משחקי הרעב: יאניס נכנס לתפקיד ה"פסיכופת התחרותי" והביא גביע

1. הנשרים התחילו לחוג מעל גופתה של מילווקי באקס כבר שבוע מפתיחת העונה. "הקבוצות מביטות על מה שקורה מרחוק, ובתקווה", סיפר בכיר באחת הקבוצות המערביות לכתב CBS. "אני לא אופתע אם זה יקרה כבר בטרייד דדליין". בכיר בקבוצה במזרח העריך ש"מיאמי וברוקלין מעניינות את יאניס אנטטוקומפו", אם וכאשר יחליטו לפרק. הקבוצה של דוק ריברס נראתה במצב לא טוב כשפתחה את העונה במאזן 3-1, ולאחר מכן 8-2. והיו גם מי שהעריכו שאם יש קבוצה שמספיק מצוידת בשחקנים צעירים וערימות של בחירות דראפט כדי לעשות טרייד - זו אוקלהומה סיטי ת'אנדר.

ובכן, הנשרים יכולים לעוף ולחפש את הבשר שלהם במקום אחר. יאניס לא הולך לשום מקום, לפחות לא כרגע. רק לפני כשבוע וחצי הילד היה בן 30, אבל תמיד יש לו חום ואינטנסיביות גבוהים. התמימות של ימי הנעורים התחלפה במפגש המחוספס עם המציאות, האליפות ב-2021 נתנה לו תיאבון להישאר בטופ, וכשהוא אמר לכתב The Athletic בקדם-עונה ש"אם לא נצליח העונה, אולי ישלחו אותי מכאן", זה בא ממקום מאוד מודע לעצמו ולאיך שדברים מתנהלים בביזנס של היום. הוא תמיד אהב את מילווקי, הוא אסיר תודה לעיר שגידלה אותו, ובמקום לדרוש טרייד מהקבוצה המזדקנת, הוא החליט להישאר אופטימי ולנסות לתקן. הלילה התיקון הזה קיבל חותמת עם גביע ראשון ביד.

"כשג'ייג'יי רדיק ואני דיברנו על הגביע ומי יכול לזכות בו, היינו בטוחים שצריך איזשהו פסיכופט תחרותי", סגר הפרשן ריצ'רד ג'פרסון את השידור הלילה, "לא מפתיע שלברון היה הראשון, ושיאניס עושה זאת העונה". אפילו מול ההגנה הפנטסטית של הת'אנדר, שהצליחה להקשות עליו מאוד גם הלילה, אנטטוקומפו היה בלתי ניתן לעצירה. הדאנקים, הקוסט-טו-קוסט והחסימות המרהיבות גנבו קצת את הפוקוס מהעובדה שיאניס לקח העונה כבר 110 זריקות מחצי מרחק - טווח של 3 מטרים עד קשת השלוש - וקלע 52 מהן, 47% סופר-מרשימים, אחוז גבוה יותר מאחוז השדה של הליגה כולה. אלה זריקות שההגנה תמיד תיתן לך, וכשאתה קולע אותן, וגם מוסר כל כך טוב לשחקנים חופשיים כשהת'אנדר מקיפים אותך בהגנה כמו - סליחה על המטאפורה החוזרת - חבורת נשרים, אין באמת הרבה דרכים להתמודד איתך.

2. יכול להיות שדוק ריברס עוד יאבד יתרון 3-1 בפלייאוף הקרוב. הוא הרוויח ביושר ובעבודה קשה את כל ההשמצות והבדיחות נגדו. אבל כשהמנג'ר ג'ון הורסט זרק את אדריאן גריפין בעונה הקודמת למרות מאזן מצוין, אחרי שיאניס שירטט לו תרגילים מול הפרצוף ומול העיתונאים בחדר ההלבשה, הוא ידע שריברס הוא מאמן ששחקנים מקשיבים לו, סמכותי, וכזה שבסופו של דבר כן יש לו קבלות, לפחות בעונה הרגילה. לדוק לא היו הרבה אופציות ברוטציה שכוללת בעיקר שחקנים לא מוכחים ו-וטרנים שעברו את גיל 30, בטח כאשר גארי טרנט, שנחשב למציאה גדולה כשהגיע בקיץ על חוזה מינימום, עמד על 28.8% מהשדה. זה היה הזמן לקבל החלטה אמיצה שתשנה את העונה של הבאקס, עד כמה שאפשר להגיד את זה על שחקן של 3.7 נקודות לערב.

שיי גילג'ס אלכסנדר אוהב להתלבש בבגדים אקסצנטריים מדי פעם, והלילה הוא קיבל טייץ שחור-כחול בדמותו של אנדרה ג'קסון ג'וניור. השחקן שזכה באליפות 2023 עם קונטיקט נבחר בסיבוב השני בדראפט הקודם, כשהבאקס עשו טרייד על הבחירה ה-36 של אורלנדו רק כדי לקחת אותו. איי-ג'קס מחזיק בפלוס/מינוס השני בגובהו במילווקי העונה עם 55+ בדקות שלו על המגרש. בהתקפה, יריבות משאירות אותו חופשי ויתנו לו את כל הזמן שבעולם. בהגנה, הוא נצמד לכוכבים הכי גדולים, לפעמים מהרגע בו הם מקבלים את הכדור אחרי סל, ועושה להם חיים קשים. ריברס, שחיפש את הפטריק בוורלי שלו איפשהו בסגל, מצא אחד. ג'קסון היה אמור להרוויח העונה 1.891 מיליון דולר בלבד, וזכה להעלאה של 27% בלילה אחד בזכות הפרס של 514 אלף דולר. הגביע הזה הומצא גם בשביל אנשים כמוהו.

וגם כמו איי. ג'יי גרין. האיש היחיד ברוטציה של הבאקס עם פלוס/מינוס גבוה אפילו יותר, וזה שעם משכורת של 2.12 מיליון דולר, זכה להעלאה נחמדה של 24% (עבור יאניס ולילארד, לשם השוואה, בונוס הזכייה מהווה פחות מהתשלום הרגיל שהם מקבלים על משחק אחד). בדקות שלו על הפרקט, מילווקי קולעת 65 נקודות יותר מהיריבות שלה העונה. האוהדים נתנו לו את הכינוי Dairy Bird, והוא סיפר כי אהב את הרעיון וקיבל אישור לאמץ את הכינוי מאשתו ומבובי פורטיס. במדינה שנחשבת ל"מחלבה של ארה"ב", גרין מציג ג'אמפר חלק כמו חמאה, והוא פותח העונה הגנות עם 48% לשלוש בכמעט 5 זריקות לערב, כש-52 הזריקות הראשונות שלו העונה הגיעו מעבר לקשת.

ג'קסון וגרין, שחקנים שאם לא יצליחו בתפקידם הנוכחי יגיעו תוך שנה-שנתיים לאירופה או ייתקעו בליגת הפיתוח, הם בדיוק האנשים הרעבים שריברס היה צריך ליד יאניס ולילארד. כאלה שלא יתקטננו על דקות ויעשו את המקסימום בכל הזדמנות שיקבלו. כאלה שיגרמו לכך שיאניס לא יצטרך לשמור לבדו על השחקנים המצטיינים של היריבה - אגב, אפשר לצרף גם את טוריאן פרינס לרשימה - ושלילארד לא יצטרך לקלוע 40 נקודות בכל ערב כדי לתת לבאקס סיכוי. כוכבים מביאים תארים אבל רול פליירס, כבר הוכח בשנים האחרונות, יכולים לעשות את ההבדל. הבאקס אולי עדיין זקנים וקצרים מכדי לנצח ב-16 משחקי פלייאוף באביב הקרוב, אבל בינתיים הרוויחו השבוע את החזרתם לרשימת הקבוצות שצריך לקחת בחשבון במאבק האליפות.

3. מעבר לזה, הבאקס נתנו את אחת מתצוגות ההגנה הטובות ביותר שראינו במשחק מכריע בשנים האחרונות. דרווין האם אולי לא בנוי להוביל קבוצה (לא שהוא היה האשם היחיד בכך שהלייקרס לא השיגו את היעדים, שאיפשהו בדמיון שלהם הם עוד מסוגלים להשיג), אבל כעוזר מאמן עם דגש הגנתי הוא אחד הטובים שאפשר למצוא בליגה. הבאקס, בעיקר אחרי ההפסקה, כמעט לא פספסו רוטציה הגנתית. תמיד היו במקום הנכון, קראו מהלכים מראש, היו הכי ממושמעים שאפשר לבקש, חזרו לעמדות בזריזות. שחקנים כמו לילארד שהיו, איך לומר, ידועים פחות בזכות ההגנה המשובחת שלהם, נאבקו על כל כדור.

הם לקחו את התקפת הדרייב-אנד-קיק של הת'אנדר, שמייצרת 26 אסיסטים ו-14 שלשות למשחק, ורידדו אותה לבידודים, פעם אחר פעם. השלשות לא נכנסו לא רק בגלל יום רע של אוק' סיטי, אלא גם בזכות העובדה שרובן באו ממהלכים של אחד על אחד, לעתים בסוף שעון. 29 סלי השדה, אחוז השדה שעמד על 33.7%, כמות השלשות (5) וכמות האסיסטים (13), ומן הסתם כמות הנקודות (81), היו כולם שיאים שליליים של אוקלהומה סיטי העונה, לעתים בהפרש גדול. שיי הוא סופרסטאר בהתהוות, אבל בקטגוריה של shot-making מטורף מול הגנות קשוחות הוא עדיין היה רק השחקן השני בטיבו על הפרקט בווגאס - לראשון קראו דמיאן לילארד, והסלים הקשים שלו, כולל עם יד בפרצוף ומטווחים שרק אנשים כמוהו מרגישים בהם בנוח, הוציאו את האוויר מהחבורה הצעירה של דאיגנולט, שפשוט נמסה במאני טיים.

מהלך אחד, שדווקא לא השפיע יותר מדי על התוצאה הסופית, תימצת את הערב של הכתומים. בדקות האחרונות הצליח אלכס קארוסו לחדור את המבצר ההגנתי, והקשית אלי-אופ קל לאייזיה הרטנשטיין. הסנטר, שהיה יוצא מהכלל ברבע הראשון, עלה לסל בחוסר ביטחון מוחלט והחטיא. הוא גרף את הריבאונד, ניסה שוב - וחטף גג מיאניס. קארוסו (30) והרטנשטיין (26) הגיעו לת'אנדר כדי לתת את המנהיגות הוותיקה ברגעים הקשים, וכשהם מאבדים את הביטחון, אין לת'אנדר מישהו אחר שיחלץ אותם מהבור. הת'אנדר עברו טבילת אש קשוחה אחת מול דאלאס בפלייאוף שעבר, ועוד אחת היום. הליגה עדיין צריכה לשדר אותם יותר, אבל את זה הם יצטרכו להרוויח בהעפלת שלבים בפלייאוף. בסוף, הפסד לחבורה רעבה ומנוסה יותר היא עוד תזכורת לכך שאין קיצורי דרך לתהילה.

4. "בכך שלא עלו לשלבי הנוקאאוט בגביע, הסיקסרס קיבלו גם 5 ימי חופש וגם משחק נגד יריבה נחותה יותר - זה לא אמור להיות הפרס?", צייץ בימים האחרונים ספייק אסקין, מגיש הפודקאסט הפופולרי "הזכויות על ריקי סאנצ'ז" העוסק בסיקסרס. הכתב ג'ייק פישר ציטט אותו וציין שהוא "שמע דברים דומים מהרבה אנשים בליגה". "בכיר בקבוצה מהמערב אמר לי השבוע שהוא מעדיף את הזמן החופשי והיריבה החלשה על פני הופעה בווגאס", סיפר קירק גולדסברי בפודקאסט של ביל סימונס מ-The Ringer. באופן כללי, הפגרה הזו היתה עבור כמה קבוצות טובות - או בעצם "טובות" אולי אינה המילה הנכונה בהתחשב במצבן - הזדמנות להתאמן, להחלים מפציעות, ולחזור רעננות לשליש השני של העונה.

ובכן: קבוצות הגביע אכן מקבלות יריבות חזקות יותר - זו את זו - וצריכות גם לעלות על מטוס לווגאס, ושתיים מהן אפילו מקבלות משחק נוסף על ה-82 הרגילים. זה אכן קשה. זו גם הזדמנות עבורן לזכות בפרס של מאות אלפי דולרים לשחקן ולמאמן, להשתפשף במעמדים גדולים ובמשחקים מכריעים, ואפילו לקבל, נו, איך קוראים לדבר הזה, תואר! תואר אמיתי שהליגה מחלקת.

אם בכירים בקבוצות מתעדפים מנוחה ופחות משחקים נגד יריבות קשות, יש לי עוד רעיונות בשבילם: למשל, לא להתמודד על אליפות (ואולי - בקטע מהפכני ממש - אפילו לא לעלות לפלייאוף!). אני לא יודע מי הבכיר בקבוצה המערבית שאיוורר את תחושותיו אצל גולדסברי, אבל לפחות במקרה של הסיקסרס, החלק של לא להתמודד על אליפות עובד להם מצוין כבר תקופה די ארוכה, והתוצאה היא מנוחה ממושכת יותר, שעוזרת לכוכב הגדול שלהם, ג'ואל אמביד, להגיע טרי ורענן לשלבים המכריעים של העונה בכל שנה באביב. וזו, חברות וחברים, יופי של גישה לחיים.