הזוג המוזר: פריחת ראסל ווסטברוק לצד ניקולה יוקיץ'

בדרך לתואר MVP, האיש שנתונים לא מעניינים אותו, סרבי מסומבור, חובב סוסים, הכוכב הכי מופנם שיש, מצא חיבור עם הגארד ש"רק סטטיסטיקות מעניינות אותו", אמריקאי מלוס אנג'לס, חובב אופנה אקסצנטרית, הכוכב הכי מוחצן ואמוציונלי שיש. סורוקה על הצמד המנצח של דנבר

ערן סורוקה
ערן סורוקה   17.01.25 - 19:07
Getting your Trinity Audio player ready...

ניקולה יוקיץ', כנראה השחקן הטוב ביותר בעולם כיום, חיפש לעצמו את המיקום הטוב ביותר בפוסט. הוא התחיל את התנועה בצד אחד, חתך שמאלה, גרר איתו את דניאל גאפורד ומשך גם את ספנסר דינווידי - ככה זה, דאלאס החליטה לעצור אותו בכל מחיר ולהציב עליו שמירות כפולות. רק שבאותו רגע נוצר חרך קטן בהגנה של המאבריקס. זה כל מה שהגארד של דנבר היה צריך. כמו שעשה אלפי פעמים בקריירה, הוא העביר מהילוך ראשון לחמישי בתוך שניות, חדר בין שני שחקנים ובעוד יוקיץ' ממשיך בהתכתשויות בקצה השני של הצבע, הכדור פגע בלוח וצלל פנימה. עוד רגע נהדר של שיתוף פעולה בין ה-MVP הנוכחי, לבין חברו לקבוצה, זה שהיה שם פעם: ראסל ווסטברוק.

כשיוקיץ' הוא הציר של הקבוצה שלך, אתה בדרך כלל משחק לאט. בעונה שעברה הנאגטס רשמו קצב של 97.53 התקפות למשחק, ודורגו במקום החמישי מהסוף בליגה. העונה דברים התחילו להשתנות. גם מכיוון שהמקום של קנטאביוס קולדוול פופ בחמישייה, אחרי עזיבתו של קק"פ לאורלנדו, עבר לכריסטיאן בראון הצעיר והנמרץ, אבל גם מכיוון שיש להם את אחד הרכזים שמשחקים הכי מהר בליגה. ווסטברוק רושם העונה 104.2 התקפות פר 48 דקות משחק - הרכזים היחידים שמשחקים מהר יותר ממנו שייכים לממפיס, אטלנטה ושיקאגו, קבוצות שהמהירות הושתלה אצלן בדם בתצורתן הנוכחית. בדנבר מדובר היה על שינוי מהותי בסגנון המשחק של הנאגטס, שמדורגים כרגע במקום החמישי בליגה עם 101.53 התקפות למשחק. 

"אנחנו משחקים בקצב גבוה הרבה יותר מאשר בשנים הקודמות", אמר המאמן מייק מאלון לא מזמן, "כולם יכולים לומר 'אה, זה ראסל ווסטברוק'. אבל זה לא רק הוא. הוא חלק גדול מזה, רק שגם כל היתר רצים הרבה יותר". לנאגטס יש סנטר מרכז בגובה 2.13 שגורם לכך שההתקפה שלהם במשחק עומד היא מהטובות בליגה, אבל יודע גם להעיף כדורים קדימה להתקפות מעבר; עכשיו תוסיפו לזה שחקן שהמנוע שלו תמיד עובד, והפך בערוב ימיו גם לחותך נהדר לסל. התוצאה היא קבוצה שלא רק משחקת בקצב אש, אלא גם מייצרת יותר מ-20 נקודות למשחק במתפרצות - הישג שלא קרה בליגה מאז סקרמנטו קינגס בעונת 2018/19.

ואת כל זה, אגב, ראסל ווסטברוק עושה כאשר רוב הליגה היתה בטוחה שהוא גמור, סקאוט אנונימי ייעץ לו לפרוש, ובגיל 36.

כמו גרמלין אחרי חצות
הרבה גבות הורמו בקיץ האחרון כאשר דנבר העניקה לווסטברוק חוזה לשנתיים, בגובה כ-4 מיליון דולר בלבד לעונה - הכי מעט שיכול להרוויח שחקן עם ותק כמו שלו (17 שנה). במשך שנים הוא ישב על חוזה עתק שנחשב לאחד הגרועים בליגה, בטח בהשוואה לתוצרת שהלכה ופחתה, ולאחר שיוטה קיבלה אותו מהלייקרס וחתכה אותו, הוא הפך לשחקן חופשי והצטרף לקליפרס בשכר מינימלי. עוד יותר גבות הורמו עוד יותר גבוה, כשהתברר שמי שביקש מהנאגטס להחתים את ווסטברוק היה יוקיץ' בכבודו ובעצמו. 

"אי אפשר לברוח מהאמת הפשוטה", כתב טוני ג'ונס ב-The Athletic אחרי ההחתמה. "ווסטברוק כבר הרבה מעבר לשיא. פעם אי אפשר היה לעצור את הכדרור והחדירות שלו, אבל הוא כבר לא ברמה הזו. הקליעה מחצי מרחק, בעבר נשק אמין, נטשה אותו כמעט לגמרי. איבודים תמיד היו בעיה אצלו, וכשהוא כל כך רחוק מרמתו הקודמת, הם זועקים לשמיים. יש לו עדיין יתרונות שאין בסגל של הנאגטס, ואם ינוהל כהלכה, ווסטברוק יכול לא רק לעזור לנאגטס לחזור למאבק האליפות אלא אפילו להקפיץ אותם קדימה. החדשות הרעות? ווסטברוק הוא כמו גרמלין כשמאכילים אותו אחרי חצות: אם המצב לא ינוהל כמו שצריך, ייפתחו שערי הגיהנום".

ווסטברוק לא בא לנאגטס כדי להיות גרמלין. לפחות לא מחוץ למגרש. מאז עזב את אוקלהומה סיטי, הוא נודד ממקום למקום, קצת כמו תפוח אדמה לוהט. עבר ליוסטון ואז לוושינגטון תמורת ג'ון וול, ואז לברון ג'יימס החליט שהוא צריך אותו איתו בלייקרס - החלטה שנראתה תמוהה מהרגע הראשון. ההשפלה שעבר בלייקרס - הנער שנכח במצעדי האליפות של קובי ושאק, קיבל בוז צורם והפך לשעיר לעזאזל במדי הקבוצה אותה אהד - כנראה גרמה לו לקבל שיעור בצניעות, והוא הסכים בעונה שאחרי, תחת דרווין האם, לעלות מהספסל. בקליפרס, כשהובא הארדן, ראס שוב היה המבוגר האחראי שראה שההתקפה לא עובדת, בא למאמן טיי לו והציע לקחת על עצמו את תפקיד השחקן השישי. שם, לצד סנטר מרווח ביחידת הספסל כמו דניאל תייס, הקליפרס הפכו לקבוצה קטלנית. עד ששוב קוואי נפצע, ולמרות שראס עשה את המיטב, התקוות ירדו ביגון שאולה.

ההרפתקה הכושלת עם לברון השפיעה כנראה גם על התפיסה שלנו בנוגע לחיבור עם יוקיץ'. מעבר לזה שליד לברון, ובפרט ליד לברון בלייקרס, כל מה שאתה עושה יקבל יותר תשומת לב והדהוד - לטובה ולרעה - יוקיץ' מבסס בהצלחה הנוכחית את מקומו לא רק בין שחקני הכדורסל המשובחים בכל הזמנים, אלא גם מהחכמים ביניהם. "רבנו הרבה, קיללנו הרבה על המגרש", אמר יוקיץ' על ראס בתחילת מחנה האימונים, "אבל אני יודע מיהו מחוץ למגרש. חבר לקבוצה נהדר, עובד קשה, מנהיג, אחד שאתה רוצה להקשיב לו, לעשות כמוהו בחדר הכושר. הוא יהיה שחקן מצוין עבורנו, ויביא רק את הדברים הטובים".

נכון לעכשיו, נראה כל המפקפקים טעו. גם הסקאוט האנונימי שטען, אחרי שני משחקי פתיחה גרועים בפני אתר Hoopswire, ש"דנבר צריכה לחתוך את ווסטברוק והוא צריך לפרוש". יוקיץ' שוב ידע יותר טוב מכולנו.

מישהו (אחר) לרקוד איתו
והנה הדבר המרשים ביותר בשילוב בין השניים: בגדול, זה אותו הווסטברוק, אחרי הכל. גם העונה האחוזים שלו לשלוש די גרועים, ועומדים על 31.9% בלבד. הגנות נותנות לו מטר, לפעמים דונם. העניין הוא שהפעם הוא לא מתפתה לקחת, ובמקום זה עושה דברים אחרים, שמועילים לקבוצה הרבה יותר. במשחק עם סיום צמוד והפכפך במיוחד נגד סקרמנטו לפני מספר שבועות, חדי העין שמו לב למהלך הזה: ווסטברוק נע מהפינה על קו השלוש כדי לרווח עבור הסנטר שחפר לכיוון הצבע. יוקיץ' הוציא לו את הכדור. דיארון פוקס אפילו לא טרח לשמור על ראס, שהביט על הסל בכוונה לזרוק, ובזמן שהגנת הקינגס כבר נערכה לריבאונד, החזיר את הכדור ליוקיץ' בזריזות, לסל קל בצבע.

אם פעם היו צוחקים על ווסטברוק שהוא מוסר רק כדי שיירשם לו אסיסט, השילוב עם מקרר כמו יוקיץ', מן הסתם שחקן הפנים הטוב ביותר שהיה לגארד בקריירה, נותן לו מטרה גדולה ונוחה, ומאפשר לו להציג את מגוון כישורי המסירה שלו ולמצוא את הביג מן שלו בעמדות בהן נוח לו לקלוע. רק שני שחקנים מסרו העונה יותר אסיסטים זה לזה: טריי יאנג לג'יילן ג'ונסון באטלנטה וכריס פול, עוד רכז ותיק, למטרה גדולה אחרת, ויקטור וומבניאמה. מצד שני, על כישורי המסירה של יוקיץ' אף פעם לא היו עוררין, ו-ווסטברוק, ששיכלל בקבוצות של אל.איי את יכולתו לנוע בלי הכדור, מוצא את החרכים כדי לקבל כדורים ולסיים ליד הטבעת באחוז הכי גבוה שלו בקריירה - מאז ווסטברוק תפס מקום קבוע בחמישייה, יוקיץ' מסר לו 24 אסיסטים (רק למייקל פורטר ג'וניור הוא מסר אחד יותר). כנראה שאף שחקן לא משפר את החברים שלו יותר מאשר הג'וקר.

הדבר המרשים הנוסף הוא שיוקיץ' היה ממש צריך מישהו לרקוד איתו. ג'מאל מארי, שגדל עם יוקיץ' ביחד מתחילת הקריירה בנאגטס ושיתוף הפעולה ביניהם הלך והתפתח והשתכלל עד לאליפות המרהיבה של 2023, פתח את העונה הנוכחית רע מאוד - דווקא אחרי שקיבל בקיץ האחרון הארכת חוזה מקסימלית. בשילוב בין פציעות לימי קליעה חלשים, היכולת החלשה של הגארד הקנדי היתה בין הגורמים לפתיחה המאכזבת, עם מאזן של כמעט 50% ודשדוש במרכז הטבלה אחרי רבע עונה. בשלב מסוים גם המאמן מאלון הודה: "קבוצות מנסות להוציא אותו מהמשחק. אני חייב למצוא דרכים לעזור לו". 

על זה נערמו בעיות נוספות. ארון גורדון, האיש שקיבל הכי הרבה מסירות לדאנק מיוקיץ' בשנים האחרונות, נפצע כבר בפעם השנייה העונה, בשוק, והנאגטס נאלצו להסתדר בלעדיו מספר שבועות. ה"חמישייה הכי טובה בכדורסל" לשעבר - זו שהורכבה ממארי, קולדוול פופ, מייקל פורטר ג'וניור, גורדון ויוקיץ' - איבדה כבר שחקן מפתח שני. ההנהלה חיפשה בנרות חיזוק, בלי יותר מדי נכסים אטרקטיביים לסחור בהם - דריו שאריץ' וזיק נאג'י לא ממש מעוררים התרגשות בקרב הנהלות יריבות. ווסטברוק, שהתקשה להוביל חמישיות שניות מכיוון שכמעט אף שחקן ספסל לצדו לא תיפקד בתחילת העונה, הוקפץ לחמישייה. ופתאום - משום מקום - דברים התחילו להסתדר. מארי, פורטר ובראון, כולם קלעי שלשות טובים, מרווחים, ומאפשרים ליוקיץ' ולווסטברוק לרקוד ביחד.

לעזאזל איתך, יוק
סיפור האהבה הזה מוציא משניהם את הטוב ביותר. ווסטברוק, שבצעירותו התעקש לקחת כדורים אחרונים אליו גם כשקווין דוראנט בשיאו חלק איתו את אותו מגרש, שנחשב לאדם שמנפח לעצמו מספרים, מביט על יוקיץ' בהערצה אמיתית. "הוא השחקן הטוב ביותר בעולם", אמר עליו לא פעם ולא פעמיים, ועל זה אפשר להוסיף את התגובה שלו כאשר אחד הכתבים, במסיבת העיתונאים, שאל אותו אם הוא יודע איזה אחוז מהטריפל-דאבלס שלו מגיעים במשחקים בהם קבוצתו מנצחת. "74 אחוז? יפה", אמר ווסטברוק, ואז שמע שהנתון של יוקיץ' עומד על 79 אחוז וענה בהתלהבות: "אהה! לעזאזל איתך, יוק!".

שניהם הפכו לצמד ה-18 בלבד שרושם טריפל דאבל באותו משחק בהיסטוריה של הליגה, ואז, בניצחון על ברוקלין לא מזמן, לצמד הראשון שעושה טריפל דאבל עם 25 נקודות פעמיים באותו משחק. הנאגטס ניצחו ב-13 מ-18 משחקיהם האחרונים, ורחוקים, נכון ליום רביעי בבוקר, רק חצי משחק מהמקום השלישי. יוקיץ' רשם כבר 16 טריפל דאבלס בפחות מחצי עונה. העובדה שהנאגטס חוזרים לצמרת המערב, מחזקת גם את הקייס של הג'וקר במרוץ ה-MVP, בו הוא מחפש תואר רביעי - דבר שרק מעטים עשו לפניו. תהיו בטוחים שהסטטיסטיקות האלה והפרסים האלה לא מעניינים אותו. הוא רק רוצה להתמודד שוב על אליפות, ולמצוא דרך להוציא מחבריו לקבוצה את המיטב. 

"שנינו אוהבים לשחק בסגנון הזה", אמר יוקיץ' לאחר אחד המשחקים לאחרונה, "אני פשוט שמח שאנחנו מנצחים, כי זה חשוב יותר מאשר הסטטיסטיקות. מערכת היחסים בינינו מיוחדת. החבר'ה אוהבים לרוץ לצבע ולהגיע לפינות. הם יודעים שהכדור פשוט יגיע אליהם". ווסטברוק, גם כאן, מתואם עם הג'וקר: "היכולת לשחק בסגנון הזה, מאפשרת לי לעשות את החבר'ה סביבי טובים יותר. אני מנסה להביא לקבוצה הזו מנהיגות, אנרגיה, קשיחות. רק התחלנו להבין איך משחקים ביחד. תסלחו לי על השפה, אבל כדי להגיע לעמדה בה אני נמצא עכשיו, קרעתי את התחת. את השמחה שלי אני רוצה להביא לאולם בכל צעד על המגרש. אני משאיר הכל על הפרקט".

ההצלחה הזו עושה גם את המאמן מאלון, שנראה לא מעט פעמים אובד עצות בתחילת העונה, הרבה יותר רגוע לאחרונה. "ראס הוא פשוט וטרן חכם. הוא יודע שהוא בעונתו ה-17, ויודע שהוא עצמו זה לא הסיפור. הסיפור הוא לעזור לקבוצה לנצח. זו הסיבה היחידה שלשמה הוא הגיע לכאן. הכימיה ביניהם היתה מיידית, והיה נהדר לראות אותה".

אז הנה, זה קרה. האיש שסטטיסטיקות לא מעניינות אותו, סרבי מסומבור, חובב סוסים, הכוכב הכי מופנם שיש, מצא חיבור נפלא עם הגארד ש"רק סטטיסטיקות מעניינות אותו", אמריקאי מלוס אנג'לס, חובב אופנה אקסצנטרית, הכוכב הכי מוחצן ואמוציונלי שיש. שני MVPs מוצאים את החיבור וזה עובד כל כך טוב, שלא בטוח שמאלון ימהר להחזיר את ווסטברוק לתפקיד השחקן השישי כרגע - גם לאחר שגורדון, שרק לאחרונה שב לשחק, יחזור לכושר מלא. יוקיץ' הציל לווסטברוק את הקריירה, ווסטברוק מציל ליוקיץ' את העונה. 

"בזכות היכולת של שניהם", אמר שחקן העבר תיאו פינסון בפודקאסט Run Your Pace, "זה מרגיש כאילו הם רחוקים טרייד אחד מהתמודדות על אליפות. לא ברור מה בדיוק חסר להם, ולא נדע עד שזה יקרה". בממלכת הטריפל דאבל בקולורדו, כבר לא יכולים לחכות לראות איך זה ייגמר.