הכח של לאב: השחקן ששינה את סדרת הגמר

אחד התהליכים החשובים ביותר משחר ההיסטוריה ועד היום הוא האבולוציה. בין אם נחשפתם אליה דרך הפתיח של היה היה, התורה של צ'ארלס דרווין או סתם דרך ההתפתחות של דברים כמו בינה מלאכותית, יש משהו מרתק בדרך שבה דברים הופכים לדברים אחרים. הכל משתנה, כל הזמן, בין אם אתם מאמינים באידיאולוגיה של אייזק ניוטון, בודהה או ברטולט ברכט. במקרה שלנו, כמובן, זה מעניין בהקשר הספורטיבי.

קבוצת כדורסל (או בשמה מיאמי) ניצחה משחק בגמר ה-NBA בזכות ההגנה של קווין לאב. כשהיינו חושבים על זה לפני שלוש, חמש או עשר שנים, זה נשמע כמו מדע בדיוני. לאב היה זכור בתור חיית צבע שלא משקיעה במיוחד בהגנה בימיו במינסוטה, או בתור קלע שלשות חביב שבורח מחילופים בקליבלנד. הפעם, בגמר החמישי שלו, הוא הפך לשחקן שמנצח משחקים דרך ההגנה.

אחרי אפס דקות ב-3 המשחקים האחרונים של מיאמי (שניים נגד בוסטון ואחד נגד דנבר), לאב הוקפץ לחמישייה ב-108:111 של ההיט על הנאגטס. הוא נעצר על 2 מ-9 מהשדה, אבל לקח 10 ריבאונדים והיה ב-18+ ב-22 דקות על הפרקט, רובן כשניקולה יוקיץ' מולו על המגרש. הנוכחות של לאב על המגרש שינתה לחלוטין את המשחק.

"הייתי צריך לפתוח איתו במשחק הראשון", הודה ספולסטרה בסיום, בזמן שג'ו וארדון מהאתלטיק החמיא: "דנבר לא הצליחה לנוע באותה דרך, ובפרט ארון גורדון, כמו המשחק הראשון. לאב אף פעם לא היה מפורסם בזכות ההגנה שלו, והוא הגיע למיאמי אחרי שקליבלנד החליטה שהוא איטי מדי בשביל לשחק בפלייאוף". בעקבות זאת, אולי, המהפך שלו הפך לאחד הסיפורים הגדולים של העונה.

מרפק אחד ימינה, מרפק אחד לשמאל
השינוי הגדול ביותר מבחינת מיאמי ולאב, כמובן, הוא הקטע הפיזי. לאב (2.03 מ' ו-114 ק"ג) גדול בהרבה מכיילב מרטין, 1.96 מ' ו-93 ק"ג, שפתח לפניו כפאוור פורוורד במשחק הראשון בו ההתקפה של דנבר עשתה חיים קשים מאוד לזאת של מיאמי. לדנבר יש יתרון גודל עצום עם ניקולה יוקיץ', 2.11 מ' על 129 ק"ג, ארון גורדון האתלטי ומייקל פורטר ג'וניור (2.08 מ'). מול מרטין כפאוור פורוורד, הם פשוט דרסו את ההיט.

Highest +/- in the Finals:

+22 — Gabe Vincent
+18 — Kevin Love
+15 — Bruce Brown
+11 — Bam Adebayo pic.twitter.com/7SRilxvdC5

— StatMuse (@statmuse) June 6, 2023

כאן, בדיוק, נכנס קווין לאב. מיאמי ניסתה לתת לבאם אדביו הרבה דקות מול ניקולה יוקיץ', והוא אכן היה השומר העיקרי עליו במשחק הראשון, אבל בזמן שבאם שמר את יוקיץ' רחוק מהצבע, דנבר פשוט הגיעה לליי-אפים קלים וברחה ברבע הראשון. הפעם זה לא קרה, וזה מתבטא גם במספרים של אדביו עצמו. במשחק הראשון באם שמר על 17 זריקות סה"כ ו-8 של יוקיץ' (לפי אתר הליגה), לעומת 25 ו-15 במשחק השני. הסרבי ירד מ-14 ל-4 אסיסטים, וזה הרבה בזכות הנוכחות של לאב בצבע.

שימו לב, למשל, למהלך הזה מהרבע הראשון. תראו כמה אדביו ויוקיץ' רחוקים, ולסגירה של קווין לאב בצבע. מקס שטרוס אמנם שומר על גורדון וחסם את הזריקה, אבל בלי הסיוע של קווין לאב, גורדון היה יכול לקבל את חצי הצעד שהפך לסל במשחק הראשון.

ה קצת דומה למה שהלייקרס ניסו (בהצלחה מוגבלת) לעשות נגד יוקיץ'. לשתי הקבוצות יש שחקן הגנה מדהים אחד שזוכה לחופש, ובמקביל עוד גוף שנותן לראשון את היכולת לנוע בחופשיות. אדביו נתן משחק הגנה אדיר, לא מעט כי לאב היה יכול לחפות עליו בדברים הקטנים האלה. הוא עמד לפני יוקיץ' כשהיה צריך או שסתם סגר באזור הטבעת, ושחרר את באם.

התאמה נוספת וחשובה של מיאמי הייתה להשאיר את ג'ימי באטלר על ג'מאל מארי, ולהמנע מחילופים בכל מחיר. החשש היה שמארי יחפש את לאב הכבד אחרי הפיק-נ'-רול עם יוקיץ' ויעשה עליו סלים קלים. זה לא קרה בזכות משחק ההגנה האדיר של באטלר, ונקודה חשובה במיוחד להמשך כחלק מההגנה האישית/אזורית של מיאמי. אם הם מצליחים להשאיר את לאב באזור הצבע, וזה אפשרי ביום שבו שחקני החמישייה של הנאגטס לא בכיוון בהתקפה, אז הנוכחות שלו חשובה במיוחד. גם אם הוא איטי מדי בשביל לשמור על גארדים, כמו שחשבו בקליבלנד.

הנוכחות הזאת נותנת למיאמי יתרון בגזרה חשובה נוספת, הריבאונד. לאב לקח 10 ריבאונדים במשחק הזה (לעומת 4 של מרטין במשחק הראשון), מה שסייע להיט לשלוט בקצב. לאורך כל הקריירה הוא היה ריבאונדר יוצא דופן, בהגנה ובהתקפה, וגם כאן עם 10 כדורים חוזרים ב-22 דקות הוא היה משמעותי במיוחד. באם לקח 9 ריבאונדים ב-40 דקות, יוקיץ' 11 ב-42. גם אם הוא כבד מדי, הוא יכול להיות במקום הנכון כדי לשלוח את הקבוצה קדימה. כאן, למשל, זה נגמר בסחיטת עבירה מיוקיץ'.

מוקדש לכל מי שלא האמינו
אני מתאר פה את קווין לאב כסוג של דניס רודמן, שחקן הגנה וריבאונדר שמשנה משחקים. הוא, כמובן, לא ברמה של התולעת. בכל זאת, הוא שיחק 22 דקות בלבד וקשה מאוד לדעת אם יצליח לשמור על רמת הביצוע הזאת גם במשחקים הבאים (וגם אחרי שדנבר תעשה התאמות שכנראה ינסו להוביל לכך שהוא ישמור על גארדים), אבל חשוב להדגיש כמה השינוי הזה נראה דמיוני בהתחשב במה שראינו ממנו לאורך הקריירה.

בין אם אלו השנים ככוכב יחיד במינסוטה עם משחקים של 20-20 בקלות או השנים לצד לברון בקליבלנד חסרת ההגנה של טיירון לו. המעבר לשחקן שמשנה משחקים קרה הרבה בזכות אריק ספולסטרה, המאמן הטוב בעולם, אבל גם בזכות לאב עצמו. אם לאב לא היה מוכן לשנות את הגישה ולהפוך לשחקן שכולו Hustle ועבודה שחורה, הוא לא היה מוצא המקום שלו בליגה מחדש.

אחרי השינוי ההגנתי שלו, שקרה תוך חודשים ספורים מאז שנחתך בקליבלנד, אפשר לתהות בקשר לביקורת על שחקני כדורסל שלא שומרים בצורה טובה. ראינו משהו דומה מצד סטפן קרי בפלייאוף 2022 (כשבשונה מלאב, קרי הוביל את ההתקפה של אלופת ה-NBA דאז), אחרי ששניהם ספגו ביקורת במשך שנים על ההגנה. שניהם עשו את זה עמוק לתוך העשור הרביעי לחייהם, וכשהם בחיסרון פיזי בהשוואה לשחקנים האחרים באותה העמדה.

"כשאמרו לי שאני פותח, חשבתי שלא אזרוק פעם אחת במשחק הזה. תכננתי לעלות למגרש, לקחת כמה שיותר ריבאונדים ולאפשר לבאם אדביו לעשות מה שהוא רוצה", אמר לאב אחרי המשחק. כשנזכרים במשחקים שלו בתחנות קודמות בקריירה, המשפט הזה נשמע כמו מדע בדיוני. "ניצחנו, אבל אנחנו יודעים שיש עוד הרבה עבודה לשאר הסדרה".

בכך, אולי, לאב ממצה את הסיפור של גמר 2023. לראשונה מאז הגמר בין סן אנטוניו לדטרויט ב-2005, אין לנו בגמר גיבור על. אין איזה אתלט אדיר או שחקן טופ 15 היסטורי כמו סטפן קרי, לברון ג'יימס, יאניס אנטטקומפו, קובי בראיינט ודווין וויד, אלא סופרסטארים לא נוצצים כמו ניקולה יוקיץ' וג'ימי באטלר, ומוקפים באנשים שלא אמורים להיות שם.

זה אולי מקשה על אוהדים נייטרלים או אנשים שלא עכברי NBA להכנס למשחק, אבל זה מה שהופך את גמר 2023 לכל כך מעניין. אף אחד לא האמין, הם עשו את זה לבד. שתי קבוצות שמאמינות שהכל זה בצוות, ובכך מגלמות אולי את כל מה שטוב בכדורסל. מזל שיש לנו עוד שלושה משחקים, לפחות, של הטוב הזה.