מרים את התקרה: מה השיפור של אבדיה אומר על פורטלנד ועליו

מי שחשב שהבלייזרס יילכו לטנקינג, מקבל קבוצה תחרותית שמתחילה לקבל צורה וכיוון. מי שקיווה שהתקרה של אבדיה היא רול פלייר מצוין, מתחיל לראות ממנו גם יכולות אחרות. סורוקה על ניצחון שמאתגר כל מה שחשבנו על דני, ועל הקבוצה שלו, וההשוואה לסרגיי בובקה

ערן סורוקה
ערן סורוקה   29.01.25 - 11:12

תגיות: NBA, דני אבדיה, פורטלנד טרייל בלייזרס

Getting your Trinity Audio player ready...

זה מכובד גם לקלוע 20 נקודות במשחק גארבג' טיים במארס במדי וושינגטון מול אולם חצי ריק, או להמטיר 27 על הראש של קבוצה בינונית ומטה כמו יוטה, אבל בשבוע האחרון - וזה כבר חדש - הזרקורים הגיעו, גם אם באורח מקרי, אל המודה סנטר ואליו. ביום ראשון, לילה של גמרים אזוריים בפוטבול, יצא להם לקיים את המשחק היחיד של הלילה ב-NBA מול מובילת הליגה מאוקלהומה סיטי, ויומיים אחר כך הם אירחו את מי שנחשב בעיני רבים לבלייזר הגדול בכל הזמנים. דמיאן לילארד כל כך טבוע עדיין בהוויה של פורטלנד, עד שבאמצע הרבע הרביעי עלה על הפרקט אוהד בגופיה שלו - של כוכב היריבה, כן? - ולקח זריקה מהחצי כדי לזכות ברכב מתנת סוכנות הרכב של לילארד (נשבע). עם זאת, גם לילארד לא הצליח לעצור הלילה את המנוע של טורבו דני אבדיה.

אבדיה סיים את שני המשחקים הללו - מול שניים משלושת המועמדים המובילים ל-MVP - כקלע המוביל של פורטלנד, עם שני שיאים עונתיים של 28 מול ההגנה הטובה בליגה, ואז 30 נקודות, הפעם הראשונה בקריירה בה הוא גם קולע כמות כזו וגם מנצח. אבל אלה לא רק ימי קליעה טובים מאוד; זו בעיקר היוזמה, הלחץ המתמיד שהוא מפעיל על הטבעת, היכולת שלו לעשות את כל אלה בתוך תכנית המשחק של פורטלנד ואולי אפילו כתוכנית המשחק של פורטלנד, והעובדה שיריבות כבר מתכוננות אליו ברצינות - ובתוך זה הוא עדיין מצליח לעשות את העבודה. 

לפנות בוקר, למשל, דוק ריברס לא רצה לתת לו להיכנס לסל ונתן לו מטר ומעלה, אז הוא קלע 3 שלשות ב-43%. כשהבאקס כן יצאו אליו לקשת השלוש, הוא נכנס לסל. כשאנדרה ג'קסון ג'וניור, אתלט אדיר שעשה צרות לשיי גילג'ס אלכסנדר בגמר הגביע, לחץ עליו וניסה למנוע ממנו להתחיל תרגיל, הישראלי ניער אותו בעזרת חסימות או כוח. ובהתקפות מעבר, לא פעם, הוא גורם ליריבות להיכנס למגננה ולנסות לצופף את הצבע; שם, אבדיה כבר משלב מגוון הטעיות, כולל שימוש בהאטה המכוונת (דה-קסלרציה), יורו-סטפס למיניהם, ומצליח לסיים מול הטבעת. 

בימים כתיקונם היה אפשר לקטר על פרובינציאליות ישראלית, ובשנים הקשות בוושינגטון אכן היו לא מעט רגעים כאלה, אבל כאשר שאקיל אוניל אומר שדני "נראה כמו טוני קוקוץ'", גרנט היל משבח אותו בשידור, וכתבת הקווים סטפני רדי מקדישה את אחת משתי שאלותיה למאמן צ'ונסי בילאפס, בהפסקה שבין הרבעים, לפורוורד שזה עתה סיים רבע של 14 נקודות - זה כבר לא רק אנחנו. הליגה כבר יודעת מי זה דני אבדיה, ולומדת להנות ממה שיש לו להציע.

 

 

טייק א צ'ונסי און מי
זה לקח זמן, דרש כמה ניסויים ותקופת הסתגלות שהעמידו במבחן את העצבים שלנו, אבל נראה שבילאפס מצא נוסחה שעובדת לו. אם יש לך את הסגל השני הכי צעיר בליגה (רק הת'נדר צעירים יותר), נצל את הרגליים הצעירות שלך. אם יש לך הרבה פורוורדים טובים ומגוונים, שים אותם על הפרקט ביחד. רוץ בהתקפה, תהיה פיזי בהגנה, שחק עם אנרגיות. רבים תהו אם הבלייזרס הולכים לעונת טנקינג, לקראת דראפט מלא יהלומים וקופר פלאג אחד; רק שאתה לא מוותר על שתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט כדי להביא שחקן בתחילת עונה חמישית שייקח אותך לטנקינג. לבילאפס יש שלוש בחירות טופ-7 של הבלייזרס בסגל (הנדרסון, שארפ וקלינגן), ואם לא היה מראה התקדמות העונה - יכול להיות שבהנהלה היו אומרים לו שלום ותודה, אבדיה היה מקבל מאמן חמישי בחמש עונות, והבלייזרס היו חוזרים ללוח השרטוט.

וכן, לבלייזרס יש הרבה לאן להשתפר. הכדור עדיין לא זז מספיק, כראוי לקבוצה שבחרה שחקנים עם יכולת אישית גבוהה ואינטליגנציית משחק גבוהה פחות. הם עדיין עושים יותר מדי שטויות. אבל צריך לזכור שהקבוצה הזו לא היתה אמורה להתמודד העונה על אליפות, וזה בלשון המעטה: סוכנויות ההימורים הציבו את האובר/אנדר שלהם על 20.5 ניצחונות, מקום שלישי מהסוף בליגה. הניצחון הבוקר הביא אותם לח"י כאלה, כשאנחנו עוד לא בפברואר. הם ניצחו בחמישה מששת המשחקים האחרונים, וההפסד היחיד היה צמוד מול הת'נדר. בתחילת העונה אמרנו שאבדיה עבר מקבוצה שלא רוצה לנצח לכזו שרוצה אבל עוד לא יודעת איך. כיום היא מכינה שיעורים, ומתקדמת יפה בחומר.

לבלייזרס אמנם אין שחקן המסומן כסופרסטאר עתידי כרגע, אבל הם עדיין הולכים לסיים את העונה עם בחירת טופ-10 שתעזור להם בדראפט עמוק. השיפור אצל אבדיה, טומאני קמארה הנהדר (גניבה אמיתית בעסקת לילארד) וסקוט הנדרסון לאחרונה, מראה שהרבה מאבני הבניין כבר שם. כשאבדיה הועבר לפורטלנד כתבנו שהוא כנראה המוסר הכי טוב שלהם; גם בילאפס הבין את זה, ושם אצלו את הכדור ביד - בששת המשחקים האחרונים אבדיה מוביל את הבלייזרס ביוסג' רייט (כמות ההתקפות שמסתיימות בהחלטה שלו) עם 24.2%, נתון גבוה יותר משל שחקנים לא רעים כמו האולסטאר ג'יילן ברונסון, דומנטאס סאבוניס, דיארון פוקס ואלפרן שנגון. לא בטוח שהנתון הזה יחזיק, אבל הוא לא מאוד רחוק מהנתון העונתי שלו, שעומד על 21% שימוש מכובדים.

ואפשר גם לראות איך בילאפס גורם לכך שיהיה לאבדיה נוח יותר - במובנים רבים לפעמים נראה שבהיעדר מקבל החלטות טוב יותר, הוא אפילו בונה עליו קצת יותר מדי. הוא מקבל את הכדור הרבה פעמים כשהוא באמצע הצעד הראשון, כשההתקפה מרווחת סביבו וכשהסנטר - מי שזה לא יהיה - לא פוקק לו את הצבע. שיידון שארפ הורד לתפקיד שחקן שישי, ושלישיית אבדיה-קמארה-גראנט - סוויצ'אבילית, עומדת על שלה בהגנה פיזית, קולעת מבחוץ - רושמת כמעט 26 נקודות יותר מהיריבה פר 100 התקפות. במלים אחרות: אפשר להתחיל לראות כיוון. זו ממש לא "וושינגטון מערב" - ולראייה, לבלייזרס יש כיום פי שלושה ניצחונות מאשר לוויזארדס. וגם ברוב ההפסדים שלהם, הם תחרותיים.

 

 

(וכן, ג'ורדן פול צודק, הוא לגמרי ראוי להיות אולסטאר העונה; אם דונובן מיצ'ל, ג'יילן ברונסון, דריוס גארלנד, קייד קנינגהאם, טיילר הירו, ג'יילן בראון, טריי יאנג, טייריס מקסי, דמיאן לילארד, טייריס הליברטון ולאמלו בול יועלו על מעבורת לחלל כדי להציל את כדור הארץ מאסטרואיד ענק - ואם צריך לבחור בינו לבין בן סימונס - הקול שלי הולך לפול).

ללמוד מסרגיי בובקה
כשדני נכנס לליגה, דמיינו אותו כמישהו שהתקרה שלו היא של שחקן 3&D מצוין - סטייל ג'ו אינגלס של ימיו הגדולים ביוטה. עם הביטחון, עם החופש לטעות, עם ההתחשלות אצל מאמנים של סגלים צעירים, ששמו אצלו את הכדור ביד ונתנו לו לבשל, נראה שהוא ממשיך לאתגר את התפיסה הזו. שחקנים שמסוגלים ליצור לעצמם מכדרור, שמסוגלים ללכת באחד על אחד על השומר הכי טוב של היריבה, ובנוסף לכל הם 2.06 מטר עם צעד ראשון מהיר ויכולת לספוג פיזיות, הם כבר חיה מסוג אחר. אבדיה, שלפני שנתיים עמד על 18% בלבד ו-10 מ-57 בסך הכל בזריקות Pull-up ולפני עונה בוושינגטון עם הכדור ביד עמד על 30.3%, עולה העונה ל-44.1%, עם 26 מ-59. שם, ובעוד שיפור מהשלוש ומהעונשין, טמונה ההזדמנות העיקרית שלו לשדרג את עצמו עוד יותר.

גם אחרי ההצגות הלילה וביום ראשון, צריך לזכור שזה עדיין תהליך הדרגתי, ושעדיין לא ראינו את הגרסה הטובה ביותר של אבדיה. גם אחרי שנראה שאבדיה קיבל את ה-Coming out party שלו, לא כדאי להיסחף. עוד יהיו ימים קשים, עוד יבואו דאבל-טימס מתסכלים ומשחקים של 7 איבודים, הכוכבים הכי גדולים יאתגרו אותו באחד על אחד בהגנה ובהתקפה, כי זה מה שהוא מבקש, כי זה מה שפורטלנד צריכה ממנו כדי להתקדם. בסופו של דבר, אבדיה למד מאחד הגדולים באמת - סרגיי בובקה - איך מתקדמים: מעלים כל פעם את הרף עוד קצת, ועוד קצת. ובסוף, אפשר להגיע רחוק.