המצב לא דוב: כך הידרדרה ממפיס למקום האחרון בליגה

לא ברור אם יש משהו בחדר ההלבשה של ממפיס שגורם למאמנים שלהם להתפרץ בזעם על שופטים במסיבות עיתונאים, אבל אחרי נאום ה-Take that for data המפורסם של דייויד פיזדייל באפריל 2017, היה בסוף השבוע תורו של המאמן הנוכחי, טיילור ג'נקינס, לשפוך את הכל על הדוכן, בסיום הפסד ביתי ליוטה, 127:121.

• ב-22:30 ב-5PLUS: לוס אנג'לס קליפרס - ממפיס

"זה היה שיפוט פאקינג מזעזע", זעם ג'נקינס, "אחד המשחקים עם השיפוט הכי גרוע שאני זוכר. תרשמו, אין לי בעיה עם זה. ג'ארן ג'קסון ג'וניור, אחד השחקנים הכי מקצוענים בליגה הזו, משחק 23 דקות, נמצא בצבע כל המשחק, חוטף מכות שוב ושוב, לא מקבל זריקת עונשין אחת, ואז סופג טכנית כפולה והרחקה בתירוץ ש'הוא התפרץ על השופטים'. הם זרקו 29 פעמים מהעונשין ואנחנו 13. אני לא מהאנשים שמאשימים את השופטים בדרך כלל - עשיתי זאת רק פעם אחת - אבל החבורה הזו נותנת את התחת כל משחק, וזה מה שמגיע לנו?".

ההרחקה של ג'קסון אמנם די הפריעה לממפיס, אבל זה קרה כאשר יוטה, גם היא בפתיחת עונה מאכזבת, בהרכב חסר ועם רוקי שפתח בפעם השנייה בחמישייה כרכז, כבר הובילה ב-13 הפרש ברבע השלישי. מה שכן, אפשר להבין למה ג'נקינס מתוסכל. הקבוצה שלו דורגה במקום השמיני בסיכויי האליפות לפני תחילת העונה, אבל מי שיחפש אותה בטבלאות הליגה כיום, יצטרך לחפש למטה, ואז עוד למטה, ואז להגיע לתחתית. רגע לפני שהיא יוצאת למסע חוץ בקליפורניה ופוגשת את הקליפרס הערב (22:30) באל.איי, ממפיס מחזיקה במאזן 8:1, הכי גרוע בליגה. מי שנחשבה לקבוצת העתיד של הליגה עד לפני כמה שנים אמנם סובלת מהרבה מזל רע, אבל גם מבינה בדרך הכואבת את ההבדל בין "סוואג" - לבין מה שהופך קבוצת כדורסל לטובה באמת.

Jaren Jackson Jr. got 2 techs in a row and was ejected 😳 pic.twitter.com/YRfR651ubV

— Bleacher Report (@BleacherReport) November 11, 2023

אקדח במערכה הראשונה
הסימנים המדאיגים אצל הסופרסטאר האנרגטי, שהיה בדרכו להפוך לאחד הפרצופים של הליגה ואחד השחקנים האטרקטיביים ביותר שלה, התחילו לצוץ בעונה שעברה. בחודשים הראשונים של עונת 2022/23, הספיק ג'ה מוראנט להסתבך בדיווחים על כך ששלח אגרוף לעבר נער שערך מולו משחק אימון, איים על איש אבטחה בקניון, והיה שותף לסימון בלייזר של רכב ובו נציגים מקבוצה ששיחקה נגדם. כל התקריות האלה איכשהו הוחלקו הצידה, אבל אז הגיע הבילוי ב"שוטגאן ווילי".

לפני ואחרי משחק בדנבר בתחילת מארס, יצא מוראנט פעמיים תוך 48 שעות לאותו מועדון לילה בעיר, שם תועד מקבל טיפול מסור מחשפנית בחדר מרופד בשטרות 50 אלף דולר, ובפעם השנייה, משתעשע להנאתו לאקדח כשהוא שיכור. למרות שאף אחד מהמעשים הללו לבדו אינו בלתי חוקי, תקרית האקדח גרמה לקומישנר אדם סילבר להשעות אותו ל-8 משחקים על "התנהגות שפוגעת בתדמיתה של הליגה". ומי שממשיך לצקצק, היה צריך לשמוע איך הגיב מגיש תוכנית רדיו שהעלה אותי לשידור באותו שבוע, ונשמע מזועזע עד עמקי נשמתו מהתמונות שפורסמו מאותו מועדון. אנחנו יכולים לדמיין איך נראים חיי הלילה של השחקנים, אבל לראות את זה במצלמות האבטחה לא ממש עשה שירות טוב לליגה שמבקשת להיות בידור לכל המשפחה.

מוראנט נשלח ל"ייעוץ" בפלורידה, וחזר משם די מהר באופן שגרם להרמת גבות. יש מצב שהדברים שאמרו לו שם נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה במהירות בה לוקח לרכז לעלות לדאנק, מכיוון שבאמצע מאי הוא שוב צולם, בשידור חי באינסטגרם, משחק עם אקדח. העונש הפעם היה חמור יותר: השעיה מ-25 המשחקים הראשונים של 2023/24. אחר כך באה ההצהרה המתבקשת על כך שהוא מתנצל שאיכזב את העיר והמועדון ואת הילדים שראו בו מודל לחיקוי וכו'. המאמן ג'נקינס סיפר באוקטובר על כך שהוא "עושה התקדמות", אבל את הסנטימנט האמיתי הביע המנג'ר זאק קליימן במהלך הדראפט האחרון. "העונש מה-NBA היה הולם. אנחנו מאוכזבים ממנו. מלים לא מעניינות אותי. להגיד את הדברים הנכונים זה קל. ג'ה חייב להוכיח".

בינתיים העונה, מוראנט מוכיח בעיקר כמה ממפיס צריכה אותו על המגרש. במשחקים בהם שותף בעונה שעברה, הוא היה זורק 8.1 פעמים מהקו במשחק. הנוכחות שלו יוצרת לחץ בלתי פוסק על ההגנות, ובלעדיו אפשר להבין איך היריבות של ממפיס זורקות 5.6 פעמים יותר ממנה למשחק מהעונשין - אחד הנתונים הגרועים בליגה. גם בהיעדרו, לפחות היה שם פעם טיוס ג'ונס, סדרן עבודה יעיל. רק שג'ונס עבר לוושינגטון בעסקת מרקוס סמארט (שאליו תכף נגיע), והגריזליס ידעו שהם צריכים למצוא פיתרון זמני לעמדת הרכז.

דריק רוז, כוכב אוניברסיטת ממפיס בעבר, הגיע כדי לתת מנסיונו ומנהיגותו, אבל בגיל 35, רוז כבר רחוק מהימים ההם. הוא פתח את העונה עם 32% מהשדה והגנה חלשה ב-4 משחקים לפני שנפצע, יש שיגידו כצפוי, בברך. בהפסד ליוטה פתח בחמישייה בעמדת הרכז ג'ייקוב גיליארד, ואם אין לכם מושג מי זה, אתם בסדר גמור. בהפסד ליוטה, בפיגור נקודה ברגעי ההכרעה, גיליארד חסר הניסיון ניסה מסירת רוחב צפויה שנחטפה והפכה לשתי נקודות בצד השני. אין מה להאשים אותו - זה כנראה הדבר הכי טוב שיש לממפיס להציע כרגע.

ברדק במערכה השנייה
המחסור ברכז שיודע לקרוא את ההגנות היריבות הוא בעיה מרכזית. ההתקפה של ממפיס נוראית העונה, אחת הגרועות בליגה. "ההרגלים שלנו לא ממש עוזרים לנו כרגע", אמר המאמן ג'נקינס לפני אחד ההפסדים האחרונים, "אנחנו מתחילים את ההתקפה בעמידה מוזרה על המגרש, וקשה לנו להאט רגע ולעשות סדר. ביותר מדי דקות השחקנים מתרוצצים כשהם לא בעמדה הנכונה. האחריות שלי היא לארגן אותם טוב יותר". רק שלרוע המזל, ג'נקינס לא יכול ללבוש גופיה ולעלות על הפרקט.

מי שיכול היה לארגן את העניינים בעצמו, הוא מרקוס סמארט, שהובא מבוסטון בעסקה המשולשת ששלחה את ג'ונס לוושינגטון ואת קריסטפס פורזינגיס לסלטיקס. בעוד פורזינגיס פורח באחת הקבוצות הטובות בליגה, סמארט - שחקן ההגנה של העונה ב-2022 - מתקשה להביא לממפיס את הערך המוסף שנתן לסלטיקס. סמארט יודע לפרוח כשהוא מוקף בכישרון, להיות הדבק בין חלקי הקבוצה, לנצל את התמקדות ההגנות בכוכבים שסביבו כדי לקחת יוזמות. כרגע פשוט אין לו יותר מדי חלקים להדביק, ועם 43% מהשדה הוא לא באמת רכז שמפחיד הגנות. דזמונד ביין וג'ארן ג'קסון ג'וניור עושים מה שאפשר, אבל אף שחקן אחר בממפיס לא מסוגל ליצור לעצמו מצב קליעה ולמשוך תשומת לב הגנתית.

גם הצעירים שנבחרו בדראפט בשנים האחרונות הם שחקני משנה בהווייתם. זאיר וויליאמס, ג'ייק לראוויה ודייויד ראדי מביאים אתלטיות, אמביציה ואת ה-Hustle שכל כך אוהבים בעיר ה"Grit'n'grind". אבל גם הם לא תיארו לעצמם שהאחריות ליצירת נקודות תיפול עליהם כל כך מהר. וויליאמס קולע ב-40% מהשדה העונה, לראוויה ב-35%, ראדי ב-26% מעבר לקשת. שלושתם ביחד הגיעו השנה לקו 18 פעמים ב-480 דקות, ובאופן כללי, הספסל של ממפיס תורם 28.2 נקודות (7 מהסוף) ב-39.2% שדה (2 מהסוף). עם כל כך מעט איומים התקפיים, אפשר להבין איך רק לפורטלנד היה, נכון לאתמול בבוקר, רייטינג התקפי גרוע יותר (104.7) מה-106.1 שמציגה בינתיים הקבוצה של ג'נקינס. הנה דוגמה אחת מהימים האחרונים: ג'וש ריצ'רדסון ממיאמי מצטרף לשמירה כפולה על ג'קסון בצבע, משאיר את זאיר חופשי לשלוש, ועדיין מספיק לרוץ לחסום אותו; וויליאמס לוקח את הריבאונד, וזורק איירבול.

כדי להוסיף מלח על הפצעים, הגריזליס יפגשו בשבוע הבא את יוסטון, ויראו שם פרצוף מוכר, עם נתונים ממש לא מוכרים. בעונה שעברה דילון ברוקס גילם בעיני רבים את הזחיחות של הגריזליס, ובעיקר את הפער בין מה שהקבוצה חושבת על עצמה, לבין מה שהיא באמת: בעונה הרגילה הוא קלע 39.6% מהשדה, שצללו בפלייאוף ל-31.2%, ואחרי שסיימו במקום השני אבל הודחו מול הלייקרס, ממפיס החליטה שהוא הבעיה והודיעה לו מיד שהוא יכול ללכת לחפש. אז הוא מצא. ביוסטון. גם חוזה אדיר של יותר מ-20 מיליון דולר לשנה, וגם את הקליעה האבודה. נכון לאתמול, ברוקס היה בעל המדד (Net Rating) העשירי בגובהו בליגה, עמד על 56% לשלוש (!!) והוביל את הליגה באחוזים מעבר לקשת. נו, מתברר שלפחות מישהו אחד התבגר מכל החבורה הזו.

רצועה קרועה במערכה השלישית
אז ההתקפה לא משהו, הבנו, אבל קבוצה שמחזיקה בשני הזוכים האחרונים בתואר שחקן ההגנה של העונה, וסביבם חבורה אתלטית ולוחמנית, צריכה לפחות לתת פייט בגיזרה הזו. נכון? אז גם שם לא כל כך. הגריזליס עומדים סביב הממוצע במדד ההגנתי, ולא רק בגלל העזיבה של ברוקס, שמחשיב את עצמו כשחקן ההגנה הטוב בעולם; הבעיה הנוספת בלטה גם היא נגד הלייקרס, אבל עד רגע לפני תחילת העונה, ממפיס היתה בטוחה שלפחות זה כבר מאחוריה.

סטיבן אדאמס היה סנטר עמיד מאוד במונחים של העידן הנוכחי ב-NBA. ב-6 מ-9 עונותיו הראשונות הוא שותף ב-76 משחקים לפחות. הר אדם ניו זילנדי חביב, חולב פרות להנאתו בקיץ, אח של אלופת עולם ואלופה אולימפית, ואלרי הודפת כדור הברזל. בינואר האחרון הוא נפצע ברצועה הצולבת האחורית בברך (PCL), וההערכה הראשונית דיברה על 3-5 שבועות בחוץ. התקופה הקצרה התארכה לתוך הפלייאוף, ואנתוני דייויס פירק את הגריזליס מתחת לסלים כבר בסיבוב הראשון. אדאמס חזר מאז לאימונים סדירים, קיבל מחמאות מחבריו לקבוצה במחנה האימון - ואז, שתי יממות לפתיחת העונה, התברר שהוא יצטרך לעבור ניתוח נוסף ולהחמיץ את כל עונת 2023/24.

ג'קסון זכה בתואר שחקן ההגנה של 2022/23 בזכות יכולת החסימה הנהדרת שלו כ-Help defender, והיה מסוגל לתפקד כך מפני שידע שיש לו את הגב של אדאמס בצבע. ג'קסון אמנם אתלטי וארוך (2.10 מ'), אבל לא מספיק פיזי, ריבאונדר לא משהו, ונוטה להסתבך בעבירות. עכשיו הוא צריך להיות עמוד התווך בצבע, וכמו שראינו גם בנבחרת ארה"ב בגביע העולם, זה לא עובד. אחוז הריבאונדים שלו בתשעת המשחקים הראשונים של העונה היה 9.9% - נמוך אפילו מאשר שחקן כנף כמו ג'ון קונצ'אר. בהפסד לפורטלנד בשישי שעבר, הוא לא הצליח להשתלט על ריבאונד שנפל אליו לידיים ברגעי ההכרעה - והבלייזרס הישוו והשיגו הארכה בדרך לניצחון.

הבעיה נמשכת גם בצד השני של המגרש. עם אדאמס על הפרקט בעונה שעברה, ממפיס היתה לוקחת ריבאונד התקפה ב-36.7% מהמקרים בהם החטיאה - מקום ראשון בליגה. ריבאונדר התקפה נהדר נוסף היה ברנדון קלארק, וגם הוא אמור להחמיץ את רוב העונה בגלל קרע באכילס. כיום, בלי תשומת הלב שמושך מוראנט ובלי שואבי האבק אדאמס וקלארק, הם לוקחים ריבאונדי התקפה רק ב-22.1% מהמקרים - מקום 21 בליגה. אחרי שגם זאבייר טילמן (2.03 מטר) נפצע בברך, ומכיוון שסנטי אלדאמה (שגם הוא רק חזר מפציעה) צנום יחסית, הגריזליס החתימו את הווטרן ביסמק ביומבו - בתקווה שזה יהפוך לחיקוי ראוי של אדאמס. אגב, כאן החיבה לאקדחים של הכוכב שלהם פגעה בהם שוב, מכיוון שרק לאחר 5 משחקים היה אפשרי להעביר את מוראנט ל"רשימת המושעים" ולביומבו התפנה מקום בסגל.

אז לאן הולכים? מוראנט יחזור, מתישהו. מינימום המשחקים להתמודדות על תארים אישיים עומד על 65, כך שגם כשהוא ישוב, קצת לפני חג המולד, הוא כבר לא יוכל לקחת העונה שום תואר. אבל כמו שזה נראה כרגע, זה יהיה כאב הראש הכי קטן שלו. ג'נקינס מרגיש כמו האיש שמנסה לסתום דליפה של מים מחור אחד בקיר, ואז הזרם מתגבר משלושה חורים אחרים. ההתפרצות שלו מתחילת הכתבה מובנת: הקבוצה שלו באמת נותנת את כל מה שיש לה, אבל כרגע אין לה מספיק. חלק מזה הוא נאחס של פציעות, אבל חלק מזה היה יכול להימנע, אם בממפיס היו מסדרים את הברגים בראש של הכוכב שלהם בשלב מוקדם יותר.

עכשיו כל מה שנותר להם זה לנסות לגרד ניצחונות מפה ומשם, כדי לא לקבל בחזרה את מוראנט במאזן של 20:5 - ולקוות שאל ה-Grit וה-Grind יצטרף, בשלב מסוים, גם כדורסל מספיק טוב.