות כל עוד הן עובדות. קליי של לפני הפציעה קלע אותן באחוז גבוה, אבל הוא עם 25.7%  מהשלוש בסדרה מול ממפיס. ראינו אותו קולע באחוזים טובים יותר בעונה הסדירה הנוכחית, אך חוסר היציבות הזה פוגע בו ובווריירס: מלבד משחק של 4 מ-6 מהשלוש, בו הם קלעו 142 נקודות, הוא קלע ב-3 מ-10, 2 מ-12 ו-0 מ-7 במשחק האחרון. לא נעים.

לא מדובר רק במזל רע. תומפסון אמנם עם בשלשות חופשיות לחלוטין, אחוז שככל הנראה יתאזן בסדרות הבאות ואולי כבר במשחק החמישי, אלא גם בבחירת הזריקות. קליי לוקח יותר מדי זריקות מכדרור, 6.1 במשחק בפלייאוף, ויותר מדי זריקות לא מחויבות בשלב מוקדם של שעון הזריקות. ג'ורדן פול, שחקן יעיל ומגוון יותר, זורק פחות מתומפסון. בפועל זה צריך להיות הפוך, גם אם תומפסון משחק יותר מהשאר.

התרומה הגדולה ביותר של קליי למשחק היא יכולת יצירת הנקודות, אך גם ב-2015 או 2016 למשל, בהן גולדן סטייט הייתה פחות מוכשרת על הנייר מהקבוצה הנוכחית, הוא היה במיטבו כשחקן שמגיע לזריקות ולא יוצר אותן בעצמו. חוסר היציבות בתוך הסדרות הייתה קיימת מאז ומעולם ולא תשתנה, אך אלו זריקות שעדיף לתת לקרי או לפול. גם אם תומפסון צריך יותר זריקות בשביל להרגיש מחדש ביטחון אחרי תקופה ארוכה בה לא היה על המגרש. שימו לב לזה למשל כאן, במהלך בו הוא מתחיל את ההתקפה ומסיים אותה בזריקה קשה ולא מחוייבת:

ברגע שהוא לא יזרוק את הלבנים האלה ההתקפה תהיה טובה יותר. זה אחד היתרונות של המעבר מהאופציה השנייה לשלישית בהתקפה אחרי קרי ופול, והמעבר לשחקן הרביעי או החמישי שמחזיק בכדור אחרי שניהם, גרין, ואולי גם אנדרו וויגינס. האחוז בהן זריקות פתוחות נכנסות (12 מ-39 בזריקות שנחשבות "חופשיות", לעומת 12 מ-23 בזריקות שנחשבות "חופשיות מאוד" לפי אתר ה-NBA), פחות מדאיג בהתחשב ביכולת של תומפסון. הוא הוכיח שאי אפשר להשאיר אותו פנוי, אבל אין תירוץ למהלכים בהם הכדור עובר את החצי והוא זורק מיד לאחר מכן.

במקביל, חשוב לדבר על ההגנה של קליי. הוא היה אחד משחקני ההגנה הטובים באן.בי.איי, אבל טרם קיבל מבחן אמיתי בפלייאוף. הוא יצטרך להתמודד עם גארדים גדולים יותר מג'ה מוראנט, מולו התקשה, במשחקים הבאים. לוקה דונצ'יץ' או דווין בוקר בגמר המערב, והמפגש עם גארד ברמה גבוהה בגמר ה-NBA (ג'יילן בראון, ג'יימס הארדן, קריס מידלטון או ג'ימי באטלר), יהיו מבחן משמעותי יותר מהאתלטיות של ג'ה.

תומפסון בן 33 ואחרי שתי פציעות קשות. הוא עשה עבודה טובה במשחק הרביעי, הראשון בו מוראנט לא שיחק, ומגיע לו קרדיט על עצירתו של דזמונד ביין שמתקשה מאוד מול הווריירס. במשחקים הקודמים התקשה, וקשה לקחת את הסיבוב הראשון מול דנבר של ניקולה יוקיץ' כמבחן אמיתי להגנה על גארדים או פורוורדים.

זאת, למשל, זריקה רעה. קליי תומפסון (Getty)
זאת, למשל, זריקה רעה. קליי תומפסון (Getty)

אז איך קליי תומפסון? אין תשובה חד משמעית. מצד אחד, הוא מזכיר מאוד את השחקן שהיה אחרי הפציעות הקשות. התנועה בהתקפה טובה, ההגנה לא רעה, והוא משחק יותר דקות מכל אחד אחר בגולדן סטייט בפלייאוף.

מצד שני, הם לא היו צריכים ממנו יותר מדי עד עכשיו. תומפסון במיטבו במשחקי ההכרעה, כמו משחקי שש עליהם דיברנו מקודם או משחקי שבע, וכמו שזה נראה כרגע הם יעלו לגמר האזורי אחרי שתי סדרות שצפויות להסתיים ב-1:4. המשחק היום מול הגריזליס יהיה מבחן מעניין, בהתחשב ביכולת הטובה של הקבוצה בלי ג'ה מוראנט העונה ובכך שמדובר במשחק חוץ.

אם קליי יתפוצץ עם ערב קליעה טוב נוסף, החיים של חבריו לקבוצה יהיו קלים יותר. אם הוא ימשיך עם זריקות לא מחויבות המציאות והחטאת מצבים קורצים, יכול להיות שנגיע למשחק שישי. בצד החיובי, כולנו יודעים מה יכול לעשות במשחק השישי.