פותרים את הדילמה: מי צריך לזכות ב-MVP?

יחסית לדו-קרב בין שחקן עם שמחת חיים של פקיד שומה לגארד יעיל ולא נוצץ שאין לו אפילו כינוי נורמלי, הדיון על תואר ה-MVP של העונה בין יוקיץ' לשיי גילג'ס אלכסנדר הפך לאמוציונלי למדי. לאחד יש מספרים פסיכיים, לשני הצלחה קבוצתית יותר משמעותית. סורוקה יוצא לקמפיין

ערן סורוקה   05.04.25 - 14:27

תגיות: NBA, ניקולה יוקיץ', שיי גילג'ס אלכסנדר

Getting your Trinity Audio player ready...
כשאומרים שמרוץ ה-MVP העונה כל כך צמוד שהוא משתנה מיום ליום, יש לנו הפעם הוכחה - שחור, או לבן, על גבי ממלכתו של אילון מאסק.

ב-8 במארס העלה קווין אוקונור, פרשן ופודקאסטר יאהו ספורטס, תהייה פשוטה בחשבון ה-X שלו. מי ה-MVP העונה, שאל. 25,249 איש הזדרזו להצביע, והכריעו ברוב של 53% לטובתו של ניקולה יוקיץ', סנטר דנבר נאגטס, על חשבון שיי גילג'ס אלכסנדר, גארד אוקלהומה סיטי ת'נדר. אוקונור לא בחר במקרה בתאריך הזה: ביומיים הבאים הגיעו שני מפגשים ישירים בין הת'נדר לנאגטס. במשחק הראשון ביום ראשון, אוק סיטי ברחה ברבע האחרון לניצחון מרשים על הת'נדר, כאשר שיי קולע 40 ויוקיץ' מספק מחצית שנייה בינונית; לאחר המשחק, אוקונור פירסם את אותו סקר - הפעם היו שם 18,233 מצביעים, ושיי זכה ברוב של 54.5%. ביום שני, הנאגטס חזרו בגדול עם הצגה מרשימה של יוקיץ', ומשחק פחות טוב של שיי; אחרי המשחק, אוקונור פירסם את אותו סקר - והפעם ל-19,532 מצביעים לא היה ספק: ברוב של 59%, הקול הלך ליוקיץ'.

בהמשך ניגע באירוע אחר שקרה באותם משחקים ואולי עשוי להכריע את הכף, אבל נראה שמרוץ ה-MVP העונה הוא בעיקר עניין של טעם. הדומיננטיות המדהימה של יוקיץ' מאז תחילת העשור מחזירה למרכז השולחן את השאלה הנצחית בהקשר הזה: האם מי שצריך לזכות הוא השחקן הטוב ביותר בליגה, או שצריך להכניס גם שיקולים אחרים, ובכלל, איך מודדים עונה של MVP. האם אלה רק מספרים אישיים? הצלחה קבוצתית? הצלחה קבוצתית ביחס לציפיות המוקדמות? 

"אם הייתי שם את הסטטיסטיקות שלו ולא הייתם יודעים שהוא זכה בשלושה תארי MVP, אז בנאדם עם ממוצע טריפל דאבלס, שנמצא בטופ-3 בשלוש הקטגוריות הסטטיסטיות המובילות, משהו שאיש לא עשה - הוא היה זוכה ב-MVP עשר פעמים מתוך עשר", ירה לאחרונה מאמנו של יוקיץ', מייק מאלון, "ואם אתם לא חושבים שמגיע לו ה-MVP, אתם מלאים בחרא". מנגד, זה מה שהיה לפורוורד ג'יילן וויליאמס, חברו לקבוצה של שיי, לומר בנושא במספר הזדמנויות, לאתר פורבס ובמסיבת עיתונאים: "זה יהיה לא נכון לא לתת לו את התואר. מצד שני, דעתי מוטה... אם הוא יקבל את התואר, זה יהיה משמעותי יותר לנו כקבוצה מאשר לו".

פחות משבועיים לפני ש-100 העיתונאים והפרשנים המצביעים ברחבי הליגה - כולל אחד יואב מודעי שלנו - יתבקשו למלא טפסים ולשלוח אותם למשרדי ההנהלה, זה הזמן לשמוע את טיעוני שני הצדדים בדיון האמוציונלי הזה. 

תקדים לברון וקובי

כמעט אין ספק שהג'וקר הוא השחקן הטוב בליגה כיום - וזה חתיכת הישג בליגה בה עדיין מסתובבים אנשים כמו לברון ג'יימס, סטף קארי או יאניס אנטטוקומפו. מעולם לא היה ביג מן יותר ורסטילי, בעיקר התקפית, עם מעבד כל כך משוכלל, שלפעמים נראה כאילו ביקשו מצ'אט GPT להכניס את מג'יק ג'ונסון, לארי בירד וסטיב נאש לתוך בנאדם אחד. גם כשהוא משדר וייב כללי של פקיד שומה שבא ליום עבודה והולך הביתה, הנונשלנטיות בה הוא מוסר אסיסטים מאחורי הגב בטלפתיה או קולע סלים משלושת רבעי מגרש בסגנון הדיפת כדור ברזל הופכת את המחזה הזה לעוד יותר מרשים. מדי פעם באה קבוצה ומצליחה לעצור אותו למשך סדרה, משחק, רבע אחד - עד היום זכור הלעג של מאמנו מאלון כלפי הלייקרס, אחרי כמה דקות טובות של רוי האצ'ימורה מולו בסדרת פלייאוף 2023 - אבל בגדול, אין באמת אסטרטגיה או טקטיקה טובה נגדו.

כן, גם ל-SGA יש מספרים, אבל אלה של יוקיץ' ללא ספק מרשימים יותר. נכון לשבת האחרונה היו לו 29.3 נקודות, שיא קריירה ומקום שלישי בליגה; 12.8 ריבאונדים, שלישי בליגה; ו-10.2 אסיסטים, שיא קריירה שני בליגה. הוא עומד להיות השחקן הראשון אי פעם שמסיים עונה בטופ-3 בשלוש הקטגוריות המרכזיות, וגם לרשום את עונת הטריפל-דאבל הראשונה אי פעם לסנטר. אם זה לא מספיק, 1.8 חטיפות מציבות אותו במקום השני בליגה גם בקטגוריה הזו, ועם 57.4% שדה הוא מדורג שמיני בליגה בקטגוריה הזו.

 

 

 


 

אז למה יש דילמה בכלל? קודם כל, מכיוון שהשחקן הטוב בליגה לא תמיד זוכה. דירוג NBARank של ESPN, שמשקלל את דעתם של פרשני וכתבי הרשת, שיבץ את לברון ג'יימס במקום הראשון בכל עונה בין 2011 ל-2018 - בתקופה הזו הוא לקח את ה-MVP רק פעמיים, ב-2012 וב-2013. אחרי ששחקן מגיע לפסגה כלשהי, מרגיל אותנו לסטנדרט כלשהו, אנחנו מתחילים להתעייף, לקחת את הגדולה שלו כמובנת מאליה. יש שקוראים לזה "עייפות ההצבעה", או Voter's Fatigue. באותן שנות דומיננטיות, תואר ה-MVP הלך לדריק רוז, קווין דוראנט, פעמיים סטף קארי, פעם ראסל ווסטברוק ופעם ג'יימס הארדן. לברון, שכן הצליח לקחת את ה-MVP פעמיים עוד קודם, אינו היחיד ש"נדפק": לקובי בראיינט, שבעיני פרשנים, מאמנים ושחקנים רבים נמצא בטופ-10 או בטופ-5 בכל הזמנים, יש רק תואר אחד כזה ברזומה.

יש שיגידו גם שאנחנו מצפים מהשחקן להוכיח שהוא ענק לא רק בעונה הרגילה כדי שיהיה ראוי לאצבעות שלנו, והדרך בה הנאגטס הודחו בעונה שעברה בניסיון להגן על התואר, כאשר איבדו 20 הפרש בבית במחצית השנייה של משחק 7 מול מינסוטה, הראתה שאולי יוקיץ' לא באמת "שווה" ארבעה גביעי MVP. יש שיגידו שכדורסל הוא עדיין משחק קבוצתי ויוקיץ' הוא לא זה שפישל, או לא היחיד שפישל, ובצד השני יגידו שגם בהתחשב בכך - אלה החיים. רק חמישה שחקנים בתולדות ה-NBA לקחו ארבעה תארי MVP, ולכולם יש לפחות שתי אליפויות - ביל ראסל, מייקל ג'ורדן, קארים עבדול ג'באר ולברון חולקים יחד 26 תארי אליפות, ווילט צ'יימברליין לקח שניים. האם יוקיץ' באמת שייך לרשימה הזו? בעתיד, יכול להיות. בשביל זה אנחנו צריכים לראות אותו לוקח עוד אליפויות. מה שמוביל אותנו לסוגיה השנייה: איך מודדים את ה-V בתוך ה-MVP. מהו, בעצם, ערך?

ארבעה מחליפים ועדיין אין תחליף

הג'וקר נעדר העונה מ-11 משחקים של דנבר, נכון לשבת האחרונה, והמאזן של דנבר במשחקים האלה היה 7:4 שלילי. זה קרה למרות שיש להם את ג'מאל מארי, שחקן טופ-40 בליגה בשיאו שרק לפני שנתיים רשם טריפל דאבל בסדרת גמר ו-33.5 נקודות לערב בגמר המערב, ואת מייקל פורטר ג'וניור, אחד הפורוורדים הצלפים הטובים בליגה שבעונות האחרונות השתפר גם בריבאונד ובהגנה, ואת ארון גורדון, שהיה כוכב בקבוצת מרכז טבלה במזרח לפני שהחליט לקחת על עצמו תפקיד משני, ואת כריסטיאן בראון, טופ-5 ואולי גם טופ-3 בעיניי בהצבעות לשחקן המשתפר של העונה, ועל כל אלה תוסיפו את ווסטברוק - כבר לא MVP, אבל עדיין מכונת טריפל דאבלס ושחקן עם מנוע אדיר. 

אז איך זה קורה? אולי מכיוון שאין לו באמת תחליף. בנאגטס בנו בקיץ האחרון על לא פחות מארבעה שחקנים כגיבוי ליוקיץ'. דריו שאריץ', שקיבל את אחד החוזים הלא-מינימליים היחידים שדנבר יכלה להעניק, התברר כאכזבה גדולה, קולע ב-34% מהשדה, הקבוצה היתה במינוס 43 ב-204 הדקות שלו על המגרש ומאמצע נובמבר הוא לא ברוטציה. זיק נאג'י חוזר לעצמו רק לאחרונה לאחר כחצי עונה נוראית. בשיאה, הודה המנג'ר קלווין בות' רגע אחרי הטרייד דדליין שהנאגטס "לא רצו להעביר אף שחקן ברוטציה, אלא רק כאלה שמחוץ לה - כמו נאג'י או שאריץ'". דיאנדרה ג'ורדן עדיין נותן מדי פעם הבלחות, אבל מחוץ לצבע הוא מרגיש כמו דג ביבשה, ורגע לפני גיל 37 גם הקפיצים ברגליים כבר לא אותו דבר. דארון הולמס, שהגיע מאוניברסיטת דייטון עם 20.4 נקודות ו-8.5 ריבאונדים לערב כבחירת סיבוב ראשון, קרע את האכילס בליגת הקיץ וסיים את העונה.

לעומת זאת, הת'נדר מסתדרים - לפחות לפרקים - לא רע, גם כאשר שיי אינו על המגרש. המנג'ר סם פרסטי והמאמן מייק דאיגנולט בנו מכונה משוכללת בצלמו ובדמותו של המנהיג שלהם, של גארדים בולדוגים בהגנה שיודעים להעיף שלשות, לחדור ולהוציא כדורים. במשחק אחד נגד פורטלנד, הגדילו דאיגנולט ופרסטי כאשר החליטו לתת מנוחה נקודתית לכל הרוטציה הבכירה; הת'נדר פתחו עם ארון וויגינס, אייזיה ג'ו, קנריץ' וויליאמס, עוסמן ג'נג וג'יילין וויליאמס, כולם שחקני ספסל - ועדיין ניצחו ב-18 הפרש, כאשר וויגינס קלע 30 נקודות ו-J-Will סיים עם טריפל דאבל ראשון בקריירה. השיטה, כך נראה, גדולה כאן יותר מכל שחקן.

ההבדל ביעילות הקבוצתית של הת'נדר כאשר שיי נמצא על המגרש לעומת הדקות שלו על הספסל, על פי אתר Cleaning The Glass, עומד על פלוס 9.6 נקודות ל-100 התקפות. נשמע מרשים, עד שמסתכלים על הנתון של יוקיץ' - פלוס 20.8 נקודות ל-100 התקפות. מצד שני, האם הקייס של שיי צריך להיפגע מכך שהקבוצה שלו בנויה אחלה, ושאף אחד מהסנטרים המחליפים של דנבר לא ניחן בשום דבר שמתקרב לסט היכולות של הסרבי?

מי צריך נקודות רבע רביעי

מצד שני, אותה שיטת משחק, שהגארד הקנדי מגלם אותה היטב כראש הנחש של הת'נדר, היא הטיעון המרכזי בקייס של שיי. הקבוצה שברה בשבת האחרונה את שיא הניצחונות של המועדון - כזה שכבר עברו בו שחקנים כמו דוראנט ו-ווסטברוק. בתחילת העונה, כאשר פרסמו סוכנויות ההימורים את כמות הניצחונות הצפויה של כל קבוצה, הת'נדר עמדו על 57.5 עד 55.5, כשהנאגטס על 50.5-51.5. נכון לשבת האחרונה של מארס, הת'נדר כבר היו על 3.5 ניצחונות יותר מהצפי - כאשר נשארו 9 משחקים עד סוף העונה; הנאגטס כנראה יעקפו גם הם את התחזיות שלהם, אבל עדיין עמדו על 47 ניצחונות, 3.5-4.5 פחות. אחרי מאזן 25:57 בעונה שעברה, וכשהיא מחזיקה בתואר הקבוצה הצעירה בליגה, היתה ציפייה לשיפור אצל הת'נדר - אבל ספק אם לכזו דומיננטיות: בעונה סדירה שמסתיימת באמצע אפריל, הת'נדר הבטיחו את המקום הראשון במערב כבר ב-21 במארס.

לא פחותה מכך היא הדומיננטיות של הגארד עצמו בראש טבלת הקלעים בליגה. נכון לשבת האחרונה היו לו 2,301 נקודות, כשהפער בינו לבין המקום השני, בו ניצב אנתוני אדוורדס, עמד על 369 נקודות - וזה אפילו לא מספר את כל הסיפור. בסך הנקודות שקלע ברבע הרביעי, SGA מדורג העונה במקום ה-14 בלבד בליגה עם 358 נקודות, וזה כאשר ביותר מעשרה משחקים, הוא אפילו לא השתתף ברבע הרביעי מכיוון שהמשחק כבר היה גמור. כלומר: אפילו אם היו מורידים את כל נקודות הרבע הרביעי שלו, הוא *עדיין* היה מוביל את ה-NBA העונה בנקודות.

 

 

נקודות הן לא הכל, תגידו. אכן, צודקים. אז הוא מדורג במקום ה-14 בליגה באסיסטים למשחק עם 6.3, שלישי בחטיפות עם 1.8, חמישי באחוז עונשין, ושלישי באחוזי שדה מבין הגארדים (כשהוא זורק ממרחק ממוצע של 3.93 מטר - הכי רחוק בקריירה שלו, ומטר רחוק יותר מאשר שני הגארדים היחידים שמקדימים אותו: גארי פייטון השני וכריסטיאן בראון). ואת כל זה הוא עושה כשהוא מדורג רק במקום ה-34 בממוצע דקות למשחק, מתחת לאנשים כמו קלי אוברה ג'וניור, קיגן מארי וטריי מרפי. הוא השחקן היחיד בליגה שמדורג בטופ-5 גם במדד התקפי וגם במדד הגנתי, והוא (נכון להיום) השחקן היחיד בהיסטוריה פרט למייקל ג'ורדן שרשם ממוצעים של לפחות 32 נקודות, 5 ריב', 5 אסיסטים, חטיפה וחסימה לערב - וג'ורדן שיחק אז 6 דקות לערב יותר ממנו. 

איזה כיף כשאין המון חברים

אז כן, גם לו יש קצת מספרים. שוב, לא כמו של יוקיץ' שרשם לא מזמן את טריפל דאבל ה-20/20/30 הראשון בהיסטוריה בניצחון בהארכה על פניקס, אבל יש, פה ושם. גם ההיילייטס שלו פחות שומטי לסתות. בניגוד לניקולה הוא כן חי ברשתות החברתיות, כן מפגין שמחת חיים, רק שחלק נכבד מהסלים שלו מושגים בזכות עבודת רגליים, שינויי כיוון וקצב, קריאת ההגנות של היריבה, ובקליעות מחצי מרחק - לא בדיוק החומר ממנו עשויות רשימות טופ-10. בעיניי, ההיילייט הכי מרשים שלו העונה בכלל לא היה סל שקלע - אלא אירע בניצחון הביתי על בוסטון, עם גג על ג'ייסון טייטום במתפרצת במהלך הרבע האחרון, ומסירה לאלי-אופ של אייזיה הרטנשטיין בצד השני. זה היה שיי במיטבו - יעיל בשני צדי המגרש, בלי פוזות וחגיגות. 

אחת הביקורות נגד שיי היא שהוא Foul-Grifter - סוחט זריקות עונשין בכוח ובמיומנות. יש שהכבירו ועשו סרטוני היילייטס שלמים של עבירות ששיי קיבל שלא בצדק. אין ספק שהוא מקבל כבוד מהשופטים כשהוא מוביל את הליגה עם 8 קליעות מהקו לערב, ועדיין, כולם יודעים שהסופרסטארים מקבלים כבוד כזה לאורך ההיסטוריה - בעיקר אם הם אמריקאים, בעיקר מהשווקים הגדולים. הבחור נולד בטורונטו, שנכון להיום (אלא אם טראמפ כבר שלח את הטנקים כשאתם קוראים את שורות אלה) עדיין שייכת למדינה בשם "קנדה", ומשחק בקבוצה שמדורגת 24 בשווי (על פי הערכת אתר CNBC; דנבר מדורגת שם 18), ומשחקת בשוק השלישי הכי קטן בליגה. ואפילו עם כל הכבוד מהשופטים, הת'נדר מדורגים רק במקום ה-27 בליגה בזריקות עונשין למשחק. דנבר? שישית.

ורגע לפני סיום, בואו נחזור רגע לאותו משחק שני בין הת'נדר לדנבר, מכיוון ששם - דווקא כאשר 59% מהמצביעים אצל אוקונור הלכו עם הסרבי - הדיון התחיל לעבור לצד השני. מאמיניו וחסידיו של הגאון מסומבור טוענים שהוא מעולם לא שיחק עם אולסטאר. אולי זה קרה מכיוון שמארי, פורטר וגורדון כולם שחקנים טובים עד מצוינים, ומחלקים ביניהם אחריות ותוצרת. לשיי היה העונה את ג'יילן וויליאמס, שכנראה נבחר לאו דווקא בזכות סטטיסטיקות יוצאות דופן, אלא מכיוון שלקבוצה הכי טובה באזור בדרך כלל נותנים יותר מנציג אחד במשחק הכוכבים. באותו משחק מדובר, נפצע ג'יילן, והת'נדר יצאו לסבב משחקים קשה במזרח כאשר לאולסטאר היחיד שלהם פרט לשיי לא היה אפילו תאריך יעד לחזרה. מה עשה שיי בתגובה? 34 נקודות וניצחון בבוסטון, 48 וניצחון בדטרויט, 31 וניצחון במילווקי - ובסך הכל מאזן 0:6 אישי עד שג'יי-דאב חזר.

אחד הפקטורים המדהימים בהצלחה הקבוצתית של הת'נדר העונה - הוא כמות הפציעות עמה היו צריכים להתמודד. צ'ט הולמגרן, שומר הטבעת המשמעותי ביותר של הקבוצה, שותף רק ב-26 משחקים העונה; הרטנשטיין החמיץ יותר מ-20. כן, גם בדנבר היו פציעות, בעיקר של ארון גורדון, ועדיין כמות הדקות של יוקיץ' העונה לצד מארי, פורטר, גורדון ובראון, כולם שחקנים שלקחו איתו אליפות ב-2023, עמדה על 396 העונה - הליינאפ שמדורג 7 בליגה העונה מבחינת כמות דקות משותפת. אם מורידים את גורדון, יוקיץ' שיחק עם פורטר, בראון ומארי 1,014 דקות - רק שלוש רביעיות שחקנים שיחקו יותר העונה ביחד (וכולן בניקס. היי ת'יבודו). כמה דקות היו לשיי עם ג'יי-דאב ועם שני הגבוהים שלו, הולמגרן והרטנשטיין? 129. בעשרה משחקים בלבד.

 

 


 

בסופו של דבר, כנראה שאנחנו נשארים עם עניין של טעם וריח ונראטיב. אם אתם חושבים שהשחקן הטוב בעולם צריך לקחת את ה-MVP, לכו עם הג'וקר בן ה-30. אם אתם בעד השחקן שנתן את העונה הטובה ביותר בשקלול של יכולת אישית, הצלחה קבוצתית וכזו שעומדת ביחס לציפיות מוקדמות ולכמות הפציעות, לכו עם השחקן בן ה-26 שאפילו אין לו עדיין כינוי מלבד ראשי התיבות של שמו. תשובות לא נכונות? אין. שוד, בכל מקרה, זה לא יהיה.

*כל הנתונים הם נכון לכתיבת שורות אלה