תגיות: NBA, לברון ג'יימס
לברון ג'יימס טיפס על האוורסט. הכוכב של הלייקרס הפך הלילה למלך הסלים של ה-NBA בכל הזמנים אחרי שעקף את כרים עבדול ג'באר ו-38,387 הנקודות שלו בעונה הסדירה, מספר שנים אחרי שהפך למלך הסלים בפלייאוף (7,631 נקודות לעת עתה).
38 אלף נקודות זה המון. במקביל לכך, אגב, לברון לקח יותר מ-10,000 ריבאונדים ונמצא במקום הרביעי ברשימת מלכי האסיסטים של כל הזמנים אחרי שעקף את מארק ג'קסון ואת סטיב נאש. כשמחברים את כמות הנקודות של שני הראשונים ברשימה הזאת, ג'ון סטוקטון וג'ייסון קיד, מגיעים לכמות נקודות נמוכה יותר מזאת של קינג ג'יימס לבד.
רשימת השיאים ארוכה. לא היה מעולם שחקן שסיים את הקריירה עם 30,000 נקודות, 7,000 ריבאונדים ו-7,000 אסיסטים. לברון בדרך לסיים אותה עם 40,000 נקודות, 11,000 ריבאונדים ו-11,000 אסיסטים. בעוד עבדול ג'באר, השיאן הקודם, קלע מעל עשרים נקודות פעמיים בעונתו האחרונה, לברון עם עשרים משחקים של מעל 30 נקודות העונה. התקפית, לפחות, הוא עדיין בשיאו. לכן, רגע אחרי שבירת השיא, בואו נדבר על הגדולה של לברון ג'יימס.
האבולוציהקל לשכוח את זה, בהתחשב בכך שעברו 20 שנה מאז שהוא נכנס לליגה, אבל ללברון לא הייתה תדמית של סקורר בשנותיו הראשונות. הוא אמנם קלע 27.2 נקודות למשחק בשנתו השנייה ו-31.2 בשנתו השלישית, אבל נחשב לשחקן שמחפש את המסירה לא פחות, אם לא יותר, מאת הסל עצמו. ג'יימס אף קרא לעצמו "שחקן שחושב על המסירה" מוקדם יותר החודש. זה, כנראה, לא נכון, אבל הוא לא היה שחקן שידוע בזכות התפוצצויות חריגות בעונה הסדירה.
שיא הקריירה של לברון הוא 61 נקודות, וכמות הזריקות הגבוהה ביותר שלו במשחק אחד היא 36 (במשחק בו קלע 56 מ-98 הנקודות של קליבלנד והפסיד לטורונטו). לשם השוואה, לשחקנים כמו רודי גיי, מונטה אליס, דמאר דרוזן, זאק רנדולף וריפ המילטון היו משחקים בהם זרקו יותר בעידן בו לברון שיחק בליגה. היו משחקים שהרגישו כאילו לברון משחק רק כדי לקלוע 30 נקודות, בטח בשנתיים האחרונות והעגומות בלייקרס, אבל הוא מעולם לא היה שחקן שמשחק כדי לנפח את המספרים שלו.
זאת אולי הגדולה של לברון כסקורר, העקביות. ב-2004/05, בגיל 20, הוא קלע 27.2 נקודות ב-55.4% טרו שוטינג (בעידן בו קליבלנד שלו שיחקה 89.7 מהלכים במשחק). ב-2022/23, בגיל 38, הוא קולע 29.9 נקודות ב-58.7% טרו שוטינג (בעידן בו הלייקרס שלו שיחקה 101.9 מהלכים במשחק). הליגה השתנתה סביב לברון מספר פעמים בתקופה הזאת, והוא עדיין נשאר רלוונטי.
ג'יימס, עם השנים, שיחק בכמה תפקידים שונים בהתקפה. בשנים הראשונות בקליבלנד הוא היה מוביל הכדור המרכזי ו"התפשר" על הרבה זריקות רעות מחצי מרחק, לא מעט בגלל ששיחק ליד שני גבוהים שחוסמים את הצבע ובקבוצה שמסרבת לאיים מהשלוש.
כשעבר למיאמי הוא הפך לשחקן שמנסה ומצליח להכנס לסל, כפאוור פורוורד שמשחק ליד סנטר שמרווח את המגרש כמו כריס בוש. המגמה הזאת המשיכה גם בקליבלנד לצידו של קווין לאב, ובשנים האחרונות בלייקרס אנחנו רואים אותו זורק יותר שלשות. בכל המקרים היתה לו הצלחה קבוצתית.
לברון שינה את עצמו עם השנים, אך בכולן נשאר אחד האתלטים הגדולים ביותר ב-NBA. שיא הנקודות המצטבר הוא ההוכחה הטובה ביותר למוסר העבודה המדהים של ג'יימס, כוח פיזי בלתי ניתן לעצירה. יש היום בארצות הברית אנשים בני 60 ואנשים בני 20 שיכולים להעיד שהוא הטביע עליהם במהלך משחק NBA.
במקביל, הוא פיתח את המשחק שלו עצמו מעבר לבחירת הזריקות. ב-2011, אחרי ההפסד המביך לדאלאס בגמר, הוא התאמן אצל האקים אולג'ואן וחזר עם משחק פוסט משופר. כשהעוצמה המתפרצת ירדה יחד עם הגיל הוא התחיל לזרוק הרבה יותר שלשות מכדרור וממרחק גדול יותר.
בעונת האליפות השנייה במיאמי, 11% מהזריקות של לברון הגיעו מהשלוש. בעונה הקודמת בלייקרס, בה קלע 30.3 נקודות במשחק, אלה היו 34%. בשנים הראשונות בקליבלנד הוא הגיע ל-10 זריקות עונשין במשחק, בעוד הוא לא עבר את הרף של 6.2 בערב מאז עונתו הראשונה אצל הלייקרס. כשמסתכלים על לברון ג'יימס, אפשר לראות 3 או 4 עונות שיא שונות מאוד זאת מזאת. זה מתבטא גם בעונות הקליעה שלו. בחלק הוא היה מוביל הכדור והתרומם לזריקות קשות אחרי פיק-נ'-רולים, בחלק הוא נכנס בקלות לצבע, בחלק הוא הסתמך יותר על זריקות מהשלוש.
זה, אולי, מה שהופך את לברון ג'יימס לשחקן כל כך גדול: השילוב בין הוורסטיליות, מוסר העבודה (שהשאיר אותו אחד האתלטים הגדולים בליגה במשך עשורים), הכישרון והעקביות. לזכות ב-4 אליפויות ולרשום אולי את סדרת הגמר הגדולה בכל הזמנים זה דבר אחד. לקלוע יותר מ-38 אלף נקודות בקריירה זה דבר אחר.
לברון אמנם בעונה מדהימה, אך נכנס לשנים האחרונות של הקריירה. גם אם הוא יוכל להמשיך לשחק ברמה גבוהה עד גיל 45, משהו שלא נראה מופרך בכלל בהתחשב בזה שהוא שחקן של 30/8/7 למשחק בגיל 38, אנחנו רואים את הסוף של אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים.
שחקן שהגיע לליגה עם ציפיות בלתי אפשריות ויצא ממנה כשהוא מסר יותר אסיסטים מסטיב נאש ומג'יק ג'ונסון, לקח יותר ריבאונדים מדיוויד רובינסון וקלע יותר מכל אחד אחר. אחד שנבחר 13 פעמים לחמישיית הליגה הראשונה והוביל שלושה מועדונים שונים לאליפות. גם אם הוא כבר לא יזכה בעוד אחת, צריך להריע לקינג ג'יימס. מלך הסלים של הליגה הטובה בעולם.