גם לברון ג'יימס הבין: הגיבור האלמוני של הלייקרס

מוכן ומזומן
ביום שישי האחרון ישבתי בבר מצווה עם ידיד שדר ספורט, שסיפר לי איך הבן שלו הושאר על הספסל על ידי המאמן שלו בקבוצת הכדורגל פעם אחר פעם - ולא קיבל דקות אפילו בגארבג' טיים. בשלב מסוים האבא התקשר למאמן והעיר לו שזה לא בסדר. בסופו של דבר המאמן נתן צ'אנס לילד - והילד דפק גול לחיבורים.

לילד הזה לא קראו לוני ווקר הרביעי, אבל לוני ווקר הרביעי יכול להוות דוגמה לכל ילד כזה, שבוהה מהספסל בזמן שהחברים שלו מתאמצים על המגרש. מקצוענות זו לא רק לשחק כמו שצריך, מקצוענות זו פשוט להישאר מוכן לרגע בו יקראו לך.

בפלייאוף אין יותר מדי זמן לאימונים, ובחלק מהאימונים מי שמקבל את הדקות הם השחקנים שלא שיחקו במשחקים הקודמים. למשחקים האלה קוראים "תישארו מוכנים" (Stay Ready). ווקר, השחקן השני שהלייקרס החתימו בקיץ האחרון, והרכש היקר ביותר שלהם, נשאר מוכן גם בתקופות קשות ומייבשות.

הוא הגיע מסן אנטוניו עם ניסיון פלייאוף "עשיר" של 6 נקודות בסך הכל, ושניות בודדות מחוץ לגארבג' טיים. ההחתמה שלו סימנה את הכיוון אליו הולכת הקבוצה בעידן דרווין האם: שחקנים אתלטיים, צעירים, שצמאים להזדמנות אמיתית. ההזדמנות הגיעה, ולוני הגיב בחוסר יציבות - ובעיקר בתרומה מינימלית בתחומים שאינם נוגעים לקליעת נקודות. כשהגיע המייקאובר בטרייד דדליין, כמעט כל מי שהגיע עקף אותו ברוטציה, ולוני חזר עמוק לספסל.

האיש שגדל אצל גרג פופוביץ' עבר כמה דברים בחיים, ולא רק בכדורסל. בשלב מסוים, הוא חשף כי נאנס והוטרד מינית על ידי קרובי משפחה. את הספרס הוא עזב כדי להתחיל, שוב, מחדש. לעזוב קבוצה שהיה ברור שלא תיאבק על אליפות, ולקוות שהגיע לאחת שכן. זה לקח זמן, אבל משחק שני ברציפות הוא מצא את עצמו תורם - והפעם לא רק תורם, אלא מכריע משחק קריטי מול אלופת NBA מכהנת.

ווקר קלע 56% מהנקודות של הלייקרס ברבע הרביעי הלילה. 15 מתוך 27. השחקן השני הגדול בכל הזמנים, לברון ג'יימס, נתן לו את הכדור פעם אחר פעם ברגעי ההכרעה. השחקן שסומן מראש כאיש המפתח לכל הסדרה הזו, אנתוני דייויס, בקושי קיבל כדורים ברבע הזה, והיה עסוק בלסדר חסימות ולהיאבק על הריבאונדים.

שני הסופרסטארים זיהו את היד החמה והלכו איתה. אבל זו לא היתה רק ההתקפה, שם השתמש בזריזות ובאתלטיות שלו כדי ליצור הפרדה משומריו. ווקר רץ דרך חסימות ונאבק על כל כדור מול הגארדים של הווריורס, ברבע בו הלייקרס עצרו את יריבתם עם הגב לקיר על 6 מ-17 מהשדה ועל 17 נקודות בלבד - שתיים יותר ממה שקלע באותו רבע שחקן אחד: לוני ווקר הרביעי.

ערוץ בלי אגו
לאט לאט, ביסס מאמן הלייקרס דרווין האם האם את הקבוצה שלו על שני עקרונות. אחד - אם אתה לא שומר, אתה לא תהיה על המגרש. שני - אין אגו. בשנותיו הראשונות של לברון ג'יימס הוא ספג ביקורת על כך שהוא לעולם לא יהיה מייקל מכיוון שהיה נותן את הזריקות הקריטיות בקליבלנד לאנשים כמו דוניאל מארשל או דניאל "בובי" גיבסון.

אבל יותר מהשילוב בין אתלטיות לכוח, כנראה שמה שיגדיר את הקריירה של לברון בעיניי יהיה אינטליגנציית המשחק הגבוהה שלו, שמאפשרת לו גם לדעת מתי לתת לשחקן אחר לקחת פיקוד. בשלב מסוים צוין בשידור שלברון לא קלע 30 נקודות בפלייאוף 2023, ותשעת המשחקים הרצופים ללא 30 נקודות בפלייאוף הם הרצף הארוך ביותר בקריירה שלו. אז הנה, הגענו לעשרה כאלה, והלייקרס מובילים 1:3 מול גולדן סטייט.

בחלק מהמשחקים בפלייאוף הנוכחי, לברון היה פשוט לא טוב. גם במשחק 4 היו יותר מדי רגעים בהם עבר ל"מצב שמירת סוללה" בהגנה ונתן לשחקנים להתגנב לו מאחורי הגב לסלים קלים. הבנאדם עבר הלילה את רף 11,400 דקות הפלייאוף בקריירה: בדיון על השיאים הבלתי שבירים ביותר, כנראה שהמספר הזה לא ייעקף לעולם.

לשם השוואה, סטף קרי וקליי תומפסון יחד - שניים שעשו חמישה גמרים ולקחו ארבע אליפויות - עומדים יחד על פחות דקות פלייאוף ממנו (כ-11,100). כנראה שהוא בערך השחקן היחיד שדרווין האם לא יוריד מהמגרש במקרה של פשלות בהגנה. כל היתר יקרעו את התחת.

אוסטין ריבס פילס את דרכו לרוטציה רק דרך עבודה קשה; המאמן שלו כבר מרגיש מספיק בטוח להציב אותו על גדול הקלעים בתולדות ה-NBA. רוי האצ'ימורה בקושי התאמץ בהגנה בשלוש וחצי עונותיו בוושינגטון; בלייקרס הוא כבר יכול לשים גוף בפוסט-אפ על ג'ארן ג'קסון ג'וניור. אחרי ששני אלה עברו את ווקר ברוטציה, הוא הבין שאת מקומו הוא ירוויח מחדש רק דרך ההגנה. אז זה מה שהוא עשה.

האם, שהיה אחד מעוזרי המאמנים המנוסים ביותר בליגה, מראה שהוא לא מגיע מהבית עם קיבעון. מי שרוצה להיות על המגרש סביב לברון ודייויס, שיעבוד בשביל זה. ואם צריך לספסל את המגן המעוטר ואנדרבילט (שהיה נון-פקטור מוחלט בהתקפה) ואת דיאנג'לו ראסל, השחקן עם השכר הגבוה ביותר מחוץ לשני הכוכבים, כך יהיה. ווקר היה עבורו מגן וחץ.

הורידו את הכפפות
לפני 20 שנה, ביולי 2003, חתם גארי פייטון, בשלהי קריירה ארוכה ומפוארת, בלוס אנג'לס לייקרס. "החלטתי להגשים את החלום", מסר דרך סוכנו, ארון גודווין, "והחלום שלי זה לקחת אליפות". החלום של "הכפפה" לא התגשם שם, אלא רק במיאמי כעבור שנתיים; עם הלייקרס הוא אמנם הגיע לגמר, אבל הקבוצה שלו פורקה שם מבפנים על ידי קובי בראיינט ופורקה מבחוץ על ידי דטרויט. על הספסל של הפיסטונס ישב אז אחד, דרווין האם.

הדור השני למשפחת פייטון מנסה שוב להתגבר על האם, והלילה היה קרוב. סטיב קר קיבל החלטה אסטרטגית, לפיה השחקנים שעליהם הלייקרס בוחרים להציב את אנתוני דייויס בתפקיד ה"דריימונד" (לא שומר על אף אחד אישית, אלא סוג של שוטר תנועה שנותן דוחות וגגות לכל מי שעובר באיזור) יחפשו דרכים להיכנס לצבע בכל מחיר - עם הכדור או בלעדיו, מהאמצע או מקווי הבסיס. זה עבד.

סטף גרר את דייויס החוצה מהצבע בפיקנרולים ומצא את החודרים פעם אחר פעם. זה נגמר ב-14 אסיסטים, מרחק של אחד משיא הקריירה שלו בפלייאוף. פייטון קלע 15 נקודות, והיה הקטליזטור העיקרי לבריחה של הווריורס ל-12 הפרש ברבע השלישי.

בעונה הרגילה, הווריורס, קבוצה שקלעה בעונה הרגילה 38% מהנקודות שלה בצבע (44.7 מתוך 118.9), קלעה שם הפעם 52 מתוך 101 נקודותיה, וגברה על הלייקרס (46) בקטגוריה הזו. במלים אחרות, הם כמעט ניצחו את הלייקרס בנשק שלהם.

רק שברבע הרביעי, הרבה בזכות העירנות ההגנתית של שחקנים כמו ווקר, ההזדמנויות האלה הלכו והתמעטו. קר חזר לברירת המחדל שלו, תנו את הכדור לסטף קארי ותנו לו לעבוד; הלייקרס במקביל דאגו להתיש את סטף דרך בידודים של לברון, ולמרות ההתמודדות מעוררת ההערכה של סטף (נראה שפלג הגוף העליון שלו ממשיך להתחזק מעונה לעונה, והבנאדם בן 35!), הוא הגיע למאני טיים סחוט אחרי 42 דקות על הפרקט, החטיא שתי שלשות באחד על אחד מול דייויס, ואחרי שהכדור הגיע אליו מהביניים בשניות הסיום, במקום לקחת פסק זמן, הוא מסר אותו לאף אחד וזרק את משחק 4 לפח.

בהרבה מובנים, סטף היה במשחק הזה פנומן-פנומן-פנומנל. כקלע או כמוסר, הוא היה אחראי על 61% מהנקודות של הווריורס - 62 מתוך 101. אבל אם פייטון הוא השם השלישי ברשימת הקלעים, עם כל הכבוד וההערכה לבן של הכפפה (אגב, כשחתם על חוזה דו-כיווני בלייקרס ב-2018, אחד האוהדים באל.איי הציע את הכינוי "הגרב". אחרי 11 משחקים הוא שוחרר), זה אומר שכנראה מישהו אחר לא הגיע לעבודה.

קליי תומפסון וג'ורדן פול קלעו יחד 3 מ-15 מהשדה, ופול ספציפית סיים את הערב ללא נקודה. בניגוד ללברון, ובאופן שמנוגד לגמרי למה שהפך את הווריורס למה שהם, לסטף לא היה על מי לסמוך בדקות האחרונות. במצב כזה, נשארנו עם live by the three, die by the three. הפעם זה לא עבד.

הסדרה הזו, כמו שיודע כל מי שחזה פעם בסדרה בין לברון לסטף שנמצאת במצב 1:3, לא גמורה בכלל. האדפטציות של קר הביאו את הווריורס למצב ניצחון, והוא יכול להמשיך איתן למשחק 5; עם יכולת סבירה של תומפסון ו/או פול הוא היה כנראה יוצא מהקריפטו עם 2:2 ועם הביתיות. אבל לפעמים צריכים גם להיערך לבלתי צפוי, ובמובן הזה, האס של האם ברבע הרביעי היה זה שהכריע.

קשה להתכונן בדו"ח הסקאוטינג לשחקנים שאתה לא יודע אם יהיו בכלל ברוטציה; וקשה להתכונן מול קבוצה שסוגרים לה דלת, והיא פותחת חלון; שסופגת מהלומה, ויודעת להגיב בזמן אמת; ששוב ושוב, בפלייאוף 2023, מוצאת אקס פקטורים ודרכים שונות לנצח.