דוחף לעבר הנצח: ההתבגרות של אנתוני אדוורדס

דרך ההגנה
אנתוני אדוורדס קיבל את ההשוואות למייקל ג'ורדן בזכות היכולת שלו להשתלט על משחקים (והדמיון הפיזי). הוא קלע 43 נקודות במשחק הראשון, 27 ב-65% מהשדה במשחק השני ו-44 במשחק החמישי, וכל זה אחרי 76 נקודות בשני המשחקים מול פיניקס בסיבוב הראשון. זה הרגיש כאילו קשה לעצור אותו בצבע, ובמשחקים בהם הוא מתחמם מהשלוש אין ליריבה תקווה.

היום, במשחק שהסתיים ב-90:98, לא הייתה יותר מדי התקפה. ארון גורדון ידע איך להישאר לפניו ואדוורדס התחיל את המשחק עם 1 מ-9 רע מאוד מהשדה. זה הרגיש כאילו המשחק הזה ייזכר כמו הסדרות של מייקל ג'ורדן מול דטרויט, כאלה שבהן הוא פשוט עוד לא היה בשל מספיק בשביל לנצח את המשחק.

ג'מאל מארי הגיע לכל הנקודות שהוא רצה להגיע אליהן, אבל אז אדוורדס מצא את עצמו מחדש בהגנה. מארי קלע 29 נקודות ב-25 הדקות הראשונות של המשחק, בהן דנבר ניצחה 38:58. מארי קלע שש נקודות ב-23 הדקות האחרונות של המשחק, שנגמרו ב-32:60 למינסוטה.

מארי פשוט לא היה שם. במשך רבע שלם, מ-5:28 לסוף הרבע השלישי עד ל-5:31 לסוף הרבע הרביעי, הוא לא זרק לסל. אדוורדס עצמו אמר ש"אזקתי אותו אליי", וזה לא היה מנותק מהמציאות.

במשחק שבו כל השחקנים של דנבר לא הגיעו מלבד מארי ויוקיץ', הנאגטס שיחקו לא מעט 2 על 5. ברגע שאדוורדס סגר לבדו את מארי, יוקיץ' חפר את עצמו לדעת וזה נגמר בכלום. 

אדוורדס היה יכול לשחק כדורסל טוב יותר. הוא לקח הרבה זריקות תחת שמירה קשה בצבע, הרבה זריקות חופשיות שלא נכנסו ונטה ללכת "ראש בקיר", כמו סופרסטארים במשחק שבע. הכל נכון. גם קובי בראיינט סיים משחק שבע עם 6 מ-24 מהשדה, מייקל ג'ורדן היה עם 9 מ-25 מול הפייסרס.

לכן יהיה נכון לדבר על המשחק של אדוורדס (בטח אחרי שהוא ניצח אותו) בעיקר בריצה ברבע השלישי, בו הוא קלע חמש נקודות שהפכו 61:65 ל-65:66. קודם לכן, עם חדירות נכונות לסל שכיווצו את ההגנה אליו, הוא מצא את ג'יידן מקדניאלס לשתי שלשות פתוחות שעוררו אותו. הוא לא קלע 40+ נקודות וכפי שהודה בעצמו התקשה, אבל ניצל את חצאי המצבים שההגנה המוצלחת של דנבר נתנה לו בשביל לנצח.