האב, הבן והרוח: הבעיות של הלייקרס גדולות יותר ממשפחת ג`יימס

הבחירה בברוני ג`יימס בדראפט היתה כנראה צעד אחד יותר מדי מבחינת אלה שנמאס להם שלברון "מנהל" את הקבוצה שלו. רק שמבט עמוק יותר, והבנה של הסיטואציה בה הקבוצה נמצאת וה-DNA שלה, מראה שלא זו הסיבה שהלייקרס קצת בצרות. הטור של סורוקה

ערן סורוקה  06.07.24 - 16:00

תגיות: NBA

אתר ספורט אמריקאי גדול, לא חשוב שמות כרגע, החליט בימים האחרונים לחפון עוד כמה קליקים על חשבון הנושא הכי חם ב-NBA. בתמונה שפרסם בחשבון ה-X, הושווה החוזה החדש של ברוני ג`יימס לחוזה הראשון של ה-MVP ואלוף ה-NBA מספר פעמים בשנים האחרונות, ניקולה יוקיץ`. "יוקיץ`: 4 שנים, 5.5 מיליון. ברוני: 4 שנים, 7.9 מיליון", נכתב על התמונות, עם ציוץ טיזרי, שמטרתו ברורה: שכולם יגחכו עוד קצת על הבן של ג`יימס ויחשבו שהחוזה שלו מופרך ומופרז.

הפוסט רשם 3 מיליון צפיות ב-24 השעות הראשונות, עם מאות ריטוויטים. רק שמי שבאמת מבין כדורסל מעבר לגולש הממוצע, הבהיר לאותו אתר מה הוא חושב על הפוסט המניפולטיבי. "אתם יכולים יותר מזה", "אתם לא מבינים איך עובדת תקרת השכר?", "מחפשים בכוח ליצור נראטיב?" ו"הנה החוזה של מקסוול לואיס (השחקן ה-15 של הלייקרס בעונה האחרונה). תעשו קצת עיתונות", היו רק חלק מהתגובות. 

למעשה, תקרת השכר כשיוקיץ` נבחר בסיבוב השני היתה 63 מיליון דולר, פחות מחצי מאשר בעונה הקרובה, שתעמוד על 140 מיליון. רוצים עוד השוואות? בוסטון הגדולה של 1986 הרוויחה 6.56 מיליון דולר יחד; בחישוב האינפלציה מאז הסכום הזה שווה 19 מיליון דולר כיום, פחות מקייל קוזמה בשנה שעברה. כן, קוזמה הרוויח יותר מלארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש, ביל וולטון, דניס ג`ונסון ודני איינג` ביחד! באחת מהקבוצות הגדולות בכל הזמנים! אבל למה ללכת רחוק? לברון ג`יימס בעונת 2011/12 בה לקח אליפות ו-MVP גמר, הרוויח, אפילו בחישוב האינפלציה, פחות מ- נחשו נכון - קייל קוזמה בעונה שעברה! זה לבד הרבה יותר "חחחחח" מכל דבר אחר. על זה לא עשו פוסט, אבל זו רק דוגמה לאפקט ברוני ג`יימס - שחקן שולי ונחמד, שהכיסוי שלו חרג מכל פרופורציה.

הכל יחסי (Getty)
הכל יחסי (Getty)
פרק 7, סעיף 6, פיסקה K

מעשית - גם אם הלייקרס היו רוצים, הם לא יכלו לשלם פחות לשחקן ה-15 במועדון. 7.9 מיליון דולר לארבע עונות (הרביעית אופציית קבוצה) מתאפשרים בזכות סעיף קטנצ`יק בחוזה העבודה החדש בין השחקנים לבין הנהלת הליגה. בפרק 7, סעיף 6, פיסקה K, נכתב כי שחקנים שנבחרים בסיבוב השני רשאים לקבל חוזה של 3 או 4 שנים בשכר מינימלי, לצרכי פיתוח, שאינו פוגע בתקרת השכר הקבוצתית. בעונה שעברה עשתה זאת למשל סקרמנטו עם קולבי ג`ונס, שנבחר במקום ה-34, והוחתם עוד לפני ליגת הקיץ ל-4 עונות ב-8.7 מיליון דולר (היי, גם זה יותר מיוקיץ`!!!1111). ההשפעה שלו על ביצועי הקינגס העונה הייתה מאוד מינימלית, בעיקר מכיוון שהוא היה השחקן ה-15 בסגל. בדיוק כמו שאמור להיות בעונה הקרובה ברוני ג`יימס.

אבל, כולם יגידו, ברוני תופס מקום של שחקן NBA לגיטימי! קודם כל, ברוני אינו שף קינוחים או מתקין וילונות במקצועו. אי אפשר לחלוק על כך שהוא שחקן כדורסל. אמנם מישהו שרשם 3.3 נקודות בעונה היחידה שלו בקולג`ים כששיחק ב-UCLA הוא לא אחד שאפשר לבנות על- רגע, סליחה על הבלבול, כרגע מוסרים לי באוזניה שאלה בכלל הסטטיסטיקות של פייטון ווטסון שנבחר בסיבוב הראשון ב-2022 וקיבל חוזה ל-4 שנים ב-11.2 מיליון דולר בדנבר (והוא יופי של שחקן, אגב). 

נכון, ברוני קלע 4.8 נקודות למשחק ב-USC, באחוזים גרועים מהשדה. היו לו הרבה בעיות בעונת הפרשמן במכללות, וזה עוד בלי להזכיר את דום הלב שקיבל ביולי הקודם. הוא 1.87 מטר, בעיקר שחקן הגנה נחוש ואתלטי, עם קליעה חלשה מבחוץ וסיומת לא טובה מספיק ליד הטבעת. אם היו קוראים לו ג`ון וויליס והלייקרס היו בוחרים אותו עם אותם מספרים, השיח עליו לא היה חוצה את גבולות הבלוגים והפודקאסטים המקומיים. ואגב, לא חסרות דוגמאות של שחקנים שלא התבלטו בקולג`ים, חלקם אפילו לא נבחרו בדראפט, ועשו ועודם עושים שם קריירות נהדרות, עטורות אליפויות ותארים אישיים, עד כדי מקום בהיכל התהילה.

בשורה התחתונה, אי אפשר להסיק בוודאות שקריירת מכללות לא מוצלחת, או נתונים פיזיים לא מספיק טובים, יובילו אותך לכישלון. פעמים רבות זה עניין של סיטואציה - האם הקבוצה תשקיע בך, האם יש שם צוות פיתוח שחקנים איכותי. ג`יי ג`יי רדיק, המאמן החדש של הלייקרס, דיבר רבות במסיבת העיתונאים בה הוצג על הצורך בהשקעה בפיתוח שחקנים. "פיתוח שחקנים" זה לא צירוף מלים שגור במסיבות עיתונאים חגיגיות בלייקרס, אבל מהבחינה הזו המועדון לפחות עולה עכשיו על העגלה, וימנה אדם שתפקידו יהיה לפקח על פיתוח הצעירים מבחינות נוספות - תזונתית, פסיכולוגית וכו`. לקבוצות רבות בליגה יש מחלקות נהדרות שלוקחות חצץ ומייצרות ממנו יהלומים. כך שהתהליך למעשה ממש חיוני. מוטב עכשיו מאשר לעולם לא.
מוטב עכשיו מאשר מעולם לא (Getty)
מוטב עכשיו מאשר מעולם לא (Getty)
הסופרסטאר מקבל חוזה ל-25 שנים?!

לדיון הזה חייבים להוסיף כמה נקודות שנדמה לי שעליהן יש, פחות או יותר, קונצנזוס.
● לברון ג`יימס, בעונתו ה-21 ב-NBA, נתן עונה של שחקן טופ-15 בליגה.
● הלייקרס עם לברון ג`יימס טובים יותר מאשר הלייקרס ללא לברון ג`יימס. 
● אם כבר יש לך בקבוצה סופרסטאר, עדיף שהוא יהיה מרוצה מאשר לא מרוצה.
● הרבה יותר קשה לבנות קבוצה לאליפות כיום, שלא לדבר על שושלת, מאשר לפני 10 שנים.

מי שראה את הסדרה "לייקרס, קבוצה מנצחת" יתקשה לשכוח את הסצנה בה שחקני הקבוצה זועמים לאחר פרסום לפיו ג`רי באס, בעלי הלייקרס, הציע למג`יק ג`ונסון הצעיר חוזה ל-25 שנים ב-25 מיליון דולר, סכום חסר תקדים באורך חסר תקדים. המועדון שמזוהה יותר מכל עם הוליווד יצר לעצמו באותה תקופה DNA שהפך אותו לאחד ממותגי הספורט החזקים בעולם. הוא רצה את הכוכבים, הוא נתן לכוכבים שליטה, איתם פרח, איתם גם דעך. לאורך עשרות שנים, דבר אחד לא עושים שם: לא נותנים לכוכב הגדול ביותר לסיים את הקריירה בקבוצה אחרת. ובפעם היחידה שזה קרה, הם עשו זאת רק כי שני הכוכבים הגדולים, קובי בראיינט ושאקיל אוניל, הגיעו לפיצוץ. והלייקרס ויתרו אז על השחקן המועד לפציעות בן ה-32 לטובת הכוכב הצעיר בן ה-26.

הלייקרס רצו להשאיר את לברון, ורצו לעשות את לברון מרוצה. כנראה שרוב הקבוצות בליגה היו נוהגות כמוה; מילווקי, למשל, מחזיקה את תנאסיס אנטטוקומפו בקצה הספסל כדי לשמח את אחיו יאניס כבר 5 עונות. היא לקחה במהלכן אליפות ראשונה אחרי 50 שנה, אז נראה שזה השתלם. את רדיק - שכזכור, זכה לעניין גם מצד טורונטו ושארלוט בשנה האחרונה - יכול להיות שהיו ממנים גם אלמלא הפודקאסט המשותף. את ברוני ספציפית לא היו בוחרים אלמלא היה הבן של לברון. רק שכמות השחקנים שיכלו לבחור במקום ה-55 או שהיה אפשר להביא בשכר מינימום, ושהיו משפיעים על הצלחת הקבוצה בעונה הקרובה, היא מזערית. וכן, יכול להיות שברוני לא ינצל את ההזדמנויות שיקבל, ועוד 5 שנים יגיע לוואלוניה, לבולוניה או לחולוניה. אפילו בכך הוא לא יהיה שונה משחקנים רבים אחרים שנבחרו במקום הזה.

למעשה, כל מי שבוחר להתחרפן מברוני ג`יימס מתעלם מכך שיש ללייקרס בעיה הרבה יותר גדולה מאשר ברוני ג`יימס. וכן, היא קשורה גם לאבא שלו, אם כי לאו דווקא ל"קרקס", כביכול, שהוא עושה מהקבוצה; חוץ ממיאמי, הוא די ניהל את הקבוצות שלו לאורך כל הקריירה. העניין הוא שלוס אנג`לס לייקרס, המותג הכל כך חזק הזה, הולך ונהיה פחות ופחות אטרקטיבי, וזה קורה משתי סיבות עיקריות: לאחת אפשר לקרוא תסמונת הכוכב הדועך, והשנייה היא שאנחנו בשנת 2024, ותנאי המשחק השתנו, וזה כבר לא תלוי רק בהם.
הצדיק את חוזה 25 המיליון (Getty)
הצדיק את חוזה 25 המיליון (Getty)
שפגט בין שני כיסאות

את החיוך היה קשה להוריד מהפרצוף של ביל סימונס, אוהד סלטיקס, כששמע ששותפו לפוד שהקליט בימים האחרונים, ואן ליית`ן ג`וניור, משועשע ששחקנים כבר לא רוצים להיות בלייקרס. "כל כך הרבה חברים לקבוצה עברו לצד שני הכוכבים (לברון ואנתוני דייויס) ב-4-5 שנים האחרונות, וזה לא עובד שוב ושוב, וכל פעם מאשימים את השחקנים האחרים", אמר סימונס, "ואם אתה לא מצליח לשכנע את קליי תומפסון להרוויח פחות כדי לשחק אצלך, או להשיג את דמאר דרוזן, אתה מסתפק בחיפוש מציאות ב`מחלקת כריסטיאן ווד`". סימונס קצת התעלם מכך שהלייקרס זכו באותן 4-5 שנים באותו מספר אליפויות כמו הסלטיקס, אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שהיסטורית בלייקרס, השנים האחרונות של הכוכבים המזדקנים הן תמיד די מבאסות. והאירוניה היא שדווקא את זה מנסים עכשיו לשנות.

בעונות הסיום, הכוכב - מג`יק (שנדבק ב-HIV, אם כי הקבוצה כבר התחילה להזדקן סביבו), קובי ועכשיו לברון - הוא צל שכבר יותר גדול מהקבוצה. בשלוש השנים האחרונות של עידן קובי, למשל, הלייקרס היו קבוצה מושפלת, שעלתה עם הרכבים הזויים, ועדיין שילמה מקסימום לכוכב הפצוע שלה. להיות חבר לקבוצה של לברון זה ממילא לא קל, כמו שקרה גם עם סופרסטארים על-דוריים אחרים: ההצלחה תבוא בצלו, הכישלון ייפול עליך. היו שנים שלשחק עם לברון היה שווה כמעט אוטומטית הופעה בגמר, אז המחיר היה נסבל. כשזה קורה לו, רגע לפני גיל 40, ובלוס אנג`לס - הכל פשוט מועצם יותר. 

הבחירה ברדיק היתה, בכנות, גם מכיוון שמאמנים אחרים העדיפו סיטואציות אטרקטיביות יותר, ואולי אפילו נוטרים טינה ברמה האישית. טיירון לו היה יכול להתפנות, אבל ב-2019 הלייקרס סירבו לתת לו חוזה מספיק ארוך, ובקליפרס הבעלים העשיר בליגה נתן לו עד חצי המלכות. מייק בודנהולזר, אוהד סאנס מילדות, כנראה הרגיש שבפניקס, עם דווין בוקר, קווין דוראנט ובראדלי ביל, יש לו יותר סיכוי לאליפות. אף מאמן אחר בשוק לא היה בינגו מובטח. דן הרלי, לו הוצע חוזה ענק לפני שאימן במשחק NBA אחד, העדיף גם הוא להישאר באזור הנוחות בקונטיקט, מאשר ללכת לאמן בסיטואציה שבה כמעט בלתי אפשרי להצליח.

כך גם עם כוכבים מזדקנים. דמאר דרוזן כבר חשב ב-2021 שהוא סגור בלייקרס, ואז קרתה עסקת ווסטברוק ואולי, כמו שציין כריס היינס, השאירה אצלו טעם רע בפה. קליי תומפסון גדל כאוהד לייקרס ואביו עדיין עובד שם כפרשן רדיו, ולברון, לראשונה בקריירה, הציע להרוויח הרבה פחות מהמקסימום כדי לפנות מקום לשחקן משמעותי פוטנציאלי. הוא ניסה לגייס את קליי, הלייקרס הציעו לקליי חוזה גבוה יותר מאשר קיבל בדאלאס. כלום לא עזר: משום מה, קליי הרגיש שיש לו יותר סיכוי לטבעת בקבוצה שרק עכשיו עשתה גמר, עם כוכב מדהים בן 25 וגארד וירטואוז לצדו. אז איזו דרך יש ללייקרס קדימה במצב הזה? לשחרר את לברון יהיה נגד ה-DNA שלהם, וממילא אין כוכבים פנויים בשוק. פול ג`ורג` ואנתוני דייויס היו מביאים אליפות? כנראה שגם לא. ומצד שני, גם למשכן את כל עתידם עבור שנותיו האחרונות לא יהיה חכם.

מעבר לכך, הליגה היום שוויונית יותר מאי פעם. לא רק בגלל חוקי השכר. לכולם יש ארגזים של כסף, וברשימת עשרת הבעלים העשירים ביותר בליגה לא תמצאו את משפחת באס. לכולם יש משאבים, לפעמים יותר מאשר ללייקרס. כולם מדברים עם כולם, כולם לומדים מכולם, כולם לוקחים אנשי מקצוע טובים מכולם, כולם יודעים איך לבנות קבוצות טובות סביב כוכבים. זה לא היה המצב לפני 40 או 30 ואפילו 15 שנים. נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה כוכב בשיא הקריירה בחר לעזוב כשחקן חופשי. יאניס במילווקי, יוקיץ` בדנבר, בוקר בפניקס - כולם בשווקים לא גדולים, כולם בחרו להאריך חוזה. האחרון שעשה ויברח היה קוואי לנארד. זה קרה אחרי שהביא לטורונטו אליפות. וב-5 השנים הראשונות מאז, אגב, הוא לא חזר אפילו לגמר אזורי.

אז זה מה שנשאר ללייקרס כרגע: לנסות לעשות שפגט בין שני כסאות. רגל אחת ב-DNA הישן, נצמדת ללברון, רוצה לשמח אותו, למקסם כל רגע שנשאר להם יחד. רגל שנייה בעולם החדש, לוקחת מאמן צעיר, משקיעה בפיתוח שחקנים, חושבת על אחרי הפרישה. וזה לא שהמצב כזה נורא: הסגל שלהם, אם לברון ודייויס בריאים יחסית, עדיין יכול וצריך לעשות פלייאוף ב-2025. ויש צעירים כמו ריבס וראסל והאצ`ימורה והרוקי דלטון קנקט (בחירה נהדרת!), שאיתם הקבוצה לא תהיה מביכה ביום שאחרי. יהיו בחירות דראפט בעתיד. זו עדיין הלייקרס. הוליווד עדיין שם. כוכב פנוי עדיין יכול להגיע גם ב-2028 או 2031. זה הרבה יותר ממה שעשו הקבוצות האחרונות של מג`יק וקובי. נכון, זה לא בהכרח מביא אליפות. בלייקרס סופרים רק אליפויות. וכשמנסים לעשות שפגט בין שני כיסאות, בדרך כלל זה ייגמר בנפילה על הישבן.