רק כמעט: ג'ואל אמביד עוד לא בליגה של הגדולים באמת

יש, מפעם לפעם, משפטים שנכנסים לשפה. ברגע שמישהו מספיק מגניב אומר משהו כולנו נגיד אותו אחריו, ולא חסרות דוגמאות. האחרונה בהן היא כל ה"פנומנל" שנשמע ברחבי ישראל אחרי ההופעה המעולה של נועה קירל באירוויזיון האחרון, והתופעה הבלשנית/תרבותית/סוציולוגית הזאת לא חפה גם על ה-NBA.

במשחק הראשון של הלייקרס בפלייאוף אוסטין ריבס התפוצץ מול ממפיס עם רבע אחרון מדהים ומשפט אחד שהפך לאייקוני - I'm him. "אני הוא", בתרגום לא רע לעברית. המשפט הזה, שלרוב יוצא מפה של שחקנים אחרי עוד מהלך בלתי אפשרי שנכנס לרשת, מעיד שהם מי שהאוהדים רוצים שהם יהיו. גיבורי על שיכולים לנצח סדרות ולהילחם בגבולות של מה שכולנו חשבנו שהוא אפשרי.

בפלייאוף הזה, לשמחתנו, יש הרבה כאלה. ג'ייסון טייטום הראה אמש (בין ראשון לשני) שהוא "הוא", וכך גם לברון ג'יימס, אנתוני דייויס, ג'ימי באטלר וגם שחקנים שהודחו כמו דווין בוקר וסטפן קרי. כולם, ללילה אחד, היו סופרסטאר.

ג'ואל אמביד, לעומתם, הוא לא "הוא". ה-MVP של הליגה הודח ב-5 מ-6 השנים האחרונות בסיבוב השני, ומעולם לא הגיע לגמר האזורי. בגיל 30 הוא מרגיש כמו שחקן עונה סדירה, ולא הרבה מעבר.

Joel Embiid averaged 33.1 PPG in the regular season and 23.7 PPG in the playoffs.

That drop-off (-9.4) is the largest by that year's MVP in NBA history. pic.twitter.com/beu4XrfqNg

— ESPN Stats & Info (@ESPNStatsInfo) May 15, 2023

מתחילים לחשוב, מאבדים את הראש
אמביד היה שחקן עונה סדירה אדיר. הוא זכה ב-MVP בצדק והרבה פרשנים ראויים מאוד (כולל יואב מודעי שלנו) הצביעו לו אחרי שנה של 33 נקודות, 10 ריבאונדים והגנה טובה מאוד. אחרי שנתיים של יוקיץ' וזכיות של יאניס בעבר, הגיע לו התואר הזה.

אבל סגנון הכדורסל שלו, פחות או יותר, היה גם "סגנון של עונה סדירה". אמביד מצא את עצמו סוחט יותר ויותר זריקות עונשין, הפעם 11.7 במשחק, וניצל את הכוח הפיזי בשביל להשיג נקודות. זה סגנון משחק טוב, אבל בפלייאוף זה עובד אחרת.

לא מקרי שבשנה שעברה הוא הודח מול באם אדביו, ב-2018 ו-2023 מול אל הורפורד וב-2019 מול מארק גאסול. ברגע שאמביד פוגש שחקנים חכמים, ולרוב קבוצות הפלייאוף יש גבוהים חכמים, הם מצליחים ללמוד אותו. הוא הופך בהדרגה לשחקן מוגבל על המגרש, ושחקן עציר. שחקן של 33 נקודות אמור להיות מעין ג'אגרנט, איזה תופעת טבע שאי אפשר לעצור גם בפלייאוף.

ברגעי ההכרעה של משחקים 4 ו-6 הוא לא היה מספיק טוב, ובמשחק השביעי זה הרגיש כאילו אל הורפורד חוסם כל זריקה שלו בקלות. כשמצרפים לזה 7 מ-24 מהשדה במשחק ההדחה בשנה שעברה, 9 מ-24 במשחק בו הפסד משמעותו הדחה ב-2021 ו-6 מ-18 ב-2019, במשחק שבע האגדי מול טורונטו. הוא לא מצליח להשתלט על משחקים חשובים באמת, והיום סיים עם 5 מ-18 מהשדה ו-28- במשחק גורלי.

יש שחקנים כמו לברון ג'יימס או יאניס אנטטקומפו שזכו בפלייאוף עם סגנון משחק שמחפש מגע, אבל הם לא היו תלויים בו כמו ג'ואל אמביד. במקביל, או שלא, זה מגיע יחד עם פציעות.

Has Joel Embiid ever taken accountability?pic.twitter.com/KeDn1JyFpn

— Barstool Sports (@barstoolsports) May 14, 2023

אמביד משחק השנה פצוע בפלייאוף, וזה קרה לו גם ב-2022, 2020, 2021, 2019 ו-2018. בחלק מהמקרים הוא התלונן על הפציעה רק אחרי הסדרה, מה שהוביל חלק ממבקריו (כולל הח"מ) לטעון שמדובר בספק פציעות או שאם שחקן עולה לשחק ולא מתלונן על פציעה אז התירוץ הזה לא רלוונטי. אבל בסופו של דבר זה משפיע - אמביד לא בריא לחלוטין בחלק החשוב ביותר של העונה, וזה בולט לרעה.

הוא פספס את המשחק הראשון של הפלייאוף, בו אגב בוסטון ניצחו, וגם במשחקים הבאים לא היה בריא לחלוטין. במשחקים 6 ו-7 הוא היה פחות טוב באופן משמעותי אחרי כמות דקות גבוהה, וכאן נכנס גם החלק של הסבנטי סיקסרס. אבל קצת קשה לבוא לפילדלפיה בטענות.

אמנם גם לברון לא עשה גמר במשך שנים ושחקנים טובים אחרים לא הגיעו רחוק בפלייאוף, אבל רובם הגיעו לגמר האזורי. רובם לא שיחקו עם שחקנים כמו ג'ימי באטלר, ג'יימס הארדן ואפילו בן סימונס (בגרסת הרכז ושחקן ההגנה המצוין, לא הגרסה הפצועה והעצובה שלו מפלייאוף 2021) ולא קיבלו מאמן שזכה באליפות כמו דוק ריברס, למרות רקורד הפלייאוף העגום. קשה להגיד שאמביד לא קיבל כלים, וכאן עולה האחריות שלו.

MVP, או שחקן שמנצח סדרות פלייאוף, לא אמור להגיע למצב שבו הוא אומר באמצע סדרה ש"הפציעה שלי הייתה אמורה להשבית אותי ל-4-6 שבועות אבל אני משחק" או ש"לא קיבלתי את הכדור ב-4 הדקות האחרונות של משחק 6". אמביד אמר את שני הדברים האלה בשבוע האחרון, ובכנות קשה לדמיין את ג'ימי באטלר, לברון או ג'ייסון טייטום אומרים משהו דומה. גם לא את ניקולה יוקיץ', הספק צ'ילבה שהגיע פעמיים לגמר האזורי בזמן שאמביד עם סגל טוב בהרבה לא עשה את זה פעם אחת.

Joel Embiid vs Nikola Jokic this playoff run:

23.7 PPG 30.7 PPG
17.9% 3PT 47.5% 3PT
2.7 APG 9.7 APG

MVP MUST STAND FOR MOST VALUABLE PLEADER 🤯💯🔥‼️ pic.twitter.com/d1sqWJM4BY

— Hater Central (@TheHateCentral) May 14, 2023

יש כאן שילוב של כמה דברים ביחד: נטייה לפציעות, גם בהשפעת סגנון המשחק, כדורסל פחות חכם ונטייה להאשים אחרים. זה קרה עם בן סימונס אחרי פלייאוף 2021 (בו סימונס היה רע מאוד בהתקפה) ובמקרים אחרים, וגם אם זה נכון חלקית, זאת לא ההתנהגות שאפשר לצפות לה מסטאר שמוביל קבוצה לאליפות.

וזה לא לגמרי באשמתו. בארגון יותר בריא מזה של פילדלפיה עם הסדר הלא ברור, מאמן מוצלח יותר מדוק ריברס ואולי צוות מסייע שלא דורש ממנו כזה הרבה בעונה הסדירה והוא היה יכול להגיע בריא לפלייאוף. אי אפשר להאשים אותו בפציעות אלא את הצוות הרפואי, והוא אולי מספיק טוב בשביל להיות שחקן שמוביל קבוצה לאליפות. אבל לא בדרישות של הסיקסרס ממנו בעשור האחרון, ולא במבנה הקיים של הקבוצה.

בסופו של דבר ריצת פלייאוף היא ריצה שבה שורד האחרון שמצליח להתאים את עצמו. לכן לברון, אגב, זכה באליפויות גם בבועה, גם בעונת השביתה וגם הגיע עכשיו לגמר המערב אחרי שכל הקבוצה שלו התחלפה באמצע השנה. אמביד לא כזה. הוא כן שחקן עונה סדירה אדיר וייכנס להיכל התהילה, אבל משחק בקבוצות טובות מאוד כבר 6 שנים ולא הצליח להגיע לגמר אזורי פעם אחת. פדיחה.

צריך לשנות את כל החשיבה שלנו
באופן מקרי, או שלא, זוהי השנה הרביעית ברציפות בה ה-MVP לא עובר את הסיבוב השני. אמביד השנה, יוקיץ' ב-2021 ו-2022 ויאניס בבועה לא הצליחו לעשות זאת, וה-MVP האחרון שעשה גמר היה בכלל סטפן קרי ב-2016. הפער בין העונה הסדירה לפלייאוף לא נראה מעולם גדול יותר, ואמביד אולי משקף אותו יותר מכל אחד אחר.

במקביל, 3 המועמדים לשחקן ההגנה של העונה לא הגיעו רחוק השנה (ג'ארן ג'קסון ג'וניור, ברוק לופז ואוון מובלי הודחו בסיבוב הראשון בפעם הראשונה מאז החל הפרס). מקומות 7 ו-8 בגמר האזורי, והגמרים האזוריים שלנו הם אותם גמרים אזוריים מ-2020. הניסיון מרגיש אולי חשוב מאי פעם, וזה גורם לנו לחשוב אחרת על העונה הסדירה.

לכן, אגב, מאמנים שהצליחו בעונה הסדירה כמו מייק בודנהולזר (המאזן הכי טוב ב-2023) או מונטי וויליאמס (המאזן הכי טוב ב-2022) מצאו את עצמם בלי קבוצה, כרגע. קבוצות חושבות יותר על הפלייאוף, על מאמנים שיוכלו להתאים את עצמם לשחקנים ועל סיטואציות שמרגישות יותר חזקות מנטלית.

הסיקסרס בעידן ג'ואל אמביד, קבוצה שכזכור נבנתה על שנות טנקינג וחוסר תחרותיות, איבדו יתרון 2:3 בפעם השנייה בשלוש שנים. מאמנם דוק ריברס איבד 3:1 שלוש פעמים בקריירה, וגם הארדן ואמביד עם רזומה לא זוהר בפלייאוף.

לכן יכול להיות שכל הגישה תשתנה, כי 16 המשחקים של הפלייאוף חשובים מאי פעם. לא מופרך לדמיין מצב בו ריברס מפוטר מהסיקסרס אחרי הקריסה במשחק השביעי והארדן עוזב לקבוצה אחרת כשחקן חופשי, אחרי סדרה בה נתן שני משחקים יוצאי דופן. בכנות, לא אופתע אם אמביד עצמו גם יבקש טרייד לארגון "מוכח" יותר כמו מיאמי או אפילו גולדן סטייט, למרות שלא ברור מה יש להן לתת תמורתו.

אמנם ה-NBA הציבה מגבלת משחקים על פרסי העונה, אבל לאחר שנה בה ה-MVP, מאמן העונה, שחקן ההגנה, רוקי העונה והשחקן המשתפר הודחו לפני הגמרים האזוריים, הם מרגישים כאילו הם שווים פחות מאי פעם. ג'ואל אמביד, אחרי העונה הכי טובה שלו בקריירה, מרגיש כאילו הוא שווה פחות מאי פעם.