במרחק שנות אור: סטף קרי והווריירס במרוץ נגד השעון

האנציקלופדיה של שיקאגו מספרת כי ב-18.1.1896 נערך משחק הכדורסל הראשון בו שיחקו חמישה על חמישה - המפגש בין אוניברסיטת שיקאגו לאוניברסיטת איווה, שהסתיים ב-12:15 לשיקאגו. אצל ג'יימס נייסמית' העסק התחיל כמה שנים קודם עם 9 נגד 9, עד שהוחלט שתשעה שחקנים על המגרש זה יותר מדי. אבל לאחרונה, נתקלה גולדן סטייט ווריירס בגרסה חדשה של משחק הכדור הפופולרי - ארבעה נגד ארבעה: היריבה שלה, ממפיס גריזליס, החליטה שהיא לא נותנת לסטף קרי לנצח אותה, או להתפנות לזריקות, או באופן כללי לנשום באופן עצמוני.

במשך ערב שלם, הגריזליס הקצו שחקן - לעתים ג'ה מוראנט, לעתים הרוקי ג'ייסון וולס, לעתים ג'ייק לראוויה ואחרים - שפשוט הסתכל רק על קרי. לא על הכדור, לא על מהלך המשחק. השומר שיחק עם קרי תופסת, גם דרך חסימות, על כל מקום במגרש. התוצאה היתה מדהימה. סטף, שבמהלך העונה עד אז נגע בכדור בממוצע 63.8 פעמים במשחק בכ-31 דקות - נגע בכדור באותו ערב 35 פעמים בלבד במהלך 24 דקות משחק. הוא החטיא את כל זריקותיו מהשדה, מסר אסיסט אחד, וזהו. זה היה אחד ממשחקיו הגרועים בקריירה. הסיפור הזה של 4 על 4 לא הלך טוב לווריירס בהתקפה, והם הובסו ב-51 הפרש.

לסטף באופן כללי יש עונה שלא כל כך עומדת בציפיות. בעשרה מתוך 27 המשחקים בהם שותף, לא הגיע הצלף הגדול בכל הזמנים ל-20 נקודות. הממוצע שלו עד חמישי בלילה, 22 נקודות למשחק, היה הנמוך ביותר מאז עונתו השניה בליגה (וברשותכם לא נחשיב את עונת 2019/20, בה שבר את ידו באחד המהלכים הראשונים של המשחק החמישי, ואיך שחזר הגיעה הקורונה), וכך גם אחוז השדה שלו, שעומד על 43.7%. בעוד חודשיים וחצי ימלאו לו 37 ונכון שכולנו התמקדנו בימים האחרונים בחגיגות יום ההולדת ה-40 של לברון, אבל אומרים שגם סטף כבר לא ילד. וגם הוא צריך עזרה.

בשבועות הראשונים של העונה, נראה שהיא מגיעה. המאמן שלו, סטיב קר, עלה עם רוטציה לא שגרתית שכללה 12 ואפילו 13 שחקנים למשחק, והוביל את הווריירס לפתיחה מרשימה של 12 ניצחונות מול 3 הפסדים בלבד. מאז, הווריירס ניצחו רק בארבעה מ-17 משחקיהם הבאים, לפני התפוצצות על הפרצוף של פילדלפיה העייפה, שנראתה כמו הצגת וינטג'. "כמו שהילדים אומרים, We're very Mid right now", סיכם סטף עם מעט מאוד אנרגיה אחרי אחד ההפסדים האחרונים, "אנחנו פשוט מאוד ממוצעים". "אתה לא שומע את סטף מדבר ככה. הוא בדרך כלל אופטימיסט נצחי", הגיב מרקוס תומפסון, העיתונאי המכסה את הקבוצה כבר שנים רבות, בפודקאסט "מרף אנד מרקוס", "וזו היתה פנייה מאוד ברורה למנג'ר, מייק דנליבי ג'וניור".

ביי ביי, קפטן

מהרגע הראשון היה ברור שהעונה הזו תיראה אחרת. אחרי הכל, שושלת הווריירס הולכת ומאבדת חלקים בזה אחר זה בשנים האחרונות. אנדרה איגודאלה פרש, המנג'ר בוב מאיירס הרגיש מיצוי, ובקיץ עזב אחד מהספלאש בראד'רס, קליי תומפסון, את המפרץ. שלושת השורדים האחרונים מהקבוצה ששינתה את הכדורסל היו המאמן קר, הצלף סטף, והפורוורד דריימונד גרין, שחודשיים לפני גיל 35, כבר מתחיל להתרחק משיאו הפיזי והכדורסלני. קליי זכה לקבלת פנים מהממת בפעם הראשונה בה דאלאס שלו הגיעה העירה, עם כובעים של קפטן הספינה, ובפעם השנייה כבר התרגש פחות ובעיקר צלף שלשות שעזרו למאבריקס לנצח בצ'ייס סנטר, למגינת לבם של האוהדים המתגעגעים.

את החור שנפער עם לכתו, הווריירס ידעו שיהיה קשה למלא, אבל הם קיוו שיצליחו להביא כמות במקום איכות. באדי הילד, אחד מצלפי השלשות הטובים בליגה בעשור האחרון, הגיע בחצי ממחיר החוזה החדש של קליי בדאלאס (בנוסף אליו הוחתמו קייל אנדרסון ודיאנתוני מלטון), ונראה בהתחלה כמו מציאה מטורפת, כאשר הוביל את הליגה עם 51% מעבר לקשת. רק שמאז הוא התקרר, ולאחרונה הוא סובל ממשבר קליעה רציני: כיום, באדי וקליי עומדים כמעט על אותה כמות שלשות (91 להילד, 89 לקליי) בכמעט אותם אחוזים (38.9% להילד, 38.4% לקליי).

ההבדל הוא שקליי בדאלאס הוא במקרה הטוב צריך למלא את תפקיד השחקן השלישי בטיבו, ובדרך כלל גם זה לא. בווריירס בשיאו הוא היה אמור להיות השחקן המשלים לצד סטף, האיש שגם צולף שלשות וגם שומר על כוכבים של היריבות. הגנה אצל באדי הילד היא תחום פחות חזק - ושחקני ההגנה הטובים של הווריירס בעמדה 2, ברנדין פודג'מסקי (שלשה למשחק העונה ב-29.5%) וגארי פייטון השני (0.2 שלשות למשחק ב-16%), מושארים חופשיים על ידי היריבות, מה שרק מגדיל את הלחץ על סטף. מלטון היה אחלה פיתרון, לפחות לששה משחקים, ואז קרע את הצולבת בברך והועבר בטרייד תמורת דניס שרודר.

בהיעדר שחקן שאפשר לסמוך עליו, קר ממשיך בניסויים. חודשיים וחצי לתוך העונה הוא עוד לא התאפס על רוטציה. לינדי ווטרס השלישי, למשל, הובא בטרייד שאף אחד לא שם אליו לב בקיץ האחרון מאוקלהומה סיטי, ואף אחד לא באמת ציפה אז שיתפוס מקום ברוטציה - אבל העונה הוא שותף בחמישייה שקיבלה הכי הרבה דקות יחד בווריירס: קרי, ווטרס, דריימונד, אנדרו וויגינס וטרייס ג'קסון דייויס. החמישייה הזו שיחקה יחד 75 דקות על פני שבעה משחקים. 60 חמישיות שונות של קבוצות שונות שיחקו העונה יותר דקות מזה. אף חמישייה אחרת של קר לא שיחקה יותר מ-50 דקות משותפות (שוב קרי, דריימונד, וויגינס וטרייס - רק הפעם עם שרודר).

14 שחקנים שונים פתחו בחמישייה של קר עד עכשיו. יש שם מיש-מש של צעירים וותיקים, שחקני רכש וכאלה שנשארו, וקצת קשה לפתח ככה כימיה. "כן, אנחנו חייבים לחשוב על קיצור הרוטציה", אמר קר ל-NBCS Warriors בתחילת דצמבר, "אנחנו מסתכלים בזהירות על כל מיני קומבינציות, ממשחק למשחק, ויש לנו הרבה אופציות. ככל שיש לך יותר שחקנים שצריכים לקבל דקות, זה נעשה קשה יותר. לפעמים יש דבר כזה, יותר מדי אפשרויות".

והכי מוזר: שתי החמישיות שצוינו לא כוללות את מי שלפחות לפני העונה, סומן כמועמד להיות השחקן השני בטיבו של המועדון מהמפרץ. לאיש הזה קוראים ג'ונתן קומינגה.

אל תזרוק מ-5 מטר עם יד בפנים, אולי?

כשהיו במאזן 7:67 בעיצומה של עונת 2015/16 ההיסטורית, נתן ג'ו לייקוב, בעלי הווריירס, את אחת ההצהרות השחצניות שנשמעו מצד בעלים של קבוצת NBA. "אנחנו מקדימים בשנות אור את כל הקבוצות האחרות", הודיע לייקוב בראיון לניו יורק טיימס, "במבנה שלנו, בתכנון, באיך שאנחנו עושים דברים". באותה עונה הווריירס אמנם איבדו יתרון 3:1 בגמר, אבל דווקא בקיץ 2022 נראה שהווריירס באמת תכננו היטב: הם גם לקחו אליפות וגם, הודות לטרייד עם מינסוטה ולשתי עונות מחוץ לפלייאוף, החזיקו בסגל שלושה צעירים מבטיחים. ה-"Dual Timeline" נראה כמו הברקה. מהר מאוד התברר שהטיימליין השני מתמסמס. ג'יימס ווייזמן הספיק להישלח לדטרויט, לעבור לאינדיאנה ולקרוע את האכילס. מוזס מודי לא תפס מקום ברוטציה. נשארנו עם קומינגה.

הפורוורד מקונגו, בוגר הג'י-ליג איגנייט, נחשב לפני פתיחת העונה לאחד המועמדים המובילים לתואר השחקן המשתפר. הוא היה אמור להיות האיש שיפרוץ קדימה, יעזור לקרי בסחיבה, ואולי אפילו יראה שיש למועדון הזה מישהו שייקח אותו לשנים הבאות. הוא פחות מאלה שמניעים כדור, אבל כנראה האיום הטוב ביותר של הווריירס על הטבעת באזור הצבע. "אנחנו רוצים למקסם את היכולות של קומינגה", אמר המאמן ב-7 בדצמבר, וגרין הסכים לרדת עבורו לספסל ולפנות לו מקום בחמישייה: "אני אחד המעריצים הגדולים שלו מאז שהוא הגיע, ואם ההזדמנות שלו עוברת דרכי - זה מה שיקרה. הוא הרוויח את ההזדמנות הזו".

למרות הדברים הללו, עדיין לקח זמן עד שהתנאים הבשילו. קומינגה בן 22 נשלח בחזרה לספסל לאחר מספר משחקים, כולל הפסד למינסוטה שאחריו חטף בראש מהמאמן שלו, הדוגל בשיטה של הנעת כדור מהירה, בעיקר העונה: "כשיש לך את סטף בקבוצה, אתה מוסר את הכדור. שתיים, שלוש מסירות, ההגנה בפאניקה, ושערי הגיהנום נפתחים. אז זו צריכה להיות הבחירה: או שאתה עושה את זה ומנצח במשחקים, או שאתה זורק המון פעמים עם יד בפרצוף מחמישה מטרים והופך לקבוצת NBA מצ'וקמקת. זה תלוי בנו". בחג המולד נגד הלייקרס, במשחק העונה הרגילה הנצפה ביותר בעשור הנוכחי, הוא אף הפליא לעשות עם כמה טעויות בהפסד צמוד וכואב עבור הווריירס.

עם זאת, במשחקים האחרונים שוב נראה שקומינגה בעלייה. שני משחקים רצופים של 34 נקודות, נגד הקליפרס ונגד קווין דוראנט ופניקס, נתנו תקווה שהנה הפריצה באמת מגיעה, סופי סופי ועכשיו עם הקובץ. רק שהבחור בן 22, לא ידוע כאדם הכי חזק מנטלית ("אנשים במצבי, במקום שממנו אני בא, כבר היו פורשים מכדורסל", אמר לפני כשבועיים), והוא כבר הרגיל את ראשי הקבוצה ללא מעט אכזבות. הפציעה בקרסול לפנות בוקר נגד ממפיס, שנראית "משמעותית", בטח לא תעזור לווריורס לקבל החלטה לגביו.

מה כן יוצא דופן בסיטואציה הנוכחית? שהפעם אין יותר מדי זמן לתקן. עד תום חלון העברות נשארו חמישה שבועות בלבד, וקומינגה יסיים את העונה ללא חוזה מובטח לעונה הבאה. בסיטואציה כזו, בה השחקן מהמר על עצמו, דברים יכולים ללכת לכמה כיוונים, ולא בטוח שאת כולם יאהבו במפרץ סן פרנסיסקו. ייתכן ובמידה ותהיה אפשרות להביא וטרן בטרייד, קומינגה, בהתחשב בגילו ובכישוריו, יהיה הסחורה המבוקשת ביותר בליגה סביב הדדליין; הווריירס עשויים להחליט שלמרות שהוא הצעיר הכי מבטיח שלהם, עדיף לקבל עליו משהו עכשיו מאשר לאבד אותו בחינם בקיץ, או להוסיף עוד חוזה ענק לתקרת השכר המפוצצת שלהם. עכשיו נשארה רק בעיה קטנה - להבין מי יהיה ה'משהו' הזה.

ג'ימי? אינגרם? זאק? ווצ'ביץ'?

אם תרצו לחוש מי המלפפון הכי חם בשוק, אתר FanSpo הוא המקום בשבילכם. באתר יש מכונת טריידים משוכללת שכוללת גם בחירות דראפט, ואחד הפיצ'רים בו מראה מי השחקנים הכי פופולריים מבחינת אוהדים שיוצרים עסקאות דמיוניות. בין חמישי לשישי, אחרי שהודיע שאין לו שמחת חיים ואחרי הפרסום לפיו ביקש טרייד, עלה ג'ימי באטלר למקום הראשון. על פניו, הנה הזדמנות לצוות יחד שני כוכבים באמצע העשור הרביעי לחייהם, עם רקורד של הצלחה בפלייאוף; באטלר כבר כמה שנים הוא שחקן עונה רגילה נחמד, שהופך בפלייאוף לרוצח סדרתי. האם יש סיבה עבור הווריירס לא לעשות דבר כזה?

הממ, בואו נחשוב. באטלר לא הופיע ביותר מ-65 משחקי עונה רגילה מאז 2017, והוא בן 35. את הפלייאוף שעבר הוא החמיץ בגלל פציעה בברך. שנת משחק אצל טום ת'יבודו שווה בערכה בערך לשבע שנים אצל מאמן אחר, ולבאטלר יש כמה וכמה שנות ת'יבודו. הוא בקושי זורק לשלוש - 143 פורוורדים קולעים העונה יותר שלשות למשחק מה-0.5 שלשות שלו. והכי חשוב: הוא מרוויח העונה 48 מיליון דולר, ורוצה חוזה חדש ועתיר מזומנים בקיץ - הסיבה העיקרית שבגללה הגיע השבר בינו לבין פט ריילי במיאמי. אם הווריירס יתחייבו על חוזה עתק נוסף, הוא גם יסתום להם את תקרת השכר וגם יציב לצד סטף שחקן שאפילו כשהוא כן כשיר, ההתאמה שלו לשיטה של קר די מפוקפקת. גם ככה הווריירס כבר הביאו את שרודר, שחקן פיקנרול (6.5 מהלכים למשחק בנטס) באחת הקבוצות שמריצות הכי מעט פיקנרולים בליגה (16.5 לכל הקבוצה).

מי האופציות הנוספות? ברנדון אינגרם? גם לו נגמר החוזה הקיץ. זאק לאווין הוא סקורר בווליום גבוה, אבל גם הוא לא שחקן הגנה מצטיין במיוחד. חברו לשיקאגו ניקולה ווצ'ביץ' בן ה-34 יכול להיות אופציה מעניינת בעמדת הסנטר, אבל ספק אם הוא מה שיזיז את המחט. בכל מקרה, כדי להביא שחקן עם חוזה גבוה, הווריירס יצטרכו להיפרד לא רק מקומינגה כנראה, אלא גם מאנדרו וויגינס, שבשקט בשקט נותן עונה סולידית בעמדה 3 כשחקן שלשות והגנה. זה אמנם יצמצם את הרוטציה, אבל ייקח מהווריירס את אחד הדברים היציבים היחידים שלהם העונה.

אחרי עסקת שרודר, המנג'ר דנליבי ג'וניור הבטיח "להישאר אגרסיבי" בשוק ההעברות. אבל גם הזמן שלו הולך ואוזל - וספק אם יש אי שם בחוץ שחקן זמין שיכול לקרב את סטף לטבעת, או אפילו למקום מובטח בפלייאוף. גולדן סטייט, ביום נתון, עדיין יכולה לנצח כמעט כל קבוצה בליגה, אבל גם ליפול על יום קליעה גרוע ולחטוף 40 או 50 הפרש. אם דנליבי לא יצליח למצוא את החוליה החסרה, אם קר לא יצליח למצוא רוטציה שעובדת, אם קומינגה יחשוב יותר מדי על החוזה הבא ושוב יחזור לקחת זריקות קשות מ-5 מטר עם יד בפרצוף, אם החברים של קרי שוב ייעלמו במשחקי ארבעה על ארבעה - הפעם יהיה תורה של הליגה להגיד לשאיפות האליפות החמישית של סטף שתי מילים: Nighty Night.